לתגובות הקוראות

בשידור חי /

מאת: נעמי

הסיפור של היום הוא לא דרמטי כמו הסיפור של שבוע שעבר.

אין בו סצינה של עזיבת עבודה, והוא לא טומן בחובו הפסד כלכלי מרובה,

וזה מעולה.

כי אחרי הכל, זה לא מה שאמור לקרות…

אבל … יש בו מימד מופלא של משהי שהצליחה להקדים תרופה למכה…

 

שלום לכן,

שמי רות. הייתי מוסיפה גם שם משפחה, רק שאני מקווה להתארס בקרוב ולשנות אותו, כך שמילא הוא לא רלוונטי:)

הסיפור שלי הוא לא דרמטי כמו ההוא משבוע שעבר, ולא דרמטי בכלל. אין בו נסיון קורע, ואפילו על שקל לא נאלצתי לוותר בגללו.

מה כן יש בו? זה סך הכל מעשה קטן, מינורי ממש, לא הייתי חושבת לשלוח אותו, ובכלל לא הייתי מגדירה אותו כסיפור, אלמלא ההלם שאחז בי, כשגיליתי איזו עוצמה טמונה בו, ואילו גלים הוא מכה.

אבל למה לי לדבר ארוך כשהסיפור עצמו ממש קצר? הנה-

רות – כבר אמרתי, סביבת העבודה שלי אינה קבועה, ומשתנה בהתאם לימות השבוע. באחד מהמקומות אני עובדת מול גברים, חרדים אמנם, אבל אין פה סיבה להרגיש בנח, כי הם גורמים להרגיש י ו ת ר מ י ד י ב נ ח לידם. חרדים בהגדרה ו… שכל אחת תשלים את המשפט לבד:(

לא היו בעיות כלשהן בשוטף, אבל החוש השישי שלי יעץ לי להגיע ביום ההוא דווקא בשיער אסוף. לא ידעתי להסביר לעצמי למה, והיו רגעים שהתלבטתי אם אין במעשה הזה שביבים של צדקות יתר או עודף חששות, אבל התפרסמו כאן במשך השנים כל מיני סיפורים על סיטואציות מביכות ופלונטרים סבוכים שגרמו לי לדבוק בהחלטה כהקדמת רפואה למכה.

בין הגברים לנשים נשמר איזה דיסטנס כלשהוא, ולכן הופתעתי מאד לשמוע ביום מן הימים את אחד הגברים, שקשור טכנית לעבודה, נכנס לחדר ומפטפט בלבביות יתר שיחה חברית עם זאת שישבה לידי. אמנם ההפרדה בין גברים לנשים לא היתה ערך עליון, אך סגנון כזה של שיחה זה לא דבר מקובל שם. הייתי ממש בהלם! אני זוכרת שפעם משהי הראתה לי קובץ שהתפרסם בזמנו (השומרות על הגבולות, לטובת המתעניינות והמצטרפות: הנה הלינק) ודובר שם מאד על 'פורמליות' מול גברים, יחסי עבודה רשמיים ותו לא… כשראיתי לאן אפשר להגיע כש'לא שומרים על הגבולות' זה באמת הכניס אותי ל'הם'…

ניסיתי לחשוב – שתינו על תקן נשים, ושתינו נכללות ב"דיסטנס" שנשמר, ומבחינת עבודה – אני עוד פחות עמוסה ממנה, ובכל זאת – בכל התקופה הארוכה בה אני עובדת שם – מעולם לא הגיע גבר לפטפט איתי ולא לדבר איתי ככה.

לרגע רציתי להעניק את מדליית השמירה לשערי האסוף, אך ברגע הבא חלחלה בי ההבנה שזה לא רק זה. זה הרבה מעבר… המעשה הקטן של שיער אסוף גורם לי להתנהג אחרת, ולא להרגיש זורמת וטבעית. הרבה מעבר לתפיסה שלו בעיני אחרים – הוא קודם כל תופס אותי, הופך אותי לרישמית, מזכיר לי להיות עניינית. וכך, בלי מילים, בלי הצהרות וללא הכרזות –
כל ההתנהלות שלי משדרת על גל אחר. ושומרת עלי.

