גם לי קרה מקרה דומה. לאחר ניסיונות רבים להצליח לשרוד בית - עבודה - ילדים, ניסיתי ממש הכל. הורדתי ממני את בישול הצהריים, את הכביסות ואת סידור הבית. אבל זה לא עזר. סיימתי עבודה בצהריים, וצריכה מנוחה. ואחרי מנוחה - איך אני יכולה לקבל פניהם של… בלי עין הרע כל הילדים ונשארו כ''כ מעט שעות שכבר הערב מגיע וחוץ מהשוטף הרגיל לכל ילד יש את הצרכים שלו, שלא נדבר על הצרכים האישיים שלי ומרחב נשימה. 

יום אחד, אחרי כל הניסיונות החלטתי שזהו זה. סופית. אני עוזבת ומחפשת משרה חלקית בלבד. משכורת? ודאי שאני צריכה משכורת מלאה, אבל אני יכולה רק עבודה חלקית. אמרתי לבעלי - אני מאמינה בלב שלם שהקב''ה יכול לתת לי עבודה ביכולות שלי, והתפקיד שלי זה לגדל את הילדים, להיות פנויה אליהם. 

הייתי ר''צ, משכורת ר''צ. נו...מי בדיוק יסכים לי עבודה רק מהבית (ככה נח לי, כל ההתארגנות לצאת לוקחת לי שעה כולל נסיעה כולל אריזת האוכל וגם חזור, לוקח זמן). הרגשתי סופית שזהו רצון ד', שאגדל את ילדי. מי יגדל אותם אם לא אמא שלהם? 

חיכיתי שבעלי יהיה פנוי בצהריים להודיע לו את ההודעה, זה לא התלבטות כבר, זה סופי. לקחתי בחשבון את כל ההשלכות. אבל היה לי כ''כ ברור. בהיר. אני לא מסתדרת עם עבודה של כ''כ הרבה שעות. בינתיים ניסיתי להתקשר לרב גדול, רק לשמוע שאני לא טועה, ולא תפסתי את הרב. 

לא עברה שעה. קיבלתי חוזה עבודה של משכורת יותר גבוהה ממה שעבדתי, ושעות? היה כתוב: גלובלי. אין מחלה, אין חופשה - לוקחים כמה שרוצים, עובדים כמה שרוצים. משרת הובלת צוות... אמיתי. בהתחלה אמרו לי מהמשרד, אמרתי להם שלא נח לי, אני מעדיפה רק מהבית. קיבלתי הסכמה לכך. אני כבר יותר משנתיים עובדת כך. הקב''ה כל יכול. החיים השתנו מקצה לקצה. לילדים שלי יש אמא פנויה. קשובה. אכפתית.

מזל טוב על התאומות, רוב נחת ושמחה מהן ומכולם. 

גם לי יש תאומים, הם הראשונים, וכשהם קטנים זה דורש ברמה שרק מי שיש לה תאומים יכולה להבין. צריך לזכור שעם הגיל זה נהיה קל יותר, כמו כל ילד. אחד הדברים שהכי אהבתי זה שאת מחייכת פעם אחת ומקבלת שני חיוכים חזרה. תחשבי על זה:) 

אצלי דווקא להשאיר אותם אצל מטפלת ולחזור לעבוד היה ברכה. לי אישית, למרות שזו היתה עבודה חדשה עם הצורך להוכיח את עצמי, ללמוד דברים חדשים וכו', זה היה זמן קצת לנקות את הראש ולחזור מתגעגעת אליהם אליהם ועם אנרגיות לטפל בהם. 

כמובן שזה ממש אישי ומשתנה, אבל לטובת החברות כאן חשוב לי להעלות את הצד הזה. הסיפור בפני עצמו מיוחד, שבחרת בצד הנכון בלי שידעת איך תתמודדו, זה קודם כל מדהים שעשית את הצעד הזה. ואחר כך זו ההשגחה פרטית, שתמיד מחזק לשמוע עליה. תודה. 

[תיקון טכני - לכסף שמקבלים מביטוח לאומי במקום משכורת קוראים דמי לידה קצבת לידה זה עניין לשלישיה ומעלה מענק לידה זה לכל ילד, ומשתנה בהתאם לכמות הילודים ומקומם במשפחה] 

וואו, תודה על הסיפור עם החופשת לידה, באתם לי בול בזמן. חופשת הלידה המשולמת שלי הסתיימה אתמול והייתי צריכה כבר לדבר עם הבוסית שלי מה קורה ומתי אני מתכננת לחזור. 

כרגע זה לא נראה לי מעשי, לא בשבילי לא פיזית ולא נפשית, אני אחרי הריון קשה עם סימפיזיוליזיס, עם ילדונת בת שנתיים ותינוק קטנטן ורגיש מאוד מאוד. רק מה- היתרה בחשבון הבנק היא בערך 3000 ש"ח... החלטתי שכרגע לחזור לעבודה זה לא בגדר חובת ההשתדלות והודעתי אתמול למנהלת שאני מאריכה עד אלול. 

מה יהיה- ד' יעזור, בטוח. איך? אני עדיין לא יודעת... מה שמאוד קשה זה שהתגובות מהסביבה די המומות, "מה, את לא חוזרת לעבודה?!" כאילו ברור ומובן מאליו שחייבים לחזור אחרי 15 שבועות. נתתם לי כוח, בהחלט! 

וואוו כמה נכון כמה יש לי להגיב על זה אני אתחיל שהרבנית רות שמש ממש חיזקה אותי בעניין "פחות שעות יותר ברכה" רואה בחוש איך שהורדתי משרה בשביל להיות יותר בבית קיבלנו כסף ממקורות אחרים. 

היה לי כל כך קשה להוריד משרה, לקח לי המון זמן להחליט בערך שנה וחצי של התלבטויות כי מדובר בהפחתה של המון כסף מהמשכורת והתפללתי ממש חזק לא להקשיב ליצר הרע בנושא הזה וכמובן עוד נשים צדיקות שחיזקו אותי. 

תודה לבורא עולם ששלח שליחות נכונות וגם את הוספת את הסיפור שלך שחיזק והוסיף תודה

גם לי קרה סיפור דומה. היה לי הרבה עומס בבית והחלטתי שתקופה לפני פסח אני מחליטה לקחת חופש מהעבודה - כדי להתאפס ולארגן את הבית וכל מה שקשור, האמנתי שה' יעזור לי מבחינת הכסף. 

ולבסוף פרצה מלחמה (שאגת הארי) שהשביתה את המוסדות לימוד - כך שהיה לי תירוץ טוב לא לעבוד גם מהבית - עם 3 קטנטנים. וכך יכולתי ב"ה לטפל במה שהייתי צריכה- לא הכל אבל לפחות נכנסתי לחג עם בית כשר לפסח לכתחילה.. וגם לקבל משכורת חלקית - אבטלה על התקופה הזו.. 

אהבתי מאד את הסיפור, התחברתי כ"כ למשפט בסוף: רק מלחשוב שיכלתי לעבוד כל החודשיים האלו עולות לי דמעות לעיניים. 

כי קטני אמונה היו בטוחים שאם היו עובדים בחודשיים האלה או אז היתה להם משכורת כפולה. אבל יהודים מאמינים יודעים כי הפרנסה ממנו, והוא החליט כמה כסף יהיה בעו"ש בתחילת החודש ובסופו. אז אם ההשתדלות אינה נצרכת, למה לנו לעבוד קשה? הגזירה אמת והחריצות שקר. 

כל כך מזדהה.. לפני מספר שנים גם אני עשיתי את הצעד הזה ולא חזרתי לעבודה כשהסתיימה חופשת הלידה. ביקורת עומק שנערכה בחשבונות החברה בה עבדתי בעבר הכניסה לחשבוננו סכום שאיפשר לנו להמשיך את החופשה... 

יודעת בוודאות שסיפורים כאלו יש המון! בעיקר קרב אלו שתורתם אומנותם. למרות קיצוצי הממשלה, יש מי שדואג לנו!!

***

וואו! זה כל כך נכון! גם אני הרבה פעמים בדילמה הזאת של- להשלים שעות, להישאר עוד קצת בעבודה וכו' לפעמים זה נכון, אבל הרבה פעמים זו עצת היצר, כאילו העבודה מביאה את הפרנסה שמעתי פעם שהשתדלות לפרנסה זה קנס, עונש, שאדם הראשון התקלל בגלל החטא אז למה לפעמים אנחנו מחפשים כביכול לשלם יותר קנס?:)

***

וואו מרגישה כמעט שזה הסיפור שלי גם לי ב"ה נולדו תאומות וגם אני לקחתי חופשה ארוכה יותר וגם אני קבלתי כספים ממקורות שונים וזה עוד כולל בר מצוה לבן שעלתה ב"ה ועוד הוצאות לא קטנות ובכלל אני תמיד מרגישה שעם כל ילד מגיעה גם חבילה של משמים לגדל אותו פעם זו העלאה במשכורת פעם תנאים וכדו' 

סיפור יפה אין מה לומר, אבל את האמת שממש צרם לי המשפט הגעתי להבנה שכרגע זו לא חובת ההשתדלות שלי, וה׳ יעזור הלאה. הייתי לגמרי שלימה עם ההחלטה והודעתי סופית שאני לא חוזרת עד אחרי פסח. ההקלה שהרגשתי והשמחה של בעלי והילדים כשהתקבלה ההחלטה. 

למה אישה מחליטה כזו החלטה לבד? למה הבעל צריך לשמוח שהוא שומע את זה זו אמורה להיות אם לא החלטה שלו - אז החלטה של שניהם ביחד עם כל הכבוד ויש הרבה לאישה שיוצאת לעבוד, המקום שלנו תמיד ישאר מספר 2 וההחלטות בטח משמעותיות כאלה - נשארות שלו ולא שלה. 

הערת מערכת:

מאחר וזאת לא הנקודה של הסיפור - זה בהחלט לגיטימי מהמספרת לדלג על השלב הזה... לא!?

בכל מקרה, ודאי שיש שני שלבים הכרחיים: בירור עצמי של האישה לגבי כוחותיה ויכולותיה, שלב השיתוף וקבלת ההחלטה המשותפת

ממש מחזק, ורציתי לשתף על מקרה שקרה לי, לפני שבועות היה "הרמת כוסית" של כל העובדים עם המנהל הבכיר וידעתי שאני לא יכולה להשתתף במיוחד שהמשרדים ממוקמים באזור המחסן והרכש באזור תעשייה ומגיעים עובדי המחסן והרכש. ובדרך כלל עורכים שולחנות בחוץ במתחם ליד המשרדים ואני לא ידעתי מה לעשות. 

אכלתי במשרד במקום הישיבה שלי, חשבתי אולי אני אצא רק לראות איפה בדיוק יושבים ואולי רק להגיד שלום למנהל הבכיר, אך אח"כ נזכרתי בסיפור של שמורה שהגיעה רק לראות מה קורה וראו אותה ואמרו לה בואי תשבי ולא היה לה נעים והיא ישבה, ישר כשנזכרתי בזה אמרתי אני לא אצא החוצה וכשעובדת אחת אמרה לי השתתפות חובה אמרתי אני אסיים לאכול אני אצא והם יצאו. 

אני סיימתי לאכול ויצאתי לסגור את הדלת.. אח"כ כשהגיע עובד אמר בואי תצאי יש הרבה אוכל יצאתי ליד המשרד וישבתי בספסל צמוד למשרד ולא הלכתי לכיוון של "הרמת כוסית" אלא ישבתי בספסל ושמעתי שיעורי תורה מהטלפון שלי בזכות שמורה תודה רבה על הסיפורים המחזקים 

את האמת שזו תגובה לסיפור בחיק המשפחה, גם לא לגמרי תגובה ישירה אבל אני חושבת ששמורה זו בדיוק הבמה לפרסם את הפניה/בקשה שלי. 

אם כבר מדברים על שמות פרטיים והקושי להטמיע את הנוהג לקרוא בשמות משפחה, ואם כבר הרבה מאיתנו עשו את הצד הזה ומבקשות שיפנו אליהן אך ורק בשמות משפחה (וחוזרות ומבקשות, ומזכירות, ובולעות את חוסר הנעימות ומבקשות בפעם העשירית...) 

רציתי לעורר עניין חשוב מאד שאני בטוחה שיש רבות שלא מודעות לבעייתיות, והיא- כתיבת שם מלא/ שם חיבה במייל. אנחנו כל כך נזהרות לשמור על דיסטנס, ולהתכתב בצורה מכובדת עם גברים. מנסחות מיילים מרוחקים ורק מה שנצרך, אבל שוכחות שבכותרת המייל מתנוסס שמנו הפרטי לגאון... 

אם החברה דורשת כמובן לרשום בשם מלא, אבל זה בעיקר קורה במיילים הפרטיים שלנו. זה צרם לי מאד לדוגמא שבפורום מקצועי נטו של משתמשים בתוכנה מסוימת קורה לדוגמא שגבאי בית כנסת חשוב שואל שאלה ופניני רוזנקרנץ למשל עונה (תקעתי שם) כדאי ואף מומלץ מאד, לשנות שלא יהיה שם חיבה במייל שאת מתכתבת בו עם כל העולם.

מי שמכיר אותנו- יודע במי מדובר. ומי שלא מכיר- לא צריך לדעת... מקווה שיווצר שינוי בעניין לטובה תודה שהקדשת זמן לקרוא את שאלתי ובקשתי... 

***

מרגש עד דמעות!! לשמוע ולהיפגש שוב במציאות המתוקה של לחיות מהקב"ה!! ובאופן אישי, הולכת עכשיו לנסות שוב להגיש בקשת החזר מס בפעם הלא יודעת כמה.... מי יודע, אולי גם לנו תהיה הסיעתא דשמיא.... תודה לך! 

***

הסיפור הזה נתן לי הרבה כוחות למקום שאני נמצאת בו... קצת שונה מהסיפור אבל באמת זה לא משנה איפה שלכל אחת נמצאת כמה יפים החיים כשהם מלאי אמונה ובטחון - *כמה שזה פשוט נכון* 

***

הגיע לי כ"כ במקום. אני בצומת הזו בדיוק + ילד מיוחד ומאושרת מההחלטה להמשיך ת'חל"ד. בטוחה שזה הדבר הנכון ותודה על החיזוק נ וכמובן שאשמח לסוף כזה משמח... 

***

איזה סיפור יפה, כל כך שמחה לשמוע על הסוף הטוב! בטח יהיו המון תגובות שלא תמיד רואים את הסוף הטוב וכו' אז אני בצד של הסיפור הזה. גם אני מאמינה בניסים... 

***

אם מישהי רוצה הדרכה איך לשנות את השם: בצד שמאל של הדפדפן להיכנס להגדרות, לכל ההגדרות, חשבונות וייבוא, שליחת אימייל בשם, עריכת הפרטים. בהצלחה 

***

למיכל, שהביאה את השיר שלה בתגובות לסיפור הקודם- נהניתי מאד! שיר קצר, קולע, קליט, כתוב בטוב טעם ומביע המון תודה ששיתפת אותנו 

***

וואו! תודה ששיתפת אני שמחה בשבילך וגם מתחזקת לזכור שאנחנו עושות השתדלות, אבל לא צריך מעבר לכוחות בורא עולם הוא המפרנס האמיתי 

***

סיפור מדהים ואת עוד יותר, מסר כזה יפה וכמה שכולנו יודעות אותו, לא באמת מצליחים ליישם, אלופה שאת. בתפילה על כולנו. אמן!! 

***

אמאל'ה,  אני עם דמעות התרגשות בעיניים את ראויה לכל הערכה על ההקשבה למצפן האימהי הפנימי כל הכבוד! 

***

גם לי העלה דמעות בעיניים.. מרגש מאד ומחזק עוד יותר!!! תודה לך ותמשיכי להיום אמא בתפקיד האמיתי!! 

***

היי, אם רלוונטי, הייתי ממליצה לה להגיש בקשה לדמי אבטלה עבור תקופת המלחמה. תודה לכן. 

***

מרגש ואמיתי. ממש מגביר את הביטחון בה'. מי שהולך עם ה' – לא מפסיד!

***

וואו איזה סיפור השגחה יפה ממש רואים שזה טבעי ומקורי אשרייך הרבה נחת 

***

מרגש עד דמעות! ממש!!! הלוואי שנחיה תמיד בכזאת אמונה... 

***

מרגש ממש נותן כח דעת לבחור נכון 

***

מרתק. מחכה כבר ליום שלישי הבא 

***

מחזק מאודדד תודה רבה!‫

***

לא הבנתי מה תהומות באישה שיוצאת לעבוד ולפרנס את הבית. לא יפה לשלוח סיפור כזה לקבוצת נשים שרובה ככולה עובדת, ועובדת קשה מאד הכל בשביל להביא פרנסה הביתה בשליחות קדושה. זה קצת מוציא את המיץ... 

***

האמת שלא כל כך אהבתי את הסיפור... נשים חוזרות לעבודה במסירות נפש, עם עומס גדול, וזה מאוד מחליש לשמוע שזה חוסר בביטחון... 

***

הסיפור השבוע הוא לא סיפור מחזק אלא סיפור מייאש, אשמח לסיפורים עם מסר מחזק. תודה,