לתגובות הקוראות
ארבע נשים מקסימות הן החברה שלי בעבודה. כולנו יושבות בחדר אחד, וזה היה אחד התנאים המוסכמים מראש. המשרד כולו מונה כעשרים עובדים, הבוס מתחשב מאד, מנסה ללמוד את הלך הרוח החרדי ולהיענות בצורה יפה לבקשות שלנו.
כשבאתי לראיון והבנתי את המרקם האנושי, לאחר התייעצות עם רב, ביקשתי להדגיש כי חשוב לי שלא להיות במשרד לבד. מכיוון שעובדים שם היברידי ההסכם היה שנתאם ביננו, הבנות, את ימי העבודה מהמשרד, כך שתמיד נהיה לפחות שתים יחד.
הסיכום עבד חלק לשביעות רצון כל הצדדים. הבוס דרש שכל שבוע נהיה לפחות יומיים מהמשרד, אחרת הוא מרגיש שהוא לא מספיק מצליח לעקוב אחרי קצב העבודה, והצלחנו לתאם בקלות את הפאזל ביננו, שלא תהיה מישהי לבד.
שני תינוקות נולדו למזל טוב בצוות שלנו, עוד אחת לקחה חופשת חתונה לשבוע וחצי, והרביעית טסה לשמחה משפחתית קרובה בחו"ל. ברוך ה' כולן מסיבות טובות ומשמחות – הותירו אותי לשבוע-שבועיים של עבודה בגפי. עומס דווקא לא היה, כי החופשות היו מתוכננות מראש, וכולן דאגו לנקות שולחן, אבל נותרה הבעיה של להגיע לבד לעבודה.
ידעתי שלבוס חשוב מאד נוכחות במשרד לפחות דו שבועית, איך עכשיו אודיע לו שאני רוצה לעבוד שבועיים מהבית, בלי סיבה בעצם, רק בגלל העיקרון שחשוב לי לא להיות האישה היחידה במשרד?
מצד שני, חשבתי לעצמי, זה היה ההסכם מראש! הוא יודע שזה תנאי מקדים, שיבלע את הצפרדע עם מלח או בלי, אני לא באה למשרד!
כבר הכנתי מייל חד משמעי ונחרץ שאין לי אפשרות להגיע למשרד בשבועיים הקרובים. דמיינתי לעצמי איך הוא מתעצבן לקרוא אותו, ואיך אני מתעקשת על שלי. הרגשתי גיבורה של ממש.
שניות לפני שהעכבר עמד על send הטלפון שלי צלצל. זה לא היה הבוס, זו היתה הביג בוס– אחותי הגדולה:) תכירו – עשר שנים מעלי, ותיקה ומנוסה בעולם התעסוקה ובעולם בכלל, חכמה ומבינה עניין, שכיף להתייעץ איתה ולשתף אותה בכל תחום. וזה בדיוק מה שעשיתי.
"קודם כל תירגעי", היה המשפט הראשון שענתה לי, ומיד המשיכה להסביר: "לא עובדים ככה. גם אם את צודקת וגם אם את מאד עקרונית ועומדת על שלך – יש דרך איך לבקש, יש צורה איך לנסות להגיע לעמק השווה, יש מילים ונוסח שאיתם מתאים לדבר עם הבוס. כל הכבוד לך שאת ככה חזקה", היא לא שכחה גם להביע הערכה כנה, "אבל תבואי בגישה של הבנת התמונה בשלמות – לך חשוב לא לעבוד לבד מהמשרד, לבוס חשוב לעקוב מקרוב אחרי קצב העבודה. אולי תציעי לו לעדכן אותו בסטטוס יומי בשבועיים האלו? אולי תשאלי אותו אם באופן חד פעמי הוא יכול לבוא לקראתך?
"תבואי ממקום מבקש, קורא את הסיטואציה בשלמותה, מבין את המעמד שלו כבוס. תציעי פתרונות, ותתגמשי בדברים אחרים. אל תקבעי עובדות בטון קשוח וחד צדדי. גם כשהעקרון חשוב לך – יש דרך איך להסביר את הצורך שלך, איך לבקש שיתחשבו, ואיך להגיע לשביעות רצון של כל הצדדים".
היא סיימה את דבריה, והוכרחתי להודות שהיא בעצם… צודקת.
רק חשבתי על מה אני הולכת לעשות, לא העסיק אותי ה'איך'. מרוב שחששתי לעגל פינות ולהסתפק בתירוצים בתוך הלב שזה מיקרי ורק כמה ימים מתוך השבועיים, החלטתי להיות חזקה עם עצמי, אבל לא הקדשתי זמן חשיבה איך להוריד את הדברים לפן המעשי בצורה מכובדת וחכמה.
לא רק המטרה חשובה, גם הדרך להגיע אליה. זה משנה, ועוד 'איך'.
