לתגובות הקוראות

הקרח שלא נשבר/

מאת: נעמי

זה לא ממש סיפור, יותר אפיזודה, ובטוחה שבשביל הרבה מהשמורות זה אפילו לא למצמץ. לי כן לקח חלקיק שניה להחליט, והחלקיק הזה שידע להכריע נכון הוא מדלית זהב לשמורה. כי כל אחת ונקודת הבחירה שלה, אבל כל אחת מתמודדת, וכשהמוטו הוא "שמורה" – הכל נראה אחרת.

הימים – ימי קיץ של גוש דן. חם. דביק. לוהט. ב"ה במצבי הנוכחי – לפני לידה – יש לי כל מיני מעלות, בין היתר שתים-שלוש מעלות נוספות על התחזית המקומית.

הפגישה שזומנתי אליה עסקה בענייני נדל"ן, וגם אני הרגשתי ככה. נכסי ד(כמעט)לא ניידי. כבדות וחום שמשתק. הישיבה נועדה להתקיים במתחם הבורסה ברמת גן, בינות גורדי השחקים המעטרים את הסביבה. כנראה שהשפעה חברתית חוצה דרגות בבריאה ולא חלה רק על בני אנוש, כי גם מחירי הקיוסקים באזור הם גורדי שחקים:) הקדמתי בכמה דקות וישבתי להתאושש. הצעיר המקורח שישב מעבר לשולחן התכוון לרדת לקנות לעצמו איזה שלגון או ארטיק – משהו מרענן, ובנדיבות רבה הוא שאל אותי אם "בא לך איזה ארטיק?"

בהחלט שהיה בא לי, וההצעה היתה במקום. אני לא מפרגנת לעצמי ארטיק ב16 ₪… אבל ממש תוך כדי שזה "בא לי" משהו אחר "קפץ לי" – ה"שמורה" – הי, מתאים לי שבחור חילוני "יפנק" אותי בארטיק???

אמרתי "לא, תודה" מנומס, והייתי מאושרת עם הארטיק או הקרטיב שלא בא לחיכי,

עד היום נשאר לי טעם טוב ממנו… והקרדיט – שלכם!

יישר כח עצום!

 

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

יש לך סיפורים משלך? תגובות, תובנות על סיפורי חברותייך? גם את הרגשת פעם שמקרה שקרה לך האיר בך משהו, ועשוי להחכים/לחזק/לרגש את כולנו?

נשמח לשמוע בsipur@shmura.org

* בעז"ה בגליון דף הבית הקרוב ידובר בהרחבה בעניין שמירת הלשון במדור "בית וועד".

אם יש לך שאלה בנושא – זה הזמן לפנות: shoalot@shmura.org

 

תגובות הקוראות לסיפור הקרח שלא נשבר

בכדי לראות את התגובה לחצי על הכותרת.

לך, מה'קרח' שלא נשבר,

אהבתי מאד את המשפט שלך – כי כל אחת ונקודת הבחירה שלה.

כ"כ נכון, ולכל אחת מאיתנו. לטוב ולעוד יותר טוב….

גאות בך – שאת חלק מאיתנו!!

 

ותודה למיזם הענק הזה – שמורה במבול.

למי שכתבה את הסיפור – מקווה שהלכת אח"כ לפרגן לעצמך ארטיק מפנק

כי מגיע לך היית אלופה

וכמה שזה מובן מאליו מה נכון לעשות זה עדיין ניסיון כשזה קורה

לא רק הסיפור היה חשוב, מעורר ומחזק

אלא גם התגובות עליו.

מודה ומעריכה על הכל!!!

 

חברות יקרות, שמנה לב,

כשאתן מגיבות – באנה בדרך של כבוד והצמחה

ולא חלילה בדרך של ביקורת מחלישה ומרירה…

מי שהסכימה לחשוף את עצמה לתועלת כולנו, ראויה להערכה ותודה מכל קוראת

ולא נכון ולא מתאים להטיח בה ביקורת, גם אם היא מאד צודקת.

