לתגובות הקוראות

משיב הרוח/

קשה… קשה עלינו הפרידה מהתקופה המדהימה הזו שה’ הטוב משרה עלינו מידי שנה בשנה…

לי מרגיש שזה קצת מנחם לדעת שזה הדדי…

גם להקב”ה קשה הפרידה מאיתנו.

זה מנחם, כי זה מחזק לנו את הביטחון

שבא יבוא היום ונסיים את שנות הגלות, וצער, והדחק והלחץ…

ונזכה לחיי קרבה אמיתית ומושלמת.

ונצחית.

 יש כמה דברים שאנחנו יכולות לעשות כדי לזרז את הגאולה הזו, וזאת הסיבה שבחרנו דווקא את הסיפור הזה מתוך שטף הסיפורים שזרמו בעקבות הכנסים.

אה… ויש עוד סיבה…

מזג האויר המתקדר מאותת לנו על ‘החלפת משמרות’

בגדי קיץ וחורף עוברים מהכא להתם, פריטים נרכשים, התלבטויות צצות מול המראה…

זה הזמן להשיב את הרוח מעל הגשם.

 

אני רוצה לנצל את הבמה, לברכת מזל טוב חמה חמה לגיבורת כל גיבורות הסיפורים שלנו: נעמי היקרה, לכבוד שמחה השורה במעונם לרגל לידת הבת!

עדיין מקווה שנעמי תחזור אלינו מהר…

אנחנו מיד מתגעגעות:)

ובכל מקרה, משגרת לה בשם כולנו שיעמדו לה הזכויות הרבות ותזכה לרוב נחת ממנה ומכל משפחתה!!!

מזל טוב!

 

אני יודעת שאם אני לא אשב עכשיו לכתוב, זה כנראה לא יקרה. ובוודאי שלא בתשע”ט.

אני גם לא יודעת אם תיראו לנכון לפרסם את הסיפור שלי ואולי זה בכלל מחשבות של היצר הרע שמנסה בכל הכוח להקטין ולהמעיט בעיננו את המעשים הגדולים שלנו…

באופן כללי, גם בימים שהם לא ערב חג, קשה לי לצאת לקנות לעצמי בגדים. אני לא מאלו שכל לידה משילה מהן קילו או שתיים… והזמן גם עושה את שלו… כך שזה אתגר לא קטן בשבילי למצוא בגד שעונה על ‘משולש הדרישות’ שלי: יפה, מחמיא ועדכני, צנוע ובעלות הגיונית…

היום – יום חמישי כ”ו אלול… (אחרי אתמול שהייתי כל היום מחוץ לבית ואחרי שלשום שהייתי בכנס בירושלים…) ידעתי שאם אני רוצה לצאת לבית הכנסת בראש השנה אני חייבת, אבל חייבת, לחזור הביתה עם בגד!

יצאתי אחרי העבודה למסע. מצאתי את עצמי נדחפת בידי ההמון שגודש את המדרכות והכבישים ברחוב מלכי ישראל.

עברתי חנות, ועוד חנות ועוד אחת… ב”ה שיש הרבה…

ומדדתי ועוד מדדתי ועוד מדדתי….

ברקע אני מקבלת טלפונים מהבכורה שלי של: “מה קורה”? ו”מתי את כבר בדרך הביתה” “ו…(פלוני אלמוני) לא עוזר לי בכלל” “ואין לי כבר כוח לשמור! כל השבוע שמרתי”… (תדונו אותה לכף זכות… היא עוד לא בת 13)

שלא נדבר על הכרתי והסלקא שמחכים לאידוי וטיגון… והעופות והדגים שעדיין שוכנים לבטח במעמקי הפריזר… בקיצור – אני מאמינה שזה נשמע (לפחות לחלק נכבד מהשמורות) מוכר.

ואז, סוף סוף מצאתי אותה – את השמלה!!!

גזרה מחמיאה מאוד, בצבע שאהבתי, בד נוח, לא צמודה, באורך מצויין… וגם המחיר סביר 🙂

אחרי עוד סיבוב קטן של “רק כדי להיות בטוחה” חזרתי שוב לחנות כדי לקנות.

ליתר ביטחון נכנסתי למדוד אותה שוב, ואז נזכרתי לשים לב לנקודה מסויימת, משהו מסויים מהלכות צניעות שאני משתדלת להקפיד עליו…

ו… האמת, מרגע שהייתי כנה עם עצמי הרגשתי… שזה לא בסטנדרטים שאני שואפת להגיע אליהם…

אני בכוונה לא כותבת מה הנקודה, כי זה באמת לא משנה.

