שלום,

הקדמנו לכם את הסיפור היום דווקא בגלל הסיבה שעבורה אנחנו בחופשה מחר…

כי המסר העולה מן הסיפור כוחו חד ונוקב בדיוק ליום הזה.

דווקא לפני ‘חגיגת הדמוקרטיה’ כפי שהיא מצטיירת אצל ‘עמי הארצות’, אלו שמבחינתם הכרעת הנהגת העם נתונה באופן שווה לכל אדם, דווקא אז אנחנו מחזקים עצמנו מחדש שאצלנו זה לא כך!

דעת עמי הארצות הפך מדעת התורה!

אנחנו ב”ה מונחים ומונהגים בהנהגה ברורה של גדולי התורה.

קשה להם להכיל את זה שכן, אפילו את ההחלטה עבור מי להצביע, אנחנו מוסרים בידי גדולי הדור ומנהיגיו. זה לא מובן להם ובעיקר מכעיס… כי הם יודעים שאחרי הכל…. זה אחד מנקודות החוזקה שלנו כציבור!

דעי, את וכל מי שנתקלת בתגובה הזו, הלעג הזה הוא לעג של כעס ולעג של קנאה:

כן. אנחנו לא מתביישות להודות

שהחלטות הרות גורל שכאלו, אכן, בידיהם של מנהיגי הדור – מופקדות!

הבחירות זאת הזדמנות מצויינת בשבילנו להבין מה רב כוחו של היחיד.

מדובר אכן בהכרעות הרות גורל, כאלו שאפילו גדולי עולם, זקני הדור, מטריחים עצמם , בגילם המופלג, במצבם הבריאותי הלא פשוט, בעיצומם של ימי האלול הקדושים, זה לא עניין של פוליטיקה. גדולי ישראל לא מבזבזים זמנם על פוליטיקה.

מדובר במערכה על הנשמות שלנו! על הערכים שלנו! על הזכות שלנו לחיות כיהודים החרדים לדבר ה’ כאן בארץ הקודש….

בפעולה פשוטה של כל יחיד יש אפשרות להטות את הכף בצורה דרמטית לכאן או חלילה… לשם.

בואו ננצל את ההזדמנות, לעשות את הבחירה הנכונה, כל אחת בהוראת רבותיה….

ועשית ככל אשר יורוך!

ולסיפור בהרחבה….

שלום,

אני רוצה לגעת בנושא רגיש- אולי רגיש מידי, אבל הוא בוער בי.

כל הסיפורים שנשלחו לאחרונה על מלחמות והתגברויות העלו בי חזק את הנקודה הזו שלכל אחד מלחמתו שלו בעולם, לכל אחד נסיונותיו ומקומו, ואל לנו לדון או לשפוט אף אחד. אבל אף אחד.

אני אשת אברך, מפרנסת באהבה את משפחתי.

אצלנו בעבודה אין אפשרות חסימה כלל. כמה שבררתי וצעקתי ואיימתי- כלום לא עזר. או אינטרנט פתוח לגמרי או סגור לגמרי- ז”א לוותר לחלוטין על הגישה לרשת, ולעבוד רק על המערכת של העבודה. לאחר ששקלתי עם עצמי, רווח מול הפסד, ולאחר שעבדתי זמן מה עם אינטרנט פרוץ לחלוטין, החלטתי שאי אפשר כך. אני חוסמת את הדבר הזה (שמקפיץ לי מודעות כרצונו גם אם לא נכנסתי לאתר הרלבנטי), ועובדת בלי אינטרנט בכלל. ידעתי שזה קשה. ידעתי שזה יסרבל מאוד מאוד את תהליך העבודה שלי, אבל לאחר ברור מעמיק על פתרונות סינון אפשריים (אי אפשר להכניס למחשב של העבודה USB כך שלא ניתן לסנן עם נטפרי, וגם פניות מצד וועדת הרבנים לביצור חומות הדת למקום העבודה לא הועילו- או כמו שאמר לי אחד האברכים שמתנדבים שם- אף אחד לא רוצה להתחיל איתם…)

בקיצור החלטתי שאני מתנתקת לגמרי. לחלוטין. זה לא היה קל. זה היה קשה מאוד מאוד. זוהי מלחמה יומיומית. אבל אני שם.

