מהממת!!! מהממת!!! מהממת!!!!

חיזקת אותי מאוד!

גם אני עכשיו- נכנסתי למשהו חדש, בנוסף לעבודה, ומוצאת את עצמי לפעמים בפוזה דומה….

יואוו! כמה נכון!! נגעת לי בלב!

כל הכבוד על ההחלטה.

בטוחה שהמאמץ והוויתור יהיה שווה.

מצדיעה לך.

ומאחלת לך המון הצלחה וסיעתא דשמיא

שלום לך רחל, ושלום לעוד כאלו שעצמאיות – מהבית או לא …

קשה עד בלתי אפשרי … והקושי העיקרי הוא בניתוק – קשה להתנתק מתיקים, ממטלות, מרשימות בראש וכו’ וכו’. 

בשבת אני סוף סוף עושה סטופ – אבל אז אני מגלה שבגלל שכל השבוע לא דאגתי לעצמי – אז הנה ניתן בשבת להשלים : שעות רבות לשינה, קריאה, טיול זוגי ואפילו ב”ה תפילה – והילדים שוב מתבקשים לשמור על שקט ולהסתדר….

האם יש פטנט ? 

איך יוצאים מזה ?

האם ניתן לשמור על זמינות, שירות כולל שמירה על “קידוש השם” ולא על חשבון הראש ??

ככל שאני חושבת על כך אני מתערבלת יותר – כי בתור עצמאית – העול, החשיבה, השירות, הניהול נופל על אותו ראש שאמור גם לתפקד בית, לשמר את הבריאות כולל ביקורת, רופאים, בדיקות, שיניים… בנוסף לניהול הקניות, בישולים, נקיונות ומה שמעבר …

אז איך בדיוק ניתן סתם כך לשבת ולהסתכל על הילדים שבתכלס, למדו כבר להסתדר לבד מגיל קטן מאוד, וחוץ מדקה פה דקה שם – הם לא מתעסקים לבד ?

על זה נאמר, בזכות נשים צדקניות- וזה כולל את לאה שהכל נזקף לזכותה.

רציתי לשתף גם בשתי תמונות שאהבתי ואמרתי לעצמי, לצלם- ולהעביר לשמורה.

תמונה ראשונה הייתה עם חברה שלי לעבודה שהביאה ילד חולה, ואני ככה יושבת לידה והילד עליה, והיא מנסה תוך כדי להדריך אותי במשהו,

זה היה מחזה יפה, של אחת שבעלה בכוילל, והיא בעבודה- וגם הילד אתה.

זו לדעתי התמונה הכי אוטנטית של הדור הזה שנשים לקחו על עצמן כמעט הכל.

תמונה שנייה שפשוט ריגשה,

עמדתי בתחנת אוטובוס בב”ב, 

ואני רואה אמא צעירה שעומדת ומנפנפת לילדיה בחלון, היא מחכה לאוטובוס שיקח אותה לעבודה ל-8 שעות (בתקווה שלא 9)

ועל הדרך מנצלת כל רגע עם הילדים……

אני עדיין לא שם, אבל אני מסמנת דרך לעתיד בעז”ה.

תודה רבה!!!!!

ויישר כח לרחלי!

רחלי יקרה!

התרגשתי מאד לשמוע את הסיפור שלך כי יש בו עוצמה מיוחדת

זה לא אסור ומותר, ולא שחור ולבן, אפילו לא אפור,

זה מורכב הרבה יותר,

הרי יכולת להגיד: העסק הוא למימון בית של תורה וכו’ וכו’, ובכל זאת הבדלת בין היקר והחשוב,

מאד מאד מוערך בעיני, בדור שכ”כ הרבה נשים מתבלבלות בין קריירה למשפחה ואת ידעת לעשות את ההפרדה הברורה עם כאילו הקרבה קשה במיוחד,

המון הצלחה!

זה שווה את זה !!!!

מדהים!

איזו גבורה ועצמה.

