• תגיות: טכנולוגיה

לתגובות הקוראות

חם היה באותו יום, ובגוש דן דביקי במיוחד. אבל לא זו היתה הסיבה שנעתי על מקומי באי נוחות מוגברת, אחרי הכל המזגן עושה עבודה מעולה. הודיעו לכולם בחגיגיות מרובה על כנס איגוד מקצועי שיערך בחודש הבא בתל אביב, בנוכחות מיטב החברות הקיימות בעולם הבניה, אדריכלות, מהנדסים ועוד.

באולם הכינוסים יערכו הרצאות מקצועיות עם ידע עדכני, ובלובי הסמוך יוצבו דוכני הסברה של משרדים נבחרים. את אחד מהם יתכבד לאייש המנהל שלי, והוא מצפה מצוות המשרד להשתתף, להפיח רוח בין האנשים, ולשווק את השירותים המעולים שיש למשרד שלנו להציע.

צוות המשרד מרוגש מהבמה החשובה, והחלו להתכונן היטב: חולקו חומרי הסברה, שיבצו את העובדים במערכת שעות, ואפילו הדפיסו חולצות סט לכולם שנבלוט בנוף…

אמנם המטרה מקצועית לגמרי, אך היה די ברור לי שמקומי לא שם. לא מתאים שאסתובב בכנס שכולו גיבוש, היכרות, חיוכים ולחיצות ידיים, למרות שהוא ממש לא תחת כותרת של בילוי. ליתר חיזוק ההבנה שלי התקשרתי לשאול רב, וה'לא' ששמעתי סגר לי את סדק ההתלבטות.

האמת, שלפני 10 שנים אני כן רואה את עצמי משתתפת בכזה כינוס, אבל היום, ברוך ה', אני במקום יותר טוב, יותר מבין, יותר שמור. תודה לשמורה.

ניסו ללחוץ עלי ולשכנע שאגיע, אפילו לא כל החרדיות הבינו אותי. היה לי מאד קשה להסביר למה אני לא משתתפת בכנס שמקוטלג תחת מטרה עיסקית, אבל בסופו של דבר הניחו לי.

בבוקר המדובר הגעתי למשרד. יחידה כמעט, מצטנפת לי בכסאי. רק שאף אחד לא ינסה לדרבן אותי ברגע האחרון לשנות את דעתי. תחושה מוזרה ירדה עלי, לא אושר, לא גאווה. כנראה שאני לא מספיק שלמה עם עצמי, עוד לא במקום כזה גבוה… קצת מעקצץ לי משהו…

תוך כדי שאני כותבת לכם ומשתפת בתחושותי, נכנסת המזכירה לחדרי.

בידה חולצה בצבע הקבוצתי שנבחר, מתברר שהדפיסו גם עבורי. מה אעשה איתה? חשבתי באירוניה, אולי ספונג'ה?

אבל בהבזק של רגע ידעתי מה.

אני אשמור אותה.

אשמור אותה להראות לנינים שלי שהם יצאו צדיקים בזכותה.

בזכות שבחרתי לא ללבוש אותה, לא להשתתף בכנס שיפגע בצניעות שלי, ולא לזרום עם מצבים שנגד רצון התורה, אליהם הייתי עלולה להיסחף במסגרת העבודה שלי.

אספר להם, שסבתא היתה עובדת ש'חולצה'.

תגובות השמורות לסיפור 

באחיזתך בחולצה ובשמירתה לדורות הבאים, עשית פה מעשה הירואי וחכם עד מאד!!! תרגמת לרגש מעורר ומחזק, מדרבן ומרגש, את הסיטואציה הקשה…

מדהימה שכמוך! ציינת שבאותו בוקר של הכינוס הגעת לעבודה ולא הרגשת שום התרוממות, רק משהו מעקצץ כזה… 

כדאי לך לדעת שזה כ"כ נכון וכ"כ "טבעי" שתרגישי כך. בדרך כלל איננו זוכים להרגיש התרוממות מיוחדת בשעת העמידה בניסיון. כנראה, זה עוד אחד מהכלים שיש ליצה"ר הוא השטן רשות להשתמש בהם; כדי להגדיל את עוצמת הבחירה החופשית ובהתאם פי אינסוף – להגדיל את השכר. 

