לתגובות הקוראות
המקצוע שלי הוא אחד המקצועות החמודים בעולם: אני צלמת ילדים.
לתפוס את תלתלי החלאק'ה השובבים על רקע הדשא, או חיוך של תינוקת אל השמיים- זה הכיף האישי שלי.
וגם של הילדים. אני מאד משתדלת שאיתי יהיה גם כיף להצטלם.
הרי תמונה טובה לא מורכבת רק מציוד איכותי, יד מקצועית ופרופורציות.
תמונה לוכדת שבריר של רגע אנושי, של תחושה ואווירה. כשהחיוך הוא ספונטני, כשהברק בעיניים הוא אמיתי – רק אז מתקבלת תמונה אותנטית ומרגשת.
וכאן אני מוצאת את עצמי לעיתים בקונפליקט לא קל.
מצד אחד אני צריכה להיות נחמדה, כיפית, זורמת ומשעשעת לילד ולמשפחה כדי שהתמונות יצאו מוצלחות באמת, וכדי שהילדים יהנו וישתפו פעולה בשמחה.
אך בצילומים משפחתיים כמו תמונות חלאק'ה- ברוב המקרים גם האב המאושר מגיע, ולמולו קשה לי למצוא את סגנון ההתנהלות הנכון.
שתבינו, קרירות זה היפך האופי הטבעי שלי. הכי קל לי להיות חברה'מנית ולזרום במרץ…
אך מאז שנעשיתי מודעת לנושא, בזכות שמורה, אני מאד מאד משתדלת ומקפידה לשדר ענייניות לאבות גם כשאני מצלמת אותם עם ילד החלאקה, ולשים לעצמי גבולות בהתנהלות.
זה לא קל לי בכלל, ובשבילי זו עבודה מתמדת!
אתמול לפני שיצאתי לצילומים, התלבטתי אם ללבוש בגד קליל, אופנתי ונח מאד לצילומים (שעמד עלי ממש יפה..)
אך לבסוף החלטתי שכדי להזכיר לעצמי מה מקומי ואיך נכון לי לנהוג, אלבש בגד פחות מרשים, וצנוע ללא כל ספקות.
אחרי דקות ארוכות של לבטים מול ארון הבגדים, בחרתי לבסוף בבגד סולידי שאינו מושך את העין.
גם במשך היום, לאורך מרתון הצילומים, חשתי שהרגע הזה בבוקר עדיין משפיע עלי. הבגד הזכיר לי את ההתגברות ואת ההחלטה השלמה שהצלחתי לקבל, ושמחתי לגביה!
היום, בבוקר שאחרי, הייתי עסוקה בעריכת התמונות היפות במחשב.
התינוקת הקטנה שלי בת הכמה חודשים, שכבה בצד בעגלה ולא הפריעה.
בשיא הריכוז שלי, שמעתי אותה ברקע מכחכחת בגרון ומשתעלת מעט.
אחרי דקה או שתיים, כשסיימתי את הפעולה המורכבת בה הייתי שקועה, ניגשתי לראות מה שלומה.
למרבה הבהלה מצאתי אותה זוללת דפי עיתון פרסומות להנאתה. איך היא הגיעה אליו?
נבהלתי והרמתי אותה מיד, ניערתי את שיירי העיתון ובחנתי אותה מכל צד. הכל היה בסדר…
אחרי כמה דקות היא נתקפה גל שיעולים ופלטה חתיכות ענקיות של דפי עיתון!!
כמעט אפשר היה לקרוא אותם!!!
ה' הציל אותי!!!!! הציל אותה מחנק!!!!
מבחינתי זה רגע של נגיעה משמים. אני מרגישה עמוק בתוכי שברור לי לגמרי איזו זכות עמדה לה…
הידיים שלי עדיין רועדות, הנשימה שלי עדיין לא סדירה, אך הרגשתי שאני חייבת לשתף את הרגע הזה איתכן.
לצלם לעצמי ולכן את התמונה הזו למזכרת.
היום יום שלישי של פרשת בשלח
היום נוהגים לקרוא את פרשת המן – לחזק בעצמנו את עניין 'השגחה פרטית' בענייני פרנסה.
תגידו לי, מה זה אם לא 'השגחה פרטית':)