לאחרונה עלה עניין כלשהוא של החזקת מכשיר פשוט בבית מוגן ושמור. אבל… אני הרגשתי ‘שמגיע לי יותר….’ הרגשתי שכל המאמץ שאני עושה בעבודה, אני רוצה לשמור את הבית שלי סטרילי לגמרי מתקשורת. לגמרי לגמרי…

אפילו בדברים שרבים וטובים נוהגים להקל…

לאחר דין ודברים עם בעלי (לא נעים לכתוב מריבות…) החלטנו ללכת לשאול את הרב שלנו, שאותו אנחנו שואלים הכל. שאלנו (ותאמינו לי שהרב הבין היטב גם את הצד שלי….:))

ו… הרב פסק לנו אחרת ממה שרציתי..

הייתי צריכה ממש לעבוד על עצמי בשביל לקיים את “ועשית ככל אשר יורוך”. זה לא פסוק ששייך רק לבחירות, זה אמיתי. היה לי קשה כל כך לקבל את הפסק של הרב!

אני רוצה ילדים טהורים. אני רוצה בית נקי. אני לא רוצה מסכים מרצדים. יש מספיק ניסיונות חוץ מזה. ומה עם בעלי??? האם כדאי בכלל להכניס הביתה מכשיר טכנולוגי כל כך…?.

הרגשתי שאין לי ברירה…

והכנסתי

לבית שלי…

לבקשת בעלי ובאישור הרב.

לפעמים המלחמות הן שלא באשמתנו- אבל אנחנו מעורבות בהם חזק חזק… במלחמה הפרטית שלי ניצחתי, האינטרנט בעבודה חסום, אבל אני לא לבד. לבעלי גם מלחמות משלו, ואני- העזר כנגדו- איתו ביחד גם בהן…

אנחנו משתדלים לא לגעת בזה- ולהשתמש בזה לצורך בלבד. אבל…

אני מרגישה – וזה המסר העיקרי שאני רוצה להעביר- במיוחד לאור הסיפורים האחרונים שנשלחו- אין כללים. אין דרך אחת. אנחנו כולנו מנסים להגיע להכי טוב וטהור, אבל כנראה שלכל אחד דרך אחרת. אסור לנו לשפוט או לנסות “להעתיק” צורות חיים של אחרים. לכל אחד כוחות נפשו והמלחמות הפרטיות שלו, וכל אחד כהבנת ליבו הטהור מנסה לאזן ולצעוד בדרך הישר- בהכוונת גדולי התורה אותם הוא שואל.

והדרך שלי היא לקבל באהבה את מצוות הרב, להשתדל לחיות בשלום בית ובאמונת חכמים, ולדעת שהרב רואה טוב יותר. אולי הוא מכיר את כוחות הנפש של בעלי, אולי יודע שאם לא זה אז יהיה גרוע יותר… ובטוח מה שאמר זוהי דעת תורה, והיא תוביל אותנו למקום הכי טוב בשבילנו.

אני מנחמת את עצמי בידיעה ש”בזכות נשים צדקניות נגאלו” ולהיות אישה צדקנית זה לא רק לחסום את האינטרנט בעבודה, אלא לפעמים גם לתת לבעל את מה שאפשר במסגרת המותר (בלי פרצופים מתחסדים של אני יותר צדיקה ממך, אבל מה לעשות התחתנתי עם פושע…). ואולי גם בזכותי תבוא הגאולה.

אני ממש מבקשת לא לקבל תגובות בסגנון של “איזה מין רב זה” או “כנראה שלא שאלת רב חרדי” כי אני “אולטרה חרדית” והרב הוא רב אמיתי. כמובן שאף אחת לא יכולה לקחת דוגמה מהתשובה האישית שקיבלנו מהרב, שהייתה פרטית רק לנו, ואם עומדת בפני שאלות כאלו או אחרות- כדאי שתפנה לרב שהיא נוהגת לשאול.

באהבה רבה לכל השמורות- שעל ההר, או שמנסות לטפס עליו, אבל העיקר שואפות להיות הכי טובות!!!