האמת, אני מתפלאה…
אחד הדברים שאני מעריכה ואוהבת בשמורה, שאתם אף פעם לא נכנסים לפרטים אלא לכללים.
אני ממש לא מצליחה לדמיין סיפור על אחת שהיה לה 4 סנטימטר אורך בחצאית והעלתה ל 7…
אם הבנתי נכון את הרוח שלכן, הכוונה היא שכל אחת מודדת את עצמה מול אלוקים ולא מול החברה שלה…
לכן, זה היה מוזר לקרוא סיפור שכל כולו ירידה לפרטים.
כן 3 סדרים לא 3 סדרים….
ראשית, נשמע כאילו זלזול ב3 סדרים-
בעל שיושב והוגה בתורה כמה שעות ביום ברצינות ובדבקות – זה אדיר!
זה מיוחד כל כך!
זה לא מובן מאליו ואשרי אשרי אשרי מליון פעם – לכל מי שזוכה!
שנית, יש כאן ניתוק ענק מהשטח. ואסביר:
הרבנית וולדמן מדברת על זה הרבה בספר שלה-
היא כותבת שאנחנו מודדות את השאיפות שלנו מול המעשים של הבעלים שלנו:(
אנחנו נוררררררא רוצות בעל למדן ומתמיד, ובית של תורה. ואופס… בעלי… לא מצליח לעמוד תמיד בכל החלומות שלי… אבל שימי לב, את משווה מעשים שלו מול החלום שלך.
גם לך יש חלום לבית מאורגן, ילדים מצוחצחים ב7 במיטות, ארוחות מתוקתקות עם כל אבות המזון, כביסה ריחנית בארונות, קניות שוטפות ועוד ועוד ועוד…
חלמת! בודאי… אבל המציאות היא לא תמיד בדיוק כזו:( (או תמיד לא…!)
גם לבעלך, אומרת הרבנית ולדמן, יש חלום לגדול בתורה, בואי תראי אותו רוקד בשמחת תורה… שימי לב, שבשאיפות הוא לא פחות מחובר ממך!
אז בדיוק כמו שלא ראוי שהבעלים היקרים שלנו ישתפו את כולם בכלים הלא שטופים שבכיור … או בכביסה המלוכלכת… בבקשה – בואי לא נהפוך לנושא את מספר הרגעים שהבעלים שלנו לומדים בפועל…

כן חשוב כמובן לעודד ולחזק את הרצון לעליה, ולהשתדלות של עוד ועוד התקדמות בעבודת ה’!
מבחינתי, זה היה סיפור מושלם לו היית כותבת בעלי משקיע בלימוד וכו’… ובמקרה הנ”ל הוא הפחית וחזר והוסיף

לא נראה שמתאים לשתף אלפי הנשים בהיקף וכמות השעות!

מקווה שהובנתי,

ואל תבהלו מהביקורת, בדרך כלל אתם ממש פ’סדר:)

שלום וברכה ,
מעריכה מאד את בעלת הסיפור על הפנמת המסר,
ועל האומץ לעשות שינוי .
אבל….
בתוך עמי אנוכי יושבת, ועוד לא פגשתי את האמא השמחה שלא לשלוח את הילדים בבוקר,
זהו אחד הויתורים הגדולים והכואבים שאנו מתמודדות איתם ושם בדיוק זקוקות לחיזוק !
הסיפור עשה בדיוק את ההיפך…

מרגישה שאני חייבת להגיב:

צרם לי מאד הציור של המצב הראשון שם בסיפור.. ציור כאילו זו האידיליה המושלמת:

בעל כזה כמו שלרבות מכן יש לחלוחית בעין רק מלדמיין את המציאות הזו.

זה רק יכול לגרום לבנות לציפור קטנה בלב שלוחשת “אוף, למה לי אין את זה… “

אני מדברת מהמקום הזה – שבעלי עוזר בעבודות הבית וגם עם הילדים כמובן  בבחינת “נושא בעול עם חברו” ו”תורה בלי חסד היא לא תורה” בתחילת הנישואין היה נראה לי שכל שטיפת כלים שלו הוא כשלון שלי…  עד שלמדתי להבין שזה לא ככה וזה לא הסתכלות נכונה ש”אם הוא שטף כלים חצי שעה הוא התבטל מלימודו חצי שעה”… (כמובן במידה נכונה)

ואדרבא, תמיד שמעתי שגם הרב שך זצ:”ל היה מטאטא את הבית  והסטייפלער היה מתקן את הדרוש תיקון, לא באה ח”ו לקרר או משהו רק לא למדוד לימוד תורה של בעל בדקות לפי השעון של אשתו… 

אני מרגישה לראשונה צורך דחוף לענות דווקא בגלל שבעלי מתמיד גדול ואני נשואה כבר כמה שנים  טובות … אני חושבת שכדי שלימוד התורה של הבעל יהיה נכון לבית ולאישה תפקידה של האישה זה בין היתר להיות מאוד ערנית גם לעצמה ולצרכים שלה .. בסמינר דברו איתנו המון על תורה והדליקו לנו את האור והערך וזה היה מאוד חשוב  לשעתו וגם כל הזמן צריך לתדלק את זה. אבל לא ממש הכינו אותנו (או שהכינו ואנחנו לא קלטנו…) לדברים האחרים שהחיים מזמנים כמו עומס , חולשה פיזית בהזדמנויות רבות מחיינו כנשים , עומס רגשי , ואפילו סתם צורך נפשי יותר להיות עם הבעל וכו’ כל זה יכול לגרום לכל אישה שהערך לתורה הוא חשוב וגדול וחזק , לוותר על צרכיה הבסיסים, הנפשיים גם במקומות לא נכונים, לתת מעבר ליכולת שלה- מה שיכול להיות חשוב ואפילו נצרך כשזה מהמקום הנכון וגרוע אם נעשה מהמקום הלא נכון, כשאשה מרגישה חנוקה, עצבנית או עצובה, אולי היא מאפשרת לימוד תורה כאן ועכשיו אבל לטווח הארוך לא ככה גדל תלמיד חכם ולא ככה נבנה ה”בית של תורה” שחלמת עליו, ובשביל שזה לא יקרה , אישה צריכה מצד אחד לחזק לעצמה את הערך כל הזמן אבל מהצד השני והלא פחות חשוב לשאול את עצמה מה נכון לה ומה מוגזם איזה לימוד יטעין אותה באנרגיה ואיזה ישלול, זה לא סותר את הבחירות שדורשות מסירות נפש מכל אשת חבר, אותם בחירות אסור להן לבא מהמקום  החייב המחוק השורד.. אלא מהמקום של : את בת חורין ובשביל התורה שבחרת את גם משקיעה דברים שחשובים לך .

 אני רואה בזה עבודת חיים של האשת חבר

תודה על האפשרות להגיב ותודה שהשמורה משאירה אותנו חיות, מחוברות, דנות, גם בתוך השגרה העמוסה השוחקת וכמעט מוחקת

הארה שמימית – מרגישה שנכתב בדיוק בשבילי…

גם אני מאלה שלוקחות את הילדים בבוקר וגם בצהריים

בעלי בכולל רצופות ובבוקר יש לו את המנין הקבוע,

והעזרה שהוא יכול להגיש בשעות הלחוצות האלו זה להלביש את מי שהוא מספיק וכמה שהוא מספיק,

ובימים שקמים קצת יותר מאוחר, בעצם זו אני שמתעכבת לשלוח את הילדים ומאחרת לעבודה

וכמובן שלא גומרת בכלל את השעות, גם בימים שאהיה הכי מאורגנת…

לפעמים זה קשה:
כשאת רואה את כל הילדים מחכים להסעה שמתעכבת עם האבא ואני האמא היחידה,

כשאת גבולית להספיק את הצהרון ואת חייבת לסיים משימה דחופה ואין לך ממי לבקש לקחת חד פעמית את הילדים (כולל ‘רצופות’ – כפי שכתבתי קודם)

בפרט שאני טיפוס פרפקציוניסט ואוהבת שהכל דופק,

אבל כמובן שמחזק כשחושבים על זה שבעצם זה התפקיד ובשביל זה נבראנו, לתת את המקסימום בשביל להרבות תורה

והאמת, שרואים המון השגחות וס”ד כשבוחרים בדרך הזו, (גם בבית וגם בעבודה ב”ה מרוצים.)

אבל לקרא את הסיפור הזה – נתן לי המון חומר למחשבה ולחיזוק, וכח ורצון להמשיך – שנזכה בעז”ה לאורך ימים בבריאות וס”ד לכולם.

בקיץ האחרון הייתי לפני לידה. וכמו כולן רציתי להגדיל את התלוש….

אבל מה לעשות, בחופש אני מנסה לתת את עצמי כמה שיותר לילדים. וכמה שיותר זה אומר גם לקחת חופשה, וגם לא להוסיף שעות נוספות….

יש איזה פרויקט בעבודה שאני משויכת אליו ומקבלת עליו בונוס, אך בחופש, כיון שלא עבדתי מספיק לא יכולתי לקבל גם את הבונוס.

אז כן, התלושים שלי קטנו. והייתי צריכה לחזק את עצמי גם מול חברותי שרק הקב”ה יחליט כיצד נסתדר עם הכסף.

נזכרתי בהרצאה ששמעתי מהרבנית קולדצקי בשם אבא שלה מרן הגאון שר התורה ר’ חיים קנייבסקי שליט”א:

שתי סגולות לפרנסה: מעשרות סגולה לעשירות, וברכת המזון מתוך הכתוב סגולה לברכה בכסף.

החלטתי שזוהי השתדלות שאני יכולה לעשות ולא על חשבון הבית (אם כבר תועלת גם בלי קשר לכסף….)

רתמתי גם את בעלי לענין, עשינו סדר במעשרות, הקפדנו להפריש מעשרות ביום שהכסף מגיע, לפחות להניח בצד. במקביל, כל ברכת המזון היתה מתוך ברכון.

ברוך ה’ ילדתי בת מתוקה, והכסף מביטוח לאומי נכנס תוך שבוע (העבודה שלי מסדרת את הענין ישירות).

והסכום היה נמוך יותר אפילו ממה ששיערתי.

נפלתי בדיוק לחגים, ואחר כך חופשת לידה עמוסה יותר מתקופה רגילה, ולא הספקתי אפילו להתקשר לביטוח לאומי לברר כיצד חישבו לי את הסכום.

בעוד אני זוכרת כל הזמן כי עלי לבדוק את הנושא, נחתם בעבודה שלי הסכם קיבוצי חדש הכולל בתוכו תוספות שכר, והתוספות חלות רטרואקטיבית מתחילת 2018.

אמנם אני בחופשה, אבל הפרשי שכר מגיעים לי גם בחופש. הכסף מהעבודה נכנס לבנק (שלב א’ של העשירות…..), העבודה כמובן מעדכנת את ביטוח לאומי ואני ממתינה להפרשים.

לא להאמין, אך התוספת שהגיעה מביטוח לאומי היתה כמעט זהה לסכום של כל ההפרשים שהגיעו לי מהעבודה. (העבודה שילמה על הפרשים של שמונה חודשים, ביטוח לאומי פחות מארבעה…..). כנראה, שבהזדמנות זו גילו בביטוח לאומי כי טעו בחישוב וקיבלתי תוספת. (שלב ב’ של העשירות…..)

במקביל, בדיוק באותה תקופה, התקלקל בביתי מכשיר חשמלי שרציתי כבר מזמן לזרוק, אך מחוסר תקציב לקנית חדש נשארנו עם הישן.

התחלתי בבירורים על מכשיר חדש: חברות, מחירים וכו’. בשיחתי השניה הגעתי לקרובי משפחה שמספרים לי כי לפני שבועיים עברו ליד חנות עודפים של מכשירי חשמל וראו שם את המכשיר החשמלי שאני זקוקה לו, מהחברה היקרה והאיכותית ביותר (שבחיים לא הייתי מפרגנת לעצמי….) בפחות ממחיר מכשיר פשוט וזול בגלל שמדובר בדגם משנה שעברה (!) ודפיקה קלה מאחורה. הם קנו בהתלהבות וכשבאו הביתה ראו שאין להם מקום ואין להם צורך במכשיר. הם מחפשים קונה.