 

תגובות הקוראות לסיפור בשידור חי

בכדי לראות את התגובה לחצי על הכותרת.

סיפור עוצמתי !!!!!!

כל מילה נוספת פשוט מיותרת!!!!!!!

נגעת לי בלב, ולו רק בגלל שנושא שיער היום יצא מכל הגדרים.

ואם בבחורות הנושא הזה כ"כ פרוץ, בנשואות על אחת כמה וכמה 🙁

בתור רווקה שרואה את הפאות ממבט אוביקטיבי — 

רציתי לעורר נקודה שכואבת באופן כללי, במיוחד שהיא מתבטאת ליד אלה שלא מב(ח)ינים בכיסוי ראש…

את, בת כשרה וטהורה שכ"כ הקפדת על שיער צנוע ולא פרוע כשהיית בחורה, ופתאום כשהיופי שלך שמור לבעלך – אז פתאום השיער אצלך כ"כ בולט?? (עד כדי שמעסיק יכול להגיד "מזל טוב" לעובדת נשואה שיום אחד מגיעה עם מטפחת במקום פאה…)

הפנויות מחייבות את הנשואות!!!

נכון שיש גדרים ברורים, שהלוואי והיינו עומדות בהן – אבל אני חושבת שצריך לראות בפרופורציה…

ה' יעזור לנו להשמר קדושות, צנועות ושמורות —

ריגשת אותי,

דוקא במקום בו כולם חרדים וכולם  אמורים להכיר הלכות בסיסיות,

לפעמים שם יותר קשה לשמור על הגבולות…

הגבול בין להיות נחמדה ועם כל זאת להישמר רישמית וענינית הוא גבול כל כך דק…

אבל דוקא על הבדלים האלו אנחנו נמדדים!!

עלי והצליחי,

וה' ישלח לך  את זיווגך בקרוב…

תודה רבה על כל הסיפורים זה מחזק ממש 

אני מזכירת מנכ"ל , הבוס חרדי וכל המשרד חרדי ב"ה ובנות צנועות וחסודות .

שמעתי פעם לא יודעת אפילו איפה, שמי שצריכה להגיש כוס קפה תה וכדו' לבוס שתניח על השולחן ביד שמאל ולא ימין .

(חלק מהתפקיד שלי להכניס לו כוסות שתיה וכיבוד)

התחלתי ליישם את זה  לפני מס' שנים, אין לתאר את ההבדל !! שמרים וארץ , אחרת לגמרי , כמה חשוב לשמור על דיקדוקי ההלכה בכל דבר כך נישמרים . 

בהצלחה בכל !

מזדהה לגמרי,

כשהתחלתי עבודה חדשה במקום חילוני הגעתי עם מטפחת… בהתחלה זה היה קשה, כשהייתי הולכת לשירותים ומסתכלת במראה הייתי חושבת לעצמי, יופי המנקה הגיעה :-), ואז אמרתי לעצמי, אולי לש"ש אני צריכה להגיע מאופרת ויפה כדי שלא יאמרו שהחרדים לא מטופחים. (לא הגעתי מוזנחת, רק בלי איפור ותכשיטים ועם מטפחת…) ובשניה שאחר כך עצרתי את עצמי ואמרתי שאם אני מתחילה להתאפר בגלל זה…. וכו'… זו עלולה להיות חלילה תחילת המגלשה למטה…

 

בקשר לסיפור על השעיר האסוף :

גם אני עובדת במשרד עם בנים חילונים וכו…

וגם אני החלטתי שאני רוצה עוד קצת מרחק ואני אוספת את השיער.

ומשתלת ללבוש את החצאיות היותר ארוכות שלי , בדוקא ואני מרגישה שזה עושה ממש מרחק!

מחזקת את ידייך ואת ידי כולם!!

בהצלחה!!

מעריכה מאוד! אין ספק שמראה חיצוני משפיע על ההתנהגות של מי שמולי.