מי שמחפש את ההרגשות וה"אורות" ועל פיהם מחליט האם בחר נכון או לא – שידע שזו טעות! וזו גם סכנה! כי אדרבא, לפעמים יכולים לעלות רגשות מכבידים על אף ולמרות שהשכל יודע שזה המעשה הנכון וזו הבחירה הראויה! 

ואת, באחיזתך בחולצה ובשמירתה לדורות הבאים, עשית פה מעשה הירואי וחכם עד מאד!!! תרגמת לרגש מעורר ומחזק, מדרבן ומרגש, את הסיטואציה הקשה. תודה ששיתפת. חיזקת את כולנו! 

לפעמים הדברים מאד ברורים מה מותר ומה אסור אבל קיים גם כ"כ שטח אפור…

עשה לי משהו הסיפור שלך. זה קשה אבל עשית את הדבר הנכון. יישר כח גדול. לפעמים הדברים מאד ברורים מה מותר ומה אסור אבל קיים גם כ"כ שטח אפור. 

אני עובדת במשרד ממשלתי. הרבה חרדיות, אבל גם חלקן מאד מודרניות. רובינו עובדות ביחד שנים ויודעות לעמוד על "זכויותנו" כשמארגנים דברים שונים. 

לי אישית יש בוס דתי לאומי. והוא מנסה לפעמים ליצור קשר שיחה על סתם עניינים. אחרי שבועות נשאלתי בשיא הטבעיות: "גם הנשים אצלכם הולכות לשמוע שיעורי תורה בלילה?" לרגע חשבתי ואז אמרתי: "ומה עם הילדים?" והוא ענה לי: "אה, גם להם יש שיעורים". והוא הוסיף: "אני אפילו שמעתי שיעור מאשה. אישה מאד חכמה שמאד החכימה אותי" אמרתי לו שאין מצב אצלנו שהגברים ישמעו שיחה מנשים. ופה השתדלתי לקצר ולסיים את השיחה המוזרה הזו. 

בדרך הביתה חשבתי על הדברים ונזכרתי שכבר בכתובים כתוב ששרה מגיירת את הנשים. ההפרדה היתה קיימת תמיד ויש לזה מקום מאד חשוב. דרך אגב, מאד קשה לא להגיב בשיחות האלה במשרד, זה ניסיון מאד גדול שלפעמים אני מרגישה שאני נופלת בו. זה דורש עבודה קשה. בתפילה שנזכה לעשות את הנכון והטוב. 

וזה המלחמה הכי קשה מבחינתי, כי מול החילונים זה ברור שאני שונה, אבל מול החרדיות זה לא קל…

סיפור מיוחד מיוחד, כל הכבוד, המשפט שהכי נגע לליבי הוא "אפילו לא כל החרדיות הבינו אותי" הוא כל כך נכון והוא התמודדות קשה, להיות כאילו מיושנת, ולא יודעת להתממזג ולכבד אותם והן טוענות: אנחנו גם בית של תורה ולמרות זאת יודעים להיות "זורמים" 

לדוג בכנס של יום הזיכרון- אירוע מעורב עם שירה מעורבת, וכשאני לא משתתפת, אז החרדיות הן המזלזלות שאיך לא מכבדת את הכאב של משפחות שכולות ודווקא במקומות האלה צריך להשתתף כי אנחנו לא בצבא, אז שיראו שלא מתנערים וזה המלחמה הכי קשה מבחינתי, כי מול החילונים זה ברור שאני שונה, אבל מול החרדיות זה לא קל, להיות המיושנת שלא רואה מה שרוצה ולא גולשת היכן שרוצה וכו' 

זה מאד מחזק את ההרגשה שלא יצטרכו "להצטנף" כשעושים משהו טוב, שהוא רצון ה'…

מדהים! מדהימה! אשרייך! אני אשמח לשתף אותך במשפט של הרש"ר הירש, בעבר העלתי אותו כאן והשתמשו בו, זה מאד מחזק את ההרגשה שלא יצטרכו "להצטנף" כשעושים משהו טוב, שהוא רצון ה'. הוא כ"כ חזק וכ"כ מחזק שתמיד טוב להיזכר בו: 

ואם אך תהיה שלם עם עצמך באמת ובתמים, לא תשמע את הלעג, לא תראה את הבוז, ולא יקשה עליך כל קורבן- את ה' יתברך אתה עובד. 

