לתגובות הקוראות

שירי הרס/

מאת: נעמי

שלום לכן,

כתבתי מהלב – מאמינה שצריך עריכה.

הלוואי והספור שלי יחזק עוד נשים צדיקות.

 

הספור שלי הוא לא על גבורה ענקית, כמו כאלה שמספרות, אלא על התמודדות קשה – קשה וכואבת.

התלבטתי הרבה אם לשלוח את הספור שלי לשמורה, כי לא מתחשק לי שמישהי תחשוב שזאת אני, אבל מכיוון שהמפנה אצלי קרה אך ורק בזכות השמורה, הסיפורים, השיתופים והתגובות – חובתי אליכן, נשים מופלאות ועוצמתיות – העומדות מאחורי המיזם בפרט, וכל אחת מהקהילה בכלל, שתדעו עד כמה המפעל הענק הזה משפיע על טוהר של בתים בעם ישראל.

אז ככה, אני אם לילדים קטנים ומתוקים, בעלי אברך, ב"ה, ואני – במתכונת של נושאת עול הפרנסה, כמעט כמו כולנו.

העניין הוא, שמקור הפרנסה שלי לא היה גלאט לכתחילה. בגלל סוג העסוק שלו, אני נדרשת לעבוד עם אתרי ענק בחו"ל וצריכה רשת אינטרנט עם חסימה פחות מהודקת. שאלתי כמובן רב גדול לפני המהלך הזה, והוא נתן את ברכתו, ובצרוף של כמה דברים והתרים שמכוונים רק לי.

אני בעבודה הזו מעל לעשור, התהליך שעברתי בה מבחינה רוחנית הוא הסיפור שלי.

בתחילה, הייתי שקועה לגמרי רק בעבודה, אבל אחרי שנה הרשתי לעצמי לשמוע פה ושם הרצאות ותוכניות של ערוצים חרדים – אתן יודעות, כדי להפיג את כאבי הראש וגם שהאוזניים ישמעו משהו.. זה התאפשר לי תוך כדי עבודה. לאט לאט, חברות שלי לחדר – חרדיות (שהיו קצת יותר מעורבות בעולם הגדול ממני) – החלו להכיר לי כל מיני דמויות ענק בעולם הכללי, מותגים שאפשר לרכוש וממש במחירים מצחיקים.

עוברות 5 שנים… אני לא מאמינה לאיזה לכלוך אני מגיעה… ולא עומדת בפיתוי….. אני שומעת מהחברות שיש תכנית צפייה "ראליטי" ממש מעניינת. המושגים חדשים לי, ואני מתוודעת לכך ש"סדרות" זה לא רק מושג בחשבון שהכרתי משחר נעורי – זוהי תכנית צפייה המחולקת לפרקים בהמשכים (זה התחיל כמובן ממשהו קטן, רק לראות כך וכך… ורק…זה וזה…)

והיצר הרע מחכה לאט לאט בפינה, יש לו זמן ואפילו עשור….

הלוואי שהיה לי רבע מהסבלנות שלו בחיים בכלל, ובגידול ילדים בפרט.

כאן מגיע המפנה שלי – אני מרגישה איך אני מתדרדרת… נופלת עוד ועוד…נהייתי חשופה יותר ויותר, וזה לא משנה שהנשים בחדר ה"חרדי" שלי יושבות וצופות בסדרות, כתבות, תכניות, ואני זאת שרק מתוודעת דרכן…

אני רוצה להדגיש: ב"ה שאני לא רואה מאית ממה שהאחרות רואות… אבל זה מספיק גם המאית הזו והסיפורים שאני שומעת מהן, 'ללכלך את הלב'… מדובר על יצירות של אנשים רעים וחטאים, המסרים המזלזלים בערכים הקדושים שזורים בכל משפט שם… האווירה, הליצנות, החילוניות, הרדידות, ההרס הטמון בכל החומר הזה… פשוט נספג בי וחלחל פנימה בלי ששמתי לב….

ואז, ב"ה, התעוררתי להרגיש רע עם עצמי…

ההרגשה האישית שלי היתה מלחמה יומיומית על הזהות שלי:

מי אני? אישה חרדית קלאסית שמגדלת את ילדיה באהבה לתורה ולאהבת ה', או איזה אישה חרדית – ושאינה… שרואה, חושבת ועסוקה בדברים שאבותינו לא שיערום…

במהלך עבודתי יכלתי להשלים שעות גם מהבית, וכאן אני עוברת עוד שלב. הדבר ההרסני הזה מגיע אלי הביתה.

אז יש לציין, שכמעט אף פעם לא פתחתי את המחשב לצורך אישי, תמיד זה בשביל עבודה נטו – אבל בעבודה היה לי YouTube 🙁 וכמובן זה מתחיל רק בשירים חרדים ואיכשהו מגיע לזמרים וזמרות שלא…

זה כמו… כמו לקחת 'ספריי צחנה' ולרסס בבית. בעצם, לא לרסס, לקנות מתקן שכל 5 דקות משחרר מנת צחנה…

נכון. אם נכניס תתרן הביתה, הוא לא יבין על מה הדאגה, מה הבעיה, לא רואים כלום…

אבל מי שיש לו הרגש לקדושה, יודע עד כמה להכניס אינטרנט הביתה – זה דומה לזה. זה הרס שמחלחל ופוגם בכל המהות של הבית…

כואב לי ממש, הלב בוכה, אני לא מאמינה שאישה כמוני נחשפה לדברים ההזויים האלה רק בגלל כורח המציאות שלי לצאת לעבודה. אני יודעת שיש נשים רבות טובות וצדיקות שיוצאות כמוני לעבודה, ולא מגיעות לדיוטא תחתונה שכזאת… אבל אם לא הייתי נאלצת להיות במקום המפתה הזה, ולהתייצב על שפת המדרון החלקלק הזה – לא הייתי מגיעה לשם בחיים… בחיים…!

כאן המקום לציין, שאחד הדברים ששמרו עלי היתה העובדה ששיתפתי את בעלי. אני בטוחה שזה מה שנתן לי את הכח לא לטבוע בביוב המצחין הזה – אלא רק לשחות בו…

בעלי הצדיק חיזק והשפיע עלי חיובי. ב"ה זכיתי ו'תפסתי את עצמי' לפני שאיבדתי את אהבת התורה שלי ואת הערכתי כלפיו, גם בלבוש נשארתי צנועה בהחלט.

ערב אחד, אחרי שנתיים שההסדר הזה ממשיך ככה – אני משלימה שעות ו YouTube מתנגן לו בשקט הרסני, אני קולטת שאני יושבת בסלון הקדוש שלי, שבעלי הצדיק לומד שם בשבתות וזכה לסיים שם כמה מסכתות. הסלון שבו אני בוכה בליל שבת על ילדי… כן, כעת משתפכים שם צלילי אהבה זרה בדמויות פרוצות…

ואז חשבתי לעצמי: די אני חייבת להפסיק עם זה,

אבל איך למען ה'????

איך???

כמעט מכורה.

פתאום עלתה הקבוצה הזאת שמורה, ויש בכן משהו הגיוני כזה, קול שפוי ושמור.

וחשבתי – אם הייתי שואלת אתכן, מה הייתן אומרות לי? אמיתי, זה הקול שעבר במוחי!

החלטתי שלמחרת אני מתקשרת לחברה ועוברת לדרגת סינון מהודרת!

זה היה קשה, כי לכל דבר טוב יש מניעות, והיו…

אבל ב"ה, עכשיו אין לי YouTube ועוד כל מיני. ואני יודעת עוד דבר, שלא סתם גדולי ישראל יצאו בקריאה נחרצת על איסור מוחלט לעבוד עם אינטרנט לא חסום. לא הייתי חולמת על עצמי בחלום הכי הזוי שאגיע למצב נורא שכזה… וברוך ה' שהצלחתי להיחלץ ממנו, כי לפעמים הנפילה מגיעה לרמה של אל-חזור.

אני חושבת שהספור שלי מתאים מאוד בתקופה זאת של חורבן הבית – כי אצלי מתחילה גאולה.

והלוואי אזכה לפרנס בכבוד מתוך קדושה.

יחד אתכן בנות שמורה,

 

חני. (בדוי)

 

תגובות הקוראות לסיפור שירי הרס

פרולוג

שעת ביניים, בין חצות הלילה לעלות השחר.
חושבת. כותבת. מהרהרת. מסדרת. בוכה. מוחקת. מחזירה. מחוירה. משאירה.
בוקר. הטקסט עובר בקרה, דיונים, חייבים להכריע.

בעצת גדולים, נופה הטקסט ועודן. והוגש לשולחנן של ה'שמורות' הכי מנופה שיכולנו, במסגרת הצורך להעלות את המודעות.

אך מנגד…

הבעיה קיימת. מדוע לחשוף את אלפי ה'שמורות' -ה…'שמורות' למושגים שלא שיערום אבותיהם…
ב"ה, עשרות התגובות החמות והמדווחות על חיזוק מיידי בעקבות הטלטלה והזעזוע מהסיפור הוכיחו לנו שאכן היה מקום לתת לסיפור במה.

אבל….

חשוב לנו מאד לעלות את קריאתן ובקשתן של אלו שהצליל צרם להן… עד לכאב,

אז בואו נתחיל מהתגובות המכבדות:

שלום רב,

ראשית אני חייבת להודות על כל החיזוקים והמיילים המיוחדים שנשלחים פעמיים בשבוע,

ממש מחזק , מעורר ומרומם,מרגש- לעיתים עד דמעות, וכן העריכה הלשונית והגרפית מיוחדת מאד.

מפאת קוצר הזמן שלי בעבודה אני לא מספיקה להגיב ולהודות על כל הדברים הנפלאים שאתן עמלות וטורחות עבורינו.

רציתי להגיב בקשר לסיפור שירי הרס-

אני חושבת (לעניות דעתי) שלא כל סיפור אמור לקבל במה ב"שמורה".

מדובר בסיפור מחריד שאני חושבת שלא צריך להגיע לכזה קהל יעד , זה נותן לגיטימציה כביכול-

אחרי שנחשפה וראתה כל מה שראתה—- חסמה את האינטרנט , חזרה בתשובה ו– כל הכבוד.

נכון שמגיע לה כל הכבוד אבל אסור לשכוח שאת ההשפעה של חשיפה לתכנים בעייתיים / אסורים שום חסימה או סינון לא יוכל למחוק ושאין שום סבון שיוכל לנקות את הנשמה שלה וכמובן שכאלה דברים משפיעים לא רק עליה אלא על כל קדושת ביתה , ילדיה וצאצאיה.

הסיפור עלול לתת תחושה לקוראות כביכול- למרות כל הלכילוך והסדרות והפרקים והשירים ששמעה וראתה גיבורת הסיפור יום אחד היא עוברת לסינון מהודר וזהו מעכשיו הכל נגמר, כאילו הכל "התכפר" במעשה הזה.

בנוסף- גם לאחר שסיפור כזה קיבל במה אני לא חושבת שצריך להזכיר בו שמות ומושגים של תוכניות שאף פעם לא שמעתי עליהם ואני גם לא מעוניינת לשמוע בעתיד, בטח לא דרך השמורה.

 

ושוב תודה על הכל,

זה הרמה של השמורות?

אמאלה!!! כמה זהירות צריך!

אם אפילו אחת כזאת נופלת….

הצילו!!!

סיפור זוועה…

אני בהלם שאתם חושבים שזו הרמה של השמורות

שזה ההתמודדיות שלהן….. 

חשוב לדבר על אינטרנט… אבל לא על דיוטה תחתונה כזו…!!

אז בואו נסכם, לפני שנמשיך עם התגובות הבאות:

כשם שפרצופיהן שונים – כך כל אחת ויצריה, נסיונותיה, והתמודדויותיה… ובמיוחד היום בדור האחרון כשהיצר הרע משתולל בחוצות, אי אפשר להתעלם מהמלחמה – רק להתחזק, ולהכיר את המקום שלנו בחזית… ומה שהקב"ה רוצה מאיתנו זה שנלחם, ונתחזק, כל אחת מהמקום שבו היא נמצאת, וניקח כוחות אחת מהשניה – ב"איך", לא ב"מה"…

גם אם את נולדת על ההר, תביני את אלה שעובדות קשה בטיפוס. או אלה שנפלו…:( ונאבקות לקום ולעלות חזרה— ותאמיני בכח התשובה. ואולי תתחזקי בשמירה ולא להיכנע להחלשת ההגנה, כי בינינו זה לא תמיד קל…

אם לא חברות החדר שסביבי, הייתי יכולה לבכות

מהזדהות ומהצער…

דבר ראשון כל הכבוד על האומץ לחשוף את סיפורך

בלי לדעת ולהכיר אני חוששת שאת לא היחידה

אני נפלתי גם כן למצבים דומים (לבד בחדר, מול מחשב ללא סינון, ועם מעט עבודה והרבה זמן פנוי…)

אני לא יודעת להסביר את זה, אבל בכל יום שנפלתי וצפיתי

אחה"צ היו לי קשיים ועוגמת נפש עם הילדים, בכל מיני תחומים ובעיקר ברוחניות

אני טיפוס שמאד אוהב לעשות הקשרים רוחניים ופשוט החלטתי

שאם אמא גולשת בעבודה, הילדים, כל אחד במקומו גם גולשים

היתה גם תקופה שבכל פעם לילד אחר היו בעיות בעיניים,ושוב, מבחינתי הקשר זועק

ומכיון שיש לי ילדים די מאתגרים, זה בדרך כלל מצליח להחזיק אותי ולמנוע ממני לגלוש, כי אני חוששת מה יהיה אחה"צ ….. 🙂

חוצמיזה בתקופה לפני שהחלפתי מקום עבודה התפללתי הרבה על הדבר הזה (אני יודעת כמה זה מושך וכמה זה ממכר)

וברוך השם היום יש לי יותר חסימה, ויש גם הרבה בנות סביבי (יראות שמיים) כך שאין לי כל כך "הזדמנויות" לגלוש

הואאווווו הזוייייי!!!!!!!!!!!

כל הכבוד לך, גיבורה!!

ראויה להערצה!!

ממש חיזקת את החלטתי על החסימה שעשיתי מיד כשהתחלתי לעבוד.

אפילו שהבוס אמר לי שיש פה עוד דתייה שלא בקשה חסימה….

ואפילו שכולם מסביבי עם מחשבים ומכשירים פרוצים…

וזה קשה!!! 

אבל יודעת שעשיתי את הישר והנכון ועכשיו את חזקת אותי יותר!!!

אשרייך שזכית!!!!

זכרי, ד' לא נשאר חייב!!

בהצלחה לך בכל!

מוכרחה לומר שהסיפורים האישיים שאתם שולחים, הערוכים וכתובים בצורה מדהימה, נוגעת ללב ומרתקת, הם הדבר החזק והמשכנע ביותר…

תזכו למצוות!!

סיפור כזה נורא ודאי גורם לנו להזהר שבעתיים ולברוח מחסימות קלושות למיניהן

חברות…

כואב…

כואב…

כמה סיפורים צריכים לשמוע כדי להתעורר???

זה כל כך עצוב ומזעזע!

למה??? למה לא עוצרים בתחילת הדרך?

אולי הבעלים לא מספיק יודעים את עומק הלכלוך… אם אפילו כשמשתפים אותם הם לא עוצרים את זה?

כואב כל כך שרק אחרי שאנחנו רואים פגיעות ובעיות בילדים אנחנו נעצרים לחשוב… נכון שזה טבע האדם, אבל יש כל כך הרבה סיפורים, שאפשר ללמוד מניסיונם של אחרים….

אני חייבת להגיב לך אישה יקרה!

קראתי את סיפורך, והדבר הראשון ששמתי לב הוא שמדובר באישה

שאכפת לה שהאויר בבית לא יזדהם

שכואב לה הלב על המושגים מהעולם הגדול שחדרו אליה

שלא מפחדת לעמוד מול בעלה האברך ולומר לו – קשה לי, נפלתי..

רק זה מה ששומר עלינו עם הראש מעל המים ולא בתוך הבוץ.

אשרייך!!

וואו את מדהימה

אני מעריצה אותך!!