הייתי רוצה לחזק נקודה שכואבת לי,

אני רואה נשים בעבודה סביבי שלא מעיזות לשים גבול לגברים (חרדים וחילונים כאחד)

מדברים הרבה על איך לתת כלים לילדים מול תוקפים לא עלינו.

גם נשים צריכות אומץ כדי להגיד: זה לא מתאים לי, אני מבקשת לשבת מולי ולא לידי וכדו',

אני האישה היחידה מתוך כ-10 נשים שמעמידה גבול ברור…

אולי יש עצות או חיזוקים מעשיים לנושא?

התגובות לסיפור הקודם מרגשות ביותר, והן מעידות על רף גבוה של רגש חם בעבודת השם!

 

לא יאמן, מי כעמך ישראל!

 

הערה קטנה ל'שמורות' האהובות: J

 

הביטוי "מחזיקים לך אצבעות" לקוח מהנצרות!!!

הנוצרים – בתיפלותיהם – משלבים את אצבעות הידיים- וכך הם מטפללים.

 

אגב, יהודים נמנעים מהתנועה הזו של שילוב האצבעות, כי זה עלול לעורר הנהגה של דין.

 

אז למה להשתמש בביטוי של גויים?

מדהים!!!

מחזק וכל כך נכון לכל מקום בחיים – בין מכרים, גיסים, חברים של הבעל….

מהמם! טוב שנתנו במה גם לסיפור כזה, כי הרבה פעמים לא קורים דברים מאד דרמטיים והדברים הקטנים היומיומיים האלו עושים המון! מונעים את הדברים הדרמטיים…

תודה רבה על החיזוק השבועי הזה

בלי קשר לתוכן של סיפור ספציפי

עצם זה שפעם בשבוע אני מקבלת "תזכורת" לשמור על עצמי כבר עוזר המון!

 

תמשיכו לעשות חיל ונחת רוח להשי"ת!

 

אין מקום להשוואות…
ולעיתים קל יותר לעזוב עבודה מאשר להישאר ולהישמר…

אהבתי את הסיפור, דווקא בגלל שהוא לא סיפור אלא מסר, עובדה…

גם אני שמתי לב לזה אצלנו במשרד (החרדי למהדרין, המנהלים- החילונים יושבים במקום אחר)

מי שמראה קרירות וקשר טכני בלבד בעניני עבודה, גם הם פונים אליה רק בענין העבודה ובצורה מכובדת,

לעומת מי שמפטפטת איתם בקלילות…

עלה לי פעם חשש שאולי אני מצטיירת בינהם כיהירה, שלא נאה לי לדבר ולהתענין.. אבל הבנתי מיד שזה מגיע מעצת היצר- וזו הדרך הראויה והשמורה להשאר 'בסדר' גם בעבודה כזו.

 

יישר כח על הסיפורים החזקים, אני ממש מחכה להם כל השבוע!

לרות שבקרוב תחליף שם משפחה וכבר לא תוכל לפזר שיער….

מעריצה אותך!!

מי כמו הבחורות בשידוכים רוצות להראות הכי הכי טוב בכל מצב ומקום….

מעשה שלך גדול, ומאמינה שקשה לך ליישום כל בוקר מחדש…!

ואין לי ספק שזה דבר ששומר…

אני כנשואה שעובדת עם "חברה" כשלך גם כן משתדלת להגיע במינימום תכשיטים ואיפור…

תודה שהעלית את הנושא!

כל הכבוד לך!!

גם אני, בלי שאף אחד אמר לי, מרגישה לאחרונה שלא מתאים להתייפיף בימים שבהם יש פגישה או קשר יותר ישיר עם הגברים בעבודה, אני לא מדברת על דברים שלא צנועים, אלא על איפור וכו' , וזה ממש קשה לי אך אני בטוחה שזו הדרך. שומרת את ה"לוק" בכח למחר או לערב… מבינה אותך ומעריכה!! 

