שמורה. במבול.
לתגובות הקוראות
השעה 00:40. אני עוזבת את ביתה של המנהלת החדשה אחרי ערב שלם של דיונים וקידום פרוייקטים הממתינים לנו בקנה.
רגע לפני היציאה אני מעדכנת אותה בכמה מילים בסיפור של השבוע ומקנחת באנחת צער ובשיתוף של כמה קשה לי להיווכח שעבר הערב ולא… לא הספקנו…
לא הספקנו בכלל להעלות על נס ולשוחח ב’שמורה’ על השבוע המיוחד הזה שכלל ישראל חווה – באירועי סיומי הש”ס.
איך אפשר בלי טפיחה על שכמן של כל אותן נשות חיל שעמדו יום אחרי יום מאחורי הבעלים?
איך אפשר בלי מילת התרגשות עם כל מי שזוכה ובביתה פתחו השבוע ‘דף חדש’?…
איך אפשר בלי…
אני מגיעה הביתה ושניה לפני שאני חותמת את היום אני מציצה שוב לתיבת הסיפור.
מציצה ומשתאה…
מעבירה לכן את הסיפור המדהים הזה בלי לדבר עליו מידי הרבה…
הוא חזק מכדי לגמדו במילים:
שמורה.
במבול.
במובן הכי פשוט יותר של המילים.
אני מנסה לסדר את המילים והכל עוד חי ופלאי ונרגש לי מול העיניים…
אנסה לשתף אתכן בסיפור לפי הסדר:
אתמול זכיתי להיות שותפה לסיום הש”ס של בעלי. אני בטוחה שרבות מכן יכולות להבין אותי עד כמה הארוע הזה מרגש מהמקום הכי עמוק בנפש… הש”ס כזה ענק, והלימוד מורכב מכל כך הרבה רגעים וסוגי ימים… הרגע הנשגב הזה הוא תוצאה של עמל, התמדה, עקביות ורצון אדיר שב”ה זכינו להגשים…
השקעתי המון כי רציתי בכל ליבי שיהיה אירוע שיתן ביטוי לאושר, לספוק, להערכה ולתודה לה’ שזכינו להיות מלומדי התורה הקדושה.
היה ערב מרגש עד דמעות. קשה לי לבטא במילים את החשמל באויר…. המתיקות… הרוממות…
הלכנו לישון מוצפים בתחושה המענגת של “קירבת אלוקים לי טוב”
ככה, זוג שלא יודע כלום…
מה מחכה לנו אוטוטו…
לילה.
הבית דומם, כולם ישנים. ורק אני לא מצליחה להירדם…
תבינו, אני אחת שנדודי שינה הם ממש לא התחום שלי… זה אף פעם לא קורה לי, פוגשת את הכרית וצוללת לשינה… ואתמול, השינה ממני והלאה…
נכון, ההתרגשות תוססת בקרבי, אבל במקום שהיא תרגע – היא ממשיכה לבעור.
מתהפכת מצד אל צד אל צד אל צד… די! לכמה צדדים אפשר להתהפך???
משהו ‘חזק ממני’ נדלק לי מבפנים ואני קמה ממיטתי.
אני… מי היה מאמין… זאת שהכי לא מוגדרת כ’ציפור לילה’, זאת שתמיד לילה מוקדש אצלי לשינה… פתאום קמה חרש ומטיילת בבית. אני בכלל לא מכירה את התפאורה הזו השוררת בחצות, מדליקה את האור בסלון ומגלה את הבלגן.
אני אומרת לעצמי שמחר מגיעה העזרה ויאלה… לחזור למיטה…
אבל קול פנימי אומר לי: לא!
אני מרגישה ש’בא לי’ ממש ממש ‘בא לי’ לפנק את בעלי שיקום מחר לבית מסודר. מתפשטת בי תחושה כזו של רצון עז להכין לו הפתעה מושלמת:)
יש לי חשק כזה להכין ל’תלמיד חכם’ שלי בית מצוחצח כבר בבוקר…
לא מכירה ת’צמי אבל משתפת פעולה….
בחוץ בחוץ משתוללת סופת גשמים.…
ובבית…
הכל רגוע ושליו… חמים ונעים…
השעון מתקתק
וגם אני
השעה 05:45 – אני מסתכלת בהנאה על הבית הנוצץ, ו…
בום
אדיר
מרעיד את כל הבית…
אני מחסירה פעימה. פיגוע? פיצוץ?
טסה לחדר השינה ורואה את בעלי יושב על המיטה. יושב בפה פעור ובעינים קרועות לרווחה – מסתכל למעלה.
אני מרימה עינים ומייד הן מחשיכות לי…..
התקרה שלי נפלה!!!!
לא… זאת לא מליצה… זה פשוט מה שקורה כאן בבית המוגן והחמים שלי…
בתקרה יש חור גדווול!!
ולאן התקרה נפלה?
למיטה שהייתי אמורה לישון בה בשעה כזאת של לילה…..
על הכרית שלי מונחות אבנים
במקום של הלב אבן משוננת…
הראש שלי לא אמור היה לקבל אותם?
או מקום אחר בי?
על המיטה שלי מונחות חלקי גבס אדמה ואבנים ממש …
ניצלתי מגזר דין מחריד!!!!!
אבאלה תודה שהערת אותי!!!
מודה אני לפניך
שהחזרת בי נשמתי.
בחמלה.
תגובות הקוראות לסיפור שמורה. במבול.
מדהים! מרגש! ומחזק!
זה כ”כ חיזק אותי… להמשיך.
בעלי אברך משכמו ומעלה אך לא למד אף פעם לפי סדר הדף היומי
והשבוע, תחילת מחזור חדש, הוא התחיל לחשוב על זה,
אני עודדתי אותו, ידעתי שגם לי זה יעשה טוב לעמוד באתגר הזה, לדעת שאין אופציה אחרת בערב, יש דף היומי..
אך הוא אמר לי: את צריכה לדעת שזה לא קל, זה מחייב יום יום. אין פיספוסים..
וידעתי שהמון! ממש חלק גדול מזה- תלוי בי!
הסיפור הזה נתן בי כוח מדהים! להמשיך לרצות לשלוח!! ולשלוח! להתמסר!!
להרגיש עד כמה התורה היא החיים שלנו!
תודה רבה על הסיפור!!
סיום הש”ס- רגע מרגש!
בעלי סיים את הש”ס (חוץ מהשורה האחרונה שהשאיר לסיום עצמו שנערוך בשבוע הבא בעזרת ה’…)
דווקא בגלל שהדף היומי נהיה מאוד שיגרתי ומובן מאליו בבית שלנו, התקשיתי להתרגש.
אבל כשהשתתפנו בסיום הש”ס של מישהו אחר במשפחה וההתרגשות פשוט הדביקה את כולם, היא נכנסה גם אליי!
באמת אי אפשר לתאר את התחושה המרגשת של סיום הש”ס. והידיעה שהרבה מזה נזקף לזכותי.
פתאום כל רגע שנשארתי לבד עם הילדים או שחיכיתי לבד, מקבל את משמעותו האמיתית, והקושי מתגמד מול השמחה הגדולה.
הידיעה שהבית מחובר לתורה שווה יותר מכל דבר אחר.
פשוט מפעים.
אין הרבה מילים שיכולות לבטא את הרגשות הסוערים לאחר סיפור כזה.
תראי כמה ה’ אוהב אותך.
תודה שחיזקת, ששיתפת וששלחת.
בזכותך ירבה הכבוד ללומדי התורה לבעלים היקרים והצדיקים.
מעריכה מאוד מאוד את גודל ההקרבה שלך לתורה ולבעלך.
אשרייך!!!!
קודם כל אשרייך !!!
אשריך שזכית להיות מאחורי אדם שסיים את הש”ס, בעיניי זהו הפרס הכי גדול שאשה יכולה לקבל, אפילו יותר מכל הניסים, כי לסיים באמת זה אומר התמדה יומיומית עם כל הקשיים ולא יום ולא שעה אלא 7.5 שנים, זה בעיני הנס הכי גדול ובאמת אשרייך שזכית!!!!!!!
ואת ודאי זוכרת, כי מאחורי כל אדם גדול עומדת אישה גדולה, וזה ממש לא מליצה.
ובנוסף באמת חיזקת אותנו עם הנס המופלא והמיוחד שכנראה באמת הגיע לך/לכם.
שתזכי להמשיך לתמוך ולעמוד מאחורי…. גם בשנים הבאות שיבואו רק לטובה ולברכה
ויביאו לכולנו גאולה וישועה מתוך לימוד התורה הקדושה.
מחזק לשמוע!
לדעתי – הסיפור שווה ומדהים גם בלי הסוף של הקריסה וכו’
כי אשה רגילה קמה, באמצע הלילה, לפנק את התלמיד חכם!
סדר עדיפות נכון של אם יהודיה!
בתור אחת שעכשיו מתחילה ללוות את התהליך של הדף היומי
קיבלתי חשק ל’פנק’ כמה שיותר…
ווואו
סיפור מצמרר!!!
שיהיה רק בשמחות
מעניין שגם לי יש כל לילה את התחושה הזו,
אני קמה להאכיל את התינוק שלנו, וחושבת אולי אני אסדר את הבית,
בעלי נמצא בהפסקה בבית ולומד סדר הלכה שהוא קבע לעצמו ב”ה
ברור שיהיה לו הרבה יותר נעים אם הבית (היחידה ליתר דיוק) יהיה מסודר
אבל לא – לצערי אני לא מתגברת,
נתת לי כח!!!
ל. יקרה,
התגובה שלך העלת בי המון שאלות… היכן עובר הגבול? מתי לרצות ולעשות עוד, ומתי להבין שהסיפור הוא יפה, אבל… לא שלי…
מבלי למעט חלילה כלום ביופי של כמיהתך ל’יותר’, חשוב מאד לזכור שאחרי הכל, אנחנו בני אדם!
הצורך שלנו בשינה ובמנוחה חשוב ונדרש – בדיוק כמו הצורך של בתך לאוכל וברוב רובם של המקרים, לא פחות משל בעלך לבית מסודר…
שזה אומר… רגע לפני שאנחנו נסחפים לכבוש את האוורסט (ולהפשיר ממנו את הקרח ולעבות את החמצן ולתקוע דגל ולהקים מאהל…) לעצור שניה ולאמוד את המשימה מול הכוחות שלנו, מול הרצונות שלנו ומול המציאות האלוקית המוכתבת לנו מגבוה…
רק כשברור לנו שנמשיך להיות שמחות, ונמשיך בכלל ‘להמשיך’ – נדע שזאת משימה ‘המצוותת’ עבורינו…
אשרייך!
כמנויה מחוברת מאד
ונטענת …
קראתי [גם] הפעם נפעמת !
אם לא שאני בוטחת בכל מה שמגיע מהשמורה המופלאה
הייתי מעלה ספק של : נו, נו , סיפורים יפים לחיזוק
ודאי איזו סופרת מוכשרת פיתחה וניפחה
המקרה שתואר בעיני בגדר “מחסיר פעימה”.
ולאשת החבר היקרה, שזכתה ל”סיים עם בעלה את הש”ס” בתרתי משמע מובהק –
אנו לא מבינים מה “מעורר” ומניע אותנו, ולמה.. וואו
על הניסים והנפלאות !!!
שמעתי פעם פרוש נפלא: “על ניסיך שבכל עת, ערב ובוקר וצהרים.”
יש פסיק לפני הזמנים כי בכל עת בערב בכל עת בצהרים ובכל עת בבוקר
אנו מלווים בניסים ובניסי ניסים!!
בחומר המיוחד שאתן מגישות
יש תועלת עצומה ומוכחת
והלב לא יכול להכיל, לחשות
את התודה העולה וזורחת.
תזכינה להמשיך לחדד, להקשות
קושיות של אמת בוטחת
שמניחות את הקו ואינן נואשות
ומגינות על כל אחת
ועל כולנו גם יחד!
זה אחד הסיפורים הכי הזויים ששמעתי!!!
מתרגשת בשבילך על סיום הש”ס של בעלך!
לחשוב שאנחנו שומרים על התורה ונוכחים לראות בכל פעם שהיא שומרת עלינו אבל באיזה מקוריות!!!!!!!!!!
מרגש ומצמרר
תודה על הפרסום והסיפור הנדיר!!!
(שמישהו ירים לי את הלסת !)
יש לי דמעות בעיניים! וואו….
—
ואואאוו
צמרמורת……….
ריגשת אותי!!
—
וווו-אווווו!!!
סיפור עוצר נשימה!
נפלאים דרכי ה’!
תורה- מגינא ומצילה בין בשעה שעוסקים בה ובין בשעה שלא עוסקים בה… אשרייך!!
—
ואאאהו
איזה סיפור מעצים!!!!!!!
—
תודה רבה על השיתוף!!! חיזקת אותי מאוד!!!!!!!!
—
הסיפור על האישה מסיום השס פשוט בלתי יאמן…..
אני יושבת בעבודה וליבי פועם קוראת שוב שוב
—
אמאלה זה אמיתי?????
מרטיט
הלחצת אותי……נראה לי שלא אישן הלילה, גם אני חוגגת הערב לבעלי בשעה טובה
—
יואו!
מצמרר!
איזו השגחה פרטית!
איך ד’ אוהב אותך! אותנו!
בזכות ההשקעה שלך לסיום, ד’ עשה שלא תצליחי להירדם כדי שיהיה לך רצון לנקות ולסדר את הבית – כל זה כדי שתחזי בנפלאותיו!
מדהים!
הייתי עושה עוד מסיבה… – מסיבת הודיה!
—
זכות ב”ה!
“טל תחיה” כנראה חל עוד בעולם הזה…
ישתבח שמו!
תודה ששתפת! הרבה מסרים חשובים!
—
תורה מגנה ומצילה כפשוטו, מדהים! שה’ ישמור עלינו תמיד וזכות התורה תעמוד לנו ולילדנו.
—
סיפור ממש מרגש ומחזק!!
מרגישים שהתורה שומרת עלינו בכל מצב ובכל זמן גם אם אנחנו לא מרגישות.
—
מרגש לשמוע ניסים גלויים בדור שלנו!!!
מה שקורה יומיום אבל כשרואים נס גלוי מוחשי מתעצמים הניסים הגלויים
תורה מגנא ומצלא
—
זכות ב”ה!
“טל תחיה” כנראה חל עוד בעולם הזה…
ישתבח שמו!
תודה ששתפת! הרבה מסרים חשובים!