אז קיבלתי מכשיר חשמלי הכי איכותי בשוק בפחות מהמחיר של הדגם הפשוט ביותר. זה נקרא ברכה בכסף.

אז נכון, לא הפכנו לעשירים. אבל זה גם לא השאיפה שלי……

אז כן, מעשרות סגולה לעשירות, וברכת המזון מתוך הכתוב סגולה לברכה בכסף.

 תודה רבה על כל החיזוקים

ותמשיכו לעשות חיל,

לאישה המדהימה, אשת חבר!

קודם כל, מעריצה אותך על שזכית והקדוש ברוך הוא סמך עלייך בזה שהביא לך תלמיד חכם בסדר גודל עצום. יחד עם המתנה הזו את קבלת משמיים את כל המעלות לשמור לטפח ולמנף את המתנה הזו.

שנית, נפעמתי מהראיה הטהורה והאמיתית שלך על החיים, זה חלק מהכוחות שקיבלת כדי להרבות כבוד שמיים בהיותך אשת חבר,

יישר כח שידעת לעצור ”ולחשב מסלול מחדש”, פשוט לחשוב איך לעזור ולהסתדר בלי לפגוע בסדרי הלימוד של בעלך.

יישר כוחך על הערכה הרבה שיש לך לתורתו של בעלך ולאישיותו.

אני מעריצה אותך!!

נתת לי הרבה כוחות וחיזקת את כולנו להשתדל כמה שיותר לתת את כל האפשרויות לבעל ולילדים ללמוד  את התורה הקדושה, כמובן בלי להיות ה”משגיח הרוחני” רק לתת ולאפשר בשמחה.

את פשוט אישה גדולה.

עליך נאמר ”מאחורי אדם גדול עומדת אישה גדולה”

הרבה סיעתא דישמיא בכל התחומים

בהערכה רבה.

גם אני מצויה כל העת בבלבול הזה: על מה לוותר? תמורת מה?

מנסה לדמיין את חיי בעוד חמישים שנה, אז לא תהיה משמעות לכסף שהרווחתי יותר או פחות.. אבל כן תהיה משמעות עצומה לתורה שהרוויח בעלי- יותר? או פחות?

מנגד, צריך כסף כדי לחיות. אני לא מרוויחה המון אך בלי העזרה שלו גם זה לא היה מתאפשר.

כל פעם שהקונפליקט הזה פוגש אותי, אני יוצאת די מתוסכלת ומרגישה שאין לי באמת את המישהו להתייעץ איתו, כדי לדעת מה נכון.

ונדהמת לראות עד כמה תורתו של בעלי, תלויה, בעיקר, בי!!

חזק, משהו בסיפור מאוד נגע לליבי

ב”ה שיש לי בעל שאוהב את התורה, וכל רגע פנוי שאני אשחרר אותו הוא ילמד..

אבל לפעמים אני מרגישה סוג של כל הכבוד לי.. יתרת זכות כמו שהגדרת.

חיזקת אותי בכך – 

שצריך להרגיש שזה מה שנותן לי את הכח לתת לו ללמוד, כלומר אני פה

מ-ק-ב-ל-ת!!!!

והשמחה שיש בחיי יום יום זה בזכות הלימוד של בעלי

כלומר אני מקבלת שמחה וכח בזכות הזכות..!!! 

בוקר טוב לך מדהימה !

אני קוראת את הסיפור 

ודמעות עולות לי לעיניים 

מזדהה איתך כל כך ……

מרגישה שהקב”ה שלח לי אותך בבוקר שהכי נחוץ בשבילי 

ב”ה זכיתי!! מאוד!! ואני יודעת את זה!!! 

אבל ביום יום לפעמים זה לא קל…….