 

לאחרונה חשבתי על כך שכשמצלמים בשביל תמונת פרופיל במייל ועוד כאלו הזדמנויות- אותו רעיון שצריך להזהר גם מדברים שביום- יום אני כן עושה אותם.

אשריך!!

מעריכה אותך מאוד מאוד מאוד,

דווקא משום ששמת גבול לפני – שמרת על עצמך.

וזה קשה, קשה מאוד בהתחלה בגלל ההרגשה של ה"קיצוניות" ליד כאלו שנראות בדיוק כמוך.

ובכלל – כל עניני ה"דיסטנס" אלו – דברים שאדם דש בעקביו פשוט, מבלי לשים לב לאן "גלשנו" פתאום ברגע??

מאחלת לך שתקצרי תמיד הצלחות על השמירה הזו שהצבת רגע אחד לפני…

תודה רבה על הסיפור!

מאוד מחזק ומזכיר דברים חשובים שצריכים תזכורת תמידית!!

קראתי את הסיפור ופשוט זיהיתי בו את עצמי ממש מילה במילה, רק דבר אחד צריך להחליף את ה"שער האסוף" ב-"מטפחת".

אני עובדת יחידה עם גברים, לפני שהגעתי לעבודה ביום הראשון החלטתי שלעבודה באים רק עם מטפחת ולא עם פאה,

לא הרגשתי טוב לבוא עם פאה כשאני לבד בין גברים, למרות שהייתי אישה צעירה ועד אז לא העזתי לצאת מהבית במטפחת….

ו.. מה אני יגיד לך רות, את ממש צודקת, ורק היום- בזכותך שמתי לב לכך שזה מה שעוזר לי להתנהג בצורה מתאימה, זה ממש מזכיר איך צריך להתנהג, בדיוק כמו שאת אומרת!

מאחלת לך בקרוב לעבור לדילמה שלי…. וממליצה לך בחום להחליט מטפחת! מניסיון……

 

וואו

מרגש ומחזק מאד מאד

שידעת לעשות את הצעד קודם, ולמרות שיכול להגיד לעצמך כל מיני דברים

שזה לא כזה משמעותי וזה בסדר…

אבל בחרת בכל זאת להקשיב לעצך וליצר הטוב

ולעשות את הדבר הנכון

מעריכה מאד מאד!!!!!!!!!!!

מסכימה מאד. על זה נאמר: "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות".

יש עוד פעולות קטנות שיכולות לעזור לנו. לי למשל מאד עוזר שהבוס ושאר העובדים החילונים שאני מתקשרת אתם, גם אם מרחוק, קוראים לי בשמי המלא בלבד.

מה גם שאף אחד אחר לא קורא לי כך, לא המשפחה ולא החברות, כך שזה הופך את זה למאד רשמי ומשפיע על כל ההרגשה בכלל…

 

בהצלחה רבה ובשורות טובות בקרוב :).

רות, המחשבה והרגישות מעוררים התפעלות!

הסיפור שלך מדגיש כמה מעשה קטן יכול לשים אותנו במקום אחר לחלוטין

 -לטוב או למוטב…

 

תודה על הסיפורים המרגשים (הכתיבה מדהימה ממש כיף לקרוא!)!!

שלום לך רות.

אהבתי את סיפורך.

אהבתי במיוחד את הנגיעה בגבולות הדקים של  דברים מותרים, אבל עלולים להביא בעקיפין לאיסור,    או למותר- אבל לא מתאים.

אחד מהעבודות המיוחדות בדורינו הוא – האבחנה והשמירה על הגבולות הללו.

להקשיב למה שהלב אומר לך

לפתח את חוש הריח ולראות מה קצת מריח תחילת ריקבון

 

אשתף אותך בסיפורי- לא ממש סיפור- עם נקודה דומה לשלך:

 

עבדתי תקופה ארוכה מאוד כמזכירה במוסד כלשהו-כל העובדים היו גברים- מלבדי.

לפני שנכנסתי לעבוד שם- שאלנו רב האם לעבוד שם או לא-

תשובתו היתה:  לא לעבוד שם. ורק אחרי שהות של כמה שניות אמר לנו- אם אין עבודה אחרת- אפשר, 

אבל חובה ללמוד את הלכות הנהגות בעבודה שיצאו מהרב וואזנר זצוק"ל ולהקפיד עליהם.

ובתשובתו נתן לנו להרגיש שכל עבודה עם גברים-היא ממש לא מלכתחילה!

 

כגדר לעצמי  החלטתי, שאבוא לעבודה קבוע עם 2-3 בגדים, 

בגדים בצבעים סולדיים וכולם עם חצאית כהה(שחור, כחול)

וכן לא לבוא עם שרשרת לעבודה.

את השרשרת ואת שאר הבגדים השארתי לאסיפות הורים וערבי לביבות.

 

 

בהזדמנות כלשהי, יצא לי לספר זאת למישהי, שהיא מחנכת בכיתת תיכון גבוהה

(סיפרתי לה כדרך אגב בקשר לענין כלשהו, כי אני לא בעד לספר על קבלות שקיבלתי על עצמי)

והיא לא הבינה אותי!!  למרות תפקידה החינוכי…

היא עשתה לי כזה פרצוף… שנתן לי להבין שהיא חושבת שאני מדי צדקנית ואין צורך להחמיר על עצמי,

 

אבל עם כל הכבוד לדמות החינוכית- היא עובדת בחדר מורות….מורות ולא מורים.

ואני–

אני עבדתי שם במשרד!

יום יום! 

עם אותם אנשים!

והם היו גברים שהקפידו מאוד על ההלכות,

ולמרות הקפדותיהם על ההלכות,  הרגשתי שזה מה שצריך לעשות!!!

ורק מי שנמצא בפנים , יכול להרגיש את השיקולים!

 

 

אשמח לקבל מכן הקוראות, חיזוקים נוספים להנהגות/קבלות שלא מחויבות ע"פ ההלכה,

אבל מוסיפות לנו גדר וסייג.

 

כ"כ נכון, אני ממש מזדהה.

גם אני בעבר עבדתי מול גבר קצת בעייתי, שבייעוץ ובהכוונה הצלחתי "להעמיד אותו במקום" אחרי איזשהו פטפוט ממש לא ראוי ולאחר מכן אני זוכרת שמה שנתן לי את הביטחון להמשיך לעבוד מולו בצורה עניינית ותקינה היה שהקפדתי בימים של עבודה מולו פשוט להגיע בלי איפור בעיניים. שינוי קטן, אבל לנו כנשים – משפיע המון גם באופן כללי על כל ההתנהגות!

 

אולי זה באמת טיפ לשמירה…

 

תודה על הסיפורים המחזקים!

מצדיעה לך!!! חזק מאוד!! הויתורים הקטנים האלה הם הכי משמעותיים!! כמו שאומרים: צעד קטן לאדם- צעד גדול לאנושות! ממש כך! 

(גם אני עובדת עם גברים חרדיים וההתלבטות כמה לדבר יותר מדויק וקצר מלווה אותי כל הזמן.)

מסכימה בכל פה!!!!

מה שאני חושבת על עצמי… אני משדרת… וזה מה שקולטים !!!

מניסיון 🙂

רק מדגישה ששיער אסוף הוא חובה הלכתית, ולא איזו צדקות מיוחדת.

כל הכבוד על הרגישות….

מדהים אותי לשמוע כל פעם מחדש שיש בנות שכבר יצאו מהמסגרת ונשאר להן רגישות…

נותן לי המון כח!!

בהזדמנות זו רוצה לומר תודה למערכת של שמורה…

המיילים של יום שלישי מחזקים … ושמים מולי מראה… מה היעוד שלנו בחיים..!!!!

הסתיגות קצרצרה על ה"סיפור" של איסוף השיער

 

ראשית, אני מעריכה מאד כל צעד של צניעות אבל ממתי מובן מאליו שבת ישראל מלכתחילה פותחת את השיער?