בטח יהיו כל מיני שיכתבו שהן לא מבינות איך מגיעים לזה והכל בגלל  ש… ובכלל לא צריך ללכת למקומות כאלו ועוד

אל תקשיבי להן זה רק מחליש

את עוברת נסיון מאדדד קשה

ואת עומדת בו בגבורה

בעז"ה תזכי להמון נחת מילדייך

ו… תודה, חיזקת אותי מאדדד

ממש מחזק עד דמעות

באמת בכיתי מהתרגשות

לא להאמין!!!

ה' חיכה לך מאז בריאת העולם לכזו נחת רוח

מתרגשת לכתוב לך וזאת לאחר שבשבועות האחרונים החלטתי פשוט להפסיק לקרוא את סיפורי שמורה של יום שלישי,

הרגשתי שמספרים ומדברים שם על דקויות ונושאים "בשמיים" ולי אין כל קשר אליהם

משמים סובבו שהשבוע כן קראתי! והתרגשתי

סיפור נפלא, חויתי חויה דומה, ישבתי בעבודה עם אוזניות ורק הפרסומות אוי הפרסומות ואז חשבתי לעצמי, הילדים הצדיקים שלי עכשיו בחיידר לומדים חומש! ומשנה! ובעלי היקר יושב עכשיו בכוילל ועוסק בלימוד תורה, ואני מה??? איך זה מסתדר??? באיזה צד אני???

וב"ה קיבלתי את ההחלטה לא להתקרב לאתרים מסוג זה (בבית כמובן שאין לי גישה)!

הנושא הלא פחות כאוב שהעלית כאן זה העבודה עם נשים חרדיות שדרדרה אותך!! וזה כואב מאד. לפני כמה חודשים התחלתי עבודה חדשה ובשונה מהעבודה הקודמת כאן רוב הנשים חרדיות, מבחינת מראה חיצוני הן נראות די כמו המורות שלי ואני לעומתן תלמידה ממוצעת ומטה, רק שעל המסך שלהן פתוחים אתרי חדשות חילוניים 'למהדרין' ולשניונת עולה המחשבה "אבל זה בסדר…אפילו היא…" ומיד בתקיפות אני מבהירה לעצמי שבבי"ד של מעלה היא לא תבוא להיות הסנגור שלי!! זו התמודדות אבל זה אפשרי.

מאחלת שנהיה מהמשפיעים לטובה תמיד על סביבתנו! ונזכה בקרוב לישועת הפרט והכלל.

תודה לכן שבחרתן לשתף סיפור שהוא פחות פוטוגני

אבל אי אפשר לדעת אצל כמה הוא קורה לצערינו…

הנסיונות של הדור הזה הן קשים כל כך

ושמורה נותנת את הכח לעמוד בהן

תמשיכו בעבודה הקודש

חזק! אדיר! חזקי ואמצי !

בזכות נשים צדקניות נגאלו

ובזכותן עתידין להגאל!

כל הכבוד!

רק מי שטעם יודע כמה זה קשה. 

פשוט לקום ולהגיד די. 

ואם כבר דיברנו על סינון אינטרנט- אז למען תועלת הכלל- נטפרי היא הראשונה בתחום. מנסיון. (ואין לי מניות אצלם…)

"וידעתך היום והשבות אל לבבך" 

כמה מתוקה היא התשובה

וכמה קרובה היא לעשותה

 וכמוה- קשה הנסיון. 

קשה קשה נטוע עמוק בלב

כמעט שאי אפשר לעקרו 

אמרו שניטל יצר עבודה זרה? 

לא לגבי הטכנולוגיה ההרסנית.

עדיין היצר פה. ועובד במלוא המרץ

להפיל עוד ועוד חללים. 

והתשובה היחידה היא פשוט להתנתק 

כי אי אפשר אחרת. 

מבינה מאוד… לצערי. 

הלוואי ולא נדע עוד. 

מייל חשוב מאוד 

מקווה שיתפרסם הלאה 

ובעז"ה ישא פרות רבים לזכותה של הכותבת שתחי'! 

באהבה אחותי!

עצוב וכואב…

האינטרנט הוא מעשה שטן של הדור, כמו תמנון רב זרועות שמחכה לנו בפינה, תמיד.

פעם לא היה לו איך לבקוע את החומות של הבתים שלנו והוא מצא לעצמו דרך נפלאה, שקטה, חכמה….

אבל זה בטוח- המלחמה האחרונה, מלחמה קיומית על הלב של העם היהודי, ואנחנו צריכות להלחם עד זוב דם על הבתים שלנו.

נלחמת יקרה, תודה על השיתוף ועל השיקוף!! כל הכבוד על האומץ לשתף!!!

שה' ייתן לך את הכח הלאה להתמיד בזה והכי חשוב- שהלב שלך יישאר ער תמיד.

אל תוותרי ואל תכנעי ו—אל תשכחי -שההוא עדיין מחכה לך בפינה )-:

אני חייבת להגיב.

לא, לא בגלל שגם אני בסרט הזה. ברוך ה' שלא.

אבל בגלל שגם אני נמצאת קרוב לכל כך הרבה "חרדים"

שבכלל לא מבינים איפה הבעיה בלראות את הסדרות הללו,

ו"מאסטר שף" ותחרויות זמר – "אפילו חרדים שרים שם!!!"

והרבה אחרי החתונה נודע לי ש"עונות" זה לאו דווקא לגבי מד הטמפרטורה… 🙁

וכל הזבל הזה.

זה מ ב ל ב ל !

