קופת חולים נחמדה במרכז השכונה היא מקום העבודה שלי. אני משתדלת לעבוד ביעילות ולתת את המענה הטוב ביותר לכולם. רוב האוכלוסייה היא חרדית ונעים לי לעבוד מולה, אבל יש פה ושם ביקורים גם של אנשים מסוג שונה.
כזה היה הזקן שהתיישב מולי וביקש שאבדוק לו אם אושרה הבקשה שהגיש. הוא היה חביב ונחמד, הזמן עמד לרשותו, והוא החליט לשתף אותי במיטב הבדיחות ששמע לאחרונה. הבנתי מיד את הכיוון וביקשתי בעדינות שלא יספר. הוא התעלם מהבקשה, אם לא ניקח בחשבון את האפשרות שמכשיר השמיעה שלו לא תקין לגמרי, והמשיך בסיפוריו.
אני מצידי תקעתי את ראשי מול המסך, משתדלת להזדרז ככל יכולתי בבדיקת הפניה שלו, וגם משדרת חוסר התעניינות בדברי הלהג שלו. קיוויתי שהוא לא נפגע, אבל ידעתי שכך עלי לעשות.
זמן קצר לאחר מכן הסתיימה המשמרת שלי ויצאתי מהמרפאה.
לא חולפות דקות ארוכות והמזכירה השניה מתקשרת אלי:
– קרה משהו לא תקין עם אחד המבקרים?
– לא… אני מנסה לשחזר את מהלך היום.
– אחד בשם X התקשר וביקש את מספר הטלפון שלך, לא רציתי לתת לו. הוא ביקש מאד להתנצל על הדברים שאמר. מה הוא אמר לך?? – היא היתה מודאגת – דיבר בחוצפה? איים עליך?
– הא, זה הוא. ממש לא איים, הוא היה מאד נחמד. נחמד מידי… והבדיחה שסיפר לא התאימה לי.
– טוב, אז תדעי שהוא ביקש להתנצל…
השיחה הזאת נתנה לי תחושה כל כך טובה, עשיתי את הדבר הנכון. חשוב להתייחס יפה לכל אחד, אבל לא פחות חשוב לשמור על גבולות ברורים. הצחוק יפה לבריאות, לא לשמירת קשר ענייני.
