לתגובות הקוראות

סיני ועוקר/

מאת: נעמי

שבועות ממש בפתח, וזה כבר לא עניין של שבועות, ממש של כמה ימים. תרשו לי להציף פה, ברגעים האחרונים של ספירת העומר עוד חתיכה מהפאזל הענק של בין אדם לחברו.

נעים מאד. פייגי. קצת יותר מבוגרת מהממוצע ב'שמורה', אבל עדיין אוהבת לקבל דיוורים…. עוד משהו עלי? כן. אני משתייכת למגזר החסידי, לא חשוב בדיוק איזו חסידות, אני לא באה להתרים פה למצ'ינג שלנו:)

אני עובדת במשרד גדול של יועצי מס. הרגשתי תמיד מאד מוברגת ומבוססת, תבינו, אני באה מרקע שהרבה מהחברות שלי הן המטפלות של הילדים שלכן במעון, חלקן סייעות בגן או מורות, ויש גם שעומדות אצל הדלפק בחנויות, אין הרבה מהמגזר אצלינו שהשתלבו בסוג עבודה כמו שלי. ואני – כן.

מקום עבודתי באזור המרכז והאנשים מסביבי, לצערי, אינם דתיים ורחוקים מאד מסגנון החיים שלי. תמיד ידעתי שאני שונה ומנותקת וכל הקשר שלי בעבודה עם העמיתים היה פורמלי לחלוטין. שיחות? רק בענייני עבודה. (וחלק מהקרדיט מגיע ל'שמורה'…)
אבל, לאחרונה היו במשרד תמורות שגרמו לי קצת להשתנות. לפני כשנה נכנסה למשרד קבוצה של בנות בוגרות סמינר גדול כאן בעיר. שמחתי מאד מהשינוי המבורך. בתחילה הכל היה נפלא וטוב. השתדלתי להכניס אותם לעניינים גם המקצועיים וגם אלו שחשוב לדעת אותם 'ללא מילים…', ושמחתי לראות שהן משתלבות היטב במשרד. כלומר, לא משתלבות כלל באוירה ובהווי וכן משתלבות נהדר במשימות ובעבודה.

הכל היה מצוין. עד… עד שהתחלנו קצת יותר להתחבר. ואני כחרדית שבאה מעולם אחר, עם הנהגות שונות, מנטליות אחרת – קשה לי עם זה. אתן מתפלאות מה קשה? אתאר לכן שיחה שהיתה בחדר ברגע שהן התחילו להרגיש איתי 'היימיש': החברות מסביב (שהן מקסימות כולן. באמת!) קיבלו אותי ל'קליקה' שלהן בחביבות רבה, וגם ב… סקרנות. זאת היתה הזדמנות מצויינת כדי לאמת כל מיני שמועות נכונות ושאינם. נכון, יש לנו הרבה הנהגות ייחודיות. ואני לא באה להטיף לאף אחת, אבל אם תבחנו את העניין לעומק תוכלו גם אתן לראות הרבה מהאור והיופי שבחיים שלי. רק מה, כשמסביבי יושבות במעגל כמעט כל בנות המשרד, הפוערות פיהן בתדהמה על התשובות שאני מנפיקה, ואז אני פתאום מרגישה ש… משהו בי מתערער.

בי. בי, שאני כל כך שלמה ואוהבת את הדרך שלי.

בי. בי. שאני כבר לא צעירה

בי. אפילו בי…:(

ובלילה, כשאני מתקשה להירדם ומתהפכת על משכבי אני מרגישה פתאום שיש כאן משהו צורם. כולן כל כך מנסות לשמור על האחידות והדבקות באלוקים, ולא לתת לרוחות זרות לפרוץ את החומות הללו, אבל… הייתכן שבלי לשים לב, נפרצים כאן חומות של קבוצות אחרות?.. אין ספק שמדובר בקבוצה ראויה, צדקנית ומחוברת היטב להקב"ה. לא פחות מכל קבוצה אחרת … אז למה לערער האחת את יסודות ההוי'יה היהודית האישית של חברתה?…

והאמת, זה לא רק בקהילות ומגזרים. גם סתם בהנהגות של כל בית ובית. האם אנחנו לא יכולות להיות בוגרות מספיק כדי להשאיר 'מרווח נשימה' לחברתי, גם אם היא לא העתק מושלם של עצמי?..
קשה לי עם הצמצום, קשה לי עם הסגירות, קשה לי עם המבט המזלזל, עם ההרגשה המתנשאת, שמי שלא שייך לישות שנקראת "כולם", צומחות לו קרניים והוא הופך ל"מוזר".