לכל אחת מאיתנו יש את הנקודה שלה, ששם היא נבחנת (ועליה היא מקבלת שכר, בדיוק כמו שאני לא מקבלת שכר על העובדה שמעולם לא הופעתי לעבודה במכנסיים…) הרגשתי שהנה… כאן בדיוק האזור האישי שלי, בו אני עומדת מול קוני וצריכה להכריע ימינה או שמאלה…

החלטתי שהבגד הזה ישאר בחנות אבל רציתי לעשות את זה יפה מול המוכרת, אחרי הכל גם היא מפסידה:)

המוכרת (שאגב הייתה מקסימה! ולא מאלו שרק ידחפו אותך לקנות…) הייתה בהלם!

מה? זה לא מספיק צנוע בשבילך??? את לא יודעת אילו רבניות ומורות קנו את הבגד הזה!!! ובכלל, זה פעם ראשונה שאני שומעת על זה… התחלתי להסתפק… אולי אני מגזימה??? אבל מבט נוסף הוכיח לי שהצדק איתי! עניתי לה (מהר, לפני שאני אתחרט…) שכשתבוא בעז”ה עוד קונה שתבדוק אם הבגד ותגיד את הנקודה שאני אמרתי, תוכלי לומר לה שהייתה לך פעם עוד איזו אחת… מוזרה כזו…

נכנסתי לתא ההלבשה, לא העזתי להסתכל בשעון… עמדתי מול השמלה שכ”כ רציתי לקנות… ואז נזכרתי ברוחמי מהכנס של יום שלישי האחרון. ובתיאור שלה על הקורבן הענק שהקריבה לריבונו של עולם!! איזה מאמץ! כמה כוח הייתה צריכה! ואיזה כוח היא נותנת לי עכשיו עם הסיפור שלה! התחלתי לבכות ולהתפלל (כן, בתא הלבשה באמצע גאולה…) אבא שלי! גם שמלה שהיא כמעט, כמעט בסדר יכולה להיות קורבן! לא צריך להגיע עד ניפוץ של סמארטפון! מי מחליט מה זה קורבן? וכמה הוא שווה? רק אתה יודע כמה!!! אני כ”כ רוצה שהילדים שלי יגדלו בתורה, ויהיו צדיקים וטהורים ושמורים! וכמה סייעתא דישמיא צריך בשביל זה בדור כמו שלנו… ואני באמת רוצה להיות צנועה!!! אבל לפעמים זה נסיון… ולפעמים הנסיון הגדול הוא בגבול… לפניו או קצת מאחריו… התפללתי עליהם כמו בהדלקת נרות, עם דמעות…

והמסע המשיך… כי לא חוזרים הביתה בלי בגד…

חשוב לי מאוד לחדד שהמילה “קורבן” נתפסת היום משום מה בקונוטציה שלילית. גם כאן, ואני מאמינה שגם רוחמי בסיפור המדהים והמחזק שלה התכוונה לזה באופן הזה – שהכוונה היא כקורבן מלשון קרבה של אהבה וחיבור עם אבא שבשמים!!!

תודה לכן, הצוות המדהים של השמורה, תודה לכן כל בנות הקהילה שמחזקות מעצם הקרבה והחיבור והרצון להיות קרובות, ותודה לכל אחת על חלקה בריבוי כבוד שמיים!!! החיזוק שאתן גורמות זה כמו גלים, גלים שנוצרים מאבן שנזרקת לים – לא נגמר, וא”א לעולם לדעת איפה ומתי ואצל מי זה משפיע!

 

שתזכו לשנה טובה, כתיבה וחתימה טובה והרבה בשורות טובות!!!!!

 

תגובות הקוראות לסיפור משיב הרוח

מהממת!!

עונג לקרא כזה סיפור!

חיזקת אותי מאוד!

כל הכבוד!

 מחזק לשמוע שיש עוד מתמודדות בתחום.

 ומשפיע עוד קדושה בעולם.

תבורכי!!!

עונג לקרא כזה סיפור!

חיזקת אותי מאוד!

מרגש.

ירבו כמותך בישראל!

שמעתי בשם הרב שטיינמן זצוק”ל, שכמה טוב לבנות, שכל חיזוק קטן שהן מקבלות בצניעות הן מקרבות יותר את השכינה לעם ישראל.

(ושב מאחריך)

אז קל וחומר שזה לא חיזוק קטן אלא התגברות ענקית.

עלי והצליחי!!!



תודה רבה על הסיפור המחזק!!

אני ממש מעריכה את הכותבת!

וכ”כ מזדהה עם הסיטואציה!

אני מאוד מאוד משתדלת להקפיד על כל גדרי הצניעות, למרות שבדורנו זה עלול להיות נסיון לא קל למצוא בגדים… (והקושי העיקרי שלי זה למצוא בגדים באורך אמצע למשהי בגובה 1.70…)

ואני ממש משתדלת לעשות את זה בראש מורם!

