שלום שמורה, שמי יעלי, גרה במודיעין עילית.
לפני כשנה, העונה הבוערת של הרישום למעונות יום ומשפחתונים.
לא התקבלתי לאף מסגרת.
כי… לא נרשמתי.
מכיוון ש… אין לי את מי לרשום.
אין לי.
שנתיים תמימות מאז החתונה, ושום שירי ערש לא מתנגנים להם ליד העריסה שאין לנו בבית, ושום יד תינוקית לא מכתימה את הספה בטביעת אצבעות שוקולדיות. שום.
הציפייה קשה וקורעת עד כאב. מי שלא חווה – לא יבין זאת לעולם. המתנו במתח עוצר נשימה לראות מה ילד יום. כלומר, האם ילד יום. וכל פעם מחדש – אכזבה עמוקה… שוב ושוב מזכירים לעצמינו כי ה' יודע בדיוק מה טוב עבורינו, הכל מושגח ומדויק. אבל ההשתוקקות גדולה והניסיון קשה עד מאד.
האח שהתחתן שנה אחרי הפך לאבא מאושר, והתינוק המקסים שלו זכה בכתר 'הנכד הבכור'. כך נגוז לו החלום להיות הראשונה שתקדם את ההורים לתואר סבא וסבתא…
החברות קונות עגלות, מתחילות לשים לב למחירי הטיטולים, ומפתחות מגנטים תינוקיים-מתוקים של 'שנות טובות' ו'פורים שמח' כפול כל הסבתות שבחיים. אנחנו עדין ממתינים וממתינים…
לאחר התייעצות החלטנו כי נחכה עד ניסן, ואם חלילה לא יהיו התפתחויות משמחות – נעבור לשלב מתקדם יותר ממה שפעלנו עד כה.
ערב פורים. שלא כדרכי, עלעלתי בספר שהיה מונח על השולחן בסלון, העוסק בענייני פורים.
רפרפתי על תוכן העניינים, וסקרן אותי לפתוח בפרק "כח התפילה בפורים".
האותיות שם סיפרו על זוג מלייקווד ששנים רבות לא זכו בפרי בטן. הם החליטו כי בפורים הם משקיעים בתפילות בכל כוחם. כמובן שקיימו בהידור את ארבעת מצוות היום, אבל כל המעבר, כל ההתקשקשות, כל הזמן הבטל של ה'בין לבין', כל הסחות הדעת שמאפיינות מאד את היום הגדול הזה – זזות הצידה לטובת תפילות רותחות ופרקי תהילים מעומק הלב. הם רוצים ילדים, וכל הפושט יד – נותנים לו.
וכך עשו.
ומעל כל תחזיות הטבע – נענתה תפילתם!
את המעשה הזה העלו על הכתב ותלו בבית הכנסת בלייקווד, לפרסם את עוצם ימי הפורים וגודל כח התפילה בהם.
קראתי והתרגשתי עד מאד. שיתפתי את בעלי, והוא אמר שאין פה בכלל סגולה, זה הכי פשוט שיכול להיות! זה הטבע של ימי הפורים!
כותרת הסיפור היתה "המכתב מלייקווד". לקחתי דף חלק, רשמתי עליו כותרת "המכתב ממודיעין עילית" ותליתי על דלת המקרר. השנה, כך אמרנו פה אחד נלהבים, נזכה בעז"ה לפרסם נס משלנו!
פורים פגש אותנו נרגשים ומוכנים מאד. סדרת משלוחי המנות עמדה הכן על השיש, גם מגש הפשטידות לסעודה אצל ההורים כבר היה מאורגן. פיננו את היום מכל דבר שיכול להפריע ולגזול זמן מיותר.
בעלי קם באשמורת הבוקר ופנה לתפילת שחרית בנץ. אני גם קמתי אחריו ופתחתי את הסידור. התפילה היתה מרוממת ומלאת חיבור. בשמונה עשרה שפכתי את שיח ליבי לפני ריבון העולם והתחננתי על נפשי – אנא, ה' הטוב, שלח לנו ישועה, זכה אותנו להיפקד בפרי בטן! הלוואי ונזכה להביא נשמה טהורה לעולם! הלוואי ונזכה בתפקיד הנחשק להיות אבא ואמא! הלוואי!! לא בזכות ולא בדין מגיע לנו, הכל בחסד וברחמים, אנא, אבא יקר, כל הפושט יד נותנים לו – מלא משאלות ליבנו לטובה!
אחרי התפילה המשתפכת הלכתי לקריאת מגילה. חייכתי בחום לכל הפרפרים, האפרוחים והמיקימאוסים שראיתי ברחוב. הלוואי גם לי יהיה אחד כזה בשנה הבאה…
משלוחי המנות החליפו ידיים בין השכנים והידידים, ובין לבין הספקתי להשחיל עוד פרקי תהילים. במתינות ובכוונה, מעומק הלב.
צעדנו ברחוב הססגוני והעליז לכיוון ההורים של בעלי עם משלוח מנות מכובד. לא שיתפנו אף אחד בניצול המיוחד של פורים שהחלטנו לעשות. "פורים שמח" מתנגן עם חיוך לבבי, ומחמאות כנות על תחפושות האחיינים מסביב.
חזרנו הביתה, ושוב התמגנטנו לספרי התהילים. מנצלים כל דקה ביום המרומם והנשגב.
לפני הסעודה אצל ההורים שלי פניתי להתפלל מנחה. לא רציתי לתפוס אותה בלחץ של הדקות לפני השקיעה ומתוך הבלאגן שמתארח קבוע ביום הזה. גם בעלי הלך למניין מיושב, לא ברגע האחרון ולא עם שיכורים מתגלגלים.
השתתפנו בסעודה החגיגית, פורים היום! בעלי שתה והשתכר, והשמחה גאתה.
כל אותו היום המשכנו לנצל חלונות זמן ולהשחיל עוד ועוד תפילות. חשוב להדגיש כי עם כל התפילות והרצינות שלקחנו את היום הגדול הזה, נשארנו מאד עם מהות יום הפורים השמחה והצוהלת. מה שהקפדנו מאד זה לא לבטל את הזמן, לא להימרח, לא להיגרר לזוטות, לא להירדם בשעה שאוצרו של מלך פתוח לרווחה.
צמרמורת עוברת בי כשאני כותבת עכשיו את המילים. כן, נפקדנו! ניסן שהגיע בישר לנו בשורה משמחת ומרגשת מאד מאד!! ותשעה חודשים לאחר מכן, בקלות ובאושר רב, נולדה לנו תינוקת!!
אז הנה המכתב שלי, "המכתב ממודיעין עילית". תפרסמו בבקשה, הלוואי שעוד יזכו לנצל את היום הגדול הזה!! יום ששערי שמים פתוחים ואפשר לבקש, על הכל!! מקבלים את זה!
החיבור המתוק הזה לבורא עולם שזכינו לו בפורים אשתקד, הותיר כזה טעם של עוד, שגם השנה בעז"ה אנחנו מתכוננים לנצל את פורים כראוי וליהנות מחוויה מרוממת כל כך.
פורים שמח:)