אבל, אני מזה הרבה שנים בעבודה, תחילתה כרווקה, נשואה טריה ועד היום אוהבת להיראות נאה ומכובד ב"ה

קיבלתי החלטה, ששוב, לא צדקנית וסגפנית אבל פחות מקובלת בחברתי, לא להתאפר לעבודה כלל, כגדר לשמירת מרחק ושלא יכשל בי אף אדם.

אני מוכרחה להודות שלמרות שלא פעם ראיתי בפירוש כמה ההחלטה הזו נכונה ופועלת את פעולתה

עדיין, גברים בעבודה הם גברים… ויש להם עוד כמה סיבות (לא טובות) לנסות להכנס לשיחה, גם אם את מאד צנועה…

אין במעשה או בחוסא מעשה כגון זה כדי לשבת רגועה ולחשוב שאת מחוסנת…

 

אני עובדת בתכנות.

הם חשבו שיש לי בעיה בתקשורת…

ואני אמרתי להם: "בתור אישה חרדית אני שומרת על מרחק מגברים."

 

תודה על הכל!! גם על העלון המיוחד!!

אני די חדשה בשמורה, 

שמחתי מאד לקבל את הלינק שצרפו השבוע,

הספקתי לקרוא רק מס' עמודים ראשונים, וכבר זה תפס אותי כל היום, לא ידעתי שיש עוד כ"כ הרבה נשים שמתמודדות בדיוק עם מה שאני נלחמת כאן יום יום ושעה שעה, חשבתי שרק אני "נפלתי" לעבודה שדורשת עמידה על המשמר ברף מתח גבוה כל היום, זה נתן לי זריקת כח אמיתית, כלים להתמודד, ואפילו להרגיש קצת גם נצחון וסיפוק, שיש דברים שנשים כתבו כאן שהם מתמודדות ואני הצלחתי כבר לכבוש אותם…. ו- צרת רבים חצי נחמה.

(אצלנו במשפחה המורחבת שכוללת מעל 10 ילדים נשואים עם נכדות נשואות וכו' רק אני בעבודה מעורבת, ולכן לא היה לי עם מי לשתף, מעבר לשיתוף כמובן של הבעל שבלעדי ההכוונה הרציפה שלו לא הייתי איפה שאני היום)

יישר כח לכם

תזכו למצוות

ואני מאושרת שגיליתי את "השמורה"!

עצוב ששיער אסוף או לא זו דילמה של צדקות יתר…… 

זוהי הלכה ברורה ולא נושא לדיון או להתחבטות…

ובכל אופן, כל הכבוד לה! כנראה באמת מבפנים ברורה לה ההפרדה הנדרשת.

התכוונתי שזה עצוב שזה המצב היום, שיש כזה חוסר ידע בדברים הלכתיים בסיסיים.

חלילה לא הפניתי שום דבר אישי כלפי אף אחד. כולנו אשמים, כולל אני כמובן. 

תודה ע-נ-ק-י-ת ל"שמורה במבול"!!!!!!!!!!

אין לי מילים להודות כמה מחזק לקרוא שיש עוד הרבה נשים שמתמודדות ופתאום אני רואה שאני לא לבד….

בכל שבוע אני מחכה ליום שלישי – הסיפורים כ"כ מחזקים!!!

ממש תודה על הלינק שצורף עם הקובץ מהעבר,

קראתי את כולו בשקיקה בלי יכולת לעצור!!!!

כ"כ מחזק ונותן כוח להמשיך ולהתקדם עם כל מיני קבלות קטנות שאני מקבלת על עצמי…..

אין מילים שיכולות להביע את תודתי!

תודה ל-ד' שהביא לי את "שמורה במבול"!!!!

אחת שמשתדלת להיות "שמורה"….

מחזק בצורה בלתי רגילה!!!!

לפעמים כ"כ שקועים בתוך הרוטינה של העבודה ולא שמים לב….הסיפורים והתזכורות הללו הם הדבר היחיד שמחזיק אותנו הבחורות/הנשים להשאר מי שאנחנו באמת.

תזכו למצוות.