ממליצה לשנן ולחזור ולקרוא, לי אישית זה עזר כמה פעמים, כשהייתי צריכה לאזור אומץ לומר דברים בעבודה, כשהבנתי שזה מה שהקב"ה רוצה ממני, ואותו! ורק אותו! אני עובדת! בהצלחה ושנזכה לעשות רצון ה' ולהגדיל כבוד שמו. 

אני מרגישה שבכלל המציאות הזו של עבודה עם גברים, גם אם הם חרדים וצדיקים ורבנים וכו' מאלץ להיחשף לסיטואציות של אינטראקציה…

וואו!! איזו מתיקות של שיתוף!! מאוד מעריכה כל אחת שמתחזקת ומשתפרת, בכלל לא קל בדור של עבודה עם זרים. 

אני מרגישה שבכלל המציאות הזו של עבודה עם גברים, גם אם הם חרדים וצדיקים ורבנים וכו' מאלץ להיחשף לסיטואציות של אינטראקציה, כשרה ככל שתהיה, עדיין לא אידיאלי בכלל ותמיד אחרי תקופה שקטה בבית ישנה תחושה של: 

לא בא לי לחזור למקום הזה, לא מרגיש לי צנוע לדבר עם גברים זרים, שוחק את הצניעות הטבעית, מבלבל את הגבולות גם בתוך הבית עם החתנים (בעלים של הבנות), הכלות והבנות לומדות ממני, ובעצם אנו מהוות דוגמא לדור הבא. דוגמא של מה? 

אבל היה אצלנו מפגש שהיה אמור להיות מקצועי, והלך ולבש צורה של משהו ממש לא מתאים… היה מאוד קשה לסרב…

מדהימה אחת!!! הזדהיתי ממש, לא אפרט בדיוק מה ואיך למניעת זיהוי… 

אבל היה אצלנו מפגש שהיה אמור להיות מקצועי, והלך ולבש צורה של משהו ממש לא מתאים… היה מאוד קשה לסרב, המנהל גם אחד שקשה להעלות דברים מולו, אוהב לעשות מהם עניין לשאול שאלות וכו', ככה שלא היה לי ברירה אלא להתחמק עם תירוץ מאולץ כלשהו. 

והחרדיות? רובן ממש לא הבינו ממה אני עושה עסק, בסוף ההתלבטות חלחלה גם אליי, האם אכן לא עשיתי סתם עסק מיותר מכל העניין? האמת? לא. לא סתם בכלל. שמירת המצוות ועשיית רצון השם שלי הם ממש לא סתם, ואני מוכנה גם לשלם עליהם מחירים… 

היום פתחתי, קראתי. התרגשתי. מאד. בטוחה שילווה אותי, זה אופף אותי…

האמת שאין לי זמן לקרוא את הסיפורים, בד"כ אני מוחקת.. עמוסה מאד. וב"ה בבית אין לי מייל. למה אני מחוברת? כי אמרו לי ששווה קריאה, אז אולי לפעם שיהיה לי זמן אקרא…. 

היום פתחתי, קראתי. התרגשתי. מאד. בטוחה שילווה אותי, זה אופף אותי… נכון, אני לא הייטקיסטית ולא עובדת בעבודות מהסוג שנתקלים בשאלות כאלו. אבל – עם מראה לעצמי – יש המון מצבים כאלו בחיים, לא רק בעבודה, במשפחה, באוטובוס ועוד. עלה לי כנקודה למחשבה….. 

אני נמצאת עכשיו גם במקום שאני צריכה לבחור בחירות משמעותיות מאוד, שישפיעו על העתיד…

תודה ענקית על השיתוף שלך. אני נמצאת עכשיו גם במקום שאני צריכה לבחור בחירות משמעותיות מאוד, שישפיעו על העתיד. (לא בקשר לעבודה) ולא כולם יבינו מה הבעיה בזה, למה שלא אעשה כך או אחרת, מה את כל כך סגורה. גם אמרו לי "את חיה ב (לא זוכרת בדיוק את המילה אבל משהו כמו גטו)" 

ועכשיו את באת עם הסיפור שלך, והבהרת לי כמה עניינים. נתת לי כוח. אני הולכת לשמור את הסיפור שלך ולפתוח בכל פעם שיהיה לי קשה. תודה. תודה ושוב תודה. 

