צהריים טובים! תודה על הסיפור היפה והמחזק, אני רוצה להוסיף משהו,

אני עובדת במשרד חרדי חרדי בבני ברק, המשרד שלנו הוא משרד מאד מוכר, (לא מציינת את התחום כדי לחשוף את המקום) אצלנו מועסקות רק נשים חרדיות, ורובן, למעט בודדות ממש שאני בתוכן- נשואות. המשרה שלנו מאד נוחה, שעות מותאמות לאישה ואמא חרדית עובדת, עד כאן הכל נשמע מצוין, אבל- וזה האבל הגדול, ההרגשה במשרד וגם היחס בפועל היא, שאם את אישה נשואה, גם אם עדיין אין לך ילדים (ויש הרבה כאלו) את יכולה וצריכה לצאת מוקדם, כמובן אחרי שעשית את מכסת השעות היומית שלך.

אבל אם אני רווקה, אז כנראה שאני משועממת ואין לי מה לעשות, אז אני צריכה להשאר מעל השעות שלי, בערבי חג, להיות בבוקר מוקדם, ובאופן כללי להיות יותר זמינה לעבודה. אם נשואה צריכה חופש- בסדר, אם אני – יש שאלות, וכו'.

אני בהחלט מבינה את הבסיס לגישה אבל רוצה לעורר קצת תשומת לב שעם הרווקות לא כ"כ משועמם כמו שזה נשמע, (לא מתכוונת להתחיל לפרט על שידוכים ופגישות שלוקחים המוןןן זמןןן) שוב תודה על הכל!!!! ‫

זה ממש מיוחד שהערכים שלך- הם בראש מעייניך.

כי לפעמים אנחנו מתבלבלים וטועים לחשוב שהעבודה- זה הדבר הכי חשוב, אבל עלינו לזכור כי העבודה היא רק השתדלות לפרנסה אבל השפע- הוא משמים. ואם נאבד את הערכים שלנו ואת המידות הטובות שלנו בדרך- אז עם מה נעלה אל אבינו שבשמיים אחרי 120?

כמובן, אסור לנו לאחר בכוונה ומתוך חוסר אכפתיות, אבל צריך לזכור שיש דברים חשובים יותר בחיים מ-עבודה אשרייך! תמשיכי כך!

מדלגת על כל התודות כי אם אני אתחיל זה לא יגמר… מסכימה עם כל מילה, ומאוד מעריכה. גם בסיפור של השבוע וגם בסיפור של שבוע שעבר.

העבודה היא לא העיקר, החיים שלנו הם העיקר. וזה כל כך נכון. וכל כך מבלבל, וכל כך צריך לזכור את זה… אבל, בלי לשנות את התפיסה, אפילו קצת, חשוב לזכור שעבודה, זה בכל אופן מחויבות.

התחלתי את העבודה מייד כשיצאתי מהסמינר, כך שהידע המקדמי שלי לעבודה היה: – בעבודה לא משקיעים, משקיעים בילדים. אישה טובה זה אישה שלא איכפת לה להפסיד כמה דקות בשביל בעלה וכו' וכל מיני סיפורי גבורה על נשים שקמו ועזבו אפילו ש.. כי חיכו להן בבית. וזה נכון, כ"כ נכון. אבל גרם לי להרגיש רע כשהתאמצתי להגיע מוקדם, ולהרגיש "פראיירית" כשנשארתי להשלים שעות. ולי, עדיין אין בעל שמחכה, ולא ילדים שצריך להשקיע בהם. ויש לי את הזמן והיכולת. ולמרות זאת, תמיד, כשהנוכחות במשרד ירדה לחצי (אם לא יותר מזה) בשעות הצהריים, (וזה אחרי שאני באתי ראשונה בבוקר) הרגשתי כאילו אני פחות צדיקה מהן. משקיעה בעבודה….

אולי ברוב המקומות זה לא ככה, אבל אצלינו יש יד חופשית בעניין הזמנים. כל אחת יכולה לאחר/לחסר וכו' בלי מדי הרבה בעיות, וכל האמהות היהודיות שבמשרד מנצלות את זה, ובצדק.

אבל, בתור העובדת היציבה במשרד שמגיעה כל יום (כי אין תרוצים) ולא יוצאת לחופשות לידה.. ולא מחסרת כי הילד חלה, וכו' אני מרגישה את הצד השני של החגיגה הזו. כי בסוף יש עומס שנופל עלי, (או על 'החרוצות' האחרות) ויש עבודות שלא באמת מספיקים לעשות. וזה לא נוח להיות עסוקה בלגמור דוחות של אחרות (שנעלמו לאן שהוא) ולהסביר ללקוחות ששרי לא הגיעה היום, אולי היא תבוא מחר, תלוי איך הילד ירגיש…

זה לא שאני קרייריסטית (כאילו שאפשר להיות כזו במקום שאני עובדת) אני גם לא עושה יותר מהשעות שלי. (בד"כ פחות) ואני לא מעדיפה את העבודה על החיים שלי, ועל מה שנכון לעשות בהם. אבל יום אחד קלטתי, שלמרות כל הערכים (החשובים!!), כשעובדת מגיעה לעבודה וחותמת על חוזה, היא מתחייבת. היא מתחייבת על עבודה. היא מתחייבת על תפוקה. ועל שעות. והיא לא "פראיירית" שהיא עושה אותם. והיא לא אמורה לצאת לחופש כי החיים שלה חשובים יותר. כי היא התחייבה לבוא לעבוד. וזה לפעמים בא על חשבון, אבל זה לא פחות נכון.

כי לפעמים לרוץ לעבודה טרופת נשימה – זה מה שצריך לעשות. ולפעמים, אפילו שיותר נחמד לנו להיות בבית ולהיות מה שאנחנו באמת – מה שנכון זה לצאת לעבודה, ולמלא את השעות שהבטחנו. כי גם אם זה לא גזל – זה בסוף כן… אמא יהודיה לא בוחרת לעבוד. היא עושה את זה כי זה מה שנכון. ואם זה מה שנכון – אז זה חשוב, לא פחות מכל הדברים האחרים – וצריך לעשות את זה, גם כשזה פחות נוח, או דורש יותר מאמץ…

לא אומרת להשקיע בעבודה, לא אומרת להעדיף אותה ולא את הילדים. (במיוחד כשה10 דקות לא באמת משנות), אבל כן חושבת שצריך לזכור גם את הצד השני, ולהבין, שזה התמודדות כי יש בה שני צדדים ולא רק אחד…

לא חותמת בהערכות ותודות – כי המייל הזה מידי ארוך גם ככה.. ותודה שיש מי שקורא אותו…

שלום, אין לי זמן להאריך. תודה על כל הסיפורים שמחזקים ונותנים כח. רק להגיב- בעיקר על הסיפור של שבוע שעבר וגם על של השבוע.

אני גם אישה עובדת עם 2 קטנים בבית ב"ה והחיים עמוסיםםםם. היה לי ממש קשה לקרוא את הסיפור של שבוע שעבר. כל בוקר אני נקרעתתתתת לצאת מהבית. אני כ"כ רוצה להוציא את הילדים נורמלי, לקבל אותם בצהריים, בקיצור- לעבוד כמה שפחות שעות ואם היתה לי אפשרות -לא לעבוד בכלל.

זה נראה לי מצב לא נורמלי שהיום אישה מרגישה הקרבה שהיא אומרת לבת שלה בוקר טוב ונוטלת לה ידיים כי העבודה יותר חשובה. שוב תודה על הכל. ‫

שלום רב, קודם כל תודה על כל הסיפורים הם מחזקים ומחכימים.

התאכזבתי מאוד מהסיפור השבוע. אחרי הכול העבודה היא לא צחוק, ואם חתמת חוזה על מספר שעות שאת צריכה לעבוד את צריכה לעשות אותם (ברור שיש החרגות).

אם את מרגישה שהעבודה לא מותירה לך מקום לכולם תעבדי בחצי משרה שחס וחלילה לא תגיעי לידי גזל ברור שצריך שיהי סדר עדיפויות נכון, אבל האם לגנוב זה נקרא להכתים כרטיס??? תודה רבה

שלום וברכה, הפעם לא התאפקתי אבל הסיפור ממש הקפיץ אותי… מה זה העידוד הזה לזלזול במוסר העבודה??? דוקא אנחנו החרדים אמונים על הקפדה בדיני ממונות ועל עמידה בהתחייבויות!

אם הבחורה חתמה בחוזה על מספר שעות מסוים כיצד היא יכולה לעשות דין לעצמה? ועוד להתגאות בכך שהיא יותר צדיקה מה'מוכתמות' -בנות שעומדות מאחורי מה שהן התחייבו?? ועוד להתייחס לזה בזלזול כ'ערך עליון' כאילו זה מעבר להתחייבות הבסיסית?

האם גם שהבוס יחליט להוריד לך מהשכר לשעה שחתמו איתך, ויאמר לך: את סתם עושה מהמשכורת 'ערך עליון '…. את גם תסכימי איתו?? את רוצה לעשות חסד? תעשי. אבל אולי תדאגי להשלים את החסר על חשבון שעות הפנאי שלך? למה החלטת שזה יהיה על חשבון העבודה? בל נשכח את צד הבוסים, יש לזכור שגם הם צריכים להיות מרוצים.. לפחות כדי שיהיה להם חשק לקבל את חברותייך החרדיות לעבודה…

אציין ממה שאני ראיתי במקומות בהם עבדתי שהחוסר במוסר עבודה של אותן בנות חרדיות גורם ממש לחילול השם אצל המנהלים שלהם ואף אחד לא ראה את זה בעין טובה…

ממש סליחה שאני אגיב לא לעניין. בשבוע שעבר התרגשתי כמו כולן מהסיפור. הוא הגיע לי בדיוק בדיוק בזמן! (וחבל שלא הספקתי להגיב שבוע שעבר ולספר למה) אבל אני קצת חולקת כאן על הנאמר.

חושבת בהחלט שאווירה של רצינות, ורצון להספיק את כל השעות (לא דובר על שעות נוספות) היא רצויה בהחלט ואפילו חובה!!! חשבתן פעם על גזל? מי שמוגדרת בתקן של מספר שעות מסוים, ומבצעת בקביעות פחות ממנו מקבלת ימי חופשה עם תקן מלא בגנבת דעת וממון.

כמובן שאם יש לה אישור מההנהלה זה משהו אחר, אבל אם האווירה הכללית במשרד היא של "אין צורך לסיים את השעות" שהתחייבתי עליהן בהסכם העבודה, זאת ממש בעיה! חשבתן פעם על המנהל שלכן? שמתכנן לוחות זמנים, ו"בונה" על שעות העבודה שלכן, אבל בסוף אתן מפספסות מפה ומשם, והמנהל צריך לספוג…

מנסיוני, מה שהמנהל הזה יעשה, הוא לתת לכן מראש פחות עבודה. ואז שוב הגענו לגזל, כי התפוקה שלך יכולה להיות יותר גדולה ואת מחוייבת בהחלט לתת ממך את המיטב! ברור שאסור שתהיה אווירה של "קריירה" במשרד שמעסיק נשים חרדיות, וחשוב בהחלט לברר על זה מראש. אם אפשר גם לבדוק מראש מה קורה עם שעות שחסרות. אבל למלא את כל השעות שהתחייבתי עליהן זה חובה, מצד האמת שלי, מצד בנ"א לחברו למנהל שלי, ומצד ממון למשרד כולו.

אם זה מעניין עדיין לקרוא גם תגובות על שבוע שעבר, רוצה לספר שבבוקר יום שני שעבר חשבתי לעצמי לשלוח מייל לשמורה ולתאר לכן כמה מתוק לי השעה הייתה 8 בבוקר. סיימתי לשלוח את כל הילדים. כל ילד יצא בברכת שלום לבבית, עם חיבוק של אמא ואווירה נינוחה בבית. ואני נפניתי לשבת בנחת ולהתפלל. ואז חשבתי לעצמי כמה זכיתי!! לפני כ-3 שנים ביצעתי שינוי מאד מהותי בעבודה שלי. שיניתי סביבת עבודה, שיניתי שעות עבודה, וגם תנאים אחרים בהתאם… ומאז – זכיתי! הבקרים מאושרים, הילדים מרוצים (הם רוצים שאעזוב את העבודה בכלל… אבל גם זה מספק אותם), בעלי שמח ונינוח, הבית רגוע, ואני – – הכל!!!

באותו יום חשבתי לעצמי, איך ייתכן שכאמא ל-4 ילדים שהיו לי אז בבית ראיתי אותם (או את רובם) פעם ראשונה ב-4 אחר הצהריים?!? הייתי רואה ילדים מותשים, כמהים לחיבוק, לשיח עם אמא… ואז בצעידה עם כולם בחזור מהעבודה לשמוע את כולם בבת אחת, לפנות את הלב לכולם בבת אחת, כי מי יכול לחכות עוד דקה, כשחיכו כבר מהבוקר??

בטוחה שיש הרבה שמזדהות איתי עכשיו, והרבה (כמוני) שאפילו לא יודעות מה הן מפסידות! כמה מתוקים הילדים בבוקר, כמה הם חייבים חום ומגע (אפילו ילד גדול צריך שיסדרו לו את החולצה…) כמה לא מספיק לנהל אותם בשלט רחוק. כנראה שהיום, אחרי שטעמנו עבודה מהבית אנחנו מבינות את זה יותר. אני ברוך השם זכיתי לזה יום יום!

אתן בטח מנחשות איזו סוכריה קיבלתי כשקראתי את ה"אישי לשלישי" של שבוע שעבר. סוג של זריקת עידוד מאיתו יתברך שאומרת לי "מעשיך רצויים"!!! צר לי שלא רשמתי את תגובתי בשבוע שעבר, אבל זה לטובה, כי עם כל האומץ שהיה לי לבצע שינוי, ועם כל העוצמה שאני חשה בצורך בשינוי הזה, עדיין אני חושבת שמוסר עבודה הוא מוכרח!! גם היום אני משתדלת לתת את כולי לעבודה. גם היום אני נותנת שעות נוספות כשצריך. גם היום אני מגלה אחריות ומוסריות כלפי ההנהלה, כלפי הצוות שלי, וכלפי האמת הפנימית שלי. ‫

מאוד יפה! כן כן זה מן מחלה נפוצה המרדף אחר השעות מצד אחד, אבל אם צריך להישאר יותר אז אני לא יכולה, הבית מחכה לי, נופל העט.

כן כן ממש כך אני שנים מנסה לחנך את ילדיי שלא יתנו לזה יד -שיהיו עם אחריות אישית ולתת יותר תמיד:

א- לחסד מסביב – לבת של השכנה, איזה טרמפ לגב' בשמש הקופחת, ויותר מכל לכיבוד הורים ובני ביתי ששם המבחן האמיתי… הרבה פעמים לחייך לילד שלי ולשלוח אותו שמח לגן על חשבון עוד דקות בכרטיס – שווה מיליונים.

ב- לחסד לעצמי – מותר לצאת מוקדם למשהו נחמד אם אני לא מרגישה טוב – רוצה איוורור

ג- ולחסד למעסיק -אמנם אחרון חביב אך נשכח בפרט בציבור שלנו – מה כוונתי?.. יש מן קטע כזה שאני לא אתן שקל למעסיק מזמני – וזו גישה כ"כ לא מובנת ולדאבוני שכיחה – משלמים לך איך ניתן לירוק בצלחת שממנה את אוכלת, הרבה מעסיקים לא מבינים את זה.

מי שמצליחה להפנים את כוונתי תדע שיש בזה קידוש ה' גדול – כמובן בלי להתפשר על כל כללי הצניעות

למה צריך להגיע למצב כזה שכל חצי שעה נמדדת ונספרת בצורה לוחצת כל כך? אני חושבת שהבעיה היא שמתחייבים למסגרת מאוד לוחצת. לעבוד כל כך הרבה שעות ביום לא משאיר אוויר לנשימה. אין זמן לבקר סבא מבוגר, אין זמן לעזור לגיסה שילדה ומי מדבר בכלל על שכנה… ומה עם ברית של אחות? אלף פעם מתלבטים אם ללכת… אין זמן ללכת למסיבות של הילדים ואין זמן "לחיות"!

ואז…כל חצי שעה נמדדת ונספרת כי באמת במקום אותה חצי שעה יכולנו לעשות אלף דברים "חשובים". כל המירוץ הזה, בעייתי. כל אחת יודעת כמה שעות זה המקסימום שהיא נשארת "שפויה". שפויה זה אומר רגועה, ונשארת היא. היא עם כל האישיות שבה. כן, היא עם כל הפוטנציאל שהקב"ה חנן אותה. כל אחת והאישיות שלה, שתפרח, שתעוף קדימה!!! שתהיה היא עם כל האישיות שבה!

אבל מה? עייפים, לחוצים ו…אין זמן! המסגרת יותר מידי חונקת…מוגזמת… אז נכון, נחמד לדמיין שלצאת בבוקר ולחזור בצהריים זה מסתדר מעולה. אבל צריך לקחת בחשבון את החיים האמיתיים: כמה מרווח נשימה אני צריכה בשביל להיות שלווה ורגועה ולנהל את המחויבויות בנחת. כל אחת והצורך והיכולות שלה.

אחת תגיד שיום חופשי פעם בשבוע זה מעולה, אחרת תגיד לעבוד 8 שעות פלוס מוניות ואחת תגיד מקסימום 6 שעות עבודה ביום. אין צורך בכח לדחוף את העגלה. לא אנחנו המפרנסות. אנחנו רק משתדלות. מה שמגיע לנו נקבל. צריך מסגרת רגועה ומתונה ולא מירוץ.

תגובה

אכן את מתארת מצב אידיאלי. לצערינו עולם העבודה הלחוץ דורש מאיתנו הרבה, בתפילה שנוכל למצוא את האיזון. לפעמים אין ברירה ואחרי שאלת רב זה מה שצריך לעשות.

צריך זהירות מאוד גדולה מגזל!!!! יש היום הרבה מקומות עבודה שהשכר הינו גלובלי ולא מורידים על שעות חסרות. למרות שהמעסיק מאוד לא מרוצה וממש לא מסכים עם השעות החסרות… במקרה כזה סיפור כמו זה הינו מצווה הבאה בעברה.

נקודה נוספת שצריך לתת עליה את הדעת שגם במקרה שכן מורידים מהשכר על שעות חסרות יש כאן הפרת התחייבות. אם עובדת חתמה על חוזה ובו התחייבות על שעות אותן היא צריכה לעבוד עליה לעמוד בכך ולא להשאיר את המעסיק עם עבודה שאין מי שיעשה אותה…

שני הסיפורים האחרונים הינם מותרים רק אם יש הסכמה מפורשת מצד המעסיק על הפחתה משעות העבודה, או שהעובדת מוצאת זמן אחר בחודש להשלמת השעות החסרות. אני אכן חושבת שעובדת שמשלימה את שעות העבודה שלה היא אכן מוצלחת! היא ישרה והוגנת עם המעסיק שלה!!! וזה אכן ערך עליון!!! מי שמרגישה שאצלה זה על חשבון חיים שפויים שתלך לחפש עבודה אחרת עם פחות שעות.

גם אם יש הרגשה שההנהלה מבינה וזה בסדר מצידם צריך לברר את זה מולם בצורה מפורשת ולא להסתמך על כך שאם הם שותקים זה כנראה בסדר או אם הם אמרו למישהי אחרת במשרד שזה בסדר אז אפשר להקיש מזה גם אלי וכו'…

שלום וברכה שמורה יקרה שדואגת ומסייעת להתחזק, רציתי להגיב לסיפורים האחרונים.

על ערכים ומצוות לא מפסידים שזה בוודאי נכון, אך צריך לקחת בחשבון שלא יהיה על חשבון הזולת – כמו שקרה לפעמים שהגעתי לקופ"ח והמזכירה/ האחות התפללו והמטופלים/ מטפלות צריכות להמתין. או שאם אעביר את כל המבקשים והממתינים לעבור כביש (שהם כבר חוזרים הביתה ) אאחר לאסוף את הילד מהגן כמובן, לא לשכוח את תפקידנו בעולם- לעשות את רצון ה' בכל עת ובשמחה!! תמשיכו במלאכת הקודש

דבר ראשון תודה ששיתפת!! ממש אהבתי שברגע האחרון ויתרת על חצי שעה בעבודה ולא סתם חצי שעה אלא חצי שעה שבה יעריכו אותך שהספקת יותר שעות… ויפה שלא חיפשת תירוצים כמו "למה חייבים לעזור לאחרים על חשבון העבודה…" ישר כוח!!

***

תודה על הסיפורים המחזקים שמכניסים פרופורציות הנושאים הללו גם חשובים (סיטואציות של רגישות ומידות ולא רק הלכות והתמודדויות 'דרמטיות') יישר כוח גדול.

***

היה כל כך כיף להיזכר ב"השומרות על הגבולות" החזרתן אותי שנים אחורה.. תודה!!! ‫

***

ככה ההנהגה היהודית האמיתית לעשות מה שנכון ולא מה שהיצר התחרותי אומר. יישר כוחך!

***

איזה סיפור מקסים!! סוף סוף סדר עדיפויות נכון וישר….אנחנו בעולם ככ הפוך ומבולבל שלקרוא כזה סיפור עושה סדר בראש. כל הכבוד לשמורה!!
***

מרגיש לי כל כך נכון המסר ששלחתם השבוע!! התחום הוא כל כך אפור עם נטיה לכיוון אחד – לגמור את השעות ערך חשוב מאד. אך לא על חשבון הדבר העיקרי – הבית.
***

ואווו אהבתי! אני כל כך מעריכה!! סיפור כל כך יפה ומחזק!! מזכיר לנו מה העיקר ומה טפל..! תודה שפרסמת!!

***

!!!!!!!! כל הכבוד!

***

אהבתי!!