לתגובות הקוראות

זריקת עידוד/

מאת: נעמי

שלום לשמורה!

תנו לי לנחש שקראתן כבר מאות מכתבי תודה, אולי אלפי. גם המכתב הבא הוא כזה, אבל בניחוש מבטיח נוסף – מזווית שלא קראתן ולא שיערתן.

אמנם גם אני יכולה לכתוב על כמה וכמה נקודות חשובות שהתחדדו לי בזכותכן, כמה וכמה מצבי נסיון שעמדה שמורה לימיני, וכמה וכמה החלטות וחיזוקים שכולם – שלכן הם, אבל הפעם – משהו אחר-אחר-אחר:

שמי מיכל. למדתי באחד הסמינרים הגדולים בארץ, סיימתי לפני כשש שנים, גרה כיום בעיר גדולה מתחרדת, ועובדת במועצה האזורית.

בבוקר אחד הכי רגיל שיכול להיות, התחילו כאבי הראש. כמובן שבהתחלה לא ייחסתי אליהם משמעות. כשהם לא פסקו – ייחסתי את המשמעות לחוסר שתיה מספקת, וכשמרוב כאבים לא יכלתי להתייחס לכלום – התחלתי להתייחס אליהם ברצינות.

מנוחה לא עזרה, גם לא אקמול כזה או אחר. באפיסת כוחות ובמתח גואה עשיתי את דרכי לרופא המקומי. ההוא הפנה אותי לסדרת בדיקות מלֵאה ומלְאה, שעברה דרך התייעצות עם עסקנים רפואיים בעלי שם ורופאים מהשורה הראשונה. סופו של תהליך היה צרור דפים שנפלטו מהפקס ובהם תוצאות הבדיקות.

האותיות הלועזיות שהיו סדורות בשורות ישרות וצפופות לא אמרו לי כלום, אבל סבר פניו של הרופא אמר לי הכל.

לא, ב"ה לא מקננת בגופי מחלה ממארת ח"ו, אבל כן למדתי (על בשרי…) פרק שלם בפלאי גוף האדם, בדגש על מחלות אוטואימוניות – בהם הגוף פוגע בעצמו. אצלי תאי הדם הלבנים לא מתנהגים "כמו בספר" ועלולים, ללא התראה מוקדמת, לזהות חלקים ממערכת העצבים כגופים זרים ולתקוף אותם כאילו היו תאים נגועים בווירוסים.

ההשלכות יכולות להתבטא בכל מיני ווריאציות, לא מאחלת לאף אחת מכן – אף אחת מהן…

שמי מיכל. התחלתי פרק חדש בחיים. נשארתי עם אותה פאה, באותה עבודה, ואפילו עם אותו מצב רוח, רק הרבה יותר הרגשה של תלות בריבון העולם, קשר עמוק ברמה שלא הכרתי, וקרבה.. הו, איזו קרבה.

בעצם, אני מרגישה מה שהייתי אמורה להרגיש תמיד, וחיה בתחושה שכל יצור עלי אדמות היה צריך לחיות – "כי רגע באפו חיים ברצונו". אז כולם "יודעים" ואני חיה את זה. יחי ההבדל.

מדובר במחלה נדירה ביותר, אין לה קליינטים רבים בארץ ובעולם. סך הכל היא לא קורצת במיוחד, כך שאין לה ממש ביקוש:)

מבחינה סטטיסטית – מתוך תריסר אלפי מנויות שמורה יש עוד 2 שקוראות את המילים שלי ומכירות אותן היטב היטב…

ב"ה אלף פעמים שהכדוריות האדומות מתפקדות עשר, הטסיות עושות מלאכתן נאמנה, הלב, הכליות, הכבד, הראות – הכל עובד!! הכל פועל בהרמוניה מושלמת!! כמה צריך להודות! כולם יודעים, ואני חיה…

בכדי למנוע את הנזק שהכדוריות הלבנות עלולות לגרום, קיבלתי מרשם לזריקה שבועית קבועה אותה עלי לקחת "בתדלוק עצמי". אני כותבת את המשפט הזה עכשיו בשלוות נפש, אך כששמעתי את "הוראות ההפעלה" מהרופא, כמעט קיבלתי בונוס של זריקת הרגעה…

תצחקו, אבל אפילו שלושת הלידות שמאחורי לא הצליחו להפיג לי את הרתיעה מבדיקת דם פשוטה. להזריק?? לעצמי?? כל שבוע??