אני מזדהה כל כך, כי כמוני כמוך, עצמאית שרצה לכל שיחת טלפון.

אולי הסיפור הזה יסייע לי להיכנס לנורמות יותר איכותיות.

יישר כח לשמורה על השמירה,

על הסייגים,

והמושגים.

את חזקה, ניצלת הזדמנות שנפתחה לך.

לא חיכית ודחית.

ה’ מבקש מאיתנו לעשות רצונו. ולא לשנות רצונו.

בכל רגע נתון אנו נמצאים בבחירות בחיים 

וכשנשים לנגד עיננו את רצונו התברך,

את השאלה מה רבונו של עולם רוצה שאעשה עכשיו

נוכל להרגיש בשלוות נפש בהחלטות שלנו

נוכל להזיז הצידה נגיעות אישיות

וכשאנו נעשה רצונו 

הוא יעשה רצוננו

הרבה סיעתא דישמיא

שנה טובה ומבורכת

שלום,

התרגשתי יחד אתך על ההחלטה הנבונה ומתפללת בשבילך שתחזיקי מעמד בהחלטה הזאת. כי זה באמת לא קל.

אני גם כן מרגישה שאני צריכה חיזוק בנושא כי אני מצפה שהילדים יהיו מתוקתקים לפי שעון ושלא יפריעו לי ברצף של העבודות.

אשמח לשמוע חיזוקים בנושא החשוב של אימהות כיצד להיות נטו עם הילדים ובעיקר לשמוח בתפקיד הזה. ולא להמתין העיקר שילכו כבר לישון שאני יוכל ללכת לעבודות שלי. כי אני מאד אוהבת לעבוד במטבח.

תודה רבה על כל המיילים היפים!

איתך באותה סירה!!

מאוד עוזר לעשות “כיבוי אורות” בשעה קבועה (או לא יאוחר מ..):

לכבות את המחשב,

לכבות את האור במשרד או בחדר העבודה,

לסגור ואפילו לנעול אותו מבחוץ,

לכבות את הפלאפון.

מצדיע לך על ההחלטה! חיזקי ואמצי!!!

נ.ב. אולי תחזיקי מזכירה בשעות האלה (בתקופה הזו) או שרות קבלת הודעות?

אשרייך!

ממליצה לך כדי שלא תפסידי, להשתמש בשירותי מזכירות שיש היום בהרבה חברות. 

לפחות שיקחו פרטים לחזרה.

אני גם עצמאית, ומבינה בדיוק את התחושה של רחלי.

לענות כל היום לטלפונים כשאני בבית ולפעמים לגמרי לא שם,אלא בעבודה…

אני רווקה כך שזה לא היה נורא במסגרת הזו,אבל ב”ה אני מאורסת!

ותודה על הסיפור המחזק, אני בלנ”ד אשים לב לעניין למעני ולמען היקרים לי!

שנה טובה והרבה הצלחה לכולנו!!

שלום רב!

אם אפשר להעביר לרחלי היקרה – 

יישר כח כל ההחלטה. אני איתך לגמרי

מבינה מקרוב מה זה אומר ומאחלת לך שתצליחי להחזיק מעמד בהחלטה שלך לאורך זמן.

רק מה, במקום להחזיק מזכירה שתשלח לך את הטלפונים – תחזיקי מזכירה שגם תענה לשיחות ותדע לתת אינפורמציה ולשכנע.. 

יותר יעיל ולא תפסידי את המומנטום.

בהצלחה רבה!!

וואו, את מדהימה! 

כל הכבוד. זה באמת אחד הדברים הקשים – כמה שמדברים ומצפצפים כל היום אמונה וכו’ – אבל להשליך את זה למעשה בצורה כ”כ חדה – זה ממש ראוי להערכה!

ובטח בכל טלפון שאת חוזרת אח”כ ואומרים לך ‘כבר לא רלוונטי’ – זה הופך להיות יותר קשה.. 

אבל אל תתייאשי! הילדים והמשפחה שווים את ההשקעה הזאת. את רק תרוויחי מזה בסופו של דבר. 

ותתחזקי תמיד באמונה שאין אדם נוגע במוכן לחברו, ובאמת קצובים לו מר”ה ועד ר”ה – אז כל רגע שאת לבד עם הילדים את רק מרוויחה. 

אשרייך.

רחלי יקרה,

אני איתך בכל לב, כ”אמא” עצמאית במשרה מלאה.

אבל זה שווה!!!!!!!! החיבור האמיתי לילדים הפניות עם כל הלב, והאמונה שזה תפקידנו האמיתי בעולם!

חיזקת אותי מאד, גם להמשיך להתחזק בענין, כי הרבה פעמים יש ריפיון.

אני קיבלתי על עצמי לא לפתוח מיילים במהלך אחה”צ אפילו שזה לוקח שבריר שניה,

המחשב אצלי נמצא בארון סגור בסלון בלי גישה לילדים לשם, וזה פשוט לעבור ורק להזיז טיפה את העכבר לעורר את המחשב ממצב שינה ולראות את החדש….

וגיליתי שזה נהיה פשוט סוג של התמכרות “בקטנה”, לא יקרה כלום אם אפתח בערב, אף אחד לא ימות בינתיים, מי שצריך דחוף יכול לתפוס אותי בבית.

וגם זה למדתי שלא יקרה כלום אם הילדים יענו ויאמרו שאני לא יכולה לגשת, אני מחויבת דבר ראשון להיות זמינה למשפחתי ולא שפוטה של עבודה כזו אחרת.

תודה רחלי ששיתפת אותנו!

המקום הזה, בו אני מסתחררת, חיה במרוץ, מתבלבלת, מפגיש אותנו כל פעם עם השאיפות הקדומות שהיו לנו עוד בתמימותנו המבורכת של ימי הסמינר בעלי העיניים הבוערות באש של אמת ודרך עם תכלית.

אני לוקחת את הילדים לגינה של צהריים וממהרת, לחוצה, אל המשימות בעבודה הבייתית, ונעצרת.

לוקחת נשימה עמוקה ומרימה עיניים לשמיים.

ה’, תן לי כח, תן לי מנוחה. תן לי לזכור בשביל מי העבודה הזו בכלל קיימת, למי צורך בכסף, אם בשביל ילדיי. והם? הם חיים בהפסד בגלל זה? הזכר לי לא לעקור את העיקר ולא להיטפל לטפל. ואני מתכופפת לילדי הקט לקטוף פרח, למצוא נמלים ולקרוא מיאו לחתולות. לחוות איתו את הילדות כפי שחוויתי אני, ילדות שלא תשוב עוד, גם אם לאמא היו מליון סיבות חשובות שדחו את מחשבותיה והעסיקו אותה ללא הפוגה.

ורק שלא נשכח!

אני כל כך מזדהה ומעריכה

גם לי כמו בכל עבודה יש תקופות עומס שדורשות ממני כ”כ הרבה שתמיד אני מתלבטת מאיפה אני יכולה להוריד, מהתפילות???? מהיחס לילדים??? מהפניות לבעלי???? מהארוחות??? מאיפה?

על הסדר והנקיון אני בעיקרון מוותרת, מה שאני מספיקה פה ושם והשאר לכבוד שבת אבל באמת מאיפה???

מה שגרוע בעבודה שלי שאני שכירה והבוס שלי סומך עלי שאעבוד, אני עובדת אצל הקב”ה, ואני לא יודעת מה ד’ דורש ממני, הרי באתי לעולם בעיקר בשביל בעלי והילדים אז מה לעשות ברגע של קונפליקט?  עוד תפוח לילד או להתחיל לעבוד בדיוק בזמן? תפילה בלי דילוגים או עוד טלפון חשוב שהיייתי צריכה לעשות לפני יומיים?

אשמח לשמוע תגובות נוספות

איזו גבורה יהודית!

בטוחני שר’ לוי יצחק מברדיצ’ב היה עושה מהסיפור הזה מטעמים לניחוח ולרצון לפני הבורא!

רחלי יקרה, מי שמוותר לכבוד ה’, ומקיים את רצונו למרות שקשה לו- לעולם לא מפסיד.

גם אם המשכורת שתיכנס לבנק תהיה קטנה יותר, שלוחים רבים לו למקום- הברכה יכולה לבוא בצורת פחות תשלומים לטכנאים, רופאים וכדומה.

מאחלת לך הרבה נחת יהודית עם פרנסה בכבוד ורווח.

שלום רחלי,

אני גם התחלתי לפתח עסק מהבית. עסק משתלם שגם חשבתי שיציל אותי מהיציאה מהבית כל יום למשרה מלאה. שנתיים השקעתי את הנשמה בזה. בשנתיים של ההשקעה, זה היה בהילוך נמוך

כך שרק לעיתים רחוקות היה קצת לחץ ומתח בבית. 

יום אחד הגיע העסק גדל ברוך ד’. ראיתי את כל הרווחים, את ההנאה ואת התחום המדויק שזה 

מה שאני אוהבת לעשות. וגם היה לי גב כלכלי חזק ופרטנר מצוינת לשם כך. 

ראיתי, שכבר לא אוכל לשלב גם עבודה וגם עסק, והנה הגיע הזמן עליו חלמתי שנתיים, עליו השקעתי שנתיים ולקפוץ למים. לעזוב את העבודה במשרד ולהיות רק בעסק.

זה היה בתקופה שהייתי צריכה לחזור מחופשת לידה. הודעתי בעל פה על עזיבה לחברה שלי (לא למעסיק במשרד הממשלתי) והם אמרו לי לשלוח מייל מסודר. וחששתי קצת. 

וחשבתי, שבינתים אתחיל את העסק מהבית, ועוד לא אחזור לעבודה. התחלתי. 

פתאום ראיתי כמה זה קשה. נכון, תחום מעולה, כסף – אם העסק אכן משגשג, גם קורץ, אבל זה כרוך בהרבה מתח לאורך כל היום. לא הצלחתי להפריד. הלחץ הזה של כל טלפון שאני לא עונה, המשימות הדחופות דחופות שמגיעות פתאום, גם אם הילדים הרגע חזרו הביתה, היה קשה.

ואז, החלטתי שלי באופן אישי יותר קל לקום בבוקר כל יום כל יום כל השנה, לצאת מהבית ולחזור בצהריים. ואז, אני פנויה, רגועה ושלווה. 

כבר התחייבתי בעסק שלי לכמה דברים, אז בהרגשה שאין מה לעשות, אני יכולה לחזור רק לחצי משרה לעבודה שלי עד שאסיים את ההחייבויות שלי וזה מה שאני הולכת לעשות. לא אשלב גם וגם ועוד יש לי תינוק חדש.

חברות לעבודה אמרו לי שאין סיכוי, אף פעם לא מאשרים כזה דבר. ולי היה ברור: אין גם וגם ובטח לא עם תינוק חדש.

שלחתי מייל בקשה של חצי משרה לתקופה ראשונה של חזרה אחרי לידה. בדיוק יום קודם הודיעה חברה לצוות על עזיבה ולא ידעתי מזה. זה גרם להם פשוט לאשר לי, הם לא יכולים שתים מתוך צוות קטן יעלמו ברגע. וסיימתי את ההחייבויות וחזרתי למשרה מלאה מסודרת קבועה ורגועה.

אני כן מתפללת שהפרנסה תהיה יותר ברוגע, שהבית יתפקד יותר ברוגע. זה כן עמוס קצת מידי בשבילי ולא סתם ניסיתי את העסק ההוא שנתיים.

אני מאמינה שאני כן אעבור למשהו יותר עצמאי. אבל מתוך רוגע ושלוה ולא להחליף בעיה בבעיה אחרת.

אני מאחלת לך שתצליחי להיות מנותקת מהטלפון, זה לא בשביל הילדים, זה רק בשבילך, בשביל הרוגע הנפשי, בשביל החיים הנורמליים. ותתחזקי באמונה שלמה שכל מי שאמורה להירשם אליך – תירשם!!! בחובת הלבבות כתוב, שהעשייה למען הפרנסה, זה לא מה שמביא את הכסף. וכן, מי שנגזר עליו פרנסה בשפע גם יהיו לו את האמצעים הדרושים לכך. זה מחזק מאוד שאם את זכאית לקבל הרבה נרשמות, אז הילדים אולי בדיוק יצאו לגינה עם מישהי שמאוד רוצים ויהיה לך הרבה זמן פנוי לשיחות וכו’. הקב”ה יפנה לך זמן כמה שאת צריכה על מנת להצליח לקבל את כל הנרשמות. ואם אינו מפנה לך זמן אז אין צורך לדחוף את העגלה בכח. זה לא יעזור. 

גם אני ישבתי שם

 וחזרתי בסערת רגשות כמוך

יהי לרצון

שנשכיל יחד תמיד לעשות בחירות נכונות

ולעמוד בהם בכבוד.

רחל יקרה!!!

עכשיו עברת להיות מנהלת לבית הספר באמונה – שהיא האומנות שלנו!!

עכשיו את באומנות היהודית האמיתית!!!

מחזיקות לך אצבעות!!

וה’ מחזיק לך את הלקוחות !!!

היי חזקה!!

דבר ראשון תודה ענקית על הכנס המדהים!!!

נהנתי בצורה לא רגילה! וחזרתי הביתה אחרת לגמרי!

רחלי יקרה! מזדהה איתך לגמרי! ומעריכה מאוד את הצעד שעשית!!

עכשיו זה השנים שלהם-ויש דברים שא”א להשלים אח”כ.

תמיד כשקשה לי אני חושבת מה אני רוצה שיכתבו על המצבה שלי (בטוח לא שהייתי אדריכלית מוצלחת…)

גם אני הייתי שם-אחת מתוך אלף:

והדברים של רוחמי תפסו אותי חזק!!!

אני עצמאית, עובדת מהבית-עם כל המעלות הענקיות שיש בזה…

כל הצהרים אני נמצאת עם הילדים והמחשב סגור לגמרי

(אם אני אפתח אותו מיד אחד מושך בעכבר והשני מפרק את המקלדת)

אבל הראש-נמצא בעבודה, מה צריך להספיק להתקדם ולעשות, ומה חדש במייל וכו’.

ברגע שאחרי ההשכבות אני רק פותחת את המחשב לרגע לראות מה חדש….

ובערב לעיתים רק עובדת על המחשב-כי הרבה יותר קל ונחמד לעבוד-כשהתגמול הוא מיידי

מאשר לשטוף כלים למשל….

עכשיו חזרתי מהכנס תפוסת מחשבות לגבי השינוי שאני חייבת לעשות.

ועכשיו זה כבר מוחלט אצלי: בעז”ה אחרי החגים אני מוציאה את העבודה (והמחשב) מהבית

הולכת לשכור לי משרד באזור- כדי שהעבודה לא תהיה זמינה כל הזמן

מאוד קשה לי הצעד הזה ובעיקר אחרי שהתרגלתי למחשב ולכל היתרונות שיש לעבודה מהבית.

קשה-אבל שווה!!

(כמו שאמרה רוחמי-המוגן לקח אותי מאבא, לקח אותי ממכם מעצמי ומהקב”ה)

תודה רבה לכם!!!! הכל בזכותכם!! המשיכו לעשות חיל!!

מכירה את התחום מקרוב, 

מבינה מאד מאד את הקושי,

ומעריצה את ההחלטה.

וכל הכבוד על האומץ לפרסם החלטה כ”כ “טריה”,

את יצרת לעצמך גיבוי ענק להחלטה הזאת, 

ובע”ה תצליחי!

שנה מבורכת ושפע ס”ד

רחלי יקרה,

מעריכה כל כך, את נותנת השראה אמיתית!

לא בטוחה שמעניין אותך – אבל למה שלא תחזיקי מזכירה צעירה בשעות אחה”צ שיש הפניית שיחות מהפלאפון שלך אליה?

יש המון בחורות/נשים צעירות שהיו שמחות לעבודה כזו, והנתונים שלהן מתאימים יותר.

המון הצלחות, אל תוותרי.

כל הפרנסה שלנו היא בשביל הבעל והילדים – איך יכול להיות שהיא תבוא על חשבונם?

האומנות היא האמונה.

להאמין ששום דבר בעולם לא יכול לקחת לך את מה שמגיע לך

מזונותיו של אדם קצובים לו…

ואם זו ההשתדלות שמתאימה לך. אז ללכת על זה בלי חרטות

ובלי לחשוב על מה אם …

רק באמונה גמורה שהכל מה’ יתברך!

הלוואי שכולנו נזכה להיות עם הילדים באמת עם כל הלב

ותודה לך על השיתוף והחיזוק

מעריכה מאוד!!

רחלי היקרה,

את ממש עשית את התשובה שהרב רייך דיבר עליה מרצון- למעשה.

אני מכירה מקרוב אשה שהשקיעה המון בקרירה שלה ועבדה הרבה כשהילדים שלה היו קטנים והגיעה להשגים מרשימים בהחלט

אך הילדים שלה התרגלו להיות עצמאיים מאד והיום כשהם גדלים כל אחד פרח לכיוון שלו  והקשר מאד רופף והיא עובדת קשה כדי לחזק אתו ולנסות לתקן.

כמה נקודות שואלי יעזרו לך:

 תחשבי על העתיד אחרי שהילדים שלך יגדלו ויהיו כבר עצמאים

ותרצי לראות את הנחת ותרצי קשר טוב עם הילדים והנכדים וזה יהיה חשוב לך הרבה יותר מהעבודה,

כל מה שאת משקיעה עכשיו בקשר איתם ו”מוותרת” על לקוחות נוספות למענם יחזור אליך בגדול וישתלם מאד בעזה”ש ותהיי מוקפת במשפחה חמה ואוהבת וקשורה.

ובנוסף, טיפולים רגשיים לילדים מוזנחים שמרגישים שהחויות שלהם לא מענינות את ההורים שלהם ולאף אחד לא אכפת מה באמת עובר עליהם ושיחות יעוץ והנחיה להורים איך לחדש קשרים עם מתבגרים עולים הרבה מאד כסף.

ובכלל אמונה,

שהפרנסה נגזרה כבר מראש השנה ותקבלי אותה בכל מקרה וההשתדלות שאת עושה

היא רק הקללה של אדם הראשון וריבוי ההשתדלות לא יוסיף על מה שנגזר לך בראש השנה

כך שההשתדלות הנכונה היא להתפלל עכשיו שתגזר עליך בר”ה פרנסה טובה, ברווח ובנקל ושישאר לך זמן פנוי לילדים

ואח”כ תעני לשיחות כמו שהחלטת והשם ישלח לך את הברכה שקצב לך.

הרבה הצלחה בקבלה הטובה

וכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ופרנסה טובה!

הביטוי “איזון בית-עבודה” הוא מטעה, כי כשאומרים “איזון”, מדמיינים איזה שואב מים או לוליין שצריך לאזן על כתפיו איזה מוט כבד, שמצידו האחד תלוי “בית” ומצידו השני “עבודה”

אבל זו תמונה מטעה, כי הבית והעבודה אינם שווים בערכם. התמונה הנכונה היא אדם שעולה בהר עם שני שקים, איזה שק הוא יקשור לגופו בכבלים, ואיזה שק הוא ישא בידיו ויניח או ירוקן מדי פעם?

