מיתוג מחדש
לתגובות הקוראות
משב רוח מרענן, וקצת ‘טוויסט’ לתבנית הרגילה של הסיפור (יש בכלל בשמורה מושג ‘תבנית רגילה’?…), והאמת, אולי יש פה ניצן של רעיון חדש?
הסיפורים שלכן יקבעו…!
כשכולן התדיינו בעד ונגד סיפורי הארה וכו’ – אני שתקתי.
כי באמת, לא היה לי משהו חכם להוסיף. אני מסכימה עם המצדדות, מסכימה עם המסתייגות.
איך אמר הרב לרבנית ששאלה כיצד ייתכן שלשני הצדדים הוא אומר ‘אתה צודק’? גם את צודקת…
אבל לעצמי ניסיתי לחשוב למה זה קורה.
ופתאום, נצנצה לי תובנה, שבעצם, כשמשהי עושה ‘צעד בכיוון הנכון’, היא לא רצה לדווח על זה לרשויות:) מה? על כל בדיחה שאני בולעת בישיבות עבודה אני אשלח לכם מייל?
מתי כן יש לנו רצון לשתף? כשאנחנו רואות הארה אלוקית בעקבות זאת… כאן, נכנס למערך השיקולים שלנו הנושא של לפרסם חסדי שמיים וכו’. מרגע שהבנתי את זה, חשבתי לעצמי שאם כך, מן הראוי היה לשבח בקול התנהגות נאותה של משהי אחרת. כך יש חיזוק כללי לכולן וגם לא מאבדים את הרגש הצנוע, הנכון והטבעי.
אז הנה אני כאן עם הסיפור המדהים הבא:
כשנכנסתי לפני שנה לחברה החדשה, לא האמנתי שמנהלת הצוות שלי היא אכן חברתי מהסמינר. הכרתי אותה בתור אחת פלפלית, חריפת שכל ולשון, חברותית, מתוקה, זורמת, מוצלחת וכל המרכיבים הדרושים להיות ‘אחת ששומעים ממנה’. ופתאום, אני מגלה מנהלת מתונה, עניינית (הייתי כותבת ‘בטירוף’ אבל אני מפחדת מביקורות:)) מתקתקת עבודה, מארגנת ביסודיות, במקצועיות והכי בולט – ברוגע ובמכובדות.
שבוע אחרי שנכנסתי, כשהדי ההלם החלו לפוג, תפסתי איתה שיחה ושאלתי אותה מה קרה ל’מערכת ההפעלה’ שלה? היא ספרה לי על שינויים מפליגים שהיא עברה. על קידום מהיר בעבודה קודמת ועל תפקוד מאד חברי עם כולם… איכשהו, היא מספרת לי, היא התחילה לקבל את המיילים של שמורה שבתחילה הכעיסו אותה, אחר כך ‘עקצצו’ לה, ואז, אחרי פעם אחת שהיא הייתה בכנס והבינה שמדובר בעובדות ‘רגילות’ לחלוטין, גם אלו שהיא הכי לא היתה מדמיינת אותן כאן… היא הבינה שהגיע זמן לעשות חשיבת עומק על הנושא. אחרי הכל, זה החיים שלה…
תכל’ס, היא הרגישה שבמקום הנוכחי היא לא תצליח לעשות לעצמה ‘מיתוג מחדש’. היא התחילה לחפש ומצאה מהר מאד את מקום העבודה הנוכחי.
וזהו. על כל השאר כבר שמעתן:)
חשבתי שזה מדהים הסיפור הזה.
היא כמובן לעולם לא תשתף אותנו בזה, וגם ככה, כשהיא תזהה את עצמה, היא בטח תבוא איתי חשבון…
אבל אני חושבת, שאחרי הכל, יש הרבה מה ללמוד ממנה – וזה יהיה שווה:)
תגובות הקוראות לסיפור מיתוג מחדש
כבר שנים שלא הגבתי כאן ואני עדיין לא מאמינה שאני באמת אשלח את מה שאני כותבת. לא יודעת איך להסביר ומה, אבל לאחרונה הרגשתי שהסיפורים מידי ‘גדולים עלי’ לא נוגעים במקום האמיתי שלי, כמו התחבטות היומיומית של העבודה המעורבת והמתישה הזו… והאמת, שהסיפור הזה נתן לי להבין שיש איזה ‘סוויצ’ ‘ מבפנים שאני יכולה להזיז, ופשוט לגרום לשינוי…
אני לא חושבת שאעבור עבודה, טוב לי פה מהרבה בחינות ואני יודעת שבכל מקום שאעבור אליו – יהיו אתגרים חדשים.