הרופא, במקום לנחם ולהרגיע, רק הבהיר לי שהזריקה לא נעימה בכלל, והחומר שורף… והיא קריטית בשבילי, אם אני רוצה להמשיך לחיות כרגיל, בעז"ה.

השם. השם. איך אני עושה את זה???

הפעמיים הראשונות היו סיוט אחד גדול וייסורי תופת. פעולה שצריכה לקחת כמה דקות התארכה מעל לשעה…

תסלחו לי על ההקדמה הארוכה, אבל כאן מגיע התור שלכן –

בפעם השלישית כבר התווספה לי קצת מיומנות, אבל לא היא שהקלה אלי.

בפעם השלישית הבריק לי רעיון להתקשר ל- 02-6440292 כן, לשמועה!

תחבתי את האוזניות, הקשתי 1 למבזקים, קולו הנעים של הרב ישראל גולדווסר השתפך לתוך אוזני ומשם בקו ישיר – לעומק הלב. הוא דיבר דברי חיזוק, אמונה ובטחון, בשפה ברורה וערבה, בתיבול סיפורים ועובדות במתק לשון.

והזריקה – מאחורי!

כן, היא עדיין הכאיבה, אבל כנגדה קיבלתי זריקת עידוד חזקה כפליים! שהסיחה את דעתי והחייתה את נפשי.

ומאז – הזריקה השבועית והשמועה הן עסקת חבילה.

תודה! תודה! תודה!

ורק בריאות לכולן!

 

תגובות הקוראות לסיפור זריקת עידוד

בכדי לראות את התגובה לחצי על הכותרת.

מדהים איך הסיפור של מיכל 

כלל לא קשור למקום העבודה וכוכ' 

 

ראו מה גדול כוחכם , והמשיכו לעשות חיל , 

מיכל – מחזק מאוד !!! תודה על השיתוף ובריאות איתנה עד 120!!!



 

תודה,

גם אצלי כל עבודות הבית נעשות יותר בחשק ובקלות כשאני מאזינה לקו של השמועה,

וכן גם ההכנות לשבת.

תמשיכו לעשות חיל.

דמעות בעיניים, מרגש נורא…

וואוו, הרבה הרבה בריאות.

בעז"ה בזכות השיעורים המיוחדים האלו תקבלי גם פטור מהזריקה ..

אני מרגישה שיש לי רפואת הנפש בזכותם !

לא ארוך, לא עמוק, לא ייחודי. רק עובדה: מאז הגיעו אליי דיוורי השמורה השתנה בי משהו. לא התחדשו מסקנות ואף לא התחדדו, מה שידעתי מימי הסמינר וממכתבי הרבנים בעיתון נותר במוחי כשהיה, אבל הלב – הלב…

 

הצבתי למקום העבודה אולטימטום: או שאתם חוסמים לי את האינטרנט לגמרי, כהלכה, או שאני עוזבת. התירוצים על "זה לא אפשרי טכנית" התאדו כלא היו ואת האינטרנט חסמו תוך יומיים.

 

זו לא תודה. זה הרבה יותר מתודה.

ישיב לכם השם את כל הטוב שבעולם,

ללי

מרגש ביותר, ומי כמוני יודעת עד כמה זה נכון.

תודה רבה על החיזוק.

ויישר כח גדול לשמורה,

אין עליכן!!!!!!!!!!

מיכל היקרה, חזקי ואמצי! תאמיני שברצות ה' כמו שזה בא זה יכול להעלם ביום בהיר ללא הודעה מראש.

וה' הטוב ישלח ישועה בקרוב!

בסיפורך מסר חזק של אמונה, וכח לעמוד בנסיונות, שלא נתנסה.

ועוד בונוס:אהבתי את ההומור…!

תודה!!!