ילד ב(מ)ענק
לתגובות הקוראות
קשור? לא קשור? ל’קהילת העובדות’… תלוי איך מסתכלים על זה. נכון שזה עניין לכל אישה באשר היא, אבל… למי שיוצאת מידי יום ועוזבת את החממה של ‘כל כבודה’ – נראה שאמורה לשים לב שבעתיים…
תגובות וסיפורים זרמו מכל כיוון. תוכלו לראות את התגובות ‘במקור’ אבל מעט סיפורים כן שמרנו ל’פרונט’, כאלו שאין מי שלא מצטמררת לשמוע אותם.
ושוב, גם כאן, אנחנו מדלגים על ההקפדה הספציפית שהיא נושא הסיפור. זה לא רלוונטי ולא מקדם. כל אחת, כל סנטימטר שהיא מחליטה להתקדם, בין אם זה באורך הבגד, ברוחבו או בכלל בפתח הצוואר, כל אחת במקום שלה – זאת המנחה שלנו להקב”ה.
והוא מחזיר לנו בגדול.
בגדול? בענק…
אני לא אוהבת לשתף בעבודה פנימית, אבל הפעם לא יכולתי להתאפק…
לפני החג הצלחתי לרכוש גם לעצמי שמלה מקסימה לחג. מבחינתי, זה בהחלט ‘וואו’,
כי איכשהו, אחרי מסעות הקנייה המפרכים לשיירת הילדים המקסימה שלי, אני נשארת בלי טיפת כח ומסתדרת שוב עם מה שיש…
אבל כן היה חשוב לי להתחדש ולהיראות יפה בחג, והבגד היה בעיני מושלם.
מושלם?
כמעט…
משהו דקדק לי במראה, איזה שהוא סנטימטר ‘חסר’ שהציק לי. הרגעתי את עצמי שלא נורא והרבה הולכות ככה, והכנסתי אותו אחר כבוד לארון.
למחרת מדדתי שוב וראיתי ש’יש דברים בגו’… זה באמת לא בדיוק לפי כללי ההלכה… אבל היה כבר יומיים לפני יום הכיפורים ואני אמרתי לעצמי שבעז”ה, מיד אחרי החג אני מתייצבת אצל תופרת וסוגרת את ה’מינוס’.
למחרת בבוקר קמתי שוב בתחושת אי נוחות מול עצמי. ידעתי שאם אני אצא פעם אחת עם הבגד ככה, אתרגל ובכלל לא אבין שוב מה הבעיה. ואז החלטתי פתאום שעכשיו או לעולם לא.
הרמתי טלפון לתופרת שהסכימה (בצדיקותה!) לקבל אותי ביום העמוס הזה. היא הדגיש לי שזה יפגום טיפה ב’שיק’ של הבגד, אמרתי לה שתעשה את זה מהר מהר לפני שאתחרט… והיא עשתה.
10 דקות של עבודה מבחינתה ואני נכנסתי לחג כמו ‘בת מלך’… אבל אמיתית…
יום לאחר יום כיפור בני בן ה4 שיחק עם אזיקונים, והידק אחד סביב הצוואר של עצמו!
זה היה עניין של שניות, הילד איבד את הנשימה וכמעט חנק את עצמו במו ידיו…
זו היתה חוויה איומה והיו רגעי אימה ממש,
הרגשנו איך אנחנו עומדים כפסע ביננו ובין המוות
ואז…
נמצא בדרך נס סכין מתאימה ובעלי הצליח לחתוך את האזיקון…
הילד התחיל לנשום
הצליחו להציל את חייו…
הרגשתי שקיבלנו ילד במתנה…
אחרי שנרגענו והתיישבתי להיות קצת עם עצמי, קלטתי פתאום את הקשר העז בין הפעולה שלי לנס של הילד.
היה ברור לי שיש כאן ‘דרישת שלום’ חמה ש’רצה ה’ את מנחתי’…
כשאני נזכרת בסיפור, אני עדיין ‘לא נושמת’…
ולא רוצה לחשוב מה היה קורה לו לא היה לי את המלאך מליץ הטוב הזה, להגיע ולחלץ אותנו מן המיצר…
ו… עוד דבר חשוב:
תודה על המדור המקסים שנותן הרבה כח חיבור ועוצמה!
תגובות הקוראות לסיפור בית ספר לאומנות
ואוו!!!!
מצמרר, מרגש ומחזק!!!