בערב פסח האחרון קיבלתי שמועס קטן מבעלי, (שהגיע לי בצדק) מסר שאני לוקחת אותו איתי:

בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים, ובזכותן עתידים להיגאל, 

רק נתאר לעצמנו את הנשים הצדקניות עטות על “ההזדמנויות” וה”קריירה” שהציעו להן המצרים (עבודות גבריות בשכר זהה לגברים…), נתאר לעצמנו בת ישראל כשרה מאמצת את תרבות מצרים/ יוצאת לעבוד לפרעה כששיר על שפתיה/ וכו’

ברור שלא בזכותה נגאלו

נגאלו בזכות אלה שלא שכחו את ה’ והמשיכו לחכות לגאולה, נגאלו בזכות אלה שרצו להשביע את רצון ה’ גם בחשכת מצרים.

כל אחת יכולה לבחור אם היא מהצדקניות הללו או לא.

רחלי היקרה !

התרגשתי איתך מההחלטה ומהתפנית ,

ובעיקר התרגשתי מיישום הלכה למעשה בשטח –

זה בדיוק מה שבורא עולם רוצה מאיתנו ,

מצות התשובה ניתנה לדור דעה במדבר סיני ,

וברור שבורא עולם מחכה שאנו החרדים נעשה פסיעה קדימה להתקרב אליו !

אתמול ביום היארצייט של החפץ חיים ע”ה קראתי את מאמר התעוררות לתשובה שלו ,

והתרגשתי מהציטוט שלו מהתנא דבי אליהו שהקב”ה מחכה לבניו שיעשו תשובה 

יותר ממה שהאישה מצפה לבעלה והאב לבנו . . .  כדאי לראות במקור.

אשרייך שזכית ובהצלחה בדרך העולה . . .

בעזה את עוד תראי תוצאות חיוביים בבית!!!

גם אם לא ביום יומיים/ שנה שנתיים הקרובים…..

השקעה מניבה פירות, בעזה!!!!

מעריכה מאוד על האומץ לעשות את השינוי!!!

ובהצלחה רבה!!!

וואו רחלי כל הכבוד לך!!!

על המעשה עצמו שדורש המון אבל עוד יותר מזה על היכולת לחזור מהכנס מטלטל וחזק ככל שיהיה  ולא להשאיר את הדברים באוויר אלא לקום ולעשות שינוי כאן ועכשיו זה עוצמה שלא ניתן לתאר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

וזה חיזק אותי מאדד למרות שאני עובדת במשרד אבל גם אני עוד הרושם המרומם של הכנס ופתאום בא מין רצון חזק לאחר קריאת הסיפור שלוקח אותך קדימה אז תעשי משהוא!!!!!!!!!! זה לא סתם!!!!!!!!!!! תראי מה אישה יכולה להחליט בלילה אחד, תראי איך אפשר להתרומם ברגע לפסגות

אשרייך!!!!!!!!!! ובהצלחה בכל הדרכים!!!

הייתה לי ממש צמרמורת כשקראתי על ההחלטה האמתית והאמיצה.

אתמול נשארתי בבית עם התינוק שלא הרגיש טוב, הבית היה מבולגן, התינוק ‘נודניק’ ועוד מעט חוזרים כל השאר… ואני עוד חלמתי להספיק להכין משהו לחג… פתאום התחשק לי להיות במשרד השקט והמסודר, להספיק דברים בקצב, לגמור מטלות, והיה לי אכפת עם הרצון הזה, שמראה על השיבוש הגדול שאנחנו חיים בו.

תמשיכו לכתוב ולהזכיר לנו את המקום המקורי שלנו!

בברכת שנה טובה ומתוקה!

מרגשת!!

ומרגש לחשוב כמה הילדים שלך יודו לך בליבם על הצעד הענק הזה!!

האמהות היא ממטרות חיינו הנעלות. העבודה היא בסך הכל אמצעי. בחרת להתמקד במטרה ולא רק באמצעי, אשריך!