וכשיש בסביבה אנשים בוגרים, "איכותיים", ברמה, שאת באמת מעריכה על כל מיני דברים,

ובעניין הזה ברור להם שכל החשיפה הזו היא בסדר גמור –

אני אישית נשארתי פעורת פה… וחסרת אונים.

אם בעצם כל המבוגרים כאלה (אני נחשפתי לזה אחרי החתונה)

ורק מהילדים מסתירים את זה –

אולי גם לי מותר? אולי זה נורמלי, כמו כל מיני דברים אחרים שמשתנים מטבע הדברים אחרי החתונה????

לקח לי הרבה כדי להתאפס ולהחליט שאני מעדיפה להישאר הצדיקה היחידה בסדום,

ולא להיות "אין" במועדון המבוגרים.

ולאט לאט גיליתי, לשמחתי, שאני לא באמת היחידה, אלא שאנשים באמת ברמה לא צורחים את זה בקול…

חני, מעריכה אותך מאד מאד על העצירה והשינוי,

מאחלת לך להחזיק מעמד ולעלות מעלה מעלה

ותדעי – את לא לבד!! כולנו איתך במלחמת עמלק הזו…

בהצלחה!

וואו

לצאת מהלכלוך ומהטומאה

כמה כוח צריך בשביל זה!!

אבל אני יכולה להגיד לך, מניסיון, שברגע שאת בחוץ, זה ממש כמו גמילה: פתאום מגעיל אותך החדשות, התוכניות והשירים. את פשוט לא מסוגלת לשמוע.

תחזיקי מעמד בסבלנות כמה חודשים, וזה כבר לא יהיה קשה כלל.

חני, מיוחדת, אני מצדיעה לך! מאחלת לך שתרגישי מהר מהר איך המוח, המחשבה והלב מתנקים ומפנים מקום לדברים טובים.

ואיזה עוצמתי זה להגיע ככה לחודש אלול

תודה ענקית לך ששלחה את הסיפור.

 כל הכבוד על השיתוף והאומץ!!! מחזק מאוד מאוד מאוד!!!

מתפללת להמשך הצלחתך ועמידה בהחלטה….

חני!!

את מדהימה.

מחייב את כל מי שמרגישה שמורה – אין בטיחות לאף אחת. (מה שהכי זעזע אותי – זה טווח  של שנים. פלא שלא התקררת קודם.)

קראתי את הסיפור,

והייתי המומה!!,

אני עובדת בחברה חילונית לגמרי,

כולם סביבי חילונים,

והם יודעים לשמור דיסטנס,

(ברור שזה מגיע מכך שאני משדרת להם גם דיסטנס).

פעם אחת ישבתי בקשר לעבודה עם אחד העובדים,

הוא שם שירים ברקע,

וכשאני הגעתי,

הוא הרגיש לא נעים עם השירים,

והחליף מעצמו לשירים של דתיים

(הוא שם את שולי רנד…, זה החרדי שהם מכירים),

לידי אנשים נזהרים לא לומר מילים לא מתאימות,

קרה שאחת אמרה לידי מילה לא יפה,

אוטומטית שנייה אח"כ היא התנצלה.

מה שהייתי בהלם כשקראתי את הסיפור,

שאת עובדת ליד נשים חרדיות ,

ודווקא הם אלו שקלקלו אותך?!,

הם אלו שמשכו אותך לזוהמה?!

אצלי בעבודה אין מצב שמישהו יבוא ויאמר לי 

תשמעי את השיר…,תראי …

הם פשוט יודעים שאצלי זה לא קיים!!!

ואני ב"ה ביחסים טובים עם האנשים סביבי,

הם מעריכים את דרכי,

ומנסים לבוא לקראתי במה שניתן.

חשבתי שהכי קשה לעבוד בסביבה חילונית,

עכשיו אני מבינה שיותר קשה בסביבה "חרדית",

כי מול חילונים יותר ברורה לך הדרך,

שאת לא הם!

למזלי שגם להם זה ברור.

אבל ליד כאלה שרק נראים כמוך,

זה הרבה יותר קשה.

כל הכבוד לך שתפסת את עצמך בידיים.

ובעז"ה עוד תצאי מזה.

ותחזרי להיות אשת חיל אמיתית!!

אמן!

אני חושבת שזו גבורה ענקית,

והלוואי שעוד הרבה אנשים יעצרו ויחזרו חזרה בשלב הזה ולא ירדו יותר תהומה!!

אשרייך ואשרי משפחתך!

אהבתי מאוד,

שתספר איך זה אחרי שמתנתקים, איך מרגישים שחתכו חלק מהחיים,

כשמתנתקים מהאינטרנט לא מתנתקים רק ע"י חסימה, יש משהו בלב שצריך גם לנתק אותו,

בקיצור, אני מאחלת לך שיהיה לך הלאה כוחות!  העבודה לא הסתיימה…

זה הזוי איך מתמודדים על אותם נסיונות.

זה קשה תופת……..

שלא תחשבו, אני בת טובה מאוד, אבל איכשהוא, שנה אחרי הסמינר, (אני בת 21) הדברים האלו צריכים…………… איך נקרא לזה?, רענון…

הייתה תקופה שהייתי נכנסת בדרך היתר. כאילו, למה לא? חופשי. לא הרגשתי שזה עבירה או משהו.

עד שהייתי בכנס שכמו שכתבתי נתן רענון….

אני חושבת שכל הזמן נופלים קמים, ובלי להתייאשששש

זה קשה,  אבל איך אומרים?