אני בטוחה שחלקכן לא מבינות על מה אני מדברת, אבל בטוחה שיש הרבה שמודות לי ששלחתי ל'שמורה' את הסיפור שלי… אני מקווה שזו לא תופעה רווחת, אבל אסור לתת לה דריסת רגל בכלל. אין לה זכות קיום. עם אחד אנחנו, יחד כולנו באנו בברית תחת הר סיני לפני למעלה משלושת אלפים שנה. גוונים שונים יש בעבודת ה', חילוקי דעות בהלכה ובהנהגה, צורות חיים, מנטליות וסגנונות משתנים מקהילה לקהילה, אבל מעל הכל – בואו נשמור על מעטפת של אחדות.
נעקור את המחיצות, מהר סיני הגענו.

 

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

יש לך סיפורים משלך? תגובות, תובנות על סיפורי חברותייך? גם את הרגשת פעם שמקרה שקרה לך האיר בך משהו, ועשוי להחכים/לחזק/לרגש את כולנו?

נשמח לשמוע בsipur@shmura.org

* בעז"ה בגליון דף הבית הקרוב ידובר בהרחבה בעניין שמירת הלשון במדור "בית וועד".

אם יש לך שאלה בנושא – זה הזמן לפנות: shoalot@shmura.org

 

תגובות הקוראות לסיפור סיני ועוקר

בכדי לראות את התגובה לחצי על הכותרת.

מזדהה עם כל מילה,

לפני ואחרי הכל צריך לזכור שכל הנהרות מובילות לים הגדול…- לעשות רצון השי"ת.

וחלק מרצונו זה שנקבל ונעריך גם את המעין של השכנה והעדה השניה….

הזדהתי לגמרי עם הגיבורה של הספור היום

מעניין כי גם אני באה מבית חסידי שמור ולא בודדים שבאים מרקע כמוני משתלבים בעבודות כנ"ל

 

אני גם מאוד מצדיקה את המציאות שכשאת רחוקה מאוד מהחברה (חילוני/דתי – עד חרדי/חסידי) הרבה יותר קל להתמודד ולא להיות מושפעת,

אבל!!: שהיא תדע שברגע שהיא תרגיש נחיתי מול הפיות הפוערות שלהם הם ימשיכו כך ויקבלו את המסכנות שאת משדרת

 

 ובאו כולם בברית יחד

לא היו שם מתח או פחד

רק ערבות הדדית

עם אחד

ובאו כולם כן באות הם היום

לא היה שם צר או נוגש ואיום

רק ההר שאיתן

הוא הטוב

והלא הן יודעות שאין כל הבדל

ואין כאן מי שצריך לשדל…

הרם הוא הרה

והררים תלויים בשערה

וכמה עצוב וכמה כואב

בה בעת נצטוונו ליבות לשלב

והחומה הסוגרת ששמנו למשמר

הופכת פניה לקשר כה קר

אז אנא אחות אל תלכי

בשדותיך אל נא תדחי

כי שדי הוא שדך

אל תבכי

ואם תזכרי בעומדך

אצל מלך מול קיר התומך

ותזכרי נא את כל בית ישראל

וגם את פייגי שלנו…

ויבוא הגואל

(בברכת נעשה ונשמע

נאמר יחד

 
 

לא יכולה שלא להגיב על הסיפור הזה,

מאחר וזמני קצר אסתפק בלשלוח הזדהות מוחלטת עם הכתוב!

זהו נושא חשוב מאד

כל הדיבורים הללו, מעבר לזה שפוגעים באחדות, פוגעים בצניעות, הקדושה, והפרטיות הראויים לבית היהודי! (תמיד מגיע לנושאים האלו….)

לפעמים אני חושבת שזה אחד החסרונות הגדולים בעבודה במשרדים, עם כל השיחות, והחיים שחווים ביחד.. לאמהות שלנו היו רק הפסקות קצרות בחדר מורות..