המסר יתקבל בנועם על הלב כאשר יגיע ממקום מכיל, מכבד ומצמיח.

שנזכה תמיד לעשות רק טוב!



לא רוצה ח"ו לבקר

לא להחליש

ולא לרפות ידיים של אף אחד

אבל

אני עובדת כבר 5 שנים בחברת הייטק חילונית, "ליברלית ומכבדת כל אדם"

מעולם לא עלה בדעתי להצטרף לארוחות הצהריים שלהם (למרות כל ההזמנות המכבדות…)

מעולם לא עלה בדעתי להענות בחיוב להצעת כוס מים בפינת הקפה שהוצעה על ידי התורן שהלך להביא קפה או מים לעצמו ו/או לאחרים. גם לא כשהייתי לפני לידה וגם לא כשהיה חם או חם מאד וגם לא כששניהם קרו במקביל

אני לעיתים רחוקות שותה בישיבות קפה ותמיד מעדיפה מים

מתבישת כשהם רואים אותי אוכלת את ארוחתי בפינת הקפה או לוקחת אוכל בארוחת הבוקר המרכזית (יש אצלנו שירותי הסעדה בכשרות טובה)

אני לא משתיכת לכת קיצונית. אני חרדית כמו רבות וטובות ורגילות

מתנהגת כמעט זהה לכל חברותי החרדיות שבבנין…

לא רוצה לפסול אף אחד.

ואכן מגיעות מחיאות כפיים לכל אחת על כל התגברות קטנה כגדולה

אבל משום מה. עושה לי הרושם שסיפורים מעין אלו מצננים את האמבטיה הלוהטת בה אנו דורכות מדי יום

ומה שהיה בשבילנו עד היום כאסור מוחלט. רחוק מכל דמיון

פתאום מקבל צורה, ידיים ורגליים ונהיה משהו שאנחנו כן מתגברים עליו או לא מתגברים עליו

ספציפית לארטיק – כבר כשהיינו קטנים אמא שלנו הזהירה אותנו לא לקחת שום סוכריה מאף איש שאנחנו לא מכירים ברחוב

לא כי הוא עלול לחטוף אותנו. אין צורך להגיע עד לשם

זה כי אין לנו שיג ושיח עם אנשים מסוג זה!

אנחנו לא חלק מהם!

אנחנו לא "מתגברים" אם אנחנו נמנעים!

אנחנו לא חושבים אם כן או לא!

הלא הזה, הלשמור מרחק הזה -אמור להיות בדם שלנו, בקצה הלשון, בקדמת המחשבה!!

אין לי הצעה אחרת

אם הסיפורים האלו מועילים לרבות אחרות – תמשיכו איתם

רק קחו בחשבון את כל האלו שעד היום אפילו לא חשבו על הרעיונות האלו

והם היו רחוקים מהן ומעולמן

ופתאום זה הופך ללגיטמי למדי, למשהו שאחרים כן עושים או לא עושים ומתגברים…

 

לא כ"כ מזדהה עם הספור, מרגיש לי מופקע ממש…

מצד שני… אני מסתכלת על עצמי שהשתתפתי לאחרונה בקורס שהמרצה היה גבר, ואני פתאום חושבת לעצמי שיש הרבה שמזדעזעות מהמחשבה ללמוד מגבר,,, ואני הרגשתי טוב עם עצמי שהקפדתי על גבולות: כבר בהתחלה כששאלו כל אחת לשמה, הזדהיתי בשם שלי ללא כינויי חיבה, כדי שלא ארגיש קרבה יתרה שמתי גבול, ואני חושבת שזה יכול להתאים באופן כללי למקומות עבודה מעורבים לאמר כבר בפעם הראשונה את השם ללא כינויי חיבה וכך זה נותן גבול.

 

בקיצור, אני רואה שהמוטו הוא שכל אחת תשתדל להקפיד ולהתחזק מהמקום שלה ולהיות        טובה יותר כל יום מחדש…

 

ממש ממש התרגשתי, דווקא כי זה לא כזה ברור ולא נאמר על זה שום דבר והיא יכלה להתיר לעצמה בקלות רבה: מצב אישי, חום, נשואה וכו'…..

