את המילים הללו התיישבתי לכתוב לכן בעקבות המגזין האחרון של דף הבית "ויגבה ליבו". איזה עיתון יפהפה!
הגאווה היהודית המחזקת שנשבה בין דפיו החזירה אותי שנים אחורה.
פעם, כשהייתי בסמינר, למדתי הוראה.
אין לזה זכר. תעודת ההוראה שלי אפילו לא נולדה. הדידקטיקה, המתודיקה וכל הסמנטיקה הזו – לא הותירה רושם על חיי.
רק דבר אחד נשאר.
היינו ילדות תמימות וחמודות בכיתה י"ג או י"ד, והגענו לנושא שנקרא 'הוראה בפרברים'.
הלכנו לבקר בבית ספר מהסקאלה הזו. הבטנו סביב. בילדות, בתלבושת שהייתה נראית רחוקה ממה שהכרנו, בתקשורת בין התלמידות למורות, במושגים שהיו שם, ובכל העולם שבקו התפר. בכל העולם שהכרנו קצת, אבל לא מספיק.
מתישהו אספה אותנו מישהי מהצוות של בית הספר. אולי היתה זו המנהלת, אולי אחת המורות.
השנים שחלפו טשטשו את רושם הדברים שנאמרו, ואולי גם באותם רגעים הרושם היה חלש מדי… רק משפט אחד הרעיש אותי כבר אז, ומאז התחלתי להתחכך בעולם שבחוץ – הוא מנחה אותי אינספור פעמים.
היא אמרה כך: "תזכרו שלא משנה מה הסגנון שלכן, כמה אתן חושבות שאתן מתלבשות יפה ויש לכן ראש פתוח – תמיד התלמידות יסתכלו עליכן כמו שאתן מסתכלות על אשת שאלים ממאה שערים. והן לעולם לא ירצו להיות כמוכן (להוציא מקרים נדירים מאוד של בנות שכן רצו בתיכון לעבור לחינוך חרדי). אבל, אם תהיו אמיתיות וחזקות מבפנים, הן יזהו את זה וירצו לקבל מכן".
וואו! זה היה עוצמתי כל כך. ומאז, המסר הזה ליווה – ומלווה – אותי בכל הצמתים.
בדיוק כמו שמתואר בעיתון, יש זמנים בהם פתאום החצאית נראית שמוטה מדי. הילדים נדבקים ומנדנדים מדי, ו-מה חשבתי לעצמי כשהלכתי למרפאה הזו במטפחת? ולמה, למען השם, נסחבתי עם עגלת התאומים המסורבלת הזו? הייתי יכולה לשים את הקטן בטיולון היפה, ואיכשהו להסתדר עם ה'גדול'…
וזה קורה גם בעבודה. שוב צריך להודיע לראש-צוות על חופשת מחלה כי הילד חולה. לא, לא זה של הפעם הקודמת, אחיו. ואני מרגישה טרחנית, והסיבות לחופשה משומשות כל כך…
ואז אני נזכרת באותו משפט שתפס אותי, ואומרת לעצמי: לא יעזור לך כלום! לא יעזור לך ללבוש פאה, גם אם היא תהיה מסורקת. גם אם תלבישי לילדים את הסט המושקע, ותתרצי את ההיעדרות כזמן איכות והשקעה בילד… גם אם תטוסי, תלמדי, תרימי פרויקטים, תתקדמי. תדברי במילים של בית מרקחת. תגידי 'בסדר' כששואלים לשלומך, במקום 'ברוך השם'.
מה שתעשי או לא תעשי, איך שתגיבי או לא – תמיד, תמיד תישארי בעיניהם מישהי מוזרה מעולם אחר. חבל לנסות לעשות רושם.
מה כן?
תהיי את. פשוט תהיי את. נעימה, מכבדת, ובעיקר – מחוברת לעצמך. אין צורך לשווק את האמת; בשקט בשקט היא משווקת את עצמה, וגורפת הערכה.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח.
לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.