תודה שאת מחזירה אותנו למקום הטבעי של תפילה כנה מכל הלב לאבא אוהב!

רציתי לשתף בנושא אחר- בנושא הגזל בעבודה. האמת שרוב הסיפורים וגם הקבלות בקונטרול יו שהן סביב האינטרנט- רובן לא נוגעות לי ב"ה. בעבודה יש לי חסימה מלאה למעט צרכי העבודה ובבית יש לי נטפרי שמשמש רק למייל /בנק וכד', נדיר אפילו לקניות. כל הנושא של צ'אטים ופורומים/ חדשות / אתרי קניות בכלל לא רלוונטי אצלי ב"ה.

תמיד הרגשתי טוב עם עצמי שאני בסדר, עד שנגעתם בנקודה של הגזל בעבודה… בעיקרון אני ממש משתדלת לא לעשות דברים על חשבון העבודה, וכשאני עובדת מהמשרד אין בכלל אופציה גם אם אני רוצה. אבל בבית כן לפעמים נכנסתי רק לרגע לסדר דברים קטנים- בגדול בזמנים של בין לבין אבל מסתבר שהיו גלישה של דקות בודדות פה ושם…

הרגעתי את עצמי שזה בסדר הרי כל החברות שלי עם הסמארטפון בטוח נסחפות הרבה יותר…אבל האמת היא שבשמים דנים כל אחד בנפרד ולא בהשוואה לחברו… כשהגיעה הקבלה בקונטרול יו לא להיכנס לדברים פרטיים אפילו לשניה בזמן העבודה, הבנתי שזה השטח שעלי לכבוש… וזה היה ממש קשהה… לא תמיד הצלחתי…

אבל רוצה לשתף בהארה שהיתה לי יום אחד. הייתי צריכה לבצע בדיקה חשובה לבני שהיתה חייבת להיות בשעות העבודה. קיבלתי אישור להיעדר לזמן הבדיקה, ועם הצגת אישור מהמרפאה אני מקבלת השלמה של שעות על חשבון שעות מחלה. הבדיקה התבצעה בקצה השני של העיר, והזמן ששיערתי שייקח כל הסיפור כולל להחזיר את הילד לגן- הוא כשעתיים.

בשטח ב"ה הלך יותר מהר וסיימתי מוקדם מהצפוי. היה לי חשק גדול להיכנס לחנות מסויימת שנמצאת באזור- כאמור בקצה השני של העיר, ולקנות כמה דברים מסוימים שהייתי צריכה ונמכרים רק שם. ידעתי שאם אכנס לשם אף אחד לא יידע שלא הייתי רק בבדיקה, ואת ההשלמה של השעות ממילא אקבל… התלבטתי, ולבסוף החלטתי שזה לא כ"כ ישר שאקבל תשלום על הזמן הזה ואת הקניה אדחה לזמן אחר.

החלטתי לקחת מונית כדי לחסוך בזמן. עמדה שם שיירה של מוניות ונהג אחד כבר "קיבל " אותי. אני מתחילה לצעוד למונית ולפתע הטלפון מצלצל. בודקת מי מחפש אותי ורואה על הצג את אחי. אני עונה והוא אומר לי "אל תכנסי למונית אני פה מאחוריך אני אקח אותך!". התנצלתי לנהג ואכן פניתי לרכב של אחי.

מרוב הלם אפילו לא שאלתי אותו מה הוא מחפש באזור הרחוק הזה. הוא פשוט לקח אותי ואת הילד לגן, המתין שאכניס אותו לגן ואז לקח אותי לבית להמשיך לעבוד. הרגשתי ממש הארה שמימית-" רצית להמנע מגזל, החזרתי לך בחיסכון של המונית!"

לאחרונה קרה לי מקרה בעבודה שהייתי שמחה להציף פה ולקבל עליו תגובות:

אני עובדת במשרד חילוני למהדרין, יש כמה בודדות מהעולם החרדי (על כל גווניו).

לאחרונה היתה ישיבת צוות לאחת המחלקות בחברה. האוכל שנשאר עובר למטבח לטובת כלל העובדים, הוא כמובן הוזמן מקייטרינג כלשהו עם כיתוב "כשר" ולא מעבר. כשנכנסתי למטבח ישבו שם כמה עובדות, ביניהן גם מישהי שמוגדרת כחרדית, והן הציעו לי לקחת. שאלתי כמובן מה ההכשר. התגובה הכי לא צפויה היתה דווקא ממנה "מה את עושה עסק. כתוב כשר. אוכלים!" בלעתי את הלשון. ואמרתי לכולם שאנחנו אוכלים רק הכשרים ספציפיים ואני לא לוקחת.

אני לא שופטת אותה וכבר עשיתי מול זה עבודה לדון אותה לכף זכות, אבל, אני כן רוצה לבקש משהו מנשים חרדיות שעובדות בחברה מעורבת. בבקשה שימו לב לצורה בה אתן מתבטאות כלפי החברות שלכן. אתן, דווקא אתן, יודעות כמה קשה להיות בסביבה שלא מעריכה את ההקפדות שלכן, שלא מבינה את אורח החיים "הנוקשה" שבחרתן. צריך לחשוב ולהיות מודעות איך מילים תשפענה על אחרות.

זה כמובן לא רק בנושאי כשרות אלא בכל נושא של דת ויהדות. אם יש מישהי שמקפידה בנושא כלשהו יותר מכן, ויש לכן משהו להגיד בנושא, שימו לב שאתן לא עושות את זה ברבים. בטח לא בסביבת העבודה. גם כך ההתמודדות היא לא פשוטה. באנה ננסה להיות שם אחת בשביל השניה. ולא לנסות להוריד ח"ו.