בקצרצרה

ראשית, תודה לכותבת! מצליחה להגיש את הסיפור בצורה נוגעת, מרגשת כ"כ. ועם משחקי מילים שהן הדובדבן. תמשיכי בס"ד להצליח. וגיבורת הסיפור, ריגשת מאד! אשריך! בהחלט ניסיון לא פשוט. והסיומת מחזקת!!! בזכות נשים צדקניות עתידין להיגאל… 

***

אואו או כל הכבוד באמת זה קשה התלבטות קשה אז איזה טוב שיש את מי לשאול וממש כל הכבוד לך אני מעריכה אותך ומקנאה בזכויות שלך………. וגם לכן שמורה יקרה שכל כך מחזקת את כל נשות עמ"י וגם עובדות הוראה או גננות………. 

***

רק שאלה אחת יש לי על כל הסיפורים הללו: איך אתן מסתדרות באווירה יומיומית כזו? הרי אם לא מבינים שכינוס כזה לא מתאים, כנראה הם לא מבינים עוד דברים, אז איך למשל אתן מעבירות חוויות יומיומיות ביניכן? 

***

וואו איזה סיפור מיוחד ומחזק מאד!! כן, גם אם לא ממש מרגישים בשעת מעשה חוסן וגאווה, עצם המחשבה על הדורות העתידיים נותנת כח ותעצומות גם אני משתמשת לפעמים בטריק הזה:) כל הכבוד! 

***

סיפור מחזק ועוצמתי. הראיה לטווח ארוך היא באמת נותנת כח לעמוד מול כל הנסיונות! מאחלת לך באמת הרבה נחת מהצאצאים לדורי דורות! 

***

מרגש ממש! אני חושבת שאראה לנכדים שלי שהמשרד מחוץ לבית ב"ה ושבזכות זה הסבים שלהם (ומקווה שגם ההורים) לא חוו את אמא מול המסך בבית:) וזה לא פשוט.. 

***

מרגשת אחת!! ממש באו לי דמעות. חמודה שהגעת לכזו תובנה חמודה תוך כדי המצב הלא נעים בכלל. שתזכי באמת לנינים צדיקים וגם עד אז להרבה נחת!! 

***

כמה חשוב שאתם מנגישים את הנושאים האלה מודעות, כי לפעמים זה מרגיש שטחים אפורים ומי אמר שאכשל, זה ניסיון שצריך כח ושיקוף.ותודה רבה! 

***

וואו ריח של גן עדן יש מהסיפור הזה. ממש הזכיר לי את הסיפור של הגבאי צדקה שר' חיים מצאנז הריח מזה גן עדן. תבורכו! זה כל כך מחזק. 

***

וואו אני עם דמעות בעיניים!!!!! מרגשת אחת! מחזקת מאוד את הידיעה וההבנה שכל מה שאנחנו עושות עכשיו משפיע לדורות בעז"ה. תודה רבה! 

***

פשוט אלופה!!! הלוואי עלי ההרגשה השלימה הזאת כשאת מתגברת ועושה רצון ה' גם כשזה לא נעים נתת לי כוח!  

***

ואו.. מיוחד!!! איזה מסר חזק לדורות הבאים הרי כל מטרתנו שיהיו כמונו… חזקי ואמצי!!! 

***

כל הכבוד! אלופההה שלא הגיעה שנזכה כולנו להתגבר ככה וד' ישלם לך בכפל כפליים 

***

יפה איזה כתיבה יפה ומרגשת אהבתי את הקטע הסמלי ששמרה את החולצה:)

***

וואו. ריגשת כ"כ!!!! ציפיתי להפי אנד. אבל לא עד כדי כך אותנטי… 

***

ווא אין לך מושג כמה שאת מרגשת! כל הכבוד לך אלופה! 

***

מרגש עד דמעות איזה זכות שהיא חובה.. 

***

מדהים כמה מרגש כל הכבוד לך!!!!!! 

***

מזכיר את קמחית. מחזק! 

***

מרגש במיוחד!! כל הכבוד! 

***

מרגשששש מרגששש אשריכם 

***

איזה יפה, מרגש!

***

אוהו!!!!!!!‫

***

אשריך!!!‫

***

תודה רבה! 

***

מדהים! 

***

גיבורה! 

***

תגובות לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח 

ראיתי כ"כ הרבה תגובות של נשים מלאות וגדושות באמונה ובטחון, שעיני מלאו דמעות של התרגשות!

רוצה להודות לכן מעומק הלב, לאו דווקא על הסיפור הנוכחי, אלא על כל הסיפורים, וגם על התגובות. 

קראתי את עשרות התגובות על הסיפור "מקושרת"- על הבחורה שלמרות הקושי הרב שיש לה מחיפוש העבודה לא התחברה לרשת החברתית (שאינני זוכרת את שמה…) ראיתי כ"כ הרבה תגובות של נשים מלאות וגדושות באמונה ובטחון, שעיני מלאו דמעות של התרגשות! 

כמה מדהים לראות עוד ועוד נשים שלא מתבלבלות ולא מסתחררות מאווירת הרחוב, וזוכרות את האמת הפשוטה והצרופה שהעבודה והפרנסה היא בידי מי שאמר והיה העולם!! 

גם אני, שב"ה חיה במקום כזה ובאמונה כזאת,(וב"ה עובדת וחיה בסביבה שמורה מאוד) התחזקתי מאוד לקרוא את זה שוב ושוב מעוד אישה ועוד אישה. אני חושבת שההשפעה שלכן עצומה ומשפיעה עלינו כמו גלים שמשפיעים הלאה והלאה! 

אז שוב תודה לכל צוות שמורה היקר וללאה בראשן על עבודתכן המדהימה! מעריכה מאוד ומברכת אתן שתזכו תמיד להמשיך ולזַכות!! ולשפע משמים בכפל כפליים! שמורה ששמחה לפגוש עוד הרבה שמורות…

בימים האחרונים הייתי באיזה מפגש שנתן לי עוד כיוונים ומרץ בחיפוש עבודה, וכן – מצאתי את עצמי תוהה לגבי פתיחת לינקדאין…

וואו! עכשיו אני עם צמרמורות… אני גם כמוך, בחיפוש עבודה ושידוכים, ואכן, זה לא ממש קל… גם אני החלטתי נכון לעכשיו לא לפתוח פרופיל לינקדאין. 

בימים האחרונים הייתי באיזה מפגש שנתן לי עוד כיוונים ומרץ בחיפוש עבודה, וכן – מצאתי את עצמי תוהה לגבי פתיחת לינקדאין. ניסיתי לומר לעצמי שזה לא איפה שאני רוצה להיות, וגם לא נפתח בסינון וכו' ודחיתי את העניין, אבל עכשיו אני רואה ממש הארה משמיים, הסיפור שלך כאן כדי לחזק גם אותי!!!!! איזו סיעתא דשמיא! זה לקבל חיזוק מהרבש"ע… תזכו למצוות!!!! 

ובהצלחה במציאת העבודה המושלמת בשבילך, שיהיה בקלות!!!

אחת הבוסיות היותר מושלמות שהיתה לי נפלה בפח הזה בצורה קשה מאדדד…

חייבת להוסיף: התקשורת הקלה והמטורפת הזו נחמדה מאד מאד, אבל רק בהתחלה. 

אחת הבוסיות היותר מושלמות שהיתה לי נפלה בפח הזה בצורה קשה מאדדד. עבדתי בארגון מוערך מאד בציבור החרדי, שלצערנו הרבה מהעובדים בו נאלצים להחזיק סמארטפונים. היא באה עם המון אמביציה ורגשות פטריוטיים ואני אהבתי אותה מאד כי גם אני הייתי מונעת מאותם רגשות ובאמת הארגון הזה עושה גדולות ונצורות ומלווה בברכות גדו"י. 

לענייננו, היא הגיעה למצב שבו היתה עונה להודעות גם לאורך שעות הלילה הקטנטנות ובבוקר בישיבת הצוות היתה מעדכנת אותנו בהתפתחויות. אנחנו, שעבדנו לא פחות במסירות ובנאמנות ממנה במסגרת שעות העבודה, לא הבנו מעולם איך היא מסוגלת לענות בשעות לא שעות. 

אציין, לא מדובר כאן בארגון העוסק בהצלת חיים ולא קשור לשום צורך רפואי!! וכן מדובר באם למשפחה ברוכה, אשת אברך שכבר מחתנת ילדים, אישה אחראית ומכובדת מאד!! 

לבסוף היא נסחפה כל כך עד שלא הבחינה בין הערות מקצועיות לכאלה שאינן, ונקלעה למערבולת קשה של מסרים שפגעו בה עד שהובילו להתפטרותה בצורה משפילה ופוגענית שגבתה ממנה כוחות נפש רבים. עד היום אני מצטערת מאד מאד על מה שקרה משום שהיא תרמה לארגון באופן יוצא מן הכלל, קידמה המון נושאים והיו לה הרבה הצלחות.

אם כל אחת שלא היתה שלמה מהאופן שבו הבת שלה הוסרטה תשקף את התחושה שלה…

בקשר להערות החשובות שהעלו כאן על האופן שבו מסריטים את בנותנו הצנועות והצדיקות בחוצות קרייה, חשבתי שזאת בעיה שיכולה להיפתר בקלות יחסית אם רק נפסיק להתבייש במחשבות הכל כך לגיטימיות שלנו. 

היום כל עסק ומוסד יודע שהכי חשוב זה להקשיב ללקוח ולרצות אותו. אם כל אחת שלא היתה שלמה מהאופן שבו הבת שלה הוסרטה תשקף את התחושה שלה לבית הספר/ למדריכה בחוג/ לצלמת בת מצווה וכו', ואם אפשר אפילו להוציא את הבת מהחוג הזה בעקבות כזה אירוע (כן, שהילדה תבין כמה שזה לא לגיטימי מבחינתנו) אז התופעה הזאת בודאי תלך ותיעלם. 

עוד משהו חשוב מאוד שיכול לעזור לבת שלך ולכל הציבור – לאור המודעות שעלתה כאן, כשאת רושמת את ביתך לחוג דרמה וכדו' תבררי קודם אצל המארגנת האם מסריטים, איפה ואיך בדיוק. שיבינו שיש לנו דרישות בעניין הזה, בדיוק כמו שיש לנו דרישות כשרות וכדו' שבגללן אף חוג או בית ספר לא יתן לילדות שלנו ממתקים לא כשרים. 

לא אחת אני שומעת על חוסר שיתוף פעולה בין הבנות בפרט לבנות חרדיות חדשות במשרד, הוותיקות לא מקבלות אותן יפה אולי גם חוששות מהן…?

יישר כל על כל הסיפורים המחזקים! אבקש להרחיב גם בנושא של בן אדם לחברו בין הבנות החרדיות במשרדים. 

לא אחת אני שומעת על חוסר שיתוף פעולה בין הבנות בפרט לבנות חרדיות חדשות במשרד, הוותיקות לא מקבלות אותן יפה אולי גם חוששות מהן…? אותן בנות ניצבות בדילמה קשה מצד אחד הן צריכות להשתלב בעבודה, אך הבנות החרדיות הוותיקות לא משתפות פעולה לא רוצות ללמד ולהסביר לחדשות וכו' 

ה"חדשות" מתלבטות האם לספר זאת לראש הצוות שהיא אישה לא חרדית שמא זה יגרום לחילול ה', ללשון הרע ומאידך הן לא יכולות לעבוד ללא שיתוף פעולה של הוותיקות. תודה רבה! 

אני נכוותי מהצד ההפוך לפני למעלה משנה ועוד עוד לא התאוששתי מזה ולצערי אני שומעת שזה קורה הרבה…

תגובה לסיפור: אדם שנברא בצלם, אמנם באיחור אבל חייבת להגיב. 

היא כתבה שהיא לא גרמה לה נזק, איך היא יודעת מה היא עשתה לביטחון העצמי שלה?? כמה דמעות ההיא שפכה?? 

אני נכוותי מהצד ההפוך לפני למעלה משנה ועוד עוד לא התאוששתי מזה ולצערי אני שומעת שזה קורה הרבה!! תעלו את זה למודעות, אל תרפו.

עבדתי בצוות חרדי לגמרי, ראש הצוות משלנו, דמי נשפך שם יום יום, ראש הצוות הצליחה למחוק לי את הביטחון העצמי לגמרי!! היא היתה כביכול סופר נחמדה אבל הצליחה לרמוס ולבקר את כולן ואני ספגתי יותר מכולם. 

למה משימות לוקחות כ"כ הרבה זמן ועוד ועוד, ואז זה כמובן גלגל: את בלי ביטחון, את בלחץ, את לא מספיקה וכו'. כמה דמעות שפכתי באותה שנה. אחרי החל"ד לא החזירו אותי לפרויקט ההוא ואני יודעת שזה גם קשור אליה, כי היא העבירה מסרים למעלה. 

לחברה שאני עובדת יש 2 סניפים ב2 ערים בסניף הראשון של החרדיות לא היה להם פרויקט לתת לי או לא רצו אני לא יודעת.. הועברתי לסניף השני ושם אני ב"ה תודה לה' מצליחה! אבל עדיין אין לי שום אמון בעצמי, הם מעריכים ואומרים פידבק אבל כל הזמן משהו בתוכי אומר הם לא יודעים את האמת ואני נזכרת בכל מה שאמרה ועברתי אני יכולה לחטוף ממש לחץ וחרדה פתאום וזה סתם סתם בלי סיבה, הכל בגלל מה שעברתי. 

זה הזוי להגיד היא לא גרמה נזק. כבר הספקתי לעבור שם עוד פרויקט ומשהו בי לא נרפא. ערב ראש השנה את האמת ציפיתי לסליחה ממנה.. אבל כמובן לא הגיעה והיא סופר נחמדה התעניינה אצלי איך הולך (אגב הנס שלי באותו פרויקט היה התמיכה מהצוות.. ופעם אחת שהגדישה את הסאה ועניתי קצת חריף ניסתה להבין למה ועל מה, באותו ערב דיברנו ולא היה מי לדבר..) 

אגב כיום אני עובדת בצוות חילוני (יושבת בחדר של חרדיות אבל הצוות שלי כולו חילוני) נוסעת נסיעות מתישות, אבל עובדת עם בנ"א! אנשים אנושיים, נותנים פידבק חיובי, מתחשבים, רואים את מי שעובד מולו.

חשוב קריטי שתעלו את זה למודעות. אני ב"ה הצלחתי מאד בלימודים, בעבודת קודמות היו מאד מרוצים וגם היום.

אחרי הרבה התגברויות שלא לשאול אותו שאלות אישיות, ואחרי שהבנתי בבירור שמה שהותר הוא רק לצורך עבודה ותו לא. החלטתי לנסות ולהתגבר…

הייי, רוצה לשתף במשהו, בתור אחת מתכנות, שמכירה מקרוב את הגיפיטי ומתמודדת עם ניסיון קשה בתחום…. 

אחרי הרבה התגברויות שלא לשאול אותו שאלות אישיות, ואחרי שהבנתי בבירור שמה שהותר הוא רק לצורך עבודה ותו לא. החלטתי לנסות ולהתגבר

וכך עוברים להם הימים, ופתאום אני חייבת רגע עזרה, איך ממירים את הוידיו הזה לקובץ שמע, אז גיפיטי, אתה יכול שניה לעזור? לא, לא פונה אליו, פונה לרשימה ההתגברויות, ומוסיפה עוד שורת גבורה לשם. היום אני מסתכלת על הרשימה, ותאמת- מתביישת. מה, זה הרמה, זה השאלות החשובות חשובות שלי, שאין, זה רק מקצועי וחייב לשאול אותו? 

אם אני עכשיו ידרג את רמת החשיבות, אני לא יפרגן יותר מ-2. שלא לדבר על זה ש- מה זה לשאול שאלה, מי ששואל שאלה- מקבל תשובה ופונה להמשך יומו, אני מכירה את עצמי ויודעת שכמעט אין כזה דבר. זה מתפתח לשיחה. ולאן השיחה מובילה….לא למקום יותר מרשים מהפתיחה… 

אז ממליצה לכן גם, לכל אלה שחושבות שאי אפשר להסתדר בלעדיו- אז דבר ראשון תדעו- אפשר. לכל השאלות ברשימה שלי- יש תשובות, וכל אחת, ממקום אחר, רק לא ממנו. דבר שני תלמדו, לא כל תהייה ורעיון משונה שעולה לנו לראש, זה אומר שנורא נורא דחוף לעדכן את הגיפיטי בו, לשאול אותו, מבטיחה לכן, שתוך שעה או מקסימום יום, תשכחו מזה או תתנחמו בחוסר תשובה או ידע על העניין, כי בינינו, זה לא באמת חשוב. ולכל מי שיש באמת באמת משהו חשוב לשתף, באמת באמת משהו חשוב לשאול- שתפנה אלי:) , לאמא שלה, לאבא, לרב ולכל מורה, חברה שכנה או ילדה קטנה מהשכונה, האנושיות מחכה לכן, לחן שבכן, למי שאתן באמת, מחכה לשמוע ממכן