לתגובות הקוראות

המאבק על ההר/

מאת: נעמי

.שלום לכן,

אני רוצה להגיב בסיפור משלי על שני הסיפורים האחרונים, ודווקא לא מהזווית שחשבתן.

שמי ריקי. אם להוסיף משפט של הכרות עלי – הייתי משתמשת בהגדרה שהבאתן בתגובות – אני מאלה ש"נולדו על ההר", אני מאלה שחוש השמיעה והדיבור יותר דומיננטיים אצלן משורת החיפוש של גוגל. וגם חוש האסטטיות. מרתיע אותי לחפש בזבל האלקטרוני של העולם, בשביל למצוא איזו מציאה שמישהו זרק. אני יודעת שהזן שלי נדיר, ואולי כמעט נכחד… אבל בואו תשמיעו גם את קולו, תנו לו במה, הוא שווה אותה. העברה בנקאית, תחזית מזג אויר וזימון תורים לוקחים מזמני בממוצע בין כמה שניות לכמה דקות ביום, יותר מאלו היושבות לידי (מעניין אם יש משהו מיוחד שהן עושות ב"רווח זמן" הזה…)

דווקא לכן הסיפורים האחרונים, והדרך הקשה בה הופקו הלקחים, חיזקו אותו בנחישות החלטתי. כי ההחלטה לא קלה והנסיון לא כלה…

נכון, "נולדתי על ההר" לחינוך בו גדלתי, עם האופי בו בורכתי, עם מסלול החיים בו אני עוברת (ובכנות – אני ממש לא מחזיקה טובה לעצמי, יש לי נתוני פתיחה מצויינים:)), אבל תדעו שיש גם כוכבית קטנה בעסקה הזאת: *ה"רשת" רשאית להפסיק את המבצע בכל עת. אף אחד לא ערב לי שלא אסחף, איש לא חתם לי ש"לי זה לא יקרה", ושני הסיפורים האחרונים רק הוכיחו לי ההפך…

אני בטוחה שיש עוד הרבה כמוני שיכלו להישאר על הפסגה, עם מינימום של שימוש בכלי המשחית הזה, ואיכשהו עם הסחף החברתי, הקלות שמושכת והנוחות שקורצת – הן כבר לא כל כך שם. אני לא באה להגיד שכל חיפוש ב144 או בגוגל מפס הוא שאול תחתית – אבל אוויר פסגות זה לא. נקודה.

אז כל החברות היקרות שרק מעבירות לינק למתכון עם שכבות וקצפות, ורק מנסות לשכנע ש"מה הבעיה להזמין, זה ממש ברגע" – בבקשה, תעשו לי טובה, תנו לי להישאר על ההר שנולדתי עליו, כי לא קל להחזיק בו.

תסלחו לי על המונולוג הארוך ששפכתי – מיד מתחילה בסיפור:

לפני זמן מה הייתי צריכה להשיג בדחיפות, לצורך שימוש אישי, קובץ מוזיקה מסויים. כמובן שהמענה האוטומטי כששאלתי חברות "איפה אפשר למצוא את הקובץ X?" היה: "חפשי בגוגל!", מלווה בנימת תמיהה איך לא חשבתי על הרעיון הגאוני בעצמי.

זהו, שהייתי צריכה את הקובץ לעניין מאד בוער, והרעיון הגאוני נראה, יותר מתמיד, ממש זוהר.

דווקא נזכרתי בחנה לוי, חברה מהסמינר שמתאים שיהיה לה את הקובץ, אבל למיטב ידיעתי אין לה מייל, כי היא לא נמצאת בקבוצת המייל של החברות מהכיתה, כך שלא תהיה לה דרך להעביר לי אותו.

האצבעות שלי נעו כמעט מעצמן לכיוון המקלדת, להקיש את מילות החיפוש ולסגור עניין.

"פעם אחת, לא קרה כלום", הרגעתי את עצמי, "תפסיקי להיות ה'רבנית' וה'צדקת' של השכונה, ולהקפיד כמו איזו מרובעת על כללים שהחלטת לעצמך, שאף אחת מסביבך לא מבינה בכלל מה הבעיה בזה…"

"כאן בדיוק שמור לך הנסיון", לחש מתוכי קול בוגר ושקול יותר, "לא חכמה להצהיר הצהרות ולנאום נאומים חוצבי להבות, ובזמן אמת לברוח מכל ההחלטות ולתרץ את עצמך בתואנות טיפשיות…"

"רק שניה אחת", התעקש הקול הראשון, ושוב גרר בכח את אצבעותי למקלדת, "שניה אחת תחפשי ותצאי, אל תהיי כבדה ותעשי עסק מכל דבר".

הקול היה מהיר ובהול. לפעמים יש הרגשה כאילו אם יעשו את הפעולה מהר מהר – המעשה לא ייחשב כמעשה…

"ממש שניה!" לעג הקול השני. "וגם אם החיפוש כן יארך שניה – סדקת את חומת ההגנה שבנית לעצמך…"

ואז כמו הוכרז על מערכת בחירות חדשה. עם אחוז מצביעים שווה לשני הצדדים:

המורות מהסמינר, המתריעות באצבע מזהירה מפני פגעי הטכנולוגיה,

המאמרים והספרים המתפרסמים חדשים לבקרים בענין נזקי האינטרנט,

תחושת הדחיה האישית שלי על החיטוט בזבל האלקטרוני…

אך מנגד ניצבו קולות צעירים ורעננים יותר,

כל אלו העובדות סביבי (כן, נשות אברכים כשרות וטובות, מעריכה באמת!) שכל שאלה קטנה נפתרת להם באופן אוטומטי בלחיצת כפתור קלה,

שלא נראה שמצאו אי פעם פסול בשירות הזה, ש'מקל' כל כך על החיים,

שטוענות תמיד בביטחון ש'הכל בסדר', ושגם אם התוכן לא תמיד מסונן – הן 'גדולות' ו'חכמות' ויודעות לברור לבד אוכל מתוך פסולת,

ומעל כולם דחק בי הלחץ לגמור עם העניין, וכמה שיותר מהר.

מסך החיפוש של גוגל נצנץ מול עיני, מבטיח לספק לי ברגע אחד את כל המידע שרק אבקש…

והקול השפוי עוד לחש לי חלושות: אולי, אולי זו ההזדמנות לבדוק עד כמה באמת השרירים הרוחניים חזקים?

ואז, שנייה לפני שאסחף בלי שליטה לגלישה אלגנטית – החלטתי שזהו, אני מפסיקה כאן! מושכת את ידי אחורה ו- מחפשת דרך אחרת.

אז נכון, אני לא יודעת איך להשיג את הקובץ, אבל אני כן יודעת איך לא להשיג אותו.

לא חלפו דקות ספורות, ומול עיני הבהב מייל חדש שקיבלתי. לא האמנתי למראה עיני.

חנה לוי!!! (החברה ההיא מהסמינר שמתעסקת בתחום…)

איך היא הגיעה לכאן? ריבונו של עולם! בדיוק עכשיו!!!

פתאום הדמות הזו, שמעולם לא קיבלתי ממנה מייל, וכבר שנים שלא הייתי איתה בקשר – צנחה אלי כמו משמיים!

חשתי מבולבלת ונסערת.

המייל שלה לא היה מיועד רק אלי, הוא נשלח לקבוצה של הכיתה. "שלום חברות", היה כתוב שם, "כאן חנה לוי, מתרגשת מאוד להצטרף אליכן! …"

"ממתי יש לך מייל?" לא התאפקתי מלשאול אותה בתגובה, כשכולי נפעמת מהתזמון המדוייק.

"כבר מאז שסיימנו סמינר", היא החזירה בנימת תרעומת, "לא יודעת למה עד היום אף אחד לא טרח לצרף אותי לקבוצה…"

שש שנים(!!) יש לחנה מייל, ועד עתה היא לא שמעה על הקבוצה, אבל ד' שלח אותה אלי בדיוק ביום המתאים ובשעה המתאימה…

ממש כמו בסיפורים – ההמשך היה מוצלח ממה שיכולתי לתאר.

על אתר (או דווקא לא על אתר:)) ידעה חנה לעזור לי בדיוק במה שהייתי צריכה, והשגתי דרכה דברים שבוודאות לא הייתי מצליחה להוציא ממקום אחר.

אז נכון, לא תמיד צונחת משמיים חנה לוי, ועל פי רוב צריך לשלם על ההתנזרות המוחלטת הזאת במאמץ, בכח או בכסף. אבל הפעם קיבלתי תשלום במזומן.

האפיזודה הזאת היתה לי כנשיקה משמים, וחיזקה בי את הידיעה שהקב"ה אוהב את אלו שמתאמצים להישאר על ההר.

 

תגובות הקוראות לסיפור המאבק על ההר

תגובות ל'המאבק על ההר'



כולנו נולדנו על ההר!

'אשא עיני אל ההרים – ההורים' אבותינו הקדושים שהנחילו לכולנו, ללא יוצא מן הכלל, נקודת פתיחה גבוהה הרבה יותר מאשר לכל השאר.

אבותינו ואמותינו הקדושים שמסרו נפשם והנחילו לנו 'בגנים' את כח המסירות המופלא הזה, הם הכח האולטימטיבי שיש לכל אחת ואחת מאיתנו לעמוד ברגעים הקשים – ולצלוח!

הכח המופלא הזה הלך והתעצם במהלך הדורות.

כולנו כאן.

צאצאיות העולים על מוקד האינקווזציה,

בנות למי שמסרו נפשם בתקופת ההשכלה,

נכדות לסבתות שטרחו וכתתו רגליהן שעות – מהמעברה הרחוקה לבן שנשלח לישיבה – כדי למסור לו את פרוסות הלחם האחרונות,

נינות להורים שגורשו מידי יום ראשון ממשרתם בגלל שמירת שבת

בנות להורים שהצטרפו במסירות נפש לציבור התורני

וגם… גם בנות שנולדו לתוך נסיונות מסוג אחר, מסוג של לא לצאת לחופשה כי אין משהו מתאים לסטנדרטים רוחניים או תקציב מיותר…

 

לכולנו יש נסיונות

לאף לא אחת מאיתנו יש תעודת ביטוח…

וכולנו מצוות לעמול….