יישר כוח! ואיזה כייף שכן שיתפת…
לפני סיפורים כאלה כדאי להוסיף כותרת: “לא לבעלות לב חלש”
כמעט התעלפתי (פיזית! כאן מול המחשב!) רק מקריאת הסיטואציה הזאת.
לחזק ולהתחזק אפשר גם מסיפורים יותר נעימים…
בנוסף- אנחנו לא יודעות חשבונות שמיים ועל כל נס שקורה צריך להודות במאה אחוז
(כשתולים את הנס במעשים שלנו, מרגישים שפחות צריכים להודות, כי כבר “שילמנו מראש”)
הסיפור עם השמלה כ”כ מרגש ונותן כח כי נתקלים בזה לא מעט תודה רבה !!!חיזקת אותי באמת האמיתית
איך את בטוחה שזה בגלל זה?
איך אפשר לדעת?
כמובן שהמעשה שלך גדול מאוד, מה גדול?, ענק!!!
א”א לתאר מה הוא עושה בשמיים,
ולכן אני תוהה האם על כזה דבר ענק מקבלים שכר בעוה”ז?
תשובת העורכת:
אין ספק שהשכר הנצחי שמור לעוה”ב!!! רק שלא נשכח שלכל מעשה שלנו יש השפעה ענקית על עצמינו על העולם כולו (כן – העוה”ז גם!)
אם בשלילה “וראה בך… ושב מאחריך” – גדולה מידה טובה ממידת פורענות פי 500 (!!!) בהארת פנים, שמירה וברכה 🙂
קודם כל- תודה!!
הספורים נותנים המון!
מחזקים מאד!
וגרמים לכולנו לחכות לאישי בשלישי, כל אחת באופן אישי…
בכ”א,
שאלה קטנה,
בהרבה מאד סיפורים מודגש מאד הנושא שבזכות מעשה חסד פלוני- זכינו ונעשה לנו נס אלמוני
בזכות שסידרה ס”מ בבגד- קבל ילד במענק… ועו כהנה וכהנה
ולי- זה קצת תמוה,
אנחנו לא יודעים חשבונות שמים
אולי הנס שנעשה היה צריך הרבה מעשים גדולים, והמעשה הזה היה מעשה שהצטרף למעשים אחרים שגרמו להצלה, אולי זה בכלל לא בגלל מעשה זה, לפעמים נראה שהנס יותר גדול מן המעשה, וכן להפך.
לא חבל שאנחנו לפעמים “מחשבנות את החשבונות”?
יתכן שהדבר בכלל פועל לרעתינו, ואנחנו מפחיתות מערך מעשינו…
יש מקור במקורות אצלינו לכך שמעשה שעשינו, ואם קרה נס ב24/48/72 שעות שצמודות לו קשור בהכרח למעשה העצום והגדול?
אולי בחשבונות שמים- מה שלא צעקת על הילדה שהתקשרה, והלשינה, ודיברה, ושגיעה את המח וכו וכו- היא זו שגרמה לך לנס, ולא הס”מ או 2 שהוספת?
הסיפורים הם חלק חשוב,
והם נותנים המון כח
אבל אולי יותר נכון לכתוב את המקרה, לכתוב את הנס,
ולהשאיר לנו פתח למחשבה, שמי יודע , אולי בזכות…
תודה רבה על הכל!!
ואני רוצה לשוב ולהבהיר:
אני מאד מאד נהנית מהסיפורים
אני חושבת שהם חלק חשוב מאד, ומחזק מאד מאד ב”שמורה” אבל הניסוח, והגשת הדברים- קצת מפריע לי
אולי אני טועה
אולי יש משהו במקורות שמוכיח שאתן צודקות,
לא יודעת
בכ”א
תודה רבה!
תודה רבה!!
תמשיכו לעשות חיל!!!!!!
בוקר טוב
הסיפור בהחלט מרגש ומחזק,
אבל נראה כזה מאוד קליל לקשר ישר בין שני הסיפורים ,
מי אנחנו שיודעות חשבונות שמיים,
וישר אומרות בגלל זה קרה זה
קצת פוגם בגדלותו של הקב”ה
זה לא הולך נתתי קיבלתי
אני מתחזקת- ומתפללת ומבקשת מה’ שיקבל את התקרבותי וכו’ וכו’
אהבתי מאוד שהלכת לתופרת מהר מהר לפני שתתחרטי.
את גדולה מהחיים!!!
תודה שעלית את הנקודה החשובה הזו להתמודדות בשעת ניסיון.