אני מנסה לא להגיע למצב שאני מרגישה אומללה ומסכנה שאני צריכה לוותר בשביל הצניעות, אלא מראש לפני שאני יוצאת לקניות אני זוכרת שיש לי עקרונות, וזהו זמן המבחן שאני נבחנת עליהם.

וכן, זה קורה לי שוב ושוב ושוב שאני מודדת משהו שנראה עלי מהמםםםם וכ”כ מתחשק לי לקנות את זה… (במיוחד שלא כ”כ קל לי למצוא בגדים) אבל אני יודעת שהשם לא רוצה שאני אקנה את זה (גם אם זה ברגישויות קטנות שרק אני מרגישה ואחרות שקונות איתי לא מבינות..)

ואז אני חוזרת לתא ההלבשה, מורידה את הבגד ומוסרת עוד קורבן להקב”ה!

והתחושה הזאת שם- בחדר ההלבשה היא באמת מיוחדת… גם לי היו לא מעט תפילות או לפעמים אני פשוט מספרת להשם במילים שלי את הקושי, ומבקשת ממנו שיתן לי כוח להמשיך לעמוד על העקרונות שלי בלי לוותר.

אבל תזכרו שכמה שזה קשה- זה שווה!!!

זה זכויות מיוחדות שאנחנו יכולות להעניק לעצמנו ולילדים שלנו. וכל קורבן כזה עושה רעש גדול בשמיים!!

שהשם יתן לכולנו תמיד את הכוחות לעמוד בנסיונות ולמצוא בגדים יפים שעונים על כלללל הדרישות!!!



תודה רבה לכותבת הגיבורה!!

ממש ריגשת אותי בסיפור שנותן כלכך הרבה כח וחיזוק

בעזרת ה’ שתצליח (וכולנו איתה) לזכור תמיד את המתיקות בהתגברות ולא את ההחמצה…

קרה לי פעם שעמדתי גם כן מול המראה בחנות עם שמלה שהיתה מדהימה!! אבל קצרה לדעתי, ולא קניתי, והרגשתי גיבורה וגדולה, ובאותו יום(!) ראיתי מישהי שמאוד הערכתי שקנתה את אותו הבגד, והאמת שזה ממש גרם לי להרגיש שסתם ויתרתי על השמלה, וכו’ וכו’.

עשיתי עבודה עם עצמי ואמרתי לעצמי שאני יודעת שאני עשיתי את המעשה הנכון, את מה שהקדוש ברוך הוא רצה ממני והוא ודאי שמח בהתגברות שלי!

 

לא סתם אנחנו מבקשים “הסר שטן מלפנינו ומאחרינו”, כי היצר הרע עובד לפעמים קשה פי אלף אחרי המעשה כדי להוריד את ההרגשה……..



מדהים ומחזק!!!

כל הכבוד!!!

תודה על העלאת הנושא.

וואו

עוד אף פעם לא הגבתי

אבל הפעם פשוט הייתי חייבת

ריגש אותי מאוד

עד דמעות!

יו את מדהימה, פשוט מרגש מרגש ממש ככה ההקפדה החזקה הזו במצב וזמן כ”כ לחוץ.

לא יאומן!!!!

 אשריך ישראל…

חזקת מאד בתקוה שאעמוד גם בזכותך בניסיון הבא ….

התרגשתי ממש.

גבורה כל כך לא מובנת מאליה.

כמה כח שמורה נותנת

ובמישורים רבים כל כך.

אשריכן שמורות יקרות.

גם לי קרה בדיוק אותו דבר לפני סוכות 

מדדתי שמלה שהיתה בה בעיה קטנה באמת, שניתן לפתור ע”י תיקון קל באמת,

אבל ידעתי שאם אקנה את השמלה, לא אספיק לתקן עד החג, ויש מצב שאלבש אותה כך ח”ו,

אז אני אמנם לא נזכרתי בהרצאות המרוממות או בשאר תכני הכנס המרגש, אבל מאחוריי עמדו עשרות דורות של אמהות וסבתות צדקניות שהורישו לי מטען גנטי משובח של צניעות ויראת שמיים (שתיים מהן עדיין פה עימנו עד 120)

ולמרות שהיה לי מאוד לא נעים מהמוכרת 

התנצלתי והשארתי את הבגד בחנות, ונשארתי בלי בגד לחג

הסתפקתי בתכשיט קטן ובמארז שי מהסופר-פארם

בהחלט הייתי מאוכזבת אבל בשום מצב לא הייתי משנה את הבחירה המקורית.

חורף בריא ותודה רבה!

וואו חיזקת אותי!! 

מעריכה מאוד מאוד!!!!

פשוט מתוקה!

כל הכבוד לך – זה אחד הדברים הקשים, למצוא סוף סוף בגד מתאים ובסוף לא לקנות…

במיוחד לאלו שלא מרבות לבלות בשופינג!!!