אנחנו עוברים תקופה עמוסה מאוד ב”ה, ולא קלה בכלל… ורק בשמחות ולבשורות טובות,

ואני מרגישה שכל העול נופל עליי, מדובר ב”ימי השובבים” בהם רק מרבים בלימוד (למרות שלפי המצב בבית היה צריך אולי להוריד סדרים …) 

מנסה להתחזק ולחזק בתוכי את תחושת הסיפוק ואשרי שזכיתי .. 

אבל זה באמת לא קל , 

תודה שנתת לי כח, והרבה .. ותמשיכו לשתף אותנו בסיפורים מעין אלו,

כלונו יודעות ומבינות את גודל הזכות, 

אבל הסיפורים מחזקים לנו את התחושה בלב וזה מה שחשוב, 

כי זה גם מה שבאמת אנחנו מצליחות לשדר הלאה לבעל ולילדים היקרים לנו.

המשך יום מקסים, 

שנזכה לראות את הסיעתא דשמיא על כל צעד ושעל במהלך היום…

תודה על השיתוף, זה נותן המון כח!! ומחייב אותנו מאד מאד – אנחנו הנשים יכולות לבנות/להרוס…… ההתקדמות של הבעלים תלויה בנו!!!

וכל הכבוד ששמת לב להקשר, לצערנו לפעמים רואים דברים ברורים ועדיין לא קולטים את המסר.

מאחלת בע”ה שתראו רק טוב ובאמת שתמיד נדע מה התכלית האמיתית ומה אנחנו צריכים לעשות.

אשרייך שזכית, תשמרי!!! על האוצר שלך, באמת שהיום זה לא דבר רגיל……..

סיפור מיוחד מאוד המסר שלו לגמרי עוצמתי תודה לכותבת על השיתוף האמיץ  

ולגבי השאלה בהתחלה – 

האם אנחנו רואים ס”ד מיוחדת לאוכלי המן… איזה שאלה 

בעזרת ד’ שנזכה להיות תמיד מאוכלי המן ולבעור באש אהבת תורה 

וווווואוווו

ריגשת אותי כל כך!!!!

בעצם שכתבת את כל הרגשות שלי.

גם אני תמיד מתקנאת בנשים שהבעלים שלהם לוקחים את הילדים למוסדות

נתת לי כח!!!!!!

לא ברור למה התפרצתי שוב בבכי!!

הסיפורים פה מרגשים אחד אחד.

אין מילים על הסיפורים המחכימים והמעוררים, כל פעם מכיוון אחר.

אני כן מאמינה בסיפורי ישועות כי זה בהחלט מחזק את האמונה ונותן הרבה כוח.

בכל זאת-

הסיפור הזה ריגש אותי יותר מכל הסיפורים האחרים!!

אולי כי הוא הכי נוגע לי מכולם.

סיפור חזק מאד,

פותח כיוון חשיבה שלא מדברים עליו הרבה

מדהים!!!!

תודה רבה על השיתוף

—

סיפור מחזק מאד!

אני גם מכירה את האתגר הזה, בעלי ב”ה לומד כל יום – כל היום, וזה לא קל. 

טוב לקבל תזכורת כמה זה חשוב…

—

כ”כ מחזק

תודה רבה!!

—

תודה על הסיפור

ותודה לפייגי ליברמן

—

תמסרי תודה לפייגי ליברמן.

איזו השקעה! 

—

תודה רבה לך, יקרה!

ריגשת אותי עד דמעות, ונתת לי כח.

תמשיכי להחזיק את העולם!

—

אני נדהמת שוב מהסיפור של השבוע “מחפשת בשבילים”

מזדהה עם כל מילה, כמה גדול כח התורה

—

הי.

תעבירו למספרת הסיפור שזכות אחת כבר צברה…

בגללה נשארתי בבית אני היום עם הילדה החולה שלי…. ולא השארתי את בעלי…

תודה רבה .

—

מדהים איך שהפכת מצב מוכר למילים ברורות, והארת גם לי …

הסיפור עורר וחיזק אותי מאד ובטוחה שגם לעוד רבות, 

בעז”ה שיעמוד לך ולמשפחתך לזכות!

תודה