חזקו ואמצו!

יישר כח על הבמה שנתתן

כ"כ כואב כמה שהמציאות הזו קימת

עבדה איתי משהי ממגזר חסידי גם

היא היתה כ"כ שלמה באמונתה

והיה קורע לב לשמוע את ההצקות שהיא קבלה מבלי משים

אני מודה שגם אני לפעמים הבעתי זלזול או אי הבנה

ד' יסלח לנו

הלוואי והמייל הזה יעזור

שלום,

רציתי להגיב לסיפור ליום שלישי השבוע ולא ידעתי איפה, אז שלחתי לפה,

אמנם אני שיכת למגזר הליטאי אך אני מזדהה עם כל מילה של הכותבת ורוצה לחזק את ידיה!!!

חזק , חזק ונכון עד מאוד!

כן..

צריך לזכור כל העת להעריך לכבד ולייקר

תודה על תשומת הלב היקרה שלך.

ודעי-

אני בטוחה שהן הרשו לעצמן בגלל החוזק והעוצמה שהיו בטוחות שיש בך

אבל כולנו בני אדם

שלולא כן לא היינו מקבלים את התורה..

עלי והצליחי

בדרך התורה בה את עולה

התחזקי וחזקי!

מסיבות ברורות- שימרו את  תגובתי בעילום שם, אנחנו מא ד מעט עובדות במשרד.

יש לי כאן את אותו דבר שאת מתארת, אבל אנחנו נהנות מכל רגע יחדיו.

אנחנו באות מרקע שונה לחלוטין– בדיוק כמו שאת מתארת- אני ליטאית והיא מחסידות , כנראה כמו זו שלך..

כל אחת  מאיתנו גאה מאד ב"מיגזר" אליו היא משתייכת , ולא היתה מוכנה להחליף בעד שום דבר אחר.. (מאד פטריוטיות…)

לכל אחת מאיתנו ברור מאד שכך נולדנו- וזו מסורת עבודת ה' שלנו, ההיפך מדהים לגלות כמה בסופו של דבר כולנו שואפים להתתקרב יותר לאלוקים ולקיים מצוותיו, בסוף הכל אותה מטרה, והדרכים מענינות ממש..

מאד כייף וחוויתי לנו ביחד,  אנחנו מעבירות הרבה חוויות , מעניין מא ד לשמוע כיצד נחוגים אצל כל אחד החגים ושאר אירועים, מה הגישה שהם למשל להפרשות בקופות- ועניני ריבית, וסתם דברים בעולם.

נכון- על הבחירות – לא דיברנו, בטח לא של עיירית ירושלים…, אבל חוץ מזה- מא ד נחמד לנו ביחד, רק צריך לזכור חזק מאד 2 דברים:

זו דרכי, זה מה שה' ייעד עבורי, ואני גאה בזה.

לכבד את האחר- זו דרכם, זו  שליחותם בעולם, ובסופו של דבר – כולנו מכוונים לאותה מטרה.

(כמובן- יש להישמר על כבוד השני, ולא יפה להגיב ב"וואו", על הנהגות שאת ממש מופתעת מהם, אפשר גם לשמוע, וזהו, לא צריך להשוות)

נקודה נוספת- תמיד החיים הם התמודדות, בכל מצב תמיד ייתכן שנחשוב שהדשא של השני ירוק יותר, וגם כאן, נכון צריך להתמודד, וזה ודאי טוב יותר מ התמודדות עם חברה חילונית.

אגב- אציין גם כי אני כליטאית – לא הבנתי מדוע בכלל יש צורך בחסידויות בכאלו הנהגות קיצוניות, והסבירו לי בשם אחד מגדולי הליטאים- (אברר בהמשך את שמו) שאחרי השואה, כל אחד הרגיש צורך להקצין במשהו, כלומר להתאמץ מעל ומעבר בעניין מסוים ולקדש אותו- ו- הליטאים הקצינו בלימוד התורה, (כ ו ל ם בכולל) החסידים בעניני קדושה, ועוד ועוד, כל אחד בדרכו.

זה מאד הרגיע אותי ונתן לי להבין- כל אחד ותפקידו בעולם, אבל כולנו עינינו למטרה אחת- כולנו מייחלים לקבל פני משיח במהרה.

פעם דיברנו על ענין מסוים שקשה לחברתי איתו אצלם, אז אמרתי לה- אבל את כזו פטריוטיות , את בטח לא מוכנה להחליף לשום דבר אחר למרות הכל..

היא כמובן אישרה, וצחקנו מכל הלב.

עלו לי ממש דמעות בעיניים , מתחברת מאוד מאוד

ודוקא בתור חרדית ליטאית יצא לי לא אחת להיתקל בכזו סיטואציה…

אכן משהו שצריך להתחזק בו … ומאוד.

סיפור מקסים

מרענן (הנושא שלו) ויפה!

והכתיבה, נעמי, הכתיבה…. ממכרת ממש!

איזה סיפור מרגש, עם מסר כל כך חשוב!!!

אין צורך לעקור את המחיצות אלא לכבד אותן!!!

תודה רבה על העלאת הנושא החשוב כל כך.

מזדהה מאוד, דווקא כמשהיא שהתחנכה במוסדות ליטאיים לחלוטין

וכך גם היתה כל החברה מסביבי עד לנישואין (וגם כיום),

ומצד שני שייכת בכל נימי נפשי לחסידות שלנו

רואה ועיני כלות בבורות, סטריאוטיפיות, ומעל הכל, חוסר היכולת שלנו לקבל את מי שלא

מתנהג בדיוק כמונו כפפה ליד.

שבעים פנים לתורה, קצת קשה להפנים, אבל כל כך מעשיר ומחכים כשמבינים ומקבלים את זה.

שוב תודה על הכל!

כל הכבוד לכן על הסיפור העוצמתי!!!

כל כך נכון ואמיתי!

אולי מה שאנחנו צריכים לעשות, למרות ההלם וההפתעה מדרכיהם והנהגותיהם של אחרים, הוא לקבל אותם ולכבד אותם.

תמשיכו להביא כאלו סיפורים.

 

סיפור חזק, בעצם לא סיפור אלא מציאות…. כל קבוצה מוצאת לה שק חבטות: החילונים – את החרדים. החרדים – את החסידים, והחסידים – חסידות מסויימת. עגום וכואב.

הייתי עדה לבת חסידות מסויימת שנשאלה על ההנהגות המיוחדות (והמוזרות בעיני השואלות) בפני עובדות חילוניות שהוסיפו נופך וצבע לשאלות. והתוצאה? הבחורה, נשואה צעירה בת 23 התנערה כמובן וטענה שהם בביתם אישית לא מקפידים (ומהיכן בכלל ההיתר לדון על דברים שהצנעה יפה להם?????), התנערה והתנערה עד שכיום, כחצי שנה אחרי, היא כבר "מנוערת" כהוגן… מעשנת, צופה במה שאין לצפות וד"ל. האם ידינו לא שפכו את הדם הזה?????

זה לא חייב להיגמר בכזה אופן טראגי כדי שנעצור, כדי שנלמד לראות את היופי היהודי בכל דרך שהינה עפ"י דעת תורה אמיתית אף אם היא אינה מה שהיכרנו מינקות, כדי שפשוט נכבד ולא נערער. גם בזמן יציאת מצריים צעדו 12 שבטים ב12 שבילים וכולם שבטי קה היו.

יודגש כי כל האמור הינו כמובן על השיטות הנהוגות ע"י גדולי תורה בלבד.

הפעם באופן אישי ,בתור חסידה בעצמי אני מזדהה במיוחד עם הכתוב.

תובנה שאני יכולה להוסיף. מעבר לצורך באחדות צריך גם את החוסן והחיזוק הפנימי

לשמור על המנהגים המיוחדים לכל קהילה. כי לכל קהילה יש את הקווים האדומים שלה

לדוג': נשים שנוהגות לנהוג (על ההגה , כן?)וכדו'. לפעמים זה ניסיון יותר קשה כשרואים אשה משלנו צדיקה וחסודה

שעושה דברים שלי לפי השקפת העולם שלי אסור לעשות, מאשר לעבוד עם אשה חילונית

שברור לי שתהום פעורה בינינו וזה בכלל לא נושא להשוואה ולמחשבה: אולי בכל זאת…

ולא תמיד החברה מבחוץ מזלזלת, גם במקרים שהחברה מכבדת את המנהגים ומעריכה, עדיין בתוך תוכי החשיפה

להיתרים שיש לקהילות אחרות בנושאים מסוימים, שמקום העבודה מפגיש אותי בהם, היא בהחלט התמודדות מאתגרת.

אז אשמח אם תהיה איזו התייחסות רוחנית לזה, אולי בכיוון מה טובו אהליך"- שאין פתחיהם מכוונים זה כנגד זה…

ואם את ממש רוצה לעשות את זה סיפורי, מוזמנת. היו לי בעבודה אישית כמה קשיים בגלל שאני לא נוהגת (גם טכניים וגם אחרים…)

ואם תרצי ארחיב..

שלום וברכה,

הייתי חייבת להגיב לסיפור הזה, ממש אהבתי וזה היה בעבורי פשוט חומר למחשבה!!

מכירה את הסיטואציה הזו, דווקא לא מהצד החסידי….אלא מהעבר השני.

אף פעם לא זלזלתי ח"ו, אני ממש לא מאלה שבטוחים שהם סמל היהודי וכל השאר….אבל ממצבים שנוצרו אצלינו ושיחות פשוט קולטת את העוצמה כי גם לנו בצוות שכולו בנות הנמנות על אותו מגזר בתוך הקשת החרדית הנרחבת… חוץ מזו שאני כמעט מתלבטת אם זה לא היא שכתבה את זה…(כמובן שבצחוק מדובר בכלל על מישהי עובדת תכנות שוודאי לא עונה על הפרטים פה),וספגה תגובות נדהמות כמעט כמו חרדית שמדברת לחילוניות (סליחה על החריפות).

בכל אופן, יישר כח גדול! על כל החיזוקים שאני מקבלת מפה, ה"שמורה" המדהימה הזו,

ולך הכותבת – מעריכה אותך מאווד ותודה על שפקחת את עיני!,

פלונית שמעדיפה להיות בעילום שם

קראתי את הסיפור סיני ועוקר

אני ממש מזדהה עם המסר שלו, זהו אכן נושא שדורש רגישות טקט והכלה.

אצלי בעבודה אנו קבוצה מדהימה של בנות, ממגזרים שונים, כולן מבתים מצויינים ויראי שמים.

כמובן שנושא המנהגים, החומרות והמקובלויות הוא מקור לדיון פורה והשוואה.

דוקא אצלינו אנחנו מאד מכבדות אחת את השניה וגם אם כששומעים משהו שקצת מוזר ולא מקובל. מתעניינים- (וזה בהחלט מרתק), משתפים, – אבל בצורה מכבדת ומקבלת.

כשהצטרפה בת חדשה לקבוצה ושמעה לראשונה הנהגות של מגזר אחר

היה משהו שמאד צרם לי בתגובה שלה. היה בטון שלה נימה של זילזול, ובהזדמנות אחרת היא השמיעה 'עקיצה' כלשהי בנושא.

ממש כאב לי מחוסר הרגישות שבענין.

אני חושבת שהקב"ה שם כל אחד במקום, בחברה ובמגזר שהכי טוב בשבילו ויש יופי בכל דרך חיים כפי שהיא. וגם אם מקובלויות מסויימות נשמעות מוזרות, צריך להזהר לא להביע ערעור והסתייגות.

ולהפך אני חושבת שזה יפה להתעניין ולראות את הייחודי שבכל דרך חיים, לכבד ולהשמיע מילות הערכה. גם אם דרכך שלך שונה.

שלום וברכה

אני מזדהה מאד עם סיפורה של נעמי

אני הרגשתי כך בדיוק

כשנכנסתי לעבוד במשרד בתוך בני ברק !!!!!!

עם חרדיון יראות שמין וטובות

ולא דוקא חילונים או בסגנון הזה

והייתי אחרי חתונה צעירה ממש

שכל מילה יכולה להפיל אותה…..

ושניה לפני שזה קרה פשוט החלטתי שאני לא עונה לשום שאלה איזו שתהיה

והן ניסו לשאולך לתחקר כי זה באמת מענין

אבל תוך יום יומיים הן הבינו שאתי לא מדברים

על דברים שלא מלכתחילה וכוכ וכו

והתופעה פשוט נעלמה

ואני מודה לה' שנתן לי את השכל להבין את זה

פשוט לא להכנס לנושאין כאלו

לא לענות

וזה נראה לי זכות להעביר את המסר הזה הלאה

תודה לכם על הכל

מזדהה מאד מאד עם פייגי, קשה הרבה יותר לעבוד עם חברה סטייליסטית מאשר עם חילוניות ו/או דתיות. ככל שהקו יותר מתחבר, קשה עם השינויים.

איך שהיא תיארה את זה, המנהגים השונים, פתאום שומעים, למה להשתגע וכדו'.

כאשר יש משהו בגשמי, שולחנות ערוכים, תפאורה, אף אחד לא שואל שם למה להשתגע.

תמיד ידענו: "מנהג ישראל תורה" ושמחה לשמור עם המנהגים היפים הללו.

תודה על החיזוק כל הזמן.

שלום,

אני מבינה את ההרגשה שלה ואת העלבון, אבל זה לא בא רקע כזה. באמת יש ויכוח עמוק בין גדולי עולם על ההנהגות השונות, וברור שמי שהולך בדרך אחרת יסתכל על זה מוזר. ובדרך אגב מן הסתם גם היא מסתכלת החוצה מוזר…

גם אני עד עכשיו פערתי זוג עיניים משתוממות כל פעם ששמעתי על ההנהגות המיוחדות של….    (למרות שאני אחת שמקבלת כל סוג של בנ"א באשר הוא, משתדלת מאד לא לקטלג וגם כך חונכתי )

היא צודקת במליון אחוז כמה שזה נכון ומצומצם לפעור עיניים ולא לקבל בהבנה ובכיף ולאהוב את זה שיש אנשים שונים ושכולם אהובים ועובדים את ד' בדרכים שונות גם אם זה חומרות שאצלינו לא קיימות.

הארתן עיני

תודה רבה!!!!!!

כל הכבוד על העלאת המודעות

גם אני חסידית שלא פעם ולא פעמיים חברותי לעבודה- לטאיות ספרדיות וכו'

בנות טובות עדינות מבתים מיוחדים עם אבות ובעלים בני תורה!!!

אשריהן!!! אני מעריכה ומקנאה!!!

אבל הן חפרו מהתעניינות

איך זה שמתארשים אחרי שתי פגישות….

ולמה בעלי לא בכולל (זה אשמתי?!)

ואיך זה שככה… וככה…

עד פרטים ממש אישיים

שחלקם מאד מאד מעוותים

וחלקם נכונים…

וכמו שהיא כתבה יש בהם המון אור!! המון צניעות!!! הלכה!!! והנהגות טובות של התר עצמך במותר לך!!

וכן הנהגות שונות.

אבל למה לשאול כל כך הרבה?

תמיד יש תשובות?

להם יש תשובות על כל התורה?

זה באמת מעורר.. מתסכל

ובעיקר לא נעים וחופר

זו הזדמנות להודות מעומק הנשמה על שמורה!!!

תודה רבה על הסיפורים והתכנים הכל כך המיוחדים, המקרבים, המחזקים אותנו בעולם המבולבל

והעיקר השמורים 🙂

מעריצה!!!!

וואוו

כלכך חזק ונכון!!!!

היא ממש צודקת, הרגשתי את זה בעבודתי הקודמת שהיינו קבוצה גדולה של ליטאיות שדברו בזלזול כלפי אחת חסידית וההנהגות ..

ובאמת כמו שהיא מתארת זה ערער אצלה שלמות ויציבות שהיתה לה כלפי המקום שלה.

מפחיד!

תודה!

ואוו!! כמה נכון….

האמת שבעבודה הקודמת שלי- הייתי במקום עם הרבה יותר חרדיות. היום אני עובדת במשרד שבו אנחנו מהוות מיעוט ממש. ואיכשהו אני מרגישה שההתמודדות קלה יותר (במובן מסוים- אני לא שייכת וזהו, נגמר הסיפור…)- כי הגבולות ברורים יותר- ברור שעדיף את הניסיונות שבתוך המחנה שלנו- אין לי ספק (!)- אל לצערי ההתמודדות בתוך קבוצה חרדית- לשמור על הגבולות והערכים שלי- במובן מסוים קשה יותר (כי הרבה דברים הם- "מה הבעיה??" – דברים שבשבילי הם לא בתחום…).

כל הכבוד לשולחת הסיפור!

שלום לך פייגי.

גם אני אוהבת את דיוורי השמורה.גם אני משתייכת למגזר החסידי, וממש לא חשוב בדיוק אזו חסידות…

אוכל רק לרמוז-  שבהוראת רבותינו אנו לא משתתפים בבחירות – תוכלי להבין את הסגנון…

ואני ממש לא הסכמתי עם דבריך!

נכון, יש אצלינו הנהגות ששונות מהנהגות קהילות אחרות,

יש אצלינו דברים שממש נראים אחרים ושונים ממגזרים אחרים בציבור החרדי , בעניני שידוכים למשל….

יש ניואנסים הקשורים ל"חסידישקייט" שרק מי שמשתייך לציבור החסידי, יבין על מה אני מדברת.

אני עובדת בעבודה עם חברה מקסימה, חרדית, נהנית מאוד ב"ה, ורובן משתייכות לקהילות אחרות בציבור החרדי.

גם אותי שואלים לפעמים שאלות  , ולא תמיד מבינים את התשובות.

בעבר חברתי שאלה אותי שאלה מסוימת ולא ידעתי את התשובה. אמרתי לה שאשאל בבית.

שאלתי את בעלי, וזו תשובתו:  יש תשובה לשאלה, אומנם אני לא יודע אותה אבל אברר.ובכל אופן את התשובה אומר לך  אך לא בשביל שתעבירי לחברתך. כי חברתך לא גדלה על כך ולא תבין זאת!!

ממליצה לך לחזק את עצמך מבפנים,  בכל שאלה שמתעוררת- לענות לעצמך תשובות מחזקות

ולחברות-  לענות תשובות על השאלות בעניניות ובקיצור  בלי לתת מקום לתגובות ופרשנויות.

ובנוסף-  כדאי לך להתבונן על היופי שיש בקהילות אחרות,  להכיר קצת את דרכי עבודת ה' האחרות ממה שהורגלת אליהן ולראות את המשותף- כולנו מתפללות ושואפות לנחת יהודית אמיתית מצאצאינו, כולנו רוצות לזכות לעשות רצונו כרצונו.

בשניים עשר שבילים עברו  השבטים את ים סוף, וכל אחת מהדרכים הובילה להר סיני, להקב"ה ולתורת חיים!

קשה לי מאוד עם הסיפור הזה ועם חוסר היציבות הפנימית של המספרת.

כחסידית בודדה שעובדת בין המון ליטאיות…

ואני מכירה מצוין את הסצנה הזאת:

מסביבי יושבות במעגל כמעט כל בנות המשרד, הפוערות פיהן בתדהמה על התשובות שאני מנפיקה

אבל אוי ואבוי על המשך המשפט!

אני תמיד עונה על השאלות שלהן כל כך בגאווה. כל כך בשכנוע פנימי עמוק.

מנמקת לוגית, רגשית, טכנית.

מסבירה להן למה לעולם לא הייתי רוצה להתחלף איתן! וכמה הדרך שלנו יפה ונכונה בעינינו!!!

אולי אשלח אליך חברות שלי שיספרו לך עד כמה השתנה להם המבט על החסידים, וסתם כך – על השונים מאיתנו?

למה שלא תהיה לנו גאוות יחידה קצת יותר חזקה? למה שכמה שאלות יערערו את כל עולמנו הפנימי?

בואי נעזוב רגע חסידים – ליטאים. כל יהודי חרדי הוא שונה מהסביבה. אפשר לטמון את הראש בחול ולעצום עינים ולהיות שונים כי… כי האבא והסבא גם היו שונים.

אבל מה יקרה אם יום אחד נתקל בספק מכרסם? נקרוס!!!

למה שלא נבין ונבחר את דרכנו היצוקה? יש תשובות לכל השאלות!

האמת סיפור ממש נוגע ללב וקורה לצערינו פעמים רבות,

פייגי! תמשיכי להיות חזקה בדרך שלך!!!

צוות שמורה שלום חם,

ופייגי היקרה שלום רב,

כותבת בשמי ובשם חברותי שהזדהו עם הסיפור שלך.

ההתמודדות אכן קיימת וחשוב לעורר את הנושא, שיעלה למודעות.

לדעתי, שורש הבעיה נעוץ בדור האינטרנט הפרוץ, בתוככי האתרים החרדיים מלאי הסטיגמות, הרכילות והפתיחות

ששם בכל כותרת מזדמנת אפשר להשמיץ ציבור שלם, לכתוב דברים ללא בסיס אמיתי, ובהקצנה שמושכת את לב ההמונים המחכים לידיעות "מטלטלות" ולריגושים אוויליים …

ושלא נדבר על הקלילות שבה מדברים נגד רבנים ואנשי אמת, ולכל עיתונאי יש את האומץ לפתוח פה על גדולי עולם ולנתח את הלך רוחם.

ולצערי, אנחנו קהילת השמורה שב"ה אין לנו דריסת רגל במקומות האלו צריכות להתחזק גם בתוכן המיילים שמועברים בלחיצת כפתור,

בלי להתעמק אם התוכן ראוי או לא. אנחנו חייבות לדעת שהכול מגיע ממקומות שקריים , ואין הבדל גדול בין לגלוש באתר "חרדי" לבין לקבל מחברהPASTE COPY

את תוכן הידיעה ה"מרעישה"… (והחברה רצה לברר אצל חברתה לחדר האם נכון שכך וכך? הכל מגיע האינטרנט!! אנחנו צריכות להתבייש להגיד מאיפה המקור!)

קלקול האינטרנט חודר גם אלינו בלי שליטה , ושם הכל פרוץ, ומותר לדבר על הכל ללא סינון,

בואו נחזיר את הדיסטנס! נחזיר את נקיות הלשון של בנות ישראל! ולא ניתן לרוח המערבית לפרוץ לתיבת נוח של כל אחת ואחת!

אכן המצב האידיאלי הוא, שהעולם יהיה מתוקן, וכולם יכילו את כולם בהבנה וכבוד .

אבל בפועל ,פייגי,  אין לך אלא לעבוד עם עצמך…

ולנסות להשתפר בשני תחומים:

1. לעצור צעד אחד לפני! הבחירה בידייך במה לשתף את חברותיך ואיפה לעצור! יש נושאים שהם ווטו אצלך, תהיי חזקה בהחלטה זו ותשדרי אותה לחברותייך. יש נושאים שהם לא בתחומי השיחה שלי!

 ותשובותיך החכמות ככל שיהיו לא ישנו את דרך חיי חברתך ולא יספקו את יצר הסקרנות שלה, אלא רק יגבירו את הרצון לחפור צעד אחד יותר , ולהשתמש בך כצינור להעברת מידע מזו לזו.

לא עוד! אני שומרת על כבוד ביתי! ונקיות לשוני!

אני חושבת שכל אחת צריכה לשאול את עצמה למה? למה מעניין אותי איך נוהגים בבית חברתי? האם כדי לחקות התנהגויות יפות? האם בשביל סקרנות מכוערת?

לא מוצאת סיבה אחת חיובית שמתיישבת על הדעת! את יצר הסקרנות חובה לכבוש! זה יתחיל אצל חברתך ויגמר מי יודע איפה…

ואם רצונך להיטיב עם עצמך והליכותייך , לא דרך חברתך היא זו שתוביל אותך לשם , כי בורא עולם שם אותך במקום שלך כדי שתהיי הכי טובה שם, בדרך שלך! בהנהגות בעלך! ובטח ובטח לא בזו של חברתך…

כל אישה, וק"ו נשואה צריכה לדעת לא לעבור את הגבול הדק.

ללא קשר למגזר ולהשתייכות, ולא בגלל שאנחנו לא בטוחים בדרך שלנו, או מתביישים ח"ו, כי את הדברים היקרים ביותר שומרים בתוך כספת …

2. לחזק את עצמך בדרך שלך. לשמוע, להבין , להתחבר מחדש, להוסיף יציקה נוספת לעמודי הבטון.

ואני בטוחה, ומנסיון, שככל שיותר תהיי שלמה עם עצמך, שמחה ומלאת אהבה והכלה, חוקרת ודורשת רק ממקורות מים חיים,

תקריני על חברותיך את הדברים היפים שנמצאים אצלך גם ללא מילים….

עיצוב ובנייה: