לתגובות הקוראות
לראות בחוש
"או הכל או כלום", היתה התשובה שקיבלתי, כששאלתי אם יש חסימה על המחשבים במשרד. או שעובדים על אינטרנט פרוץ, חלילה, או שאין גישה אפילו לג'ימייל, וגם הקישורים של שמורה לא נפתחים.
בחרתי כמובן באופציה השניה, שהיה ברור לי שהיא היחידה.
אחרי תקופה, אחת הבנות גילתה שיש אפשרות להתקין על החסימה ההרמטית אפליקציה מסויימת שמאפשרת גישה לג'ימייל. התלהבנו כולנו והתקנו אותה, אך ההתלהבות התגלתה כמוקדמת מידי – התברר שלא רק הגישה לג'ימייל מתאפשרת, אלא הדפדפן כולו פתוח לפנינו. כך שהתקנת האפליקציה משמעה עקיפה מוחלטת לחסימה…
לא יאומן כמה היצר עובד חזק, כי לחזור לאופציה הקודמת היה לי קשה מאד… אבל ידעתי שזה מה שצריך לעשות, ונפרדתי מהאפליקציה לשלום. אחר כך מצאתי אפליקציה של מייל בלבד, שאפילו קישורים לדרייב לא נפתחים, והיא התווספה לתוכנות המותקנות לי על המחשב.
ואז הגיע יום שלישי המר של לפני שבועיים, בו נסתלק מעמנו לגנזי מרומים מרן ראש הישיבה הגאון רבי ירחמיאל גרשון אדלשטיין זצוק"ל. יחד עם כל בית ישראל רציתי כל כך להשתתף במסע הלוויה, אך הרצון העז שלי לא עלה בקנה אחד עם האפשרויות שנתוני החיים שלי מקנים לי, ב"ה, וכמו עוד נשים רבות נאלצתי להשתתף מרחוק.
כשכל העולם הוא כפר גלובלי קטן, וכל דבר מתועד לכל מקום, די קרץ לי לפתוח את הקישורים לצפייה שחברה שלחה לי במייל. כמובן ששום לינק לא נפתח אצלי במחשב, ולרגע רציתי מאד להתקין שוב את האפליקציה עוקפת חסימה, להשתתף בלוויה מרחוק, ולהסיר בחזרה.
ואז נזכרתי בשידור חי מסוג אחר. בשידור החי ששלחתם בשמורה, שסיפר סיפור דומה מאד לשלי – שהתרחש לפני שנה ומשהו, כשכולם השתתפו במסע הלוויה של מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל. לא זכרתי מה היו בדיוק פרטי הסיפור, רק נחרט בזכרוני הדילמה הזהה לשלי, וההכרעה הנחושה בסוף שלא. לא זו הדרך להשתתף בלווית גדול הדור.
הסיפור הזה נתן לי כל כך הרבה כח להגיד לעצמי את ה"לא", ולעבור לאופציה הטלפונית.
בלי לראות. בלי לפרוץ גדרות.
חיברתי אוזניות, ושמעתי.
הרגשתי שהבחירה הזאת חיברה אותי ללויה הרבה יותר מכל מסך צפייה.
ראיתי בחוש
שהסרטה אחת שווה אלף תמונות,
אבל בחירה נכונה שווה מיליון, ולא רק בתמונה…בחיי נצח!
תגובות השמורות לסיפור
כשאני מקבלת מיילים כאלו אני תמיד נזכרת במשהו שפעם לאה ראם כתבה (לא זוכרת את המילים המדויקות;)): בעולם של ימינו מאוד מקובל ויפה לקבל את כולם, לקבל גם את מי שנחות ממנו ואת מי שחלש ממנו, אבל מה עם לקבל את מי שגבוהה ממנו?- פה לא צריך לקבל ולתת לו מקום??
זה נתן לי מבט אחר להסתכלות על מי שנקודת הבחירה שלה גבוהה משלי לימד אותי להעריך יותר ולא לנסות לתרץ לעצמי ש "זה סתם מוגזם" אם אני לא עומדת שם….
אז תודה על הסיפור, מאוד מחזק! ונותן מקומות לשאוף אליהם… מעריכה מאוד מאוד!
מזדהה ממש עם המקרה, לי קרה ממש אותו מקרה, בלוויה הקודמת של הרב קנייבסקי היה בשכונה הקרנה משותפת של ההספדים והלכתי לראות, החוויה היתה בעוצמה אחרת מאשר לשמוע בטלפון וזה שכולם ביחד רואות הוסיף ממש.
הפעם גם כן חשבתי שזה מה שיהיה… אך הפעם משום מה לא הסתדר. הכל קרה מהרגע להרגע ובסוף נשארתי לשמוע בטלפון. הייתי בעבודה עד השעות של ההספדים ותכננתי ללכת הביתה, משום מה חברות שלי בעבודה שכנעו אותי להישאר ולצפות בהספדים, יש לציין שגם אצלי עם הסינון ההספדים נפתחו, אך מראש אני לא נכנסת לצפות בשום סרטים מה שלא קשור לעבודה, אבל החברות שכנעו אותי, אז נשארתי.
אחרי כמה דקות צפייה ביחד, פתאום עלה לי למחשבה שגם אם ראיתי כמה דקות, אני לא חייבת להישאר לצפות עוד, גם אם טעיתי אפשר לתקן מייד, בדקתי את השידור ישיר מקו אמהות והוא ב"ה עבד…! קמתי והלכתי הביתה.
מתעודדת לשמוע שעוד כמוני מתמודדות ויש להם כח! אשרי שאני חלק מכל זה נותן כח להמשך!!!
אהבתי והתחברתי לגמרי לסיפור.
חוויתי חוויה זהה ממש כאשר סביבי כולן פתחו וראו ולא הבינו למה, מה הבעיה וכמעט גם אני לא הבנתי. אבל ידעתי שזה גדר וגדר לא פורצים. וזה קשה. מאוד קשה להיות מהעבר האחד מול כולם.
מה שאני יכולה לומר שאם מחליטים מיד לא. זה מה שנותן את הכח. לא להתלבט בכלל. פשוט להשתיק את הקולות המהססים בהתחלה. ואז קל יותר להתגבר. מעריכה מאוד את כולכן. תודה על הכל!! תודה שנתתן אפשרות להצטרף לאלו שלא יכולות לפתוח קישורים. פעם ראשונה שהצלחתי.. תודה!
השאלה שלי כזאת: לי יש נטו מייל. בהלוויה של הרב אדלשטיין הרגשתי שאני חייבת להיות נוכחת, אך כמובן שזה לא התאפשר לי, דווקא אני מתעסקת בהוראה ואני לא זקוקה לאינטרנט, הנטו מייל מספיק לצרכים שלי, בכל אופן בהלוויה ביקשתי מנטפרי שישחררו לי את החסימה והשתתפתי בהלוויה מסלון ביתי. דווקא הרגשתי שזה עשה לי טוב וריגש אותי זה ממש עשה לי השראה ובעקבות כך כתבתי שיר.
בעקבות מה שנעמי כתבה יש לי 2 שאלות:1. האם למי שבאופן שוטף לא מתעסקת עם אינטרנט ואין לה את המלחמה היומיומית זה פחות גרוע כשהיא צריכה…
- איך אני מפתחת לעצמי את הבהירות מתי זה לצורך ומתי זה לא לצורך-כי בעקבות הקטע הנ"ל התמלאתי בצער גדול שלא עשיתי את הדבר הנכון (הייתי בטוחה שזה מה שה' רוצה ממני כדי שבעלי יוכל להשתתף בהלוויה בנחת ומנגד אני אוכל להיות עם הילדים בבית…)
תגובת שמורה:
אכן, השאלה הזאת היא 'שאלת מיליון הדולר'
במיוחד בעידן שלנו בו יש כל כך הרבה צמתי החלטה וסוגיות שצצות חדשים לבקרים.
אין פתרונות קסם ונוסחאות זהב, מה שכן אפשר להגיד -שבקבוצות של יקיר לי מתנהל המון שיח מאד משמעותי, גם בעניינים האלו…
עוד מעט נפתחת ההרשמה למחזור הבא, אתן מוזמנות להצטרף:)
ממליצה לבקש ממישהי שתחסום את ההתקנה של האפליקציה עם סיסמה שלא תהיה אצלך ולא תשחרר לך אותה בשום אופן…
יפה מאוד!
רק רוצה לעוץ עצה לבנות עם מערכת כזו, כאשר יש בהישג יד אפליקציה שעוקפת את החסימה. זה כמו שיש אינטרנט פרוץ ורק צריך סיסמה. אם הסיסמה בידיכן, זה ניסיון קשה והמכשול עלול היות קרוב. יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום מחדש..
ממליצה לבקש ממישהי שתחסום את ההתקנה של האפליקציה עם סיסמה שלא תהיה אצלך ולא תשחרר לך אותה בשום אופן, רק אם יש סיבה מיוחדת. עצם זה שצריך להסביר לאשת הקשר את הסיבה וכו', ולהביא לידיעתה, גורם שהדבר מתרחק באמת למקרי חירום בלבד. בהצלחה!
בדיוק חשבתי על האם זה בסדר או לא.
הקשבתי להלוויה גם כן דרך הטלפון. רציתי להוסיף שדווקא אלו שלא עובדות יום יום עם מחשב, לפעמים לא מודעות לזה שהאינטרנט הוא בדיעבד, וכל שימוש בו הוא רק לצורך פרנסה. מה גם שאם אמא צופה וילדיה הקטנים עימה, זה ממש חבל, ועלול להכניס לילדים תרבות של צפיה בכלי תקשורת. חבל שבגלל לוויה של גדול הדור עלולה לצאת תקלה מתוך חוסר מחשבה וחוסר מודעות. תודה על הסיפור!
וואו, כל הכבוד!! רוצה רק לשתף שאני בהלוויה של רב חיים קנייבסקי כן ראיתי בשידור חי, והתחרטתי כל כך אחר כך. במקום לשמוע ולהפנים את כל ההספדים ממקום טהור, רואים ברקע כל כך הרבה שוטרים ששומרים על סדר ולפעמים גם קצת באלימות ובמיוחד במסע עצמו, כל כך הפוך ממה שרציתי לחוות ולשמוע. היה לי קשה מאוד אחר כך.
הפעם התאפקתי לא לראות תמונות אפילו עד שהגיעו העיתונים… (בזכות הסיפור של שמורה מהלוויה של ר' חיים) אז מעריכה ממש! כי הרבה יותר קל להגיד אחר כך אויש חבל שהסתכלתי מאשר לעצור לפני ו-לעצור. תתפללי בזכות הזכות הזו על כל עם ישראל…
תדעי לך שאת גיבורה! אחד הדברים קשים זה לבחור שלא רוצים אינטרנט פרוץ גם כשיודעים שיסתכלו רק על דברים טובים. זה קרה לי כמה פעמים, אני מתחברת למחשב של העבודה שלי מרחוק ככה שיוצא שאני צריכה אינטרנט רק בשביל להתחבר ואחרי שהתחברתי אז יש לי כבר את האינטרנט של העבודה עם החסימה של העבודה.
הניסיון הוא בנסיעות באוטובוס, אין לי סטיק ככה שהאינטרנט שלי הוא רק בבית, באוטובוס כידוע יש wifi ולפעמים זה מגרה אותי להתחבר אליו ואז לעבודה… ברוך השם שזה ברור לי שזה אסור ואני מתפללת לד' שתמיד נמשיך בדרכו ונדע בברור מה מותר ומה אסור…
אני כ"כ מזדהה! בבית אין לי ב"ה את האפשרות לצפיה בלוויה ואחותי הזמינה אותנו אליה לראות ולהשתתף מרחוק. התלבטנו הרבה, היה חשוב לנו להיות חלק, להרגיש ביחד עם כל העם, לשמוע ולהיות..
אבל פתאום עברה בנו מחשבה- מה ר' גרשון היה אומר? ואז היה ברור לנו ש- לא! גדו"י חוזרים הרבה על כך שהשימוש באינטרנט הותר לצרכי פרנסה בלבד, ולא, זה לא צורך פרנסה. אז התקשרנו לקו טלפוני וניסינו לשמוע ולהתחבר כך. זה היה הרבה פחות הרגשת חיבור אבל הרבה יותר חיבור אמיתי
גם אני זכיתי בזכותכם להימנע מצפייה בהלוויה. בהלוויה של ר' חיים כן צפיתי ובזכות הדיונים שנערכו כאן אחר כך זכיתי לשמוע את ההלוויה הזו בטלפון. זכיתי, למרות שחלק מההספדים לא שמעתי טוב, אבל זכיתי להימנע מלהשתמש בכלי המשחית שלא לצורך הכרחי.
אין לי ספק שזו זכות גדולה בהרבה מלשמוע ולחוות את מסע ההלוויה. תודה על הזכות! ושיהיה לעילוי נשמתו הטהורה!
וואו מדהים! היכולת של אדם לעשות שיקול דעת אלוקי למול רצון אנושי. אני בטוחה שזה היה רצון ה’, אשרייך! הזדהתי איתך מאוד כי גם אני משתמשת באפליקציה רק של מייל ולינקים לא נפתחים לי וכו’, זה נסיון, כי זה הרבה פחות נח בחומר, אך אני בטוחה שלנשמה שלי נח עם זה יותר!
***
הקב"ה נתן לנו גם את החוש השישי לגלות את הדברים שהוא רוצה מאיתנו, נהניתי שהיא השתמשה בו! אני בטוחה שאם היו שואלים את ר' גרשון זצוק"ל- הוא היה מורה לה גם לעשות כן, ועל כן זו אכן ההשתתפות האמיתית בלוייתו- ללכת לאורו! ישר כח על שחיזקת את כולנו!!!
***
את חזקה כל הכבוד לך! זכית לעשות את מה שצריך באמת ברגע שתמשיכי ככה את פשוט תאהבי את זה!! את תרגישי מחוברת יותר להקב"ה ותהני מכל רגע שאת זוכה לקדש את עצמך בסוף עוד תחכי בכול פעם לניסיון הבא להראות לעצמך ולכולם שאפשר אחרת
***
כ"כ נכון, אינטרנט הותר בעיקר לצרכי פרנסה (שאר הדברים – כל אחד לפי רבותיה…), ולא לצפיה גם אם זה לויה או ארוע תורני כזה ואחר, חשוב לזכור את זה. צריך לחשוב על זה גם בהקשר של קניות מקוונות וכו', זה לא פשוט, מה דעתכן?
***
היי ניסיתי לשמוע את הלימוד משותף בספר 'חובת הלבבות' בענייני בין אדם לחברו טיילתי בכל השלוחות ללא הצלחה, אשמח להכוונה איפה זה נמצא תודה
תגובת שמורה: זה נמצא כעת בקו בשלוחה 4
***
מרגש. באמת!!! "טוב ארך אפיים מגיבור ומושל ברוחו מלוכד עיר" איזה עוצמה של שליטה עצמית והכי- מודעות עצמית ליכולת הבחירה… מדהים איך שהסיפורים בשמורה יוצרים מעגלים שלא נגמרים:)
***
וואו וואו וואו את גדולה מהחיים, כמה זה קשה שכולם שם- בהלוויה, ואת פה- במשרד משתוקקת להגיע וללוות את הרב… בעז"ה שהזכות הזו תעמוד לך ותחזק את על עמ"י.
***
"הסרטה אחת שווה אלף תמונות, אבל בחירה נכונה שווה מיליון, ולא רק בתמונה…בחיי נצח!" נכון ואמיתי כל כך! הלוואי שנזכור תמיד ובכל מצב…
***
פעמים רבות אנחנו מתבלבלים ורוצים לעלות רוחנית באופן שגורם דווקא ליפול… אשרייך ששבחרת להשתתף בטלפון וכך רק עלית ולא ירדת!!
***
שלום אפשר אולי את הפרטים של כותבת הסיפור? גם אני עובדת במקום בו ניתן לחסום או הכל או כלום… וממש קשה לי בלי מייל
***
אואווי התרגשתי עד דמעות… מעריכה אותך על הבחירה הנכונה ועל הכח שיש בך לקחת את החיים במימד הנכון הגבוה והאמיתי שבהם.
***
מרגש עד דמעות!!!! איזה גבורה יהודית!!!! כל הכבוד!!! מעריכה מאוד
***
זה בדיוק אמורה להיות התוצאה של הסיפורים הללו חיזוק לעמידה בנסיון דומה עכשיו יש לי חיזוק כפול
***
מדהים, כי במקומות האלה הכי קל להתבלבל. תהיי רוחנית עם טכנולוגיה… ככה זה עובד היום.
***
תודה רבה על התוכן רב הערך שהינכם שולחים, האם אפשר לקבל אותו בקובץ pdf? יישר כח
***
גם אני נזכרתי בסיפור הזה ושמעתי בזכותו "רק" בטלפון.
***
ריגשת אותי… שתזכי תמיד לעשות נחת רוח לד' כל הברכות
***
וואו את אלופה כל הכבוד לך תמשיכי להיות חזקה!!!!!!!!
***
אלופה שאת!!! כל כך מעריכה אותך… ממש!
***
וואווו, ענקית!!!! אשרייך!!
***
ואווו כל כך מחזק!!! תודה!
***
מדהים!!! איזה כוחות!!
***
מה שנכון, נכון…
***
את חזקה!! אשרייך!!
***
מרגש ביותר
***
תגובות לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח
אני עובדת בתכנות כבר קרוב לשתים עשרה שנה ורציתי להעלות שני בעיות שאני נתקלת בהן:
- תמשיכו לחזק בנושא של מרחק מגברים, אני פשוט נתקלת בבורות עצומה בנושא הזה, נשים איכותיות פשוט לא מודעות כמה צריך להתרחק מכל קירוב הדעת ושיחה קלילה וקריאה בשם הפרטי.
אני אישית, לפני מספר שנים עבדתי בחברה חילונית, היינו בצוות שתי נשים חרדיות, ומעל הראש צוות שלנו שהיתה אישה היה מנהל בכיר.
אני אמנם השתדלתי לא לפנות אליו בשם פרטי ולשמור על כל פרטי ההלכה, הכל כביכול היה לפי גדרי ההלכה, אבל הוא היה מגיע לשוחח הרבה פעמים ואני תמיד עניתי בנימוס ואפשרתי לו לדבר גם בנושאים שאינם קשורים לעבודה, אני מעצמי לא אמרתי שום דבר שאינו בסדר, אבל מספיק שמחייכים, ומגיבים באופן שגורם למספר להמשיך לדבר ולספר.
וגם לדוגמא כשהייתי לפני לידה, הוא סיפר איך אישתו היתה כשהיא היתה במצבי לפני לידה וכו' בקיצור נורא ואיום. היום במבט לאחור אני ממש מרגישה שזה היה חטא חמור, ואני עוד נקראתי הצדיקה של המשרד, ובאמת הייתי ממש משתדלת לשמור מרחק וכו'.
דבר נוסף שהוא מכשול גדול, זה שיחה אישית מול המנהל, אני זוכרת שנתקלתי בקשיים מול ראש הצוות שלי שהיתה מעט בעייתית והלכתי לדבר על זה עם המנהל, וגם זה דבר גרוע, ליזום שיחה אישית עם גבר וכדאי להימנע ממנו ככל האפשר, ולמצוא פתרונות אחרים.
אני מרגישה מאז שהתחילו לעבוד מהבית ורחוק מהמשרד, שלפעמים זה ממש גורם לנשים מחסור עצום בחברה, ובקשר יומיומי עם אנשים, אני לא מצאתי לזה פתרון, אבל מרגישה ממש קושי עצום וחוסר חברתי, אמנם הלכתי לעבוד במשרד משותף קרוב לבית אבל גם זה לא מביא לי פתרון, כיון שעובדות איתי נשים שמרוכזות בעיקר בעבודה ולא מדברות מעצמן כמעט, אני ממש לא יודעת מה לעשות, וזה גורם לי קושי יומיומי וחוסר סיפוק ושמחה. יש לכם פתרון?
דבר ראשון תודה ושוב תודה ענקית על כל החיזוקים, המרוממים, השואפים והנותנים כח.
בכל מיני תגובות אחרונות יצא לי לראות שמבקשים חיזוקים לנשים שהחלום היה לבעל שיושב ולומד ולבסוף הוא עובד כל היום או חלק יום. גם אני מנשים אלו ואני שואלת האם יש כזה דבר? וכן כמה עלינו להימנע מלבקש עזרתו בבית- שאם היה יושב ולומד אז היינו מסתדרות בדוחק, אבל אם ממילא אתה לא שם אז האם עלינו לחשוב כאילו הוא כן הלך ללמוד ולא לחשוב שהוא מתעסק בדברים אחרים? להראות שמאפשרת?