כל הכבוד!

תמשיכו להביא סיפורים מחזקים כאלה…

 

אני עובדת במקום עבודה מעורב גברים -נשים- חרדים- חילונים.

אני מאמינה שכל אחת שעובדת במקום דומה נתקלת בסיטואציות בהן לא כל החרדים במקום העבודה מייצגים חרדיות (בשורוק) (חרדיות אמיתית , בלי קשר ל'קיצוניות' או 'פאנטאטיות')

יש לנו יום גיבוש בקרוב, חלק מהחרדים משתתפים .

ההנהלה משקיעה ביום גיבוש ומקום העבודה שלנו מתהדר ביחסי צוות טובים………………………….

כל שנה מחדש אני נשאלת "למה לחרדים/יות האחרים זה כן מתאים?!".  אין לי מה לענות. רק להגיד שלי לא. ויום גיבוש של בנים-בנות זה מחוץ לתחום. נקודה.

ותמיד הייתי לבד מול כולם. נשארת לעבוד כשכולם יצאו…   

השנה, כשהמנהלת התיישבה איתי לשיחה בנושא הרגשתי אחרת. הרגשתי שאני לא לבד, שמאחורי עומדות אלפי נשים ואני חלק מנבחרת.

הקנייצ' היה שבאותה שיחה, היא אמרה לי "את אומרת שבכל הגבולות האלה את שומרת על עצמך ,אין יותר שמורה ממך …" והיא לא ידעה עד כמה היא צודקת(-:

זה ממש לא נכון שזה נקרא למישהי לא למצמץ!

כל הכבוד!!!

כל החלטה כזאת שהיא מתקבלת תוך רגע, תוך כדי שיחה עם בנאדם,

היא תוצאה של עבודה עצמית לא רגילה. (גם אם העבודה העצמית הזאת היא "רק" פתיחת לקבלת דברים שנאמרים כאן בשמורה ולקיחתן ללב)

לא לזלזל בזה!

יישר כח גדול!!! זה או שעומדים בנסיון באותו הרגע, או שמתחרטים עליו שנים.

אני במצבך, ולכן ישר דמיינתי את מעלות החום.

על פי הרמב"ם התגברות על מאכל בשעת תאווה שקולה כאלף תעניות. זכית!

מרגש מאוד!

אני עובדת במקום מעורב , אין כאן הרבה חרדיות ואני משתדלת להגיע לעבודה בצורה מאד סולידית, משאירה לכן להבין לבד:)

כנראה שאת עיניהן של 'מנהלות הלשכה' זה די הציק להן … ואחת מהן פנתה אלי בשאלה מדוע אני לא מגוונת את הבגדים ומשקיעה באיפור וכו'…

אני יודעת שהיא לא יכולה להבין את התשובה האמיתית, אבל כן משתפת אתכן שאותו רגע הרגשתי לעצמי כמה טוב שאני לא צריכה 'לגוון' עבור האנשים בעבודה

באמת הגבול הזה של להיות מכובדת ואסטטית אבל לא מעוררת תשומת לב, הוא דק…

 

ועוד משהו… ב"ה שאין לי את הדחף כל הזמן לקנות ולקנות… זה משהו נפרד להודות עליו לקב"ה… לא!?…)

הן      הביאו לי דוגמא מ'חרדית' שבמחלקה אחרת שנראית… ה' ישמור…:( ואז      גייסתי את כל ה'ויגבה ליבו בדרכי ה' ' שלי, ופשוט אמרתי להן שלי זה לא מתאים…

ראיתי שכשאני הייתי מאד 'זקופה' מבנים, הן  קיבלו הרבה יותר…

 

מאחלת לכולנו להלך בגאוות יחידה בצניעות שלנו ובענווה שזה משדר-וזה לא פרודקס צניעות יחד עם גאווה בה 🙂