תכנית עבודה
- ג'
- טבת
- תשפ"ג
- תגיות: טכנולוגיה
המלכוד הוא – שלהשתמט מטיול זה אמנם לא תמיד פשוט, אבל זה משהו אחד, ולא להשתתף בימים שמיועדים רשמית להתמקצעות – זה סיפור סבוך בהרבה. בפרט לי, כמנהלת.
אני אמנם ותיקה בשוק העבודה, אך הצטרפתי רק לא מזמן למעצמה של רבבות השמורות. לא יודעת איך פספסתי להיות מחוברת לדבר האדיר הזה, אבל טוב מאוחר מלא כלום.
כמה שמחתי לגלות בין עשרות המיילים שנוחתים אצלי בתיבה, קהילה מוגנת ושמורה, שחורטת על דגלה מה שחיפשתי כל השנים. כל שבוע מתפעלת מחדש מגיבורות הסיפור, איזה מדהימות! מרגישה במוחש כמה כח השיתוף נותן, וגם קובץ התגובות – שווה את הזמן שאני מפנה במיוחד בשביל להתחזק גם ממנו.
מקווה שכבר עברתי את תקופת האכשרה לחברות במועדון:) – כי יש לי סיפור מתוק לשתף בו:
לפני כחודשיים הודעתי למזכירת מנהל האגף שאני לוקחת חופשה במשך יומיים לרגל שמחה משפחתית. בדרך כלל מאשרים בקלות, רק חשוב לעדכן מספיק זמן מראש.
השבוע קיבלנו זימון במייל ליומיים של "תוכנית עבודה". הכותרת נשמעת עניינית ויפה, אבל אחרי שראיתי את פירוט התוכניה הבנתי שזה מכבסת מילים של ימי כיף ושחרור. צריך עיון אם זה ימי עיון…
המלכוד הוא – שלהשתמט מטיול זה אמנם לא תמיד פשוט, אבל זה משהו אחד, ולא להשתתף בימים שמיועדים רשמית להתמקצעות – זה סיפור סבוך בהרבה. בפרט לי, כמנהלת.
ידעתי שלא יהיו לי הרבה ברירות, ואני אאלץ להשתתף. אני מסתכלת שוב בפרטי הזימון, מנסה לחשבן אם יש אופציה לתמרן ולהגיע חלקית. ופתאום אני שמה לב-
מה חלקית, יש פה משהו מושלם: ימי ה"עיון" נופלים בדיוק על התאריכים בהם הודעתי מראש שאני לוקחת חופשה!!
זה היה הלם בשבילי, כי מתוקף תפקידי הייתי אמורה להיות מעורה מאד בתכנון הימים האלו, ומכל הימים בשנה – קבעו אותם בדיוק על הימים שהכי פשוט לי להתנטרל.
התרגשתי כל כך מההשגחה הפרטית שסידרה לי אי השתתפות בצורה הכי מכובדת וחלקה. חוץ מזה שכל כך מתוק לקבל "נשיקה שמיימית" שכזאת, הרגשתי גם שהקב"ה מראה לי את רצונו – שגם להבא לא אשתתף במפגשים מעין אלו.
איך אני אסתדר בגיבוש הבא? לא יודעת… מה ה' רוצה אני כן יודעת.
איך עושים את זה בפועל? נראה… בשביל זה צריך תכנית עבודה:)
תגובות השמורות לסיפור
חזק ביותר!!!! גם לי זה קרה, קבעו יום גיבוש "משוכלל" עם טעימות יין וריינג'רים, והיה ברור להם שאני מגיעה. מדובר בגיבוש שעשו למחוז שלנו ולמחוז נוסף במיוחד, וכל אחד מהמשתתפים היה מחושבן.
למזלי הודעתי לבוס שלי שאני לוקחת יומיים חופש בעקבות נופש משפחתי שיהיה לנו, כבר חודש לפני הודעתי (בדר"כ אני מודיע מאוד צמוד למועד, הפעם לא יודעת למה הודעתי כ"כ הרבה זמן מראש…) וכמובן שחודש לפני האירוע, כשהודעתי לו, הוא לא שם לב שזה באותם ימים (גם אני לא שמתי לב לזה).
הגיע שבוע לפני הגיבוש ואני שומעת אותם מתחילים לספור את המשתתפים.. ואני הייתי בתוכם!! מיד הזכרתי לאנשים שאני לא מגיעה בימים אלה אז שלא יחשבנו אותי. כמובן שהם היו בהלם והביעו את צערם בכך שאני לא יוכל להשתתף ואף ניסו להתחיל לשכנע, בכל מיני מילים כאלה של: אולי, תנסי, ואם וכדו'.
כמובן עצרתי בשניה שהם ניסו להתחיל לשכנע את הצורך בגיבוש וכמה שזה חשוב… . ב"ה ה' סידר שמתוך 365 ימים בשנה בדיוק ביום הזה לא יכולתי, אין נשיקה שמימית יותר מזו, הרגשה של- את הבת שלי ואני מוביל בשבילך את העניינים!!! אין עוד מלבדו!!
הקב"ה אוהב את הבנות הטהורות שלו שעושות את רצונו… ולוקח אותנו יד ביד איתו, לחיות את זה כל יום ולהרגיש את זה, זה פשוט מושלם!!! תודה לך ה'!!!!!!
סיפור מתוק ואותנטי לשמורה. כמה הסתר פנים יש בעולם וכמה גילוי פנים גם בדברים הכי קטנים! הרוצה להיטהר מסייעין בידו.
קרה לי דבר דומה בהשתלמות מהעבודה שהתקיימה מחוץ לעיר. אני שכבר גם ככה גרה בעיר אחרת אמנם השתתפתי בהשתלמות, אבל בדרך חזור הבוס הסיע ברכב גדול את כל העובדים, כי כולם גרו באותו עיר חזור, ורק אני הלכתי לתחנה משם יש לי אוטובוס הביתה.
יום אח"כ נודע לי שהיו פקקים, ומה שהלך בהסעה היה פשוט הוללות כל הדרך והם הגיעו כל כך רעבים וצמאים לעיר אז נסעו ישר –לשתות– בקיצור…
חשבתי שזה פשוט מדהים כמה נחסך ממני הנסיעה הזאת!! לו הייתי גרה בעיר עם כולם (התלוננתי מלא שקשה לי הנסיעות…) וכמה הייתי צריכה לתרץ את עצמי בשביל לא לבוא איתם.
תודה על החיזוק! תבורכי ותצליחי!
סיפור מדהים שהלוואי על כל אחת שיקרה.
אבל מצד שני יש גם משהו טוב שזה קורה פעם פעמיים ואז קולטים מה העמדה שלך, זה קשה מאד להגיד בהתחלה, אבל צריך לשקול את זה בבית ברוגע וכמובן הכי טוב לשאול את הרב שמתייעצים וסומכים עליו. ככה רגועים שזה בטוח הדבר הנכון, ורק נשאר להתמודד עם קצת אי נעימות בעבודה.
אצלי זה כך היה – שהיה קשה מאד! בפעמיים הראשונות – כל פעם זה היה איזה יומיים של מחשבות ופחד ואי נעימות, במיוחד שאני טיפוס זורם ואוהבת דברים כאלו של הווי וחברה ולא רגילה להיות מאלה שלא יכולים… עד שהבינו שזו אני וההרגל עושה את שלו, היום אני מאושרת שאני במקום הזה. תודה לד'!
מיוחד וכ"כ התחברתי לסיום: איך אני אסתדר בגיבוש הבא? לא יודעת… מה ה' רוצה אני כן יודעת. איך עושים את זה בפועל? נראה… בשביל זה צריך תכנית עבודה:) מה ה' רוצה ממני אני יודעת ואיך? תוכנית עבודה שנצליח לעשות את רצונו תמיד!!
***
(תגובה למשלוח חינם) סיפור מדהים, אני מעריכה אותך בצורה יוצאת דופן! כי אני אשת אברך מזה כמה חודשים, ואני יודעת מקרוב מה זה אומר כסף שמגיע ולומר לא, כי יש עקרונות של חרדים שלא מאפשרים זאת! את חזקה ומיוחדת אשרייך!
***
מדהים!!!! הבא להיטהר מסייעים בידו. הרצון הכנה שלך להתנזר מהיומיים האלו, הוביל שהם נחסכו ממך ללא קושי או אי נעימות!!!! תמשיכי להיות חזקה ולהצליח!
***
מחזק מאד כשרואים השגחה פרטית. נקודה למחשבה- מניסיוני כדאי לאזור אומץ ופשוט לומר את האמת. לפעמים אפילו יותר יעריכו!!
***
מרגש וחזק מאוד!!!!! כשאדם רוצה באמת ד' עוזר 'ומקדים רפואה למכה'… בתקווה שלא תצטרכי שוב פעם להיפגש עם ימי 'עיון' מעין אלו… בהצלחה!!!
***
יש לי רק לומר שמהסיפור הזה ראית במו עיניך שאינך צריכה לדאוג מה יהיה בפעם הבאה, ד' מסדר את העניינים הכי טוב, וכמובן את ההשתדלות צריך לעשות. תודה על החיזוק.
***
מחזק מאד לראות, "נשיקה שמימית" כזאת, ה' שמח בנו ובכל מעשה שלנו גם אם לא תמיד אנחנו רואים מיד, ומחזק מאד לקבל עזרה שמימית תודה לך!
***
מרגש לראות שגם כמנהלת את שומרת על ההקפדות והרגישויות, זה בטח לא קל.. מחזקת את ידייך!! שאי ברכה!
***
מתוק לראות את הנשיקות "הקטנות" האלה מבורא עולם למי שבאמת שמורה…… אפילו בלי להתאמץ!!
***
וואו, השם אוהב אותך! איזה כיף לקבל כזאת נשיקה משמים! "בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו"
***
מדהים ומחזק… "רגלי חסידיו ישמור" לא יאומן. צדיקים- מלאכתם נעשית בידי אחרים…
***
ואווו! איזו הארת פנים:) מדהים ומחזק!!! בדרך שאדם רוצה לילך…
***
מחזקת מאד מאד! ממש "הבא ליטהר מסייעין בידו"!!!!
***
נשיקה משמים! את רצויה ומעשייך רצויים. אשרייך!
***
וואו! בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו…
***
מדהים!!!! וברוכה הבאה לשמורה:)
***
מחזק! תזכי תמיד לעשות רצון ד'.
***
וואווו!!! מיוחד ממש
***
מקסים וחמוד
***
מחזקת מאוד
***
תגובות לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח
חכם עדיף מנביא… לפני כשלושה שבועות קיבלתי את התוכניה ליום ההשתלמות שיתקיים בחנוכה. השתלמות יפה ומקצועית, אבל… ב8:30 היה כתוב: התכנסות, הדלקת נרות חנוכה וברכות.
נשמתי עמוק ושלחתי למנהלת שלי: שאני באמת עושה מאמץ גדול להגיע וההשתלמות נראית מדהימה, אבל… אי אפשר לברך על נרות חנוכה בבוקר… והיא שלחה בתגובה: באמת? וואלה. אולי אפשר בלי להגיד באמת את שם השם? אלוקים או אמוני או משהו?
אז שאלתי את הרב שלי והוא ענה לי שלא. בעיקר כי רוב המשתתפים (השתלמות ארצית) אינם דתיים והוא לא רוצה שיחשבו שזה מותר. לא היה לי נעים אבל שלחתי למנהלת שלי את התשובה שלו.
ביום ההשתלמות הסתבר לי שבחרו את העובד הכי ותיק וביקשו ממנו לחבר ברכה לכל המשתתפים לכבוד חנוכה. הוא הדליק את החנוכיה, הקריא את הברכה שכתב ואז כיבה את הנרות ועברנו להכשרה.
פתאום התחילו שאלות: למה לא מברכים על הנרות?? אנחנו לא במדינה יהודית?? והמנהלת הלא דתיה שלי לימדה את כולם שלא מברכים ביום אלא רק בזמן הדלקת נרות בערב… מישהו אמר: פעם ראשונה שאני שומע את זה! במסיבות בגן של הילדים תמיד מברכים! את בטוחה? וכל הדתיים שהיו שם ענו כן!
זה לימד אותי כמה חשוב להתייעץ על כל דבר עם רב. כמה שהם יודעים יותר טוב מאיתנו…
קודם כל, ישר כוח גדול על המדור הזה! מחזק מאוד ונותן כוח, חד משמעית.
אני עובדת במקם בבעלות חרדיים, ברוך השם, וישנן גם עובדות חילוניות וגם גויה אחת, שנשואה ליהודי, רח"ל. בתחילתם של ימי החנוכה, שמעתי את האחראית הישירה על העובדת הגויה שואלת אותה אם היא מדליקה נרות… היא ענתה שבעלה מדליק, הוא מסורתי, אמרה.
האחראית הישירה, החילוניה, שתקה לרגע, ואז אמרה (באנגלית כמובן) 'אני מופתעת, הוא צריך להיות מאוד open mineded, (אם הוא נשוי לך, או משהו כזה, דומה)'. ישבתי הלומה במקום. ברגע אחד, זה חידד לי באופן הכי חד משמעי שיש, למה הביטוי ראש פתוח מתכוון… (כמובן שאני לא מתכוונת לרחב אופקים במובן חיובי, אדם שלא שופט את מה שהוא לא מכיר וכולי. הגרסה המעודנת למודרני, אליה התכוונתי).
הרגשתי שהשימוש בביטוי הזה לא יהיה עוד קל ומחליק על הלשון… מה שאיפה לראש פתוח" אפשר גם להגיע למקום בלי שום גבולות.. וטוב להיזכר בזה, כשאנחנו צריכות כוח לא לרצות… תודה!
לא חשבתי שזה יבוא, אני עובדת במשרד לא מגובש כזה, שלשמחתי לא עשו בשנתיים שבהן אני עובדת שם שום פעילות גיבוש.
והנה היום בתוך עומס של המשרד נכנסת לה שיחת טלפון "את מוזמנת להרמת כוסית מחר בשתים עשרה וחצי במשרד הראשי של החברה" וכאן הקרדיט לשמורה. כי בלי לחשוב ובלי להתבלבל מהרעש והעומס סביב שלפתי בלי שום מאמץ, "תודה רבה, אני חושבת שלא אוכל להשתתף בארוע כזה, אחזור אלייך עוד מעט כשיירגע העומס."
מיד אחר כך הקולגה שלי קיבלה שיחה זהה והגיבה באופן דומה לאחר ששמעה אותי מגיבה. הרצתי טלפונים והשגתי את הרב על מנת לוודא שאני נוהגת נכון וחזרתי עם תשובה. "תודה רבה, אני שמחה שאני עובדת בכזה משרד שדואגים בו לאווירה טובה, ואפילו דאגתם שהכיבוד יהיה הבד"ץ, זה ממקום של כבוד ולא אוכל להשתתף כי אינני משתתפת באירