לגבי הסיפור של שבוע שעבר, היות שראיתי בתגובות שכמה התלוננו על הסיפור הזה, אני מגיבה עכשיו את מה שרציתי לכתוב שבוע שעבר ובסוף שכחתי.

אני עובדת במשרד חרדי לגמרי כבר הרבה זמן, באמת ששומרים כאן על ריחוק, לא רק מצידי אלא גם מהצד של הגברים. עם זה שהכל בסדר גמור, היה צריך פעם לתקן ידית של דלת במשרד, ואני הייתי היחידה שהייתה חוץ ממי שתיקן את הדלת (הנושא של יחוד מסודר בזמנים האלה…) הוא הסתבך עם הידית והיה צריך יד נוספת שתתפוס את זה מהצד השני, קרי לעשות את זה ביחד אם עוד מישהו, והוא ביקש שאעזור לו, היה לי מאד לא נעים ולצערי עשיתי את זה… מה שהכי הפריע לי שבמקום של אין ברירה גם אני וגם הוא לא חשבנו שזה לא אפשרי. הכי כאב לי ששניה אחרי שהוא סיים נכנס עוד אחד למשרד, ואם הייתי מסרבת הוא היה מסתדר מצוין אחרי 2 דקות.

מה שלמדתי מזה לעצמי היה שצריך להשאיר את היד על הדופק באופן קבוע, אפילו שבעצם הכל בסדר מכל הכיוונים. ואכן הבנתי את אלה שכתבו שצריך המון כח לעמוד על זה ולהישאר הלא נחמדה… תודה על המדור המקסים. אני עוקבת אחריו ממש באופן קבוע… ‫

רוצה לומר לכן תודה ענקית ענקית!!!!!!!!!! על כל ההעלאה של הנושא הזה-היחס בין גברים לנשים בעבודה, רואים מהתגובות וממה שהבאתן בקובץ המושקע שצירפתן שזה בנפשנו! אבל זה כל כך כל כך קשה!!

עזר לי מאד לקרוא תגובות של אחרות ולהרגיש עד כמה ההרגשה שלי מובנת, גם אחרות חוות את זה, ולא לקבל תגובות מחלישות של "מה הבעיה? הוא אומר לך ככה פשוט אל תעני לו….." תדעו שיש לכם זכויות עצומות! כל אחת שהתחזקה במעשים/בדיבור/אפילו במחשבה לטובה-הכל נזקף לזכותכן!!

תמשיכו להעלות את זה, ולחזק את כולנו, באמת כמו שאחת כאן כתבה-מבחינה מסוימת זה חמור יותר מהאינטרנט-בו לפחות אני יכולה לשים סינון, ועם גברים אני צריכה להיות ה"מסננת" בעצמי וזה "אביזרייהו דעריות"….. זה נושא שעולה וקורה בכל יום…… אבל ב"ה היום אני מרגישה כבר מחוזקת יותר, בזכותכם.

אני לא מהמגיבות… קוראת תמיד את כל התגובות של כולם ושל כל האלה שרושמות שהם לא מהמגיבות וצוחקת…. אבל אני באמת כזאת, תמיד מתאפקת ולא מגיבה אבל זה כל כך חשוב לי שלכן כן החלטתי להגיב…..

מבקשת מאד מאד…. תמשיכו להעלות עוד ועוד סיפורים של התמודדויות ובעיות – של עבודה עם גברים!! של עבודה במקום חילוני!! של בעיות יחוד! זה הבעיות הכי קשות שיש , וזה נותן כח לשמוע איך בנות מתמודדות עם זה…

אני כל שבוע מחדש מחכה לראות אולי השבוע יהיה סיפור בעניין הזה… סליחה שאני אומרת אבל הבעיות הרגילות של איזון בין בית לעבודה יש אותן בכל עבודה, מעבודת הוראה ועד עבודת מנהל בחברה חילונית, זה לא המקום שהשמורה רוצה לתת לנו,

השמורה נותנת לנו, הבנות שעובדות בכל המקומות הללו  את הכח להמשיך ולהחזיק בחבל. כל המקומות של כורח מציאות ובלית ברירה… האינטרנט, הסביבה המעורבת , והעולם החיצוני,

מחכה מאד מאד לימי שלישי כל שבוע מחדש…. מעריכה מאד את העבודה שלכם! ושתדעו שבזכותכם הרבה עדיין מחזיקות בחבל ולא נפלו ממנו… שוב תודה ענקית….

נ.ב. הכי התחברתי לתגובה הזאת…. מצטטת את התגובה האחרונה שהיה היום:

"…. ואז נצטרך מישהו שיקים שמורה ללא כל כך שמורות! " רוצה להישאר בשמורה הזאת שתתאים למי שבאמת צריכה אותה….

בקשר לסיפור הקודם – אולי באמת כשצף סיפור שמספר על בעיה הלכתית-כמו ייחוד  (ולא בעיה השקפתיתרוחנית), יש מקום שהשמורה תגיב טיפה על הפן ההלכתי? למה ההערות על הנושא של "ייחוד" מגיעות מהתגובות ולא מהמערכת?  (שאין התרים של בעלך העתידי.. מצלמות אבטחה… לא אמור להיכנס מישהו  וכדו' ) היה נראה לי מתאים 2 מילים על הבעייתיות שבזה..

אין בדברי חלילה ביקורת על העבודה הנפלאה, רק בקשה להוספה. תודה!

תגובה:

צודקת! הלוואי ויכולנו
בעבר רצינו לתת פינה של 'מעבר לסיפור'. טוב… יש למה לשאוף:)

תגובה לסיפור "ספיישל":

הרבה בנות כתבו בתגובות וגם בסיפור עצמו, כל הזמן דיברו על זה שהיא עשתה משהו שהוא מעבר וכו' ושאפילו שאין בעיה הלכתית היא לא נסעה וכו'.

אז שתדעו שהדבר הזה לא כ"כ פשוט הלכתית, יש בעיה מאוד גדולה לנסוע עם גבר, שכל אחת תברר עם רבה, קל וחומר אם זה עובד במקום העבודה שאז יש יותר קירבה… אז כדאי מאד שכל אחת תבדוק את זה לעצמה.

אשתף בסיפור שהיה לי- ביקשתי מהמעסיק לקבל מסך גדול ממקום העבודה הביתה כדי שיהיה לי יותר נוח כשאני מתחברת מרחוק לפעמים, והוא הסכים. תכננתי להזמין מראש נהגת, אך כל התקלות ביום אחד: בדיוק ביום שרציתי לקחת את זה היתה בעיה של ייחוד [כי כל הבנות לא הגיעו/יצאו ממש מוקדם ונשארתי לבד עם הגברים] והייתי חייבת לצאת יותר מוקדם ממה שאני רגילה ולא יכולתי להישאר בעבודה ולחכות עד שאמצא מישהי שתבוא, לנסוע באוטובוס לא אופציה כי ירד גשם ויש הליכה של 8 דקות עד התחנה ולא רציתי שהמסך ייהרס, בינתיים חיפשתי נהגת שתיקח אותי ולקח לי המון זמן למצוא, ואח"כ שסוף סוף מצאתי מישהי שהיתה מוכנה לבוא לחור שהייתי בו חיכיתי לה המון זמן.

כך יצא שעמדתי עם המסך למטה בכניסה לבניין בסביבות חצי שעה [אולי יותר] וחיכיתי, תוסיפו את זה שתוך כדי הכל אני מקבלת טלפון שאח של סבתא שלי נפטר וצריך לבוא ללוויה, ואני תקועה לי עם מסך… וכל זה כדי לא לנסוע עם נהג [+לא להיות בעבודה כשיש יחוד]! שתדעו לכם שזה לא היה קל אבל היה שווה! ידעתי שאני עושה את מה שצריך.

תגובה לסיפור "ספיישל":

קצת באיחור, אבל חשוב לי להגיב, זה ממש בנפשי.

לפני כמה שנים טובות עבדתי כחלק מצוות בגני בנים באיזשהו חיידר באזור המרכז. היינו נוסעות, שלוש עובדות גנים בחזור מן העבודה יחד עם מלמד מהת"ת. המלמד היה קצת יותר פתוח באופיו, ובאופן קבוע הייתי נחרדת לשמוע שיחות שמתפתחות בינו לבין עובדת נוספת עימי ברכב.

זה לא התאים לי. ממש לא. זה היה סוג של אוקסימורון- הרי אלו חרדים!!! משלנו!!! ואנשים שעובדים עם הנשמות הטהורות שלנו!!! אז איך???!!! אבל כנראה שכמו בכל דבר, ההרגל עושה את שלו, ורגש הדיסטנס כלפי גבר מתקהה, וכך המצב הגיע למה שהגיע.

באיזשהו שלב הפסקתי לנסוע בטרמפ הזה, למרות שחסך לי דרך מתישה. היה זה מעל ומעבר בשבילי. תודה שעוררתם את הנושא, כ"כ קל ליפול בו, וזה כ"כ חמור ומביא לקלות הדעת והראש. יישר כוחכם והמשיכו לעשות חיל!

אני כל כך מעריכה את זה!!! חיזקת אותי המון! נהניתי איך שעשית את זה בחכמה בשקט וכדרך אגב, אני גם עובדת עם גבר דתי ומעצבן אותם דברים שאני מחמירה בהם. נהנתי איך הסתדרת בלי לעשות מזה עסק ובלגן! הרבה הצלחה בהמשך…..

***

בקשר לנסיעה עם גבר למי שכתבה אם אין בעיה במונית- יש בעיה בנסיעה גם גבר שמכיר ויש סיכוי שיפטפט בדרך, מה שהרבה יותר קל להישמר כשמדובר בנהג מונית זר. אגב סיפרה לי מישהי שנוסעת מדי פעם עם נהג מונית קבוע שזה באמת ניסיון כל פעם שהוא מדבר להשתדל לא לשתף פעולה…

שמורה היקרים, תודה על החיזוקים, כל אחת שעובדת בסביבת גברים וכן עם אינטרנט חייבת להיות מחוברת, רציתי לשתף בסיפור שקרה אצלנו:

השבוע לראש צוות היה השבוע יום הולדת ועובדות תחתיה החליטו להפתיע אותה במסיבת הפתעה שכללה גם גברים. חשבנו אני וחברתי איך המסיבה אמורה להיראות והגענו למסקנה שאין לנו מקום במסיבה זו.

ברוך השם שלא הלכנו כי הבנו שהייתה אווירה משוחררת ולא מתאימה לבת ישראל.

כדאי לכל אחת לחשוב היטב לפני כל צעד, חבל לאבד זכויות ברגע כשנמצאים במקום שדעת המקום לא נוחה עימו.

שלום רב בקשר להערה שכתבה מישהי לגבי עבודה ביחידת 8200: שמעתי בנות השואלות: יש הרבה חרדיות בשב"ס ובמשטרה (רובן באמצעות מכרזי חשכ"ל), אז מה ההבדל?

רציתי לספר משהו בבחינת "צאי לך בעקבי הצאן", מדובר בסיפור מלפני 30 שנה. אשה יר"ש עבדה לפרויקט כלשהו עבור הצבא באמצעות חברת כח אדם, בשלב מסוים הצבא רצה שתעבור לעבוד אצלו, מה שנקרא "אזרחית עובדת צה"ל". בעלה של אותה אישה, ת"ח וראש כולל בבני ברק פנה למרן הרב שך וקיבל תשובה שלילית. האישה הנ"ל עברה אח"כ לעבוד יחד עם אימי בחברה אחרת כך ששמעתי את הסיפור מכלי שני, מאמינה שיש מבנותיה בשמורה ואם הן רוצות לדייק או להוסיף על הסיפור מוזמנות בשמחה.

בכל מקרה, חשוב להבין ששאלה על עבודה במקומות כאלו אינה הלכתית גרידא, מדובר גם בשאלה השקפתית. לפני כחודשיים התפרסם מכתב מאת הרבנים בחתימת מרן הרה"ג אדלשטיין המתריעים מפני עבודה במקומות אלו וכמובן שהדבר מדבר בעד עצמו. בהצלחה לכולן .

בקשר להתמודדות שלנו מול צוות מעורב ו/או בוס חילוני: אני לא מסכימה עם מי שאומר שהם מבינים את זה יותר ממה שאנחנו וכו'.

מההיכרות שלי (היכרות לא דלה, לצערי.) -, הם לא מבינים. משונה בעיניהם. לא ראיתי שהם מעריכים את העקרונות שלנו.. הם כ"כ רגילים לפריצות איומה, כך שהם לא מבינים מה הבעיה בשיחה נחמדה וכו'. (במיוחד אם הכיבוד כשר למהדרין, בדץ!!)

אני חושבת, שהדרך הנכונה והאמיתית היא להיות בטוחות בעקרונות שלנו. ובזכותנו לעמוד עליהם. ולא, אין לנו שום צורך שהם יעריכו את העקרונות שלנו.. ו.. כן. רוב האנשים ורוב הבוסים, לא חושבים שהם קנו אותנו, ומכירים בזכותו של העובד לסרב לחלק מהבקשות שלהם. רק תהיו בטוחות בזכותכן ותשתמשו בה. בביטחון!

בואו לא נצפה שהם יבינו, ולא ננסה להסביר להם למה וכמה זה לא נעים לנו. החושים שלהם לא יכולים לחוש את הרגישות שלנו.

כדאי שנשים לב שעולם התעסוקה היום מאד ליברלי, ומאפשר שונות. אנשים מעיזים לסרב / להביע דיעה. ולגיטימי מאד לא לאשר השתתפות באירועים שונים, מסיבות שונות ומשונות. אולי פשוט כדאי להשתמש בזכותי הדמוקרטית ולומר, לא יכולה, לא מתאים לי. בלי לנמק. אבל, הי, זה רק נשמע פשוט, האמת היא שזה בכלל לא קל…

בהצלחה לכולנו!

בתגובה לדיון על חוסר הלגיטימיות בבקשה של הבוס, לקבל תמונות מהחתונה…

בתור מי שנמצאת כבר כמה שנים בשוק העבודה, אני מסתכלת על העובדות הצעירות והטריות, ורואה איך הן מסתכלות על כל דבר סביבן בעיניים של הלכה והשקפה (אשריהן!!! הלוואי עלי) אני רק רוצה לתת להן כח, וביטחון עצמי, שמותר להן לעמוד על שלהן גם מול אנשים שרחוקים מאד מהלכה.

הרבה מהאתגרים שהן נתקלות בהן (ומהסיפורים שעולים ב"אישי לשלישי") הם נשיים- אוניברסליים, וסירוב שלהם יתקבל בהבנה מלאה גם על ידי "בוס" שלא מבין כלום בעולמה של עובדת חרדית. לא צריך כ"כ לחשוש לבקש… ומה יחשבו עלי… ואם הבוס לא יאהב את זה…

במיוחד בכל הנוגע לדיסטנס בין גברים ונשים בעבודה מעורבת:

אם את לא רוצה לשבת אישה יחידה בחדר עם 4 גברים- זו דרישה נשית מובנת מאד!

אם את חוששת להישאר לבד בקומה עם המנקה הערבי- זה בסיסי! 

אם לא מתאים לך לשתף את כולם בתמונה שלך מהחתונה- ברור שזה דבר אישי! 

אם את לא רוצה לנסוע טרמפ עם בוס שאת בקושי מכירה- זה אלמנטרי! גם עובדת חילונית לא תמיד תסכים.

ומנגד:

אם עובד מדבר אל עובדת בצורה שלא מתאימה (לפי דעתה!) – זכותה למנוע בזה, אם על ידי הבהרה ישירה ואם בעקיפין בעזרת ה"בוס". שלא תרגיש מבוכה שמא לא יבינו, או יחשבו שהיא קיצונית. יש היום יותר מודעות לדברים האלה, (יש לכך גם חוקים), ולכן גם עובד שלא מבין דבר בהלכה, ייזהר ויישמר אם תעמדי על זכויותיך.

לנו בעבודה היה סיפור של עובד שלא כל כך ידע את הגבולות שלו, כמה בנות פנו ל"בוס", והעניין טופל.

תעמדי על הזכות שלך להרגיש נח ובטוח, בתור "אישה", המעביד שלך חייב לספק לך את זה.

קודם כל נהנתי מכל מילה! והמגזין המודפס באמת שווה קריאה!

לגבי הסיפור משבוע שעבר, רציתי להגיד לך שמאז שקראתי על המשפט של אפרים זצ"ל שלא להוסיף משפט שלא צריך, זה נכנס לי הרבה יותר למודעות!!!! אני נזהרת עוד יותר (ותמיד השתדלתי להיות זהירה).

שכל החיזוקים יהיו לעילוי נשמתו.

אני רוצה להגיב על מה שנכתב עליו ועל ה"עוד משפט" הזה, שרק לאחר קריאת התגובות התחדד לי כמה עמוק הוא המשפט ורלוונטי לכל אחת מאיתנו ולי במיוחד. אני לוקחת את המשפט הזה לתשומת ליבי וזה באמת מגיע בזמן.

וברוח הסיפור האחרון, אני חוזרת עכשיו מחופשת לידה וההתרגשות בעבודה מצד הצוות המתגעגע מרקיע שחקים… לא ידעתי איך להגיע ביום הראשון.. מה לומר? מה להגיב למשפט "התגעגענו אליך!?" ואז קיבלתי את המייל הזה. תודה רבה! ושיהיה לזכות נשמתו הקדושה של אפרים.

כל השבוע שלי אחר. מתנהל בצורה אחראית יותר בשביל להגיע לשבת לא מתוך מרוץ. וזה בזכות הקבלה שקיבלתי על עצמי ביום חמישי לזכות ואח"כ לעילוי נשמת הנשמה הטהורה שגידלת – לקבל שבת 10 דק' מוקדם יותר.

הזכויות הם שלו ושלכם, המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים.

ראשית תודה רבה על הנושאים המעניינים והתוכן המיוחד שאתם מביאים!

רציתי להגיב לנושא קריאה בשם פרטי לגבר. אם בוחרים כינוי אחר, יש להיזהר שהכינוי האחר לא יהיה גרוע יותר… שלא יצור קרבה, ולא ימשוך תשומת לב יתרה ויגרום לדיבורים מיותרים סביב זה.

לדעתי, הפתרון לדבר הוא פשוט- להמעיט ככל האפשר לקרוא בשם בכלל.- בוקר טוב, אפשר להגיד כללי בלי לציין את השם.- בהתכתבות מספיק לכתוב ״שלום״

– כשנמצאים במקום העבודה- אפשר לגשת לבנ״א ולהסב את תשומת ליבו ע״י התחלה בדיבור ״רציתי לשאול….״

(מישהי ענתה פעם בשמורה תשובה חכמה לגבי הנושא: רובינו לא קוראות לחמות בשם, אבל אנחנו יודעות איך לפנות אליה כשצריך…. אפשר להשתמש ביכולת הזו גם כאן).

אני עובדת שנים רבות במקומות חילוניים עם גברים ומעט מאוד פעמים אני צריכה לקרוא בשם.

מצטרפת לדיון על קריאה בשם פרטי. אשמח מאוד לשמוע את עצתכן.

מה עושים בישיבות צוות שנערכות מרחוק כשרוצים לפנות לאחד מהמשתתפים בשאלה? (ולא רואים למי מופנית השאלה בשונה מישיבה פנים מול פנים)

במקרה שאני נמנעת מפניה בשם וזורקת את השאלה לכולם לרוב אנשים לא מבינים ובסופו של דבר אני אומרת- לא, התכוונתי ש X יענה…

אני עדיין ב “מ(ר)חק את המיותר..”

אנא, אל תרפו מהנושא. בתור אישה שמאד שומרת. וב”ה מעולם לא התגלגלתי לשיחה לא ראויה עם גבר. עדיין, הקושי הוא עננננק, ההבדל הוא דק. החברותיות, הרצון והצורך להיות נחמדה הם בעוכריי..

וגם אשמח אם תבדקו את נושא הפניה בשם. זה כ”כ, מאד, לא מקובל לפתוח מייל ב “שלום וברכה” במקום “שלום דוד” (וזה אחרי שויתרתי על ה’הי’…) רוב הרבנים שמוסרים הלכות אומרים שאסור לפנות בשם.. ורוב מוחלט של הבנות, נראה לי, לא מקיים את זה..

אשמח אם תבדקו את הנושא באופן מעשי.. צריך להיות ריאליים, זה לא נראה לי הגיוני לפנות ברבים, נגיד.. (יש לי חברה שעושה את זה, צדיקה אמיתית, לפעמים הם לא מבינים מה היא אומרת, ממש שואלים “מה??”)

בכלופן, תמשיכו לחזק אותנו באופן קבוע בנושא של עבודה מעורבת, תודה רבה!

תודה לכם, 'שמורה', על הפסק זמן המקסים והמעצים בכל יום שלישי! כל סיפור מביא זוית אחרת למחשבה, וגם מעלה מחשבות שאולי לא שמנו לב אליהם בעבר או לא מספיק התחדדו.. וזה חוץ מהחיזוק שמקבלים מקריאת סיפורי מסירות נפש של נשים בזמן שלנו!!!

אני מגיבה קצת מאוחר, לסיפור של רבקה- שדיברה עם תומר, הבוס, ובכלל תפס אותי משהו אחר בסיפור.. כוונתי לסגנון השיחה הישיר והקליל בין הבוס לבינה. אין לי את הסיפור מולי, (וגם אין לי סבלנות לחטט במייל..) אבל זכורים לי מילים כמו "הי רבקה, מה נשמע?" ועוד כל מיני ביטויים אישיים וקלילים…

הסגנון הזה צלצל לי כ"כ מוכר, כי כל פעם שאני צריכה לדבר עם טכנאי / איש שירות / פקיד אני נתקלת בפניה האישית הזו, ואני בטוחה שאני לא היחידה! הם כ"כ מרשימים, נחמדים, אדיבים ומתעניינים, ו-כן, נחמדים….

קודם כל- מודה באמת- זה עושה משהו.. כיף לקבל התעניינות כזאת ולא משנה ממי זה… וזה כ"כ מסוכן!!!!!!!! אפילו אני, בתור אישה נשואה, מוצאת את עצמי נאבקת כל פעם שלא להתרגש מהנחמדות המזויפת הזו שאין מאחוריה כלום!! ולענות באופן אדיב אבל עם גבולות.

אבל אני מתחלחלת לחשוב על בחורה צעירה, בדגש על צעירה, שמקבלת יחס כזה..  אז תדעי לך, מי שאת, שמאחורי הנחמדות הזו באמת אין כלום, בעולם בחוץ רגילים לדבר כך. כולם נראים מרשימים, אדיבים, אבל הכל חיצוני והרבה פעמים מחפה על פנימיות רקובה.. ואני לא רוצה להביא דוגמאות (יש לי)

זה נתן לי הזדמנות לחדד את הדברים אצלי.. וע"כ תודתי.

לגבי קריאה בשם פרטי: שאלתי רב במקום שלקרוא לעובדים בשם משפחה יעורר רק יותר תשומת לב וקירבה, התשובה שקיבלתי היתה שאפשר בשעת הדחק ולא באופן קבוע להשתמש בשם פרטי בסיטואציה שאת לא מסתדרת בלי לכנות בשם.

מניסיון בד"כ אפשר להתחיל שיחה בלי שם בטלפון, לומר הלו, בפנים מול פנים להתחיל דיבור בלי השם שלו במייל, כמו שמישהי כתבה לכתוב @שם פרטי שם משפחה ואפשר גם hi all.

הסיפור עם הברכה מרגש מרגש!

***

לגבי קריאה בשם- מישהי שאלה איך ניתן להמנע מלומר בישיבה משותפת וכד'- משה אמר ש…

האם להזכיר את השם זה בעיה, גם באופן כללי ולא פניה ישירה? אולי אפשר לשאול רב מה נכון, מה מותר, מה עדיף וכד'… בהצלחה

קודם כל אתן גדולות!!! כל הרוחניות שלי בעבודה – זה מכן!!!

יש לי גם שיתוף: מסמיקה, זה מה שאני מרגישה עכשיו. ומאידך- חזקה ונצורה. זה מה שאני עוד יותר מרגישה עכשיו! השבוע התחלנו לחזור לעבוד במשרד פעם בשבוע. הגעתי ראשונה והתיישבתי בחדר שלי – "חדר נשים חרדיות". לאחר מספר דקות נכנס עובד חדש ושאל אשה אחרת – היכן הצוות של אברהם (ראש הצוות שלי) יושב? האשה הזו הצביעה על החדר שלי ואמרה לו להכנס לכאן. הבחור החדש נכנס לחדרי בחביבות יתרה ואני נבוכה כולי, מה אעשה??? זה "לא אני" להגיד לו משהו, אני ביישנית מטבעי!!!

אבל את ואת ואת- המחזקות אותי כל יום שלישי, בזכותכן! עוד לפני שהתיישב, כדי שתהיה כמה שפחות אי נעימות – אמרתי לו יפה וחד משמעית: "סליחה, לא נעים לי, אבל זה חדר של נשים". הבחור כיבד זאת, יצא בטבעיות והכל עבר בשלום. אמנם הרגשתי "פדיחות"- אבל זה היה רק לדקה. עדיף כך מאשר לחכות 5 דקות ואז להתגמגם… או חלילה לחכות יותר…. תודה רבה לכן!

לגבי הסיפור של שבוע שעבר, היות שראיתי בתגובות שכמה התלוננו על הסיפור הזה, אני מגיבה עכשיו את מה שרציתי לכתוב שבוע שעבר ובסוף שכחתי.

אני עובדת במשרד חרדי לגמרי כבר הרבה זמן, באמת ששומרים כאן על ריחוק, לא רק מצידי אלא גם מהצד של הגברים. עם זה שהכל בסדר גמור, היה צריך פעם לתקן ידית של דלת במשרד, ואני הייתי היחידה שהייתה חוץ ממי שתיקן את הדלת (הנושא של יחוד מסודר בזמנים האלה…) הוא הסתבך עם הידית והיה צריך יד נוספת שתתפוס את זה מהצד השני, קרי לעשות את זה ביחד אם עוד מישהו, והוא ביקש שאעזור לו, היה לי מאד לא נעים ולצערי עשיתי את זה… מה שהכי הפריע לי שבמקום של אין ברירה גם אני וגם הוא לא חשבנו שזה לא אפשרי. הכי כאב לי ששניה אחרי שהוא סיים נכנס עוד אחד למשרד, ואם הייתי מסרבת הוא היה מסתדר מצוין אחרי 2 דקות.

מה שלמדתי מזה לעצמי היה שצריך להשאיר את היד על הדופק באופן קבוע, אפילו שבעצם הכל בסדר מכל הכיוונים. ואכן הבנתי את אלה שכתבו שצריך המון כח לעמוד על זה ולהישאר הלא נחמדה… תודה על המדור המקסים. אני עוקבת אחריו ממש באופן קבוע… ‫

למרות שכבר הגבתי, זה נושא חם ובוער, ועולה לי משהו נוסף כרגע, מעניין לפי מה היצר אצלנו מחליט מה “מותר” ומה “אסור” בענייני דיבור וקלות ראש ושיחה עם גברים בעבודה.

נכון שאף אחת מכל חברות השמורה לא תעז לשיר בקול אם יושב איתה בחדר עובד גבר? גם אם כרגע מתנגן שיר שהיא מממש אבל ממש אוהבת, כולנו יודעות שאסור לשיר בקול שגבר ישמע אותנו שרות. אז למה לצחוק איתו מותר? ולהחמיא לו??? (שומו שמיים!!!)

נראה לי שצריך פשוט שיהיה לנו ברור מה אסור ומה מותר, מה ההלכה אומרת. זה כמו שברור לנו שאסור להדליק אור בשבת, וברור לנו שאסור לשתות חלב מייד אחרי ארוחה בשרית, כך צריך להיות ברור לנו איך לנהוג מול גברים בעבודה.

אולי תוכלו בשמורה לצרף לנו הלכות בסיסיות בהנהגה במקומות עבודה לריענון לטובת כולנו?

תגובה

צרפנו את הקובץ “השומרות על הגבולות”, בסוף יש הלכות למקומות העבודה.

עצה שעוזרת (לי בכל אופן) שלא להיסחף לשיחות וקלות ראש עם גברים בעבודה: תנסי לדמיין דמות של תלמיד חכם שאת מכירה מהשכונה שלך או איזה אברך כולל ירא שמיים שאת מכירה מהבניין לידכם, ותעמידי אותו במקום זה שיושב איתך בעבודה כל יום 8 שעות… נכון שעם אותו תלמיד חכם/ אברך- בחיים לא תדברי בכזו צורה??? (בלי קשר לכבוד התורה, אלא נטו, כי זה פשוט לא… לא יקרה לעולם).

אז תדעי בידיעה עמוקה שאין שום הבדל מבחינה הלכתית לשיחת קלות ראש בין אם מדובר באברך כולל שגר ברחוב שלך, ובין אם מדובר בעמית לעבודה סרוג כיפה, מתנחמד, שאת עובדת איתו כבר 6 שנים יום יום… תכניסי לך את זה חזק חזק לראש, וזה מאד יחדד לך את האיסור החמור שבדבר, ואולי יקל עליך בהתגברות על עצמך.

והאמת…. שכן יש הבדל – ולא לטובת העמית לעבודה: הוא מוגדר כמי ש”ליבו גס בה” שיש צורך בסייגים נוספים לגביו…

רציתי להעלות נקודה נוספת, ועל הדרך לעורר ולחזק בראש ובראשונה את עצמי.

מה אתן אומרות (יותר נכון, מה דעת תורה אומרת!!!) על מצב כזה: ציטוט מפתיח לשיחת טלפון: “שלום!! יעקב?? מדברת חנה מחברת…, מה שלומך?? אני מתקשרת אליך לגבי…/ חוזרת אליך בקשר ל…” (לא מדובר בשיחת מכירה, אלא בלקוח החברה שאני מתקשרת אליו לצורך העבודה/ הוא ממתין לשיחה ממני בנושא ענייני).

1. האם נכון לקרוא ללקוח בשמו הפרטי בשיחת טלפון? (מצאתי לזה פתרון, פשוט לדלג על קריאת שמו הפרטי של הלקוח, להזדהות ולהמשיך את משפט הפתיחה של השיחה, ולהתחיל להיכנס לתוכן השיחה, ואז, אם עדיין לא זיהיתי את קולו, או שאני לא בטוחה שאני מדברת עם הבן אדם הנכון, לשאול: “אני מדברת עם יעקב?”. (וגם בזה יש עוד ניאונסים, ואפשר לעלות דרגה ולומר: “אני מדברת עם כהן יעקב?” -העובדה שהוספתי את שם המשפחה שלו לפני השם הפרטי גורמת לקריאת השם להיות רשמית יותר.) ועוד נקודה לתשומת לב, במהלך השיחה ובסיומה, יש כאלו שמרבות לנקוב בשמו הפרטי של הלקוח, זה מאד מוסיף חן לשיחה, ועושה אותה תקשורתית, ויפה…אך מי התיר זאת??? (יש לי חברה ששמעתי אותה בשיחות כמה פעמים ומאד נהניתי, לפעמים השיחה עולה טונים, וממש מרגישים צורך לקרוא ללקוח בשמו: “יעקב, יעקב, תקשיב רגע.. אני אסביר שוב…” במקום לומר כך, היא אומרת: “אדון כהן, אדון כהן.. תן לי רגע להסביר שוב….” רק שתדעו שמהצד זה נשמע סופר מקצועי, ומוערך!!!)
2. האם מותר לי להזדהות בשמי הפרטי כשאני מחייגת ללקוח קבוע שלנו? או רק לומר מדברת כאן ממשרד…. בלי לנקוב בשמי הפרטי כלל (בכל מקרה, ודאי לא נוקבת בשם חיבה שלי).
3. האם מותר לשאול לקוח בשיחה טלפונית “מה שלומך”? (הגם שלא באמת מצפים לתשובה, אלא סוג של פתיח מקובל לשיחה) (הרבה פעמים כשאני שומעת מהצד חברות בשיחות טלפון, ששואלות “מה שלומך?”, זה נשמע לי דבילי (סליחה על הביטוי), כי הרי בינינו, כולם יודעים שאף אחד פה לא באמת מתעניין בשלומו.., בואי, דברי מקצועי וענייני, ודלגי על השאלה המטופשת הזו….)
4. דבר נוסף שעוזר לשמירת דיסטנס (אמנם קשה ליישום, אבל כדאי ומומלץ, כי זה ממש עוזר!!!) כשאני מדברת במשרד עם אחד העובדים ורוצה לומר לו משהו בשם עובד אחר, או שביקש למסור לו הודעה וכדו’, לשים לב לא לומר את שם החיבה של העובד, אלא את השם המלא. לדוג’: “יוסף ביקש שאמסור לך…” (ולא, “יוסי ביקש שאמסור לך…”).

תמשיכו לחזק!!! מעריכה מאד מאד את פועלכן!!! שמורה שמחוברת מהמייל הראשון:)

תגובה

תודה על העצות והחיזוקים.

בנוגע לשאלות שלא ענית עליהן תשובה, בשאלה 2 הרחבנו בגליון דף הבית האחרון.

שאלה 3, צריך לדעת – שאילת שלום לגבר היא אסורה ממש בגדר הלכה, אלא אם כן, כמו שאת אומרת, זו קלישאה לשונית, בכל מקרה אם יש אפשרות כדאי וראוי להמנע מכך.

זה רק שיתוף קטן מעשרות אפיזודות כאלו שיש לי:
אני עובדת בחברה מאד מעורבת, עם הרבה אנשי מקצוע, עם כיפה ובלי כיפה. אתמול התקשרתי לאחד מהם: "הי, נעה, התגעגעתי אליך, לא דיברתי איתך היום" (!!!)
אני: (מתעלמת) "אני צריכה לשאול לגבי…"
הוא: "אני מקווה שזה בסדר שאני ככה מדבר"
אני: "לא. זה לא הסגנון שלי, אבקש שלא נדבר כך."
הוא: "טוב, בגלל זה שאלתי"
וזהו. והוא דווקא אחד עם כיפה. אבל אין כמו הסיפוק של הידיעה שהערכים שלי חזקים, אני דורשת בצורה מכובדת לכבד אותם, ונענית.

כל הזכויות לשמורה.

זה לא סיפור זה רק חיזוק. התחלתי עבודה חדשה ב"ה שגם מציאתה שווה סיפור בפני עצמו. כמו כל עבודה חדשה הייתי אמורה להכיר לבוס והעובדים אותי, ובמיוחד אותי בתור חרדית.

כל ההתחלות קשות אך זאת היתה קשה במיוחד, מאחר והבוס היה אדם אדיב במיוחד. באמת, בעל מידות טובות ועושה "הכל" כדי  שיהיה לעובד שלו טוב. זה התנגש בהמון אי נעימויות, כי אני חייבת להיות אדיבה וכמובן זה עלול להתנגש בגבולות ההלכה.

יום אחד הוא קורא לי ושואל: רציתי לדעת איך את פה, האם את נהנית? טוב לך או שלא? כי את פשוט מאד מסויגת וקשה לדעת אם טוב לך.שמעתי  "מסויגת"-וכמה התרגשתי, הרגשתי שקיבלתי אישור משמים שאני מצליחה לשמור על הסיגים וחלילה לא להיכשל. יש לי גדרות, אני לא מתערבבת! זו לא מילה נרדפת לאנטיפתיות.

קיבלתי את זה בתור המחמאה הכי גדולה והכי שווה בחיי. מסויגת, אבל הכי שייכת לרצון ה' (כמובן שעניתי שב"ה מצוין פה ואני בסדר גמור, אך הייתי מאושרת). לקחתי את המילה מסויגת ואמרתי בליבי-הקב"ה אני שולחת את זה לך, אני בטוחה שהמחמאה הזאת תעשה לך נחת.

תודה לכל השמורות שעוזרות לשמור על הסייגים!