אבל –

עצם הידיעה שזה אצלנו ב'גנים'

היא בשורה

היא מעצימה אותנו, מחזקת ואומרת-

שיש לנו את הכח!!!!

ואנחנו מסוגלות!!!!

הנה….

אתן ההוכחה…



ורגע לפני הצלילה לתגובות, שברובן אוהדות ומעריכות – גם אם לא מסכימות בכל מאת האחוזים, הבאנו ביקורת נוקבת. ובחרנו אותה משום היא הייתה פחות מתלהמת…

וכאן המקום להזכיר:

היי…. איפה הקריאה להכלה ולהבנה?…:)

מה, רק את מי שמתדרדר צריך ל'הכיל'? 

נניח שהכותבת נכשלה בחטא הגאווה, האם לה לא מגיע שינהגו כלפיה ב'חוסר שיפוטיות' או למצער ב'כף זכות'?….

אז כדי להעמיד דברים על דיוקם, מילה של התנצלות לכותבת, שניסתה בסך הכל לא לקחת את הקרדיט לעצמה ולהסביר שנקודת הבחירה שלה היתה גבוהה מלכתחילה ולכן, אצלה הדיון הוא בדקויות מהסוג הזה.

העורכת כנראה… קצת נסחפה…. והרעיפה עליה יותר מידי שבחים – שבמידה והן היו באמת 'במקור' – זה נשמע טיפ-טיפה יהיר…:(

אז אחרי ש'הכלנו' ו'הבנו' ו'דנו לכף זכות' התחלנו בכל זאת מתגובה, שגם אם במקרה הזה, דברי הכיבושין לא 'מגיעים' לכותבת הסיפור, התוכן נכון בכל מקרה:

 

ועוד הערה חשובה:

עלו המון שאלות (את חלקן הבאנו) לגבי מה הגדרים האמיתיים? מה מותר ומה אסור? וכו'

הנושאים הללו מהותיים וחשובים מכדי לדון עליהם 'על רגל אחת'

 

בעז"ה, נשתדל לפנות את הבמה לדיון המהותי הזה, בהקדם האפשרי.

 

לא יודעת,

משום מה הסיפור הפעם (בניגוד לפעמים הקודמות) לא עורר בי הערכה לכותבת,

להפך – הוא מעורר בי ריחוק…

כי יש בו מן צדקות מיותרת שבאה על חשבון דבר לא מיותר לחלוטין – תחושת הגאווה מהזן הלא חיובי בכלל על האחרות שלא "נושמות אויר פסגות" כמו המדוברת כי הן יכולות לחפש מקום כלשהו על פני הגלובוס ב"גוגל מפס"…

נראה לי שאחד מהנסיונות של הדור האחרון הוא לדעת על מה לשים את הפוקוס יותר ועל מה פחות. ברור שצריך לשים פוקוס על שמירה מפגעי הטכנולוגיה, אבל דברים שאינם באמת פגעי טכנולוגיה (מפות גוגל) – "להישמר" מהם על חשבון לשמור על המידות (אני טועה או שבאמת נכתב שה' לא יכול לדור בכפיפה אחת עם בעל גאווה) – לא נראה לי כמו סיפור לדוגמא…

יצאנו עם המשפחה לטיול 'בינזמנימי' קלאסי.

באיזושהי צומת היתה חנות שהשלט שלה היה כיתוב מתחלף על מסך לד. הילדים שלי סימנו לי בשעשוע שאסתכל על 'תופעת טבע': חמישה ילדי חמד מהופנטים למלל המתחלף ומסתכלים בו בעניין רב. ההתלהבות שהילדים גילו 'מהאורות' הוכיחה בעליל שמדובר בילדים שמעולם לא ראו מסך זז מימיהם.

ואת הילדים שלי זה שעשע בעליל.

והאמת… בנימת קולם בהחלט היתה גם… נימת זלזול…

בשניה הראשונה, עמדתי להצטרף אליהם גם. כי זה באמת לא היה 'נורמלי' – בעיני בכל אופן…

אבל אז נזכרתי בסיפורים ש'רצו' בשמורה בשבועות האחרונים.

אני אישית, לא מצאתי את עצמי, לא בסיפורים הפתוחים וגם לא בסיפור האחרון.

אבל לרגע שאלתי את עצמי: מה יותר מקומם אותי? סיפור עם 'אקסטרא הקפדה' או 'אקסטרא פתיחות' והייתי חייבת להודות לעצמי… שהסיפור האחרון קומם אותי יותר.

והצטערתי…

וכן… אחרי הכל, אני רוצה לדעת שאני יותר 'אוהדת' את הקצה העליון של הסקאלה, מאשר ההפך…

באותו שבריר שניה, אספתי את עצמי ואמרתי לילדים כך:

נכון שאנחנו 'לא שם', אבל שימו לב כמה טוהר וחיבור לה' יש בבית כזה שמנתק את עצמו לחלוטין מהתרבות המערבית. זה טהור ומזוקק ויפה.

בואו נסתכל על זה כמשהו שראוי להערכה, ולא לזלזול…

היו כמובן את הגדולים שטענו שאם לא חושפים את הילדים לכלום אז אחר כך הם 'מגלים את העולם בבום' ונופלים. וזה היה עצוב לי קצת לשמוע את זה, משום שזאת מנטרה שתמיד שמעתי משכנים 'מזרחיסטיים' או מעמיתים לעבודה, אבל חזרתי ואמרתי להם שבלי להכנס לסוגיה מה אנחנו בוחרים לעשות,  ישנה סוגיה לא פחות משמעותית: את מי אנחנו בוחרים להעריך. וזה וודאי לא משהו שיכול 'לקלקל' אותנו…

אז זה מה שיש לי לומר לכן, תמשיכו להביא גם קולות כאלו 'מלמעלה'

נראה לי שאנחנו אמורות להיות בוגרות מספיק כדי 'לעכל' גם אותם….

מחזק!!! מחזק!!! משב פסגות מרענן- לשמוע את מי שנולדה על ההר.

אני נמצאת עכשיו בעבודה בתקופת יובש,

בעלי בבית עם הילדים, ואני מתוסכלת פעמיים: גם לא נמצאת בבית, וגם אין לי מה לעשות בעבודה…

יושבת משועממת רק כי צריך לאייש את המקום ולתת מענה מזדמן כשנדרש, אבל אין באמת עבודה.

קיבלתי אישור לימי חופשה בהמשך בין הזמנים- ועכשיו אני פשוט יושבת משועממת, פשוטו כמשמעו.

הרבה מהלקוחות והספקים שלנו בחופש, כך שאי אפשר לקדם דברים,

לא נכנסות עבודות חדשות, והקיימות לא דורשות ממני הרבה,

ומשעמם!!! משעמם מהבוקר עד הצהריים (וחלק גדול מהזמן אני לבד בכלל, כי כולם פה נמצאים "חצי קלאץ")

בשנה שעברה בתקופה המקבילה יזמתי פרויקט גדול ועסקתי בו בחודשים הללו,

אבל השנה עוד לא החלטתי איך להתמודד עם תקופת היובש הזו, ולצערי אין צורך בשום פרויקט…

מטבע הדברים אני נכנסת יותר לאתרים "שורפי זמן" למרות שאני מקפידה שבכל רגע נתון לא תהיה לי משימה פתוחה וזה באמת נובע נטו משיעמום…

להגיד תהילים אני לא יכולה כי עליי לענות לטלפונים

אבל הדיוור של היום באמת ניער אותי- ועצם העובדה שיש מישהי שיכולה להימנע מחיפוש בגוגל חיזקה אותי מאוד!!!

וב"ה מהרגע שקראתי את הדיוור החלטתי לקחת על עצמי לבצע פה עוד מטלה שמזמן התלבטתי אם לבצע או לא.

(תהיו בטוחות שזו מטלה יותר משעממת מלשבת ולא לעשות כלום, אחרת כבר הייתי עושה אותה מזמן.)

אז החיזוק הזה נזקף לזכות השמורה ולזכות ריקי האלמונית, חזקנה ואמצנה

רציתי  להדגיש נקודה שממש צפה ועלתה בי לנוכח שלושת הדיוורים האחרונים, נקודה שידועה לכולן, אבל אולי יש מקום להדגיש אותה?

בכל הנושא של מה שהעולם הזה מציע לנו, ובפרט בנושא של האינטרנט, אחד התירוצים הכי נפוצים של היצר הרע זה- שאם נשתמש באינטרנט יהיה לנו "יותר מהר" "יותר קל" "יותר נעים" "יותר מעניין" וכו'- או בשתי מילים: "בלחיצת כפתור"

ונגד הטיעון הזה, לכאורה אין הרבה מה לענות- כי בלי האינטרנט זה באמת יותר מסורבל, יותר איטי, יותר קשה, יותר משעמם ואפילו יותר מעצבן לפעמים.

(ואף אחת לא רוצה להישאר מאחור ולהרגיש טיפשה כשכולן סביבה מדברות על כל מיני מושגים שאין לה מושג מה הם)

אבל זו בדיוק הנקודה שלנו כנשים יהודיות-

אף אחד לא הבטיח לנו חיים קלים ונעימים.

מה שהתורה הבטיחה לנו- זה שתמיד נדע מה לעשות, גם מול הקושי הכי גדול.

איסתכל באורייתא- לתורה יש מה להגיד על כל דבר, ואנחנו רק צריכות לשמוע ולאמץ.

"תומכיה מאושר" ולא "תומכיה מבלה בנעימים"… – אין שום קשר בין חיים קלים ונוחים לבין שמחה ואושר, וההבטחה של היצר הרע לחיים קלים ונעימים יותר, היא הבטחה מזוייפת מעיקרה. 

הוא מוכר לנו הנאות בעוד שאנחנו מחפשות אושר

יותר מהר, יותר קל, יותר מעניין- זה לא בהכרח יותר טוב.

ושוב תודה על הדיוור ועל כך שנושא האינטרנט נשאר בכותרות ונטחן מכל הזוויות.

מיוחד!

אני חושבת שזה אחד הסיפורים היפים ביותר שהתפרסמו בשמורה!

ומקפיץ את כולנו כמה רמות קדימה!

ומאזן את הסיפורים שהיו בשבועות האחרונים, טוב שהוא בא אחריהם…מים קרים…

מדהים לראות שגם בשמורה יש שני קטבים… וההתמודדות לא נעלמת מאף אחת…

גם על ההר צריך להחזיק בציפורניים כדי לא להחליק למטה , ולו כמה מילימטרים.

ישבתי מול המסך דקה ועוד דקה, ולא האמנתי, יש כאלה עוצמות בדור שלנו!!!

הזורם, החלק, שמריץ הכל,

המוח מספיק לעצור את האצבעות!!!

אני לא רגילה להגיב…

אבל-

זה פשוט לא יכול להיות!

אם יש עוד כזה דבר סימן שגם אני יכולה, גם אני נולדתי על ההר,

אבל- נו… זה מדיי זמין בשביל להספיק לחשוב, אחרי מעשה מחליטים ש-חבל הייתי יכולה להתגבר ולהרויח, ובל"נ מפעם הבאה.

אבל לא-יש סיכוי!!! בסייעתא דשמיא גם אני וכולנו נצליח, אמן!!!

וכמובן-שמרתי את הסיפור ב"חשוב", לקרא ולהרגיש את העוצמה היהודית של הדור שלנו!!!

רציתי למסור תודה רבה רבה על הסיפור השבוע,

גם אני מרגישה כמוה, כולן מסביבך לא מבינות מה הבעיה, ומרבית המושגים ב"ה לא מוכרים אצלי,

עושה העברות טלפוניות וכו,

והנסיון גדול גדול גדול

אז תודה שאתם מחזקים גם מכזה כיוון ומזכירים ומכריזים שיש עדיין בנות מהזן הזה!!

תודה לך על הסיפור של פסגת ההר, 

כי גם אני ב"ה במקום הזה…

ובהתחלת חיי העבודה,

ואין דבר יותר עוצמתי ומחזק מלשמוע שוב ושוב 

את התזכורת הזו שאנחנו על פסגת ההר, 

ותמיד יותר קל (יחסית) לעצור לפני, מאשר לטפס מלמטה.

שנזכה תמיד…

אואי, מזדהה עם כל מילה.

גם אני קבעתי לי כללים ברורים – אין לי סיסמאות לבנקים וכד', לא מסתכלת באיפה בוס, וגם לא מבקשת אישור מחלה דרך האתר של קופ"ח.

והיצר עובד… עובד חזק… יש לי חסימה מעולה והוא מנסה לפתות – הנה זה פתוח, תמונות מטושטשות, צורך טכני, אין אפשרות אחרת…

נתת לי כח להמשיך ללכת לבנקים, להתקשר ולחכות דקות ארוכות בהמתנה מורטת עצבים בזימון תורים או בשירות לקוחות  …ולהמשיך בטיפוס (בלי חיפוש) על ההר.

לכל המשתפות הנפלאות.

כל הכבוד!

המשכנה לשתף.

מחזק מאד.

גם הסיפורים עם הסוף הטוב, למרות שלא תמיד הן קורות לנו, אבל לדעת שלפעמים זה קורה, מחזק מאד.

ולכן, לכל המגיבות השונות:

כן, יש את כל הסגנונות בשמורה, וצריך את כל סוגי הסיפורים, גם על אלה שמצליחות לא ליפול וגם על אלה שנפלו אבל הצליחו לקום.

תודה!!!

דבר ראשון ישר כוח ענק זה פשוט דבר מדהים מדהים מדהים!!

בקשר להערה של על הערות על הסיפורים של  שני ימי שלישי האחרונים (לא כולל היום) 

רציתי להגיד דוקא לשצערנו זה הנקודות הכי הכי הכי חשובות לעלות עם כל הכאב המר 

מהכרות אישית  של המון בנות צדיקות וטובות נפלו דוקא בנקודת האלה

אולי לא נשמע הכי יפה והרבה יותר מתוק להביא סיפורים של נעימים יותר של בנות צדיקות אבל לצערנו יש שלא נמצאות שם למרות שבטוח שכולם היו שם  וזה נושאים הכי כואבים והכי חשובים ואני ממש ממש מעריכה את זה שאתם מציפים את האמת ומחזקים באמת!

בנוסף, 

אני מאוד מעריכה את כותבת הסיפור של היום – אבל עם המון כבוד והערכה  אני לא מכירה לצערי בנות שיש להם אינטרנט ונמצאות בדרגה כזאת ( אפשר כמובן לקבל מזה מושגים) אבל יותר חשוב להדגיש  את הנקודות שהרבנים מתעקשים עליהם שאם צריך אינטרנט צריך שיהיה עם סינון (ואם פתוח אתר של תשלומים באינרטנט ועבר פיקוח ובכול אופן בחרת לא לפתוח כל הכבוד אבל זה דרגה אחרת שהלואי ואני טועה אבל רובינו או כולנו לא שם) 

תעלו ותצליחו! 

יישר כוח ענק!!

ושוב המון המון המון תודות!

תודה תודה תודה על הסיפור. הרגשתי שאני מזדהה איתו הרבה יותר מכל השאר והוא מחזק אותי הרבה יותר.

לצערי אני לא בפסגה כל כך גבוהה כמוה אבל חושבת שמספיק קרובה. והמלחמה היומיומית שלי היא על האתרים הלכאורה מאד מאד תמימים כמו גוגל מפס. 

לפעמים אני מתפתה לחפש דברים שהם לא עבודה כי אני יודעת שהם במילא יהיו חסומים ומתאכזבת שלא עמדתי בנסיון.

תודה על החיזוק!!

תודה!!

זה סיפור שמחזק.

יש בו זיכוי הרבים גדול דווקא כי הוא מבטא את הקול היותר שמור וטהור של הנשים ששומרות על עצמן לפני שקורים הנזקים באמת.

כמו כל יהודי שנדרש לעמוד בנסיון כשזה בא אל פתחו, ולא על סף השאול.

ישר כח על הכל

תבורכו מן השמים

תודה!

ממש התחברתי, 

זוהי באמת נקודה קשה וכואבת לכל אחת שיש לה גוגל,ובאמת צריך לזכור שמה שלא לצורך עבודה אסור להשתמש! ואם מתחילים רק במשהו אחד וכו, אז באמת א"א לדעת לאיפה מגיעים……..

וואו, איזו גאונות לשים את הסיפור המיוחד הזה אחרי השבועיים הקודמים!!

גם לי יש קבלה "מוזרה" (לפחות בין בוגרות הסמינרים שלידי) – לא לעשות בכלל חיפושים ב'גוגל', וזו התמודדות יום יומית לא פשוטה.

הסיפור הזה נותן לי המון כוח להמשיך!!!

חברה יקרה-

 גם אם לא נולדת על ההר גבוה

מכל מקום למרגלות ההר היינו כולנו..(ויחן שם..)

וגם לך היום יש את היכולת (ואת הזכות!!) 

 למקם את עצמך ואת ילדיך גבוה יותר על ההר…

 ושבט שלם כבר יוכל לצמוח לך שם, גבוה גבוה  על ההר 

           בזכותך ..

             לנצח…

ואז גם המיקום.. הוא בזכות אמיתית ולא רק בחסד…  

והאויר שם-

הוי, זה אויר פסגות..

כל ס"מ בגובה משמעותי כ"כ…

היו ברוכות..

ואוו את מדהימה!! 

זה נקרא הבא להיטהר מסייעין בידו… 

ברשותכן תגובה לשני הסיפורים האחרים 

אני לא מהאלו שצופות… אפילו לא בקליפים ולא כי זה אסור, כי זה לא מתאים… 

אני מבינה את הזעזוע של השמורות לנוכח הסיפור שירי הרס, זה בהחלט סיפור מצמרר,

אבל כבוגרת סמינר (אחד הטובים בירושלים) אני גם סלדתי מאינטרנט ולא הבנתי איך אנשים נופלים בו 

עד… שהתחלתי לעבוד איתו יש לי גבולות וב"ה אני שומרת עליהם, כיום (לאחר היכרות איתו…) אני מבינה את האנשים שמתמודדים, 

לעניות דעתי הנפילה מתחילה כשמתרגלים לאינטרנט כשהוא מתחיל להיות נוח ועוזר לחיים שם צריך לשים לב לא לחרוג מהגבולות שהצבנו לעצמנו! 

אבל אני בהחלט מבינה את כל אותם שנופלים כי כך היא דרכו של היצה"ר היום כך ולמחר כך (מאמר חז"ל ידוע) 

אם נדייק נראה חז"ל אומרים שהניסיונות משתנים מדור לדור פעם זה היה ע"ז והיום זה אינטרנט אבל השיטות פעולה שלו של מלך זקן וכסיל לא השתנו 

ושוב לא שאני נותנת במה חלילה רק להבין את מי שמתמודדת ומי שלא מבינה אשריך!!! תגידי כל יום תודה ותתפללי שתשארי שם באותו מקום 

לסיום משהו ששמעתי מהרב לוגאסי לפני הרבה שנים לעתיד לבוא יכנסו את כל נשות ובנות ישראל יצא כרוז ויאמר כל מי שהתבזתה לכבודי שתקום ותיטול שכרה 

מי תקום? יתקום בת/אישה מהדור האחרון ותאמר אני התבזיתי לכבודך ולא מפני שחלילה הן יותר גדולות מנשות הדור הקודם 

מפני שדור זה עבר ניסיונות שדורות קודמים לא עברו!!!

אז תחזיקי חזק עוד יבוא יום ששמך יינשא בהערצה… והיום הזה קרוב יותר מתמיד!