אלו החיים, 

קמנו ונתעודד!!!!!!!!!!

מתפללת בשבילך—-

ראשית, לצערי מכירה את ההתמודדות מקרוב אולי לא בהיקפים האלו, אבל התמודדות שמעניין מאוד מה קורה בעבר השני….

לשמחתי,  הכפולה, בחופשת לידה לא היה לי שום גישה למחשב, וממילא הגירויים לא היו. לא אכחיש שבהתחלה היה מאוד קשה ומסקרן, אבל לא היה שום אפשרות להתעדכן..

לאחר חופשת לידה ביקשתי  חסימה מוחלטת . וב"ה נטפרי הצילו אותי.

דבר שני , היא כתבה שרב נתן לה אישור לעבוד וכו' , אבלללל האם הרב ידע עם מה היא מתמודדת?

האם תוך כדי ההתמודדות גם הלכה לרב לשאול?

מפריע שלוקחים אישור של רב לעבודה א' – שזה מעולה  ואחר כך כשזה נהיה עבודה ב' וזה כבר ממש לא בסדר. עדיין מנפנפים באישור,  ומרגישים "מאושרים" (מלשון אישור ).

כל הכבוד למספרת האמיצה. 

שמירה על קדושת העיניים נתפסת אצלנו כעניין ששייך יותר לגברים, אבל זה ממש לא כך. דבר אחד שמאוד עוזר לי בשמירת עיניים, זה מה שאמרה לנו מורה בסמינר: "המראות הלא צנועים שאנחנו רואות, עולים לנו ברגעים הכי קדושים". את יכולה להתרגש בתפילת נעילה ופתאום "קופצת" לך מול העיניים פרסומת שראית שבוע שעבר, או אפילו קצר מסרטון שראית לפני כמה שנים!!!

אז… שווה לשמור על קדושה, וזה לא רק עניין לגברים…

את מרגשת!! נותנת כח לא להתקרב לנסיון אלא לשמור על מרחק מראש.

הנטייה הטבעית שלנו אומרת, שאנחנו חזקות. אין סיבה ואין סיכוי שניפול.

מעט פה, מעט שם לא ישפיעו עלינו. לא ישנו אותנו.

אך, הכלל הוא- אדם לפני ניסיון, יכולת הבחירה בין טוב לרע עומדת על 50%- 50%.

ברגע שטעם את טעם החטא, שבחר ברע, המאזן כבר פחות לטובתו. יותר אחוזים לניסיון. פחות להתגברות. ככל שעובר הזמן, ככל שהוא מעמיק וטועם את טעם ה"עולם", יכולת ההתגברות שלו הולכת ונחלשת.

לזכות לצאת מהביצה הטובענית הזאת, זו זכות גדולה!

זכות מרגשת, מעצימה ומחייבת!!

הסיפור שלך נותן כח לא להתקרב! לא לטעום! 

ומי שכבר טעם והתקרב, מקבל כח לקום ולברוח!

תמשיכי להצליח ולהשפיע טוב על העולם ועליך! 

בטוחה שהסיפור שלך העצים רבות! תעמדנה לך הזכויות!

רציתי רק להגיד שבזכות הסיפור הזה.. תפסתי את עצמי רואה סידרה במשך תקופה… בעבודה ואפילו היצר הרע ידע להגיד לי שזה מחזק אותי… ופתאום בזכות הסיפור השבוע אני שמה לב שזה מעסיק אותי בראש גם בבית.. ואני ממש מתחילה להתמכר.. לסידרה נוראית שה' ירחם ויושיע.. לא מבינה איך בכלל אני ראיתי את זה.

זה בעצם סידרה שחברה הביאה לי בתור תיקייה במחשב… (יש לי אינטרנט חסום)-וזה  הכניס לי מליון שטיות לראש וראיתי עולם נוראי איך חיים אנשים..

בקיצור-

היום מחקתי את התיקייה הזו מהמחשב… יותר לא אראה את זה לעולם בעז"ה.. אין לי דרך להגיע לזה… תודה לה'

ותודה לשמורה שפשוט שומרת עלינו!!

כל הכבוד לך על העירנות,

אין יותר מפתה וממכר מכל ה"רקים" הקטנים האלה.. רק ורק… וזאת ההתמודדות של כל אישה שעובדת בשוק הפתוח ולא באיזו חממה…

ואולי דווקא העבודה עם "חרדים" יותר קשה כי אתה פחות עומד על המשמר…

את רוב שנות הנערות שלי ביליתי מול המחשב. לא העזתי לחשוב על לשמוע שירים חסידיים או משהו בסגנון.

היה לי ידע עצום בכל מה שקשור לסרטים ושירי הרס כמו שאת קוראת להם.

לא היה מי שימנע ממני. ואני הייתי מכורה.

ימים שלמים היו יכולים לעבור עלי בבילוי מול היוטיוב.

את כל הזבל (פשוטו כמשמעו) שנחשפתי אליו, קשה מאוד לשכוח ולמחוק את השליליות שהוא מחדיר לנשמה.

אני רוצה לשתף אותך בתהליך הגמילה שהעברתי את עצמי.

קודם כל, תפסיקי לכעוס על עצמך. זה בהחלט לא דבר טוב, אבל את צריכה להבין שחלק גדול מהתפקיד של היצר ומה שבעצם גורם להיסחפות, זה ההרגשה שאנחנו מקבלים- נו כבר ראיתי ושמעתי כ"כ הרבה, אז מה יעזור אם לא אראה את זה עכשיו?

אבל פה בדיוק טמון הפתרון.

להגיד לא לדברים הקטנים.

את צריכה פשוט מאוד להחזיר לעצמך את הרגש. את הרגישות לדברים המטמאים האלה.

עד שהנשמה שלך שוב תרגיש רע מאוד לשמוע שירי הרס שכאלה.

ואת יודעת מה? הרגישות שלך תהיה גבוהה יותר מאי פעם. גם מלפני שהכל התחיל… כי את כבר תדעי לזהות ולהתרחק.

אני את התהליך שלי עברתי לאט. הייתי אומרת לעצמי- רק את השיר הזה לא אשמע ורק עכשיו. הייתי דוחה את הצפיה בסרט ומוצאת מהר משהו אחר לעשות.

תני לעצמך להתנקות אבל בלי הכרזות גרנדיוזיות, כי אז היצר מתעורר ומפעיל את כל הלחצים האפשריים.

את יכולה לראות הרצאה מחזקת במקום לשמוע שיר לא ראוי, את יכולה לדבר עם חברה – תמצאי תחליפים, והכל על רדאר נמוך.

תשתדלי באמת לקבל הרבה הרבה חיזוקים ודברי קדושה כדי למלא את החוסר שיווצר לך וגם כדי לרפא את הנפש. תהיי קשובה לעצמך ואל תלחצי או תלקי את עצמך. 

אני היום נמצאת במצב שאין מצב שאני מכניסה איטרנט או בכלל מחשב לבית. ובעבודה קבלתי על עצמי שאין יוטיוב גם לא להרצאות. פשוט לא מתקרבת לבור הענק הזה בשום אופן. והפלאפון כשר לחלוטין. כי כל הטכנולוגיות האלה הן חולה רעה. עצם הנוכחות שלהן פוגע וזורע הרס. פשוט ככה. 

והכל כי אני מכירה ויודעת טוב מדי.

ודבר אחרון והכי חשוב- תקחי את המקום הכואב הזה ותתפללי מתוכו. פשוט תבקשי מהקב"ה שיוציא אותך משם. שיזכה אותך להנות מהקדושה. זה הדבר המחזק ביותר. ההרגשה שאנחנו לא חוטאים ובורחים, אלא מבינים את המקום שלנו ומבינים שאין מי שיבין אותנו יותר ממנו.

אז בסוף את תצאי מחוזקת וגם הילדים שלך ירוויחו אמא שמחוברת לדרך שלה ומבינה עד כמה היא טהורה ונכונה.

הרבה הצלחה!!

כל הכבוד!

ושוב כל הכבוד.

מצטרפת למשאלה לפרנס בכבוד ובקדושה, ומאחלת שתזכי לזה במהרה!!!

הסיפור ממחיש עד כמה שמירת העיניים חשובה גם עבורנו, הנשים!

כל מראה נקלט במוח ולא נמחק.

עדיף לא להסתכל, מלהסתכל ולהתחרט.

מאוד מחזק תודה רבה

שמעתי פעם ששמירת העיניים זה לא עניין לגברים בלבד גם אנחנו צריכות לשמור על הנשמה טהורה, לשמור האזניים והעיניים הפה וכו'

בעניין הזה חייבת לספר משהו אישי, בהריון הראשון (שחיכינו לו כמה שנים טובות) היה חשוב לי לשמור על קדושת העובר שיש לי אחריות כלפיו

שמעתי ממחקרים שהעובר שומע הכל וכמובן צריכים לאכול טוב ובריא ותכל'ס אני מגדלת אותו להיות ת"ח ויהודי טהור אז אני צריכה להקפיד יותר

ובאמת השתדלתי מאוד שלא להסתובב במקומות לא ראויים או עם בעיות של פריצות, ובכל בוקר שאמרתי אלוקי נשמה שנתת בי טהורה כיוונתי על עצמי וגם על חיים חדשים המפכים בתוכי 

ובמיוחד בתקופה שלנו שהכל נגיש ומושך לא צריכים ללכת ולשוטט כדי להיות בפנים וגם להפנים את הרע הזה

שנזכה לטהרת הלב והנשמה

כי זה כל האדם 

וואו, איזה סיפור …

ההתמודדות הזו במשך שנים עם שירי וסירטוני הרס 

איזה כח רצון אדיר ותעצומות נפש גדולים נדרשים כדי לעלות ולהתעלות לבית ד'

יש לך את זה !!!!

שתזכי להתפרנס רק בטוב ולראות נחת יהודית מכל צאצאייך

וברוח ימי בין המיצרים נתפלל לבוא המשיח שיגאל את כולנו מההתמודדויות השונות

ישר כוח!

אחד הדברים הקשים, המסוכנים והכואבים ביותר זה העיוות!!!

אדם שמגדיר עצמו "חרדי" – יש לו אחריות אדירה בכך!

וגם אם מדובר בפריטים חיצוניים שכביכול משייכים את האדם למגזר מסוים (כיפה שחורה / כובע וכד') – באם האדם לא נזהר לייצג את 'חרדיותו',

זה יכול להוות אסון ממש!!!

שכ-ו-ל-נ-ו (כל עמ"י) נזכה להיות בבחינת "בעלי תשובה" באמת ובתמים בלב שלם!!!

וואו איזה סיפור קשה, נסיון קשה, תדעי שאת אישה כ"כ צדיקה!!!

אשריך שקפצת מהרכבת ברגע שלפני האחרון!

זו מסירות נפש אמיתית אני חושבת, לא פחות ממה שאבותינו עברו בדורות קודמים!!!

זה לחיות על קידוש ד! חזקת מאוד מאוד!!!

אני מתרגשת בכל פעם מחדש, וחושבת שהפעילות שלכם היא בבחינת חבל הצלה בדור שלנו, לא בהלצה.

יישר כוחכם!!!!!

הרבה מהמושגים שהוזכרו,

לא היו לי מוכרים,

בכל אופן הצלחתי להתרגש,

אני עם דמעות בעיניים…

(כדאי להוסיף גם חבילת טישיו יחד עם הסיפורים של יום שלישי;)

תמשיכו לחזק הלאה לעורר בכולנו 

את הרגש האמיתי

ברגע האמת (בעצם עדיף הרבה קודם…)

נ.ב. 

אני לא רוצה חלילה להשמע כמבקרת

אבל אולי כדאי להבא 

להזכיר רק מושגים טובים,

וכל דבר אשר איננו טהור רק לרמוז עליו,

כדי ש'הבורות (שורוק חולם- לא הצלחתי לנקד) 

ו'עמות הארץ' בעיניני מלתעות האינטרנט שבינינו,

ישארו בורות (וגאות) בעינינים האלו.

אני מעדיפה להשאר שמורה 

ולא להכיר מושגים מיותרים, שלא לצורכי עבודה… 😉

תודה רבה!!

השבוע אני מרגישה שהפירוט והירידה למושגים היתה מיותרת לגמרי, וחבל.

אני משערת שעשיתם זאת כדי לחבר את מי ששם.

אבל בשבילי, ובשביל עוד אלפי נשים שמורות, הייתי רוצה להגיד שרוב השמורות

הפירוט עשה רע, לא יודעת לא מכירה את המושגים, ורוצה להמשיך כך.

קצת אבסורדי שדרך השמורה אוודע למושגים הללו.

אני מבינה שיש כאן קונפליקט רציני, מצד אחד הסיפור הזה יותר מכל ממחיש את גודל ההשפעה שלכם על נשים מכל הגוונים והדרגות,

אבל "הצמצום " הזה חשוב לי מאד.

בבקשה אם תוכלו לקחת לתשומת לבכם.

מתנצלת שאני טורחת להגיב רק כשיש לי הערה, אבל האמת היא שאין לכם מושג כמה הארה יש לי מכן כל פעם מחדש!  

תודה רבה על הסיפורים השבועיים שממש מחזקים אותי!

כל שבוע לקרוא על עוד מישהי שמתחזקת – טיפטף לי משהו בלב… מים שחקו אבנים…

אחרי הסיפור של השבוע, חשבתי עליו המון…

החלטתי שהפעם אני גם מצטרפת לחיזוק!

היה קשה לי מאד, אני רגילה לרמת סינון מסויימת, שהיא לא הכי גלאט.

אמרתי לעצמי: את חייבת גם! זה היה קשההה… מאד מאד!!! אני רגילה, ונח לי, ותרוצים… 

אבל הסיפור הזה נתן לי כח. ועשיתי את זה! התקשרתי מייד לחברת החסימה, לפני שההחלטה הטובה תמוסס עם היצר הרע.

וזהו.

עליתי ל'גלאט'. והמון בזכותכם!!!

תמסרו לחני ולכל אחת שמשתפת ומחזקת – תודות מכל הלב!

אני פשוט יושבת פה מאחורי המסך בתוך הקוביק שלי ובוכה!!!! ב"ה הייתי במקום דומה ותודה לה' אני כבר לא שם…

אבל אני בוכה, בוכה משמחה על העוצמה היהודית הזאת!! ומנגד בוכה על כל האלה שנופלים, כי זה כ"כ קשה להחזיק…

תודה רבה על הכח שאתן נותנות!!!! יתן ה' לכן עוד הרבה כח להמשיך ולחזק ולהתחזק ולהיות ראויים לגאולה השלמה!!

תודה!

מדהים

ומחזק

אהבתי מאוד את הברכה בסוף: והלוואי אזכה לפרנס בכבוד מתוך קדושה.

איזה סיפור מדהים!!!

כמה כוח זה נותן…

אני חושבת שזה הגבורה הכי גדולה שיכולה להיות!

מצדיעה לך.

הסיפור היה מטלטל ביותר,

כמה רחמי שמים צריכים כדי שלא ניכשל.

לא רק מי שעובדת עם ציבור רחוק, אלא כל העובדות מהבית הפרטי, אם זו גרפיקאית, מעצבת, עורכת, עיתונאית, ועוד. כל מי שיש ברשותה מחשב, צריכה להיות חזקה ולא ליפול חלילה ברשת. 

המבול עלול להשתולל בכל מחשב של כל אחת, וד' יעזור לכל אחת להיות שמורה.

שמורה – יש לכן הרבה כח ועצמה.

תמשיכו לעשות חיל. ולהפיץ את האתר לכל אישה חרדית המחזיקה מחשב "מחובר"

ובזכות נשים צדקניות נזכה לגאולה בקרוב, אמן!!!

את גדולה מהחיים זה כמו לעשות ניתוח ראש – למוח

ובטוח שההתחלה קשה- וכואבת .

לפתוח את כל צפונות מחשבותיך לבעלך ולנו בנות שמורה .

ולחזק אותנו !!!!!!, ולגרום לנו לרצות להשתנות.

ושתיזכי שהשכינה תמיד תהיה בביתכם .

שאלתי – איזה סבון יכול למחוק את כל הידע שמקבלים מהעולם החיצוני הזה שאנו במחיצתו?…