אבל כן, נפתחו לי העיניים, שגם אני במקום שלי, יכולה להגיע להחלטות אמיצות ולשינוי – שיחלחל לכולם!
תודה על החיזוק!
שלום לכן
בדיוק השבת שוחחו אצלנו בשלחן שבת על הנושא שהעלית. על הסיפורים שמספרים או שלא.
אחי סיפר על חברו, שאשתו פוטרה מעבודתה, ולאחר כ-4 חודשים של קושי כלכלי משמעותי, מצאה עבודה מעולה. בראיון נאמר לה שהישיבה נפרדת, אך בפועל, כשהגיע ראתה שאין הפרדה כלל.
היא לא נשארה שם יום אחד, ושוב החששות מה יהיה, והנה תוך זמן קצר, (מערב שבת למוצ”ש) קבלה טלפון, שמזמין אותה לחתום חוזה משתלם עם חברה אחרת, עם כל התנאים הרוחניים שרצתה.
ואז אימי תחי’ אמרה שרגילים לספר דוקא את הסיפורים האלו, שבסוף ראו ניסים, אך לדעתה, הסיפורים הגדולים הם על אלו שויתרו על מקום עבודה וכיו”ב, ולא ראו שום נס. וכל יום נוסף הוא מתמודדות מחדש, בבחינת “קרבן תמיד”
ואמת אחותי הצדיקה, עזבה עבודה משתלמת, בלי לדעת מה יהיה מחר, וכבר קרוב לשנה, שאין לה עבודה קבועה, והמצב הכלכלי שלה לא יציב, ואין רואים את הסוף. וכל יום זהו נסיון מחדש. עשיתי נכון? אולי לא הייתי צריכה לעזוב הכל? ואיך זה שהשם לא פרס לפני שטיח אדום עם אורות ופרחים, אחרי ההקרבה הגדולה? וכו’.
תודה על המדור הנפלא!
הסיפורים (מכל הסוגים) מחזקים מאד.
טוב לשמוע על התגברות של נשים אמיצות.
טוב לשמוע על ניסים.
וטוב לשמוע לפעמים, שעוד לא ראו את הנס, וההתגברות מתחדשת מידי יום.
וטוב בכלל להיות קשורה ל”שמורה”
תודה!
ואווו!!! ואווו!!! ואווווווווווווו!!!!
ראשית, מרגש- איזו עין טובה יש לך! את מדהימה! ואני בעד סיפורים מהסוג הזה בתור צופות מן הצד 😉
מאוד התרגשתי מהסיפור! איזו עוצמה יש לקבוצה הזאת בתור כלל ואיזו בנות מדהימות, איכותיות, אמיתיות וצדיקות בתור כל פרט ופרט 🙂
תודה רבה על הסיפור!
האמת, זה מרגש, ומעורר הערכה רבה לגיבורת הסיפור,
אבל הפעם התעוררה הקנאה דווקא על הזכויות של “שמורה”.
כמה כאלו יש שלא שמענו? לא להאמין לסדר הגודל של המפעל הזה.
ממש ממש ממש מעורר קנאה לכל העוסקות בעניין ואם רק הייתי יכולה, הייתי לוקחת חלק.
חזקו ואמצו!!! על זה נאמר בזכות נשים צדקניות.
אפשר ללמוד מכך על ההשפעה שיש לחברה עלינו- לטוב ולמוטב.
היא לא התחזקה רק מהמסרים עצמם, אלא בעיקר (כנראה) מהתחושה של “כולן שומרות על עצמן- ומה איתי?”
לכן כ”כ חשוב לדאוג לעצמנו לחברה טובה- שלא נרגיש את זה בכיוון ההפוך..
יישר כח לגיבורת הסיפור וגם למפרסמת!
וואו!
אני לגמרי בעד.
זה לא צריך לבוא במקום שיתוף אישי במקום שמתאים –
אלא בנוסף, וזה רעיון מדהים עם המון מעלות 🙂
כל הכבוד לחברה שלך על השינוי
וכל הכבוד גם לך – על היחס והלמידה!
תענוג לקרוא ותודה על פירסום הסיפור.
ניסים ונפלאות – או שיקרו גם לי או שלא,
אבל לראות דוגמה אישית ממישהי כמוני שחיה בינינו, זה מחזק יותר מכל הארה.
נהניתי!
תמיד יפה אבל סגנון החשיבה הפעם יוצא מהקופסא הבנאלית.
ישר כח
סיפור עוצמתי!
כולי התפעלות גם מהמספרת וגם מגיבורת הסיפור…
המספרת- “איש על פי מהללו”….
גיבורת הסיפור- גיבורה אמיתית!!
אשריכן!!
צל”ש למנהלת הצוות
ועוד יותר למספרת על הרעיון של ללמוד מהסביבה.