מדהימה!

כל אחת כמוך מזכירה לנו מה המצב האולטמטיבי, גם אם אני לא שם.

כל הכבוד! חזקי ואמצי, והלוואי ונגיע לדרגתך!

כל אחת כמוך מוסיפה רוח קדושה בעולם ומחזקת את כולנו, גם אם אנחנו לא יודעות מזה

אשרייך!

באמת נסיון קשה ומפתה להשיג בקלות מה שכמעט כולםםםם עושים

לפעמים זה להרגיש שאת מתאמצת סתם במקום להשיג דברים תוך שניות.

בעבר גם הייתי כך, אבל בסוף קצת התחלתי להיכנע

את נותנת כח להמשיך ולא להסחף, כי זה מתחיל מרק זה ורק זה…

תודה על השיתוף!!!

אני מתרגשת לקרוא כל שבוע מחדש, הן את הסיפורים והן את התגובות.

סיפרה לי גיסתי, שהיא אינה מוציאה את תוצאות בדיקות המעבדה של קופת החולים-  במחשב בעבודה, כי אחי לא מרשה לה.

התפעלתי מאחי, אך בליבי חלפה בי מין טרוניה על אחי, וסוג של רחמים על גיסתי. אמנם גם אני – איני מוציאה, אך לי אין את האופציה.

כשספרתי זאת לחברה בצוות, היא טענה בלהט, שלא יתכן שיתירו אינטרנט לצרכי פרנסה, ואחר שיש אותו, יגבילו את הגלישה לבנק/ לקופ"ח ולעוד צרכים חיוניים וארעיים.

השבתי לה בדימוי ששמעתי מהרב (אינהורן/ ארלנגר?) – דימוי לאינטרנט, שדיבר אלי מאוד.

הוא המשיל זאת למורפיום. מורפיום הוא בעצם הורג!

בכל זאת הוא בשימוש, ודווקא בבתי חולים.

הוא שימושי בעיקר במחלקות סופניות, ומטרתו להקל על כאבים.

מתי ומדוע משתמשים בו? כאשר שוקלים שהכאב יהרוג את החולה מהר יותר מאשר מחלתו.

כמובן שהשימוש בו נעשה בצורה מדודה ומושכלת, בכמות כזו, כך שרק יקל על הכאבים המביאים למוות ולא מעבר לכך.

וכאשר השימוש מושכל ובהשגחת הרופא, יתגבר החולה על כאביו ובס"ד יש לו הסיכוי, הפניות והכוח להרפא גם ממחלתו.

ברור שלא "כל הרוצה יבוא וייטול" – מובן שאין נוטלים אותו כאיזה סירופ ואפילו לא כאנטיביוטיקה.

כך האינטרנט (החסום – ורק לצרכי פרנסה), גם הוא למעשה – הורג. אלא מה? ללא פרנסה כלל, יתכן שייהרג האדם מהר יותר.

כאשר משתמשים בו לצרכי הפרנסה, בהיתר, זה כמו המורפיום שנוטל החולה על דעת הרופא, בכמות שלא תזיק לו, ותסייע לו להשיג פרנסתו בהיתר.

אך כל גלישה מהמותר, תזרז את מיתתו.

כמה טוב לשמוע על עוד מישהו בפסגה! ולו רק בשביל שלא נחשוב שנשארנו היחידים!

שתדעי לך ריקי, ועוד כל אותן נשים שנמצאות למעלה למעלה מן השמש-

הפסגה צפופה!

ואולי הסיבה ששערותינו סומרות דווקא מסיפוריהם של הנופלים והקמים היא- שאותם אנשי מעלה מעודם לא חשבו על הרעיון לעלות על במות וירטואליות ואחרות  את סיפורי הגבורה שלהם.

כי מי שמעולם לא יוצא לחזית- אמנם לא מנצח אבל גם לא נופל בשבי.

הן פשוט לא שם.

כדאי שנדע- (מבלי להמעיט חלילה מאותן נשים יקרות המתמודדות בגבורה) אנחנו לא כל כך בודדות ואנחנו ממש לא יחידות סגולה בדור המבול שלנו! ברוך השם, לא פשטנו רגל!! יש עוד ציבור יקר ורב שלא נסחף לאוטוסטרדה האינטרנטית! 

בתפילה שההתמודדויות שלנו תנשומנה אוויר פסגות תמיד…

אמאלה. בחיים לא הרגשתי רעעעעעעעע כמו עכשיו. זה בדיוק אני לפני שנתיים ועכשיו.

אני עדיין לא מזמינה לקנות דרך האינטרנט ולא מחפשת שיר להורדה במחשב, אבל כן ידי קלה על ההדק עם בנק וקופ"ח וגם לעיתים כל מיני צרכים כמו איזה חברה עוסקת ב… שאני מחפשת, או צימרים לקיץ….

לא הרגשתי לא טוב עם עצמי כי זה כמובן אינטרנט מסונן ואני עדיין לא עוברת על עקרונות של בעיקר קניה דרך האינטרנט.

אבל כל השאר הפך לי למותר. בלי הרבה מצפון.

עכשיו, לקרוא את זה- גרמת לי לקנאה. שכוייח מעריכה!

וואו.

אני מרגישה שבשבילי השמורה מספיקה רק בשביל הסיפור הזה.

אני נמצאת באותו מצב בדיוק, ודווקא לא נולדתי שם, אלא ניסיתי לטפס ומי שלא הייתה שם אין לה שמץ מושג כמה זה סוחט 

וזו התמודדות יום יומית בכל שעה!!!!

אני לא מדברת רק על הסעיף של שורת החיפוש של גוגל, שהפיתוי לזה הוא ענק והחברות בעבודה שהן צדיקות וחמודות די זורמות עם זה….

אלא גם סרטים, קליפים (שעל זה עוד לא השתלטתי), וכל המסתעף מהטכנולוגיה של היום.

אין לכם מושג כמה כח קיבלתי מהעובדה שיש עוד בנות שנמצאות שם!!

שמבינות את העובדה שהרבנים התירו אינטרנט לצרכי פרנסה בלבד (מסונן כמובן) וקניות, חדשות, פורומים, מתכונים, מזג אויר, בנקים, קופת חולים וכו'

זה לא צרכי פרנסה!!!!!! חד וחלק!!!

וכמה שזה קשה, יש לנו עוד כמה דברים שבתור נשמעים לדעת תורה בכלל וחרדים בפרט אנחנו נמנעות מהן, אז גם כל העסק הזה נכנס לשם.

בבקשה, תספרו לי שיש עוד כאלו שחיות ככה כמו מספרת הסיפור הנדירה הזו.

זה בפירוש נותן כח (במיוחד שאין הרבה גיבוי לזה כי באמת לא רואים בזה בעיה לצערנו, והוראות הרבנים בעניין לא נחשבות)

משהו אחד שקיבלתי ממנו גם כוחות אני רוצה לספר.

החברות שלי בעבודה הן די כמו כולן בענינים האלו, ואנחנו קבוצה חרדית במקום חילוני

הבוסית שלי יודעת שאין לנו בבית אינטרנט אבל במשרד משתמשים בו גם לקניות וחדשות,

בוקר אחד היא באה לראות משהו שפיתחנו אצלי במחשב, לחצתי על קישור מסוים והוא הביא אותי לדף יפה של נטפרי עם ה'אופססס' שאני מניחה שהרבה מכירות

מה שאומר שהאתר נחסם ע"פ קטגוריה שחסמתי.

היא שואלת אותי מה זה? ואני רק אמרתי שזה חלק מהחסימה שלי אבל הכל תקין, היא שתקה והבינה, והמבט שלה היה מעריך. 

זה היה מבחינתי עוד מתנה של כח להמשיך עם חסימה הרמטית לכל מה שלא קשור באופן ישיר לעבודה.

תודה רבה לכן!! ותודה רבה לריקי על הסיפור שלה, ויותר מזה- על מה שהיא…

חזקי ואמצי, את לא לבד! (למרות שזה נראה כך)

זהו מאבק קשה עד למאד, (מניסיון של הרבה נסיונות)

ובלתי נגמר…..

והכי קשה זה – אבל מה הבעיה…

כי באמת אין זה בעיה בעצם, אבל ככה אני החלטתי בשביל לשמור על עצמי, ועל הילדים שלי…

כדי שלילדים שלי תהיה נקודת פתיחה טובה יותר, רק בשביל לשמור עליהם שווה לי כל ההשקעה הזו של כח, כסף, וזמן!

תודה רבה רבה!

ריקי יקרה,

עד היום נדמה לי שלא הגבתי לדבר למרות שהיה לי מה לומר אך למרות זאת ..לא הצלחתי להגיע לזה.

עכשיו אני חייבת להגיב.

ראשית לומר לך שאת נוטלת את שכר כולם.

התרגשתי כ"כ לראות שהקב"ה נתן לך אישור מיידי למעשה שלך, וסימן לך  כי עשית את רצונו כמות שהוא בלי החלקות, עיגולים ותירוצים -טובים ככל שיהיו.

חיזקת אותי!

אני נלחמת עם מה שהצגת, ולפעמים נראה לי שאולי אני מדי נלחמת וממילא עוד זמן מסוים לא יהיו כמעט כאלה ….

קיבלתי עכשיו חיזוק שלא משנה מה, ה' אוהב ניצחונות כאלה.

ישר כוחך!

לך, שנולדת על ההר.

מזדהה איתך מאד מאד מאד. גם אני נולדתי על הר כזה, וממש כמוך – אני לא מחזיקה טובה לעצמי, שם נולדתי, ואני שמחה במקום שלי. אלא שכנראה, אני על הר רחוק ממך, כי אני בהר שלי ממש בודדה.

