לתגובות הקוראות
הכותרת הצבעונית במקומון השכונתי סיפרה על קורס מקצועי ומתומצת שהולך להיפתח בעוד שבועיים.
בקורס יינתן ידע חשוב בתחום רלוונטי עבורי שמאד רציתי להכיר ולשמוע עליו סקירה מקיפה. עניין אותי מאד להשתתף.
בהמשך המודעה נרשמו תאריכי הקורס ומיקום מדויק, וצוין שהקורס מיועד לגברים ונשים בהפרדה מלאה.
התייעצתי עם ההורים שלי והחלטתי להירשם.
קהל היעד היה כולו חרדי, כמצופה. היתה הפרדה מלאה בין גברים לנשים, כמובטח במודעה. אבל ברבע שעה של ההפסקה, הקפה והכיבוד – היה שולחן חגיגי ומשותף…
אני קוראת קבועה של שמורה, בעיקר כי זה מספק לי משהו טוב לקרוא בכמה דקות של התרעננות בעבודה. אבל בפועל – מקום העבודה שלי חלק, ב"ה, ואין לי לתרום אפילו בדיל של סיפור למדור.
פתאום אני שמה לב שהמודעות הגבוהה שמתעוררת לי מידי שלישי – מדליקה לי פה נורה אדומה: הי, לא מתאים לי לגשת לשולחן כיבוד של גברים ונשים!
כמה שהמעטפת כולה היתה חרדית ומשלנו – הנה, פה הם נפלו. אף פעם אי אפשר לסמוך בעיניים עצומות… שימת לב וזהירות אלו מצרכים שתמיד חשוב שיהיו בתיק.
החלטתי שאני קובעת לעצמי כמה כללי גבולות, שיזכירו לי שאני מבית 'שמורה':
א.לא שואלת את המרצה שאלות בקול
ב.לא יוצאת בהפסקה ללובי המשותף
ג.לא ניגשת לפינת הקפה
שמחתי עם ההחלטות האלו, הן נתנו לי תחושה טובה. שמורה, מכובדת, אחת ששומרת על עצמה.
בסיום 12 שיעורי הקורס הגיע זמנו של מעמד חלוקת התעודות: המרצה עמד מאחורי הדוכן, הקריא ברשמיות רבה את שמו של כל אחד ממשתתפי/ות הקורס, והזמין לקבל תעודה מעוטרת. מי שנתן את רשותו – אף הונצח ע"י צלם מקצועי.
גלגלי המח שלי התחילו לנוע במהירות – מה אני עושה? במשך כל הקורס כל כך נשמרתי, בדיוק עכשיו אבוא לקחת תעודה לעיני כולם?
המרצה סיים להקריא את השמות, ומשום מה כמה תעודות – ושלי בתוכן – היו חסרות… הוא ממש התנצל ואמר שאף פעם לא קרה לו כזה דבר, וכמובן ישלחו אלינו את התעודה בהקדם.
ואני כל כך שמחתי, זו היתה התעודה הכי יפה ומרשימה שקיבלתי. הקב"ה הראה לי שהוא אוהב את ההתנהלות הצנועה שלי – ושלח לי תעודת הצטנעות…
חשוב:
אין בהבאת הסיפור מתן הסכמה לתופעת הקורסים המיועדים לגברים ונשים, העלולה להיות בעייתית גם כשיש הצהרה של "הפרדה מלאה".