בנושא הזה, אמר לי פעם בעלי, שבזמן שאני מחליפה קולקציה בארון (לא משנה מאיזו סיבה…)

אם אני רואה משהו שפתאום פחות נראה לי – להוציא מיד לגמ”ח!

לא להשאיר בארון על דעת לא להשתמש… 😉

לא נעים, אבל זה קורה לי כמעט כל פעם, שאני מוציאה בגדים

שפעם לבשתי בכיף ועכשיו צורמים לי.

כשאין – לא לובשים גם כשהכל בכביסה או חם לך או קר מידי

ויש סייעתא דישמיא שתמיד יהיה לך מה ללבוש…

 

יישר כוח!

מרגש! מי כעמך ישראל!

כל הכבוד לשמורה ושתמיד נזכה כולנו להתחזק בצניעות ובכל דבר טוב ונזכה לגאולה השלמה בקרוב!

תודה על החיזוקים!

מצדיעה לגיבורת הסיפור השבוע!

זו התמודדות לא קלה בכלל!

אשריך!

סיפורים כאלו בפירוש מגדלים אותנו 

תמשיכו כך…

מחזק ומרגש!!!

יישר כח על השיתוף!

תמשיכי הלאה להתחזק ולחזק!!!

תודה רבה על הסיפור המדהים!

התרגשתי מאד מגיבורת הסיפור! בזכות נשים צדקניות כמוך ניגאל בעז”ה בקרוב!

וכמו שהחזו”א אומר סנטימטר אחד בצניעות= קילומטר בירא”ש של הילדים שלך!!

שתזכי לראות את הפירות המשובחים בילדייך!

כל הכבוד שאתם מעלים כאלו נושאים חשובים

זה מחזק מאד! תמשיכו להשפיע בנושא הצניעות שכל כך חשוב ועוצמתי להתחזק בו

יש לכם עוצמה אדירה וזה פשוט עושה גלים של חיזוק

אין מילים על פעליכם הרבים!

תמשיכו להשפיע רק טוב!



מאד מאד התרגשתי מהסיפור!!

תודה רבה רבה ששתפת אותנו!

מעריכה אותך מאוד אישה יקרה!

בפרט כשידוע לכולן כמה קשה למצוא בגד לשבת העונה על כל הקריטריונים

ועוד בערב חג כשכל העם נמצא בחוץ וכבר אין סבלנות לכלום

 

אשרייך! חיזקת אותי מאוד!

התרגשתי מאוד מהסיפור הזה, כאילו דיברת מתוך גרוני.

גם אני נמצאת באותה סוגיה בכל פעם מחדש כאשר אני מחפשת בגד

לאחר שלמדתי היטב יחד עם בעלי את הלכות הצניעות מתוך הלבוש כהלכתו

קשה מאוד ליישם, בפרט כשמדובר על דקויות.

הקושי הולך וגדל כשיוצאים לשטח ואין אין אין שמלות באורך הרצוי

גם יפות, עדכניות, מחמיאות ו…..צנועות.

לא נעים להעלות את הנושא בפני חברות – כי את נשמעת מדי מצטדקת….

ובבית גם לא תמיד מבינים, הרי הלכה זו הלכה??

והויתור הוא ויתור ענק בכל פעם מחדש, וממש הקרבה כפי שתיארת.

כל הכבוד לך! על הויתור.

וכל הכבוד לך ולשמורה המדהימה על עצם העלאת הנושא בלי לפחד.

כי לצערינו זה סוחף וקונים את מה שיש בחנויות….

אין לי ספק שתקבלי עוד בעוה”ז את השכר המובטח

ומנסיוני ה’ מפצה גם במציאת בגד אחר יפה כלבבך וע”פ ההלכה.

תמשיכו לחזק אותנו בנושא הזה דווקא שמוחלש מאוד בצבור

ובזכותכן תבוא הגאולה במהרה.

שלום וברכה

סיפור מחזק מאד!!!

מצטרפת להרגשה שקורבן הוא מלשון קרבה של אהבה!

רק משהו שהפריע לי – לא נראה לי שמקבלים שכר רק על הנסיונות שיש לנו, מקבלים שכר גם על מצוות שאנחנו עושים תמיד

וכל רגע שאני צנועה ו”לא באה לעבודה עם מכנסיים”  אני מקבלת על זה שכר.



וואו זה סיפור מדהים! זה כ”כ מחזק..

לפעמים אנחנו באמת מתבלבלות ממשהי שבחנות  ומחליטה שהיא תהיה הרבנית שתגיד לך איך ללכת ואיך כל הנהר זורם איתה…

אהבתי את “נגד הזרם” הזה!

כל הכבוד, זה באמת נותן כח וזה באמת באמת לא קורבן קטן בדור כמו שלנו.

תצליחי