כשאני יושבת על ספסל בגינה ועושה שלום למתגלש התורן, אני שומעת שיחות על המידות של NEXT, ומה מתאים לאיזה גיל. וכמה המכנסיים שלהם חזקים באיכות הבד ובצבעו. [וזה קורץ לי מאד, כי אני שונאת להסתובב עבור קניות, ומתקשה ממש לעמוד בקצב חורי הברכיים ודהיית הבד]

כשאני יורדת לחצר הבנין לארוחת ערב, אני עוד פעם בודדה, כי שם מספרים איך קל ופשוט להטעין את הרב קו ממש בבית, וגם כמה קל לקבל מרשם או תוצאות בדיקות.

מי מדבר בכלל על הקטע המקצועי, שבו אני מוקעת אל עמוד הקלון: איך יכול להיות שאין לך ווטצ'אפ, אפילו במחשב, לא? זה חובה! אי אפשר בלי זה!

או סתם מדברים איתי: תיכנסי לאתר של… ותבדקי, מה התקבל שם?

אני מוצאת את עצמי לא פעם ולא פעמיים צריכה לדפוק לעצמי על שתי השכמות, לאזור עוז כנמר ולומר בקול לא מגומגם: אין לי גישה.

חזקי ואמצי. נכון, אין הרבה אנשים שגרים על ההר הזה, וסובלים בו מבדידות מזהרת, אבל אויר הפסגות שלו הוא משהו שאי במקום אחר!

בהערכה רבה מאד!

יישר כח ותודה רבה!!!

הסיפור שלך נשלח בדיוק בזמן!!!

לאחר שקראתי וששמעתי, בשמורה ובכלל, דברים לא מחזקים על המקצוע אותו אני הולכת אי"ה ללמוד חששתי מאוד וחשבתי אולי לבטל את ההתמקצעות בו או לשאול שוב גדול בתורה מה לעשות (על אף ששאלתי לפני שהלכתי להירשם), ובדיוק היום חשבתי שוב על העניין והנה אני קוראת את הסיפור העוצמתי שלך שמראה שזה אפשרי!!! עם סיעתא דשמיא וכח רצון לקדושה שה' נותן, אפשר תמיד להישמר!!!

כמובן שחובה להישמר והתכוונתי לעבוד רק בזמנים מוגדרים ובחסימה החסומה ביותר, לאחר הכוונה של גדול בתורה כמו שציינתי, אבל אין מה לומר, ריגשת וחיזקת אותי מאוד!!!

אמנם עוד לא הגעתי לכזו דרגה, אבל באמת אוחזת ממישהי שיש לה אפשרות גישה בחסום ולמרות זאת גודרת את עצמה יותר ויותר!!!

ברור לי שהנשכרת הראשונה מזה – זו את בעצמך, מבחינת בית וילדים שמורים יותר וכו'

תמשיכי כך:)

תודה רבה על הסיפור הנפלא!

אני דווקא לא "נולדתי על ההר" אלא טיפסתי עליו במאמצים אדירים! וזה באמת לא קל להחזיק שם!

גם אני משתדלת להתנזר מכל שימוש באינטרנט שלא לצרכי עבודה, גם לא בנק או קופ"ח.

אני שמחה לגלות שיש עוד נשים כאלו! זה מאד מחזק!!

אשרייך שזכית!!

הואוווו באמת כל הכבוד!!!!!!!!!!

זה סיפור מהצד השני אבל מחזק לא פחות!!

מעריכה…!!!

מחזקת מאד מאד את ידיך ! הקדמת אותי עם המסר שרציתי גם להעביר .. (אמנם בדוגמא קצת שונה.. אבל העיקרון דומה..)

במבט ראשון אולי הסיפור לא נשמע מפעים, אבל אלו הנסיונות הכי הכי גדולים שלנו, וצריך ליקר אותם ולתת עליהם את הדעת!

השחיקה היומיומית קיימת, ועל כל 100 פעמים שאנחנו מצליחות להישאר חזקות, היצר מפתה פעם אחת להיכנע ולהקל (תרתי משמע)..

תודה למקום המיוחד הזה של שמורה שנותם מקום לשיתוף ולחיזוק !

שלום לך ריקי,

רציתי לומר לך שחיזקת אותי!!!!!!

אני נמצאת במצב די קרוב לשלך במיקום בהר…..

וכשקראתי את הסיפור שלך זה עזר לי להתגבר על עצמי 

ולהפסיק לשאול את ד"ר גוגל כל שאלה שעולה, אפילו שהמידע נחוץ

בינתיים אני מצליחה להסתדר ועושה לעצמי V ענק על כל התגברות!!

למרות שיש לי חסימה הכי הרמטית, עדיין אפשר למצוא בה תשובות…..

ותודה רבה לכל הארגון הענק הזה- שמורה- !!!!!!!!!!!!!!

חיזקת אותי הלאה!!

ותודה על התיאור המדויק…

תדעו כולם שיש הרבה בנות כאלה רק שאנחנו משום מה(?!) פשוט בשקט…

המון ס"ד לכולן!! 🙂

זה מדהים עד כמה אפשר להיות תמימיים, או יותר נכון, כמה היצר עוצר בנו לחשוב.

אני גרפיקאית, ועובדת עם נטפרי.

הכל חסום לי , מלבד כמה אתרים מסוימים בלבד, לא נעזרת באינטרנט בשום דבר אחר שלא נצרך לפרנסה בלבד.

לא קול הלשון, לא קופת חולים, לא אתרי קניות.- כלום.

הרגשתי צדיקה.

אף פעם לא שמעתי שהחיפוש בגוגל אמור להיות בעייתי, אמנם דיגדג לי משהו, אף לא חשבתי יותר מידי.

וממש משמים קיבלתי שתי התראות על העניין

אתמול- הייתי מחוץ לעיר, והייתי צריכה מידע על שעות פתיחה של חנות, התקשרתי לאחותי, שיש לה מיל בלבד, ושאלתי אותה :" יש לך חיפוש גוגל?"

היא אמרה לי מיד: "השתגעת?????????"

קצת נבהלתי. אבל המשכתי הלאה.

והנה עכשיו אני קוראת את "המאבק על ההר", וראיתי שהפסגה עוד רחוקה.

אם אפשר להגיע גבוה יותר, למה שאשאר למטה????

תודה על ההארה, תזכו למצוות!

לכזה סיפור חיכיתי !!

בשביל כל מי שאלו (ב"ה) הניסיונות שלה והם כאלה דקים, ואת אף פעם לא בטוחה שאת לא מגזימה ופה הקושי הגדול.

 נראה לי שההארה שזכית לה משמים באה לומר לך-

את לא מגזימה ולא משתגעת- זה מה שהקב"ה רוצה!

וברגע שאת בטוחה בזה הכל יותר קל!

תודה חיזקת מאד!!

שלום לך, את שנולדת על ההר, סתם עדכון, אבל כנראה אנחנו אחיות, או אולי חברות מהעבר.

כן, גם אני נולדתי שם, את מוזמנת להתארח אצלי… כרגע – אני בפינה הימנית אה… עם שאיפה למעלה!

ובטח את שואלת – למה כרגע?

אז ככה — אני נמצאת ב"מרוץ אל הפסגה", מרוץ במעלה ההר, באתגר מאד מאד רציני!

כמובן שבסוף אתגר כזה, זכאים לשכר גבוה מאד! כל אחד לפי המיקום שהוא מגיע בהר.

ואני חייבת להגיע למעלה, להגיע לפסגה, לקבל את השכר הגבוה ביותר!!

וכמו כל הר בארץ, יש ימים שהוא מושלג ומחליק, יש ימים שהוא בוץ מלוכלך…

כן, לפעמים אני מחליקה, לפעמים נופלת, מועדת. אך זוכרת שמוצג מולי אתגר ששווה מליונים!!!

את מעוניינת להצטרף למרוץ זה? את יכולה ו— עכשיו!

טוב, אז כולנו במרוץ למעלה…

הציבור החרדי, או יותר נכון ציבור השמורות!!! אנחנו נמצאות במעלה ההר, אל הר ד'.

אנחנו באתגר!

אתגר דורש כוח, דורש העצמת יכולות. באתגר יש נפילות ויש הצלחות, יש זכויות ויש חובות, יש לנו רווחים ויש לנו הפסדים.

יש ויתורים, ולפעמים גדולים! אבל צריך לזכור שכל ויתור מעלה אותנו עוד ועוד.. למעלה!

האתגר שלנו שווה – מליונים!! הרבה יותר מיליארדים!!!

האמת, זה לא משהו שניתן להערכה בסכומים, במספרים, זה הרבה הרבה מעבר!

אדם שקונה דירה, מתבכיין על המשכנתא הגדולה שהוא התחייב? לא! יש לו נכס ביד!

הוא זה שקנה את הדירה, הוא זה שבחר להיכנס ל"אתגר" המשכנתא. אבל הוא זה שיקבל את הנכס!

סתם חשבתי, או יותר נכון הרגשתי..

למה לנו לחשוב שאנו ב"מאבק"?!

למה לנו להסתכל על עצמינו כ"אנחנו בסדר"?!

אנחנו משהו מיוחד!!! אנחנו זכינו!!!

ולסיכום, עצה לי, לך ולכולנו!

מי שחושב שהוא באתגר, ולא במאבק..

מי שמרגיש שהוא משהו מיוחד, ולא עוד משהו "בסדר" ..

הוא זה שיכול, והכי! להגיע למעלה בהר!

ואהוו ריקי,

תודה לך!!!

אין עלייך את נדירה!!!

לא נעים שמחשב גלאט כשר עם חסימה אדוקה של נטפרי,

אני מגלה אחרי הקריאה ממכתבך,

שאופס…. נהייתי אלפבתית,

לא מסתדרת לבד, כל דבר קטן- שואלת את גוגל,

לא מחפשת פתרונות ישנים ומוכרים,

מכינה אוכל יותר טעים ומסבירה לאמא שלי הבשלנית את הטיפים (במקום להתקשר להעזר בה) כי יש לי מדריכים מפורטים

בא לי פשוט לקבור את האינטרנט,

ולהיות כמוך

נקיה!!! נקייה באמת באמת!!! ולטפס לאוויר פסגות

גם לי מגיע 🙂

הלוואי שאזכה!!!!

קודם כל תודה רבה על הסיפורים המחזקים והמעוררים  אני קוראת אותם בשקיקה מידי שבוע!

הרגשתי צורך להגיב השבוע מה שלא קורה….

דווקא כי הסיפור הזה מציג נתח של זן ההולך ונכחד…

כל הכבוד לך שמורה!!!!!

זה ממש ממחיש איך 'הבא ליטהר מסעיין בידו'

אנחנו נמצאים בדור שהאינטרנט הפך לחלק מהחיים וקצת שכחנו מה המקום האמיתי שלו ,

(אני יכולה להיות כמעט בטוחה שהרבה מהשמורות היקרות היו בנקודת פתיחה ממש כמו שתארת במונולוג ובטח יהיו כאלו שיגידו מה, איזו התנשאות וכזה דבר קטן וכו' ובמקום לחזק את המקום הזה רק יחלישו , אז זהו שהשאיפה שלנו אמורה להיות לכיוון הפסגה הזו!) 

ואם רוצים להחזיק בחבל חזק אז זה מוכרח להיות גם בנקודות קטנות כאלו שנראות לכאורה לא משמעותיות!!

זה מזכיר לי קצת את הקטע הזה שאת רק מיישרת את העוגה.. רק עוד קצת ורק עוד קצת ואיכשהו העוגה נגמרת בלי ששמת לב.. לפעמים עדיף פשוט לא להתחיל….

אין ברירה ככה צריך לעבוד עם היצר הרע, בשביל להישמר צריך לשים גדר אולי אפילו חומה, שאותה פשוט לא עוברים ויהי מה, כל אחת בדרגה שלה…

והיה זה שכרך בכל פעם שמישהי אפילו רק תחשוב פעמים אם להשתמש בגו(נ)גל לאיזה צורך או להימנע.

אותי עוררת למחשבה הזו!

תודה רבה!!

תוכן ספוילר

הסיפור הזכיר לי את הפסוק

"מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו"

מרגש ומחזק! סיפור עוצמתי ונותן שאיפות !

אשרייך ואשרי חלקך ! אני מעריכה אותך בכנות!

שלום לך חברה יקרה ומחזקת!!

אחרי שתי הסיפורים שהיו – על אלה שנפלו וקמו – נתתי לעצמי טפיחת שכם מחזקת – תראי איפה אני ותראי באיזה מצב טוב אני נמצאת – רק פותחת לצורך עבודה ורק כשממש ממש חייבת – אבל בתוך תוכי הרגשתי – שלא , ממש ממש לא – פעם הייתי יותר שמורה – פעם פתחתי הרבה פחות – (משום מה תמיד הסתדרתי גם בלי …)

אחרי מכתבך המרגש – נתת לי את ההכוונה להגיע לנקודה האמיתית שבי – נכון שב"ה אין לי אינטרנט בבית – רק בעבודה – נכון שהוא חסום עם חסימה נהדרת – ונכון שאני לא צופה בחדשות וכו וכו – 

אבל – עדיין יש עניין – ויש את המקום של להשמר עוד ועוד – גם לא להוריד שירים – אפילו הכי מצויינים מתוך האינטרנט ואפילו רק לבדוק מידע על מקום כלשהוא שניתן להשיג דרך הטלפון הקשר!!

אשריך אחותי שחזקת!!! – כל מניעת גלישה שלי – נזקפת הרבה לזכותך!!

מעריכה מאוד!!

תודה לכם השמורה

וגם לך ריקי השמורה, תודה ענקית על הסיפור שלך!

חיזק אותי במיוחד!!!

ב"ה שאני נמצאת גם בזירת ההתמודדות על ההר שלך ולא של הקודמות…

אני עובדת עם מחשב חסום למהדרין וגם ככה משתדלת ממש לא לפתוח אתרים למיניהם

אך בכל זאת אחרי תקופה שראיתי שממש קשה לי עם ההתלבטויות הרבות בחיפושים של דברים קטנים וכשרים,

החלטתי שאני יום אחד יושבת עם עצמי ביישוב הדעת ומחליטה באופן כללי מה כן, ומה לא,

המייל כן. האתר של הבנק (רק) עם החשבון של העבודה כן.

האתר של קופת החולים שמשמש אותי מאד ונקי לגמרי כן.

אבל מעבר לזה שום דבר לא. גם לא חיפוש כתובת בגוגל וכו'

ובעז"ה אם פעם אצטרך משהו אפילו הכי קטן שלא במסגרת ה"כן" אתייעץ (בל"נ) עם בעלי לפני שאפתח.

לי אישית זה עזר מאד להחליט החלטה כללית ביישוב הדעת וה' יעזור שאוכל להחזיק בו ב 100%.

עוד משהו נוסף שחשוב שיכול לעזור לאחרים, אני עובדת עם כמה עובדות שכולן ב"ה יר"ש 

ביקשנו מחברת השירות של המחשבים לחסום את הכככל חוץ מאיזה 5 אתרים שחיוני לנו לעבודה

כמובן ביקשנו רשות מהמנהל והוא ביקש להשאיר פתוח עוד 2 אתרים שהוא צריך (כמו יד 2, איקאה)

ככה זה גם חוסך את הפיתויים.

ושוב תודה על הכל!

קראתי את הסיפורים האחרונים

וגם את התגובות.

וגם אני כמו אחרות- קצת מבולבלת:

מה הגדר הנכון לשמירה?

האם על כל מסמך מהרופא צריך לפנות פיזית למרפאה, במקום להוציא על המקום דרך האתר?

האם על כל העברה בנקאית יש להמתין חצי שעה על הקו?

האם בשביל לבדוק מתי מגיע האוטובוס- להתקשר ל'קל קו' במקום לחסוך את הקרינה, דרך האתר של אגד?

חשוב לי לציין שב"ה החיבור לאינטרנט שיש לי זה דרך המשרד בלבד (אין לי אפילו מחשב בבית ומקווה מאד שגם לא יהיה בעתיד) האינטרנט אצלנו מסונן מאד (הבוס שלי חרדי) וכל מה שאני משתמשת בו זה לצרכי המשרד (בנקים, ואתרים רלוונטים, בלי חשיפה ל'זבל')

ורציתי לשאול, או יותר נכון לבקש-

אולי לכם יש את ההכוונה הנכונה, את הדרך הבטוחה

כי מצד אחד יש תמיד את הסכנה לגלוש (וכבר שמעתי פעם ממרצה שאמר אינטרנט= אנטר (כניסה) בלי יציאה…)

ומן הצד השני- כמו שטענו עוד אחרות, א"א לחיות כמו לפני 30 שנה.

(אלו שמצליחות אשריהן, השאלה אם אפשר לדרוש את זה מכולם)

ואני לא מדברת על המיילים עם התמונות והלינקים ששולחים, בזה אני אולי טעונת שיפור, אלא על החיפוש בגוגל, על שימוש באתרים ממשלתים (מסוננים!!) וכיוצא בזה.

ובל נשכח- תודה ענקית על שמורה בכלל ועל הסיפורים בפרט

מחכה להם כל שבוע מחדש. להתחזק ולעודד

תמשיכו ככה!

מדהים, מחזקת אותי כל כך, אני מנסה לא להשתמש לצרכים שלי באינטרנט שישאר מוגדר לעבודה, ועיקר הקושי הוא-מה בעצם הבעיה

באמת מהסיפורים האחרונים חשבתי רבות מה בעצם הדבר שמוביל להדרדרות, האם זה באמת רק חיפוש אחד ועוד אחד?

אשרינו שיש כאלה בתוכנו, וחלילה לא באתי להקטין.

אלא רק להבין.

שאולי גם אני ישאף לשם – בבקשה תסבירו לי!

יש לי אינטרנט מסונן בסינון מהודר. במחשב שלי בעבודה.

אז אולי תסבירו לי מה הבעיה לשמוע מוזיקה (אותם זמרים שאני שומעת בבית, כשהמוזיקה עוזרת לי בריכוז הנדרש לעבודה)?

אולי תסבירו לי למה, אם אני צריכה מיד אחרי העבודה לנסוע לאן-שהו, יש עדיפות להתקשר-לחכות-להסביר לפקיד 5 פעמים לאן אני צריכה להגיע-לגלות אחרי שהגעתי שיש חלופה מהירה יותר שהפקיד ה"ידען" לא העלה, מאשר לעשות חיפוש מהיר במפות או באתר של משרד התחבורה?? אין שם פרסומות וגם אם היו הן חסומות לי, יש שם מידע טכני יבש. למה הוא בעייתי יותר?

כנ"ל מזג אוויר, העברה בנקאית…

ושוב. ממש לא מתכוונת להתריס, חלילה. מבקשת להבין.

תודה על החיזוק תמיד!

מעריכה אותך מאד!!!

ואשמח מאד לתשובה-

האם הגוגל הזה שעליו דיברת הוא מסונן בהידור או לא?

כלומר לפי מה שחברותייך לעבודה אומרות שהן יודעות לשמור על עצמן זה לא הסינון הכי מוצלח…

מסכימה איתי שיש הבדל?

להשתמש באינטרנט שלא מסונן כמו שצריך זה משהו אחד,

ולהשתמש בסינון מהודר- זה משהו אחר…

הסיפור הזה נוגע לי ממש ותודה שפרסמתם אותו אני ממש בדילמה אני אף פעם לא יודעת מתי מותר להשתמש באינטרנט ומתי אסור האם רק צורך עבודה או גם להזמין דברים או מידע

איך אפשר לדעת ומה הסמכות התורנית אותה אני יכולה לשאול

אשמח אם תעזרו לי

אני לא מזלזלת במאמצים ובגדרים שאנשים גודרים את עצמם

אבל הרי עד לפני כמה שנים המייל היה מוקצה מחמת מיאוס, ואם נלך עוד 15 שנים אחורה גם הפלאפון היה אסור בהתחלה.

(אני זוכרת הודעה של הרב ליברמן בכריזה שאסור באיסור חמור להביא פלאפון לסמינר, גם לא משתלמות במרכז השתלמויות. זה היה לפני 17 שנים)

אז איך זה שיש לה מייל?

מי שבאמת נמצא על פסגת ההר אין לו אינטרנט מסונן, וגם לא מייל, ואפילו לו פלאפון. חז"ל קוראים לזה: אינו מכיר צורת מטבע

וזו מעלה גדולה, בהחלט.

אבל היום יש לאינטרנט שימושים מאד נצרכים וחשובים, וככל שהשנים חולפות הוא יהיה יותר ויותר חיוני.

ועיקר המאבק צריך להיות בסינון שלו, ולא בשלילה שלו. (לקחת את החנית מיד המצרי, ולא להילחם באותו קרב כמו אותו גנרל זקן ידוע)

אני מצד אחד מאוד מעריכה את השליטה העצמית שנדרשת בשביל לשמור לא לעשות שום חיפוש שלא קשור לעבודה, כשאת יכולה לעשות את זה בשנייה,

מצד שני, כשקראתי את זה הרגשתי אצלי התקוממות, כי אני לא מבינה למה שאני אבזבז כל כך הרבה כוחות נפש, כדי לא לעשות העברה בנקאית דרך האתר של לאומי, על מה המלחמה?

ברור שחייב להיות קו אדום, אבל אני לא מבינה למה עד כדי כך.

אני חלילה לא רוצה להחליש את מי שכן מצליחה לשמור על זה, אבל אם אני עובדת עם אינטרנט ברמת חסימה מעולה (נט פרי), אז אני לא מבינה מה הטעם לסדר דברים טכניים בדרך קשה וארוכה, כשיש לך את זה זמין בצורה נקייה?

רק כי קוראים לזה אינטרנט?

ומה תגידו על בנות כאלה – שמשתמשות בחברותיהן לצוות כדי שהם יחפשו בשבילם באתר הזבל הגדול. מעין 'גוי של שבת'. נחמד לא?

מכירה אחת כזו…

על כל הדיון הזה על תשובה על נפילה באינטרנט 

מי גדול לנו מר' חיים שאמר שהאיסור של האינטרנט הוא יהרג ובל יעבור….

אבל מצד שני: מי שנפל באינטרנט יכול כמובן לחזור בתשובה. קשה מאוד אבל אפשרי 

ושלא יגיד אדם נפלתי אשאר למטה אצל אלוקים אין אף פעם דבר כזה אי אפשר.  אפשר לחזור על הכול כולל הכול

אפשר לחזור בתשובה על שפיכות דמים . תשאלו – המת מת. מה משמעות יש לתשובה? 

אבל זה בדיוק הנקודה של התשובה ולא יגרע חלקו גם של ניסיון זה  חמור ככל שיהיה . 

יעשה תשובה ויתכפר כך אמר הקדוש ברוך הוא נגד החכמה והנבואה וההגיון האנושי של כולנו שמנסה להגיד שהכול אבוד

תודה לכם שמורה – אתם נותנים הרבה כח להמשיך ולהחזיק מעמד במקומות העבודה על אף הניסיונות והקשיים להרבה הרבה נשים.

הסיפורים של יום שלישי ממש מאלפים ויש תועלת מאד גדולה בשיתוף שלהם

משהו בסיפור הזה לא נראה לי ואשמח לקבל הסבר על "סיפור הגבורה" הזה.

אני מבינה שבמייל התכנים קצת יותר נקיים (עדיין יש פרסומות גם במייל) מאשר התכנים שמגיעים מחיפוש בגוגל אבל מבחינת זמן הרי יש כאן הרבה יותר בזבוז זמן ועדיין הדרך להשגת השיר עברה דרך האינטרנט!!! וכי היא הלכה לחברתה חני לוי והביאה  את השיר בעצמה או דרך מישהי בצורה פיזית ולא דרך האינטרנט???

אני חושבת שאחרי שיש לך כבר אינטרנט ואת בתוך הזבל (ואולי את לא מרגישה את זה) אז הניסיון הוא בעצם כמה שפחות זמן לבזבז על זה, ולהשקיע את זמנך בקריאת כל מייל מזדמן זה גם לא הכי נקי.

אם את יכולה לתאר לי את חומת ההגנה שבנית לעצמך, מה כן ומה לא, אשמח לשמוע…

אם את לא מעוניינת בכל קשר עם אינטרנט ואני מברכת אותך באמת על כך עלייך לבחור במקום עבודה ללא אינטרנט, למשל בתחום ההוראה, ואני מכירה נשים נורמליות וחכמות, נשות שיחה ומרכזיות בחברה ולבושות כיאות שלא הסכימו בכלל לעבוד במקום שיש מחשב והלכו לתחום ההוראה, והן לדעתי על ההר ואותן ראוי לשבח.

אני איתך!!!!

זה הדרך!! וזו המטרה

ה' לא עוזב את מי שמחזיק בו חזק….

אשרייך. חיזקת אותי.

התחזקתי במיוחד מהסיפור האחרון, 

רציתי להוסיף שבאחת התגובות כתבה אחת שאי אפשר לעשות גימייל בלי אנטרנט 

 ישנה אפשרות כזו, בנט פרי דרך חברת סים כשר עם סטיק שמכיל מיל בלבד וחוסם את המחשב לגמרי מאנטרנט גם בלי גישה לקישורים שונים

אמנם מדובר בדקויות אך אלו דקויות שמשנות את החיים.

ותודה רבה לצוות שמורה שמפרסם את התגובות אני מחכה כל יום שלישי לסיפור.

יישר כח!!!!

קודם כל תודה רבה על הסיפורים המחזקים והמעוררים  אני קוראת אותם בשקיקה מידי שבוע!

הרגשתי צורך להגיב השבוע מה שלא קורה….

דווקא כי הסיפור הזה מציג נתח של זן ההולך ונכחד…

כל הכבוד לך שמורה!!!!!

זה ממש ממחיש איך 'הבא ליטהר מסעיין בידו'

אנחנו נמצאים בדור שהאינטרנט הפך לחלק מהחיים וקצת שכחנו מה המקום האמיתי שלו ,

(אני יכולה להיות כמעט בטוחה שהרבה מהשמורות היקרות היו בנקודת פתיחה ממש כמו שתארת במונולוג ובטח יהיו כאלו שיגידו מה, איזו התנשאות וכזה דבר קטן וכו' ובמקום לחזק את המקום הזה רק יחלישו , אז זהו שהשאיפה שלנו אמורה להיות לכיוון הפסגה הזו!) 

ואם רוצים להחזיק בחבל חזק אז זה מוכרח להיות גם בנקודות קטנות כאלו שנראות לכאורה לא משמעותיות!!

זה מזכיר לי קצת את הקטע הזה שאת רק מיישרת את העוגה.. רק עוד קצת ורק עוד קצת ואיכשהו העוגה נגמרת בלי ששמת לב.. לפעמים עדיף פשוט לא להתחיל….

אין ברירה ככה צריך לעבוד עם היצר הרע, בשביל להישמר צריך לשים גדר אולי אפילו חומה, שאותה פשוט לא עוברים ויהי מה, כל אחת בדרגה שלה…

והיה זה שכרך בכל פעם שמישהי אפילו רק תחשוב פעמים אם להשתמש בגו(נ)גל לאיזה צורך או להימנע.

אותי עוררת למחשבה הזו!

תודה רבה!!

איזה כיף לשמוע שיש עוד "פריריות" כמוני ששמו לעצמם כללים בל יעבורו, ויושבות מול ה"כל יכול" ובכ"ז  לוחצות על לחצני הפלאפונים ה"נושנים" על אף כל מבטי הסובבות (כמובן חרדיות…) שלא מבינות "מה נסגר איתי"….

תודה רבה! חיזקת אותי מאוד!

שלום לכולן,

אני אשה צעירה ונורמלית לחלוטין.

נולדתי כבר לתוך הטוכנולוגיה ….

ואעפ"כ תאמינו או לא, יש לי מייל! לצורכי עבודה בלבד!

לא חברות! לא משפחה! כלום 

נטו עבודה (ושליחת קו"ח בעבר…) הדבר היחיד שלא כ"כ קשור זה שמורה במבול בשביל חיזוק במקום העבודה.

אני יודעת שזה נשמע מוזר, קיצוני ומשונה, רוב הגיסות, הבנות דודות והחברות התפלאו, ורק בודדות אמרו שאת האמת אני צודקת.

אבל תגידו לי מה ההבדל, אם את לקוחת את הזבל ישר מהאתר או דרך המייל?

ועוד על המיילים אין סינון! ואין תמנות מטושטשות של נטפרי – לא?

מעניין אותי לשמוע האם יש עוד בנות שהן שומרות על עצמן גם במייל.

כי לפעמים זה קצת קשה, ולפעמים קשה מאוד, במיוחד שאת רוצה להיות עם כולן בהתכתבויות, אז אשמח לשמוע בעניין.

אגב, ההחלטה הזו נולדה לי כשהייתי בו' סמינר ושמעתי על משהו הזוי (לדעתי) שהעבירו באחד המיילים  – ואז החלטתי שלי לא יהיה מייל, וגם אם כן נטו לעבודה,

וב"ה כבר כמה שנים אני עומדת בזה, מקווה הלאה.

תודה רבה על כל החיזוקים של השמורה!!!!!

נותן הרבה מאוד כח!!!!!!

תודה,  ואשמח מאוד להמשיך להתחזק

שנה טובה, וכתיבה וחתימה טובה לכולן

בסיפור המאבק על ההר הציגה הכותבת שימוש באינטרנט לדברים שלכאורה הם בסדר שגם מהם היא נשמרת כגון שימוש בגוגל מפס, בנקים וכו'.

רציתי לבקש אם תוכלו להיות לפה עבור כל אלו שרוצות לדעת, האם באמת זה בעייתי? יש ענין להתמקד בזה? 

מה הגדרים? מתי כן אפשר ומתי לא? לאיזה צרכים בדיוק? וכו'.

בתודה מראש! 

שלום! 

לגבי כל התגובות על הסיפור "על ההר"

כשהתחלתי עבודה עם אינטרנט (לפני כשנה וחצי) שאלתי את כל השאלות את הרב זוננפלד מרכסים שעומד מאחורי ועדת הרבנים לביצור חומות הדת ומחזיק מאד מהסינון של נטפרי.

כאשר היה לי שאלה אליו  כמו – האם אני יכולה להכנס לאתר של הבנק וכדו כאשר יש לי כבר ממילא אינטרנט הוא אמר לי להתקשר לרב אחר שהוא אברך ירא שמיים ומבין מאד בענייני אינטרנט ואותו אברך אכן ענה לי על הכל בפירוט ובהרגשה טובה (הוא ענה לי על כך תשובה מהרב אלישיב זצוק"ל ששאלו אותו על כך בזמנו).

אני לא אחת שמגיבה גם כשיש לי מה לומר אבל הפעם זה ממש אחרת.

הסיפור היה מאד מאד מחזק!!!!!

כי גם אני שם במאבקים האלו למרות שיש לי חסימה מאד חזקה של מייל נטו עדיין יש יצר הרע ומצליחה למצוא באתרים הבודדים שפתוחים לי שימושים ליום יום.

אני חייבת לציין שזה שאני שם זה בזכות בעלי שמאד חזק בתחום הזה ואם לא הוא אני לא הייתי שם, כי זה קשה מאד לפגוש יום יום את המחשב ולהישאר עוינת כלפיו.

באותו יום בעקבות הסיפור תכננתי להזמין תור לדואר והייתי בטוחה שניתן רק דרך האתר אך משום מה זה לא הצליח לי אז התקשרתי לאיזה מס' שהיה כתוב שם שיעזרו לי ומה אני שומעת? שיש שלוחה לזמן תור מראש גם דרך הטלפון, לא חייבים אינטרנט בשביל זה. הייתי כ"כ מופתעת כי היה ברור לי שזה שירות שקיים רק באתר שלהם. הרגשתי שזה דרישת שלום משמים שהמאבק על הדברים הקטנים וההימנעות משימוש באתר רצוי ואהוב לפני ה', כי הנה קבלתי הוכחה מיד במקום שגם אם חשבתי וכבר הייתי קרובה שיש דברים שאפשר רק באתר ומי שאין לו או לא רוצה להשתמש מפסיד אז ראיתי שלא כך, זה אולי לא סיפור של גבורה כי כן נכנסתי לאתר שלהם אבל ניתן בהחלט ואני מקווה שאעמוד בניסיונות האלו להימנע משימוש באינטרנט.

יישר כח ותשולם משכורתכם מן השמים.

גם אני, כמו כותבת הסיפור, מאלו ש"נולדו על ההר", אפילו בגדים לילדים אינני מזמינה דרך האינטרנט.

ובעצם כלל לא חשבתי שאעמוד באיזשהו ניסיון בתחום.

אך יומיים אחרי שהגיע הסיפור הזה-קרה משהו.

אני עובדת במכללה כמזכירה, ובאותו יום בבוקר התבקשתי לשבת בספריה הגדולה הקיימת במקום ולהשגיח על התנהגות תקינה של הנוכחים וכו'.

התיישבתי מול המחשב אך לא היה לי קוד כניסה מתאים למחשב הספרנית, התקשרתי אליה אך שוב ושוב הקוד לא נקלט. עד שהתייאשתי.

ועתה… הספריה בעצם ריקה מאדם כי החופשה השנתית החלה, ונגזר עליי לשבת שעה שלמה ללא שום עיסוק. רק ישום אחד יכלתי לפתוח – האינטרנט…

מאבק התחולל בתוכי, ואין איש רואה…

רק החיזוקים השבועיים של "אישי לשלישי" ו"חלקנו בתורתך" המדהימים עמדו לימיני וגרמו לי לא לפתוח את האינטרנט…

ולבסוף, לפתע לכד את מבטי עלון תורני שעמד בסמוך, דפדפתי בו (ברשות) ובדיוק התפרסם בו מידע על נושא שהיה נחוץ וחשוב לי מאד…הקב"ה נתן לי את שכרי במקום, ומקווה שהקרן קיימת לעוה"ב…

תודה ענקית לכם

ריקי שקבעה לעצמה את הגבולות, ועמדה בהם.

לי יש רק מייל, אין לי אפשרויות חיפוש.

אני עוסקת בכתיבה ובצילום, ולאחר שנים שניסיתי לעבוד ללא מחשב ולא הצלחתי לכתוב, כשהגעתי למצב שהצורך הנפשי שלי לכתוב זעק ללא הפסקה ולא היה לו מענה, שאלנו את הרב, אחד מרבני הועד לענייני תקשורת, ובהדרכתו הכנסנו מחשב וגם מייל בלבד.

לא קבעתי לעצמי גבולות, הרב קבע אותם, ועדיין אני עומדת בנסיונות של שאלות הגדרה שוב ושוב.

ההוראה היתה להשתמש במייל רק לצרכי העבודה והלימודים, ולא סתם לתקשורת עם חברות. 

אבל להעביר הלאה הודעות של השבת אבידה או בקשת תפילה או הזהרה מבעיית כשרות חמורה שחשוב להפיץ – זה נקרא סתם להתכתב?

ולהצטרף לרשימת המיילים של קופת השכונה ולקבל הודעות כשיש איזו מכירה מוזלת או חלוקה חד-פעמית…

ולהגיש בקשה לחופשת לידה במייל במקום בפקס…

הגבול שאנחנו שמנו לעצמנו – הוא לא להשתמש ברשת. לא בעצמנו כמובן, אבל גם לא על ידי שליחים, גם לא שליחים שממילא משתמשים באינטרנט.

זה לא כמה דקות עד כמה שניות. זה שעות של נסיעה ועמידה בתור בעיריה כדי לרשום את הילדה לגן עירוני, בשעה שהשכנה שרשמה את ביתה ברשת הציעה בשמחה לרשום גם את שלי.

זה לשלם כפול – בכוחות, בזמן ובממון – על קנייה פיזית של מוצרים שיכולנו לבקש ממישהו להזמין עבורנו מחו"ל בחצי מחיר.

זה להסתדר בלי פריטים שיכולים לייעל את עבודתי כצלמת אבל הדרך היחידה להשיגם היא ברשת.

אבל התחום הראשון שלי הוא כתיבה.

לפני כשנה וחצי בניתי עלילה יפיפיה. העברתי אותה לעיניים מקצועיות שהתלהבו מהמערך. עם העלילה הזו הייתי רוצה לצאת לשוק לראשונה.

הבעיה היא שהעירו את תשומת ליבי שהרקע שבחרתי אינו תואם את מציאות הסיפור, מבחינת המשטר בתקופה המסויימת באיזור הזה.

כל מה שחסר לי בשביל להתקדם עם העלילה הזו – זה מציאת מקום מתאים שיוכל להתאים גם למה שקרה שם במשך המלחמה, וגם להתנהלות המקום בשני העשורים שלאחריה; וללמוד קצת על המקום, כדי לכתוב בצורה אמינה מספיק.

ובכן, מה הבעיה? תבקשי ממישהי שתבדוק לך בויקיפדיה!

אז זהו, שלא. זו לא אופציה בשבילי, והסיפור יושב זנוח כבר שנה וחצי בגלל הבעיה הזו. בינתיים אני כותבת חומרים אחרים.

אז לא, לא קיבלתי נשיקה כמו ריקי מיד אחרי ההחלטה, ואני שבה ומחליטה את ההחלטה הזו בכל יום מחדש, מקבלת משנה תוקף להחלטה בכל שבוע אם הסיפור של שמורה, ויודעת בידיעה החזקה ביותר בעולם – שהשכר ממתין לי, בסבלנות, מידו הרחומה.

הסיפור הזכיר לי את הפסוק

"מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו"

מרגש ומחזק! סיפור עוצמתי ונותן שאיפות !

אשרייך ואשרי חלקך ! אני מעריכה אותך בכנות!

שלום לכולן

אני מרגישה שמאמר חז"ל "בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ובזכותן עתידין להיגאל"…

נאמר עליכן  – נשים גיבורות וצדיקות שיושבות לפעמים בכסא  – על יד יצר כל כך קשה, וכ"כ מפתה, ובכול אופן יכולות לנצח ולגבור עליו, אין ספק שבדור יתום וחלש כמו שלנו,  יושב במרומים אומר למלאכים – "חזו חזו – בנותי חביבי" – תראו מה זה ניסיונות….. ותראו איזה נצחונות…..

אבל מה שיותר חשוב לומר וחשוב מאד לדעת – מבואר בספרים הקדושים  – שכאשר אדם נמצא בניסיון, ולא משנה איזה ניסיון, אך כשהוא מתגבר על הקושי ושובר את היצר, הוא זוכה גם לתקן נפילות קודמות  – וזה נחשב חלק מדיני תשובה – וק"ו עלינו שאין לנו לימוד תורה אז ודאי שכזו התגברות ושבירת היצר מביאה אותנו למקום גבוה ……

 

והדבר השני ואולי החשוב ביותר  – שכל אחת צריכה לדעת ולהפנים – כאשר אדם שובר ומתגבר על היצר, הרי הוא נמצא בדרגה גבוהה של עבודת ד׳, והזמן הוא מאד מסוגל לתפילה ומי בזמננו לא זקוק לישועה……

 ולכן רגע של שבירת היצר, רגע של התגברות על ניסיון, זהו זמן מסוגל – שאי תפילה מקרב ליבך – על כל מה שאת צריכה  – זהו רגע מסוגל…. זהו רגע גדול…… של קרבת ד׳ בין אב לבתו תנצלי את הרגע הזה לתפילה עלייך, על משפחתך הקרובה, להצלחה, ובודאי  – שהזכויות האלו יעמדו לכולנו לזכות לגאולה השלימה ובנין בית המקדש במהרה …..

תודה על החיזוק…… תודה על העמידה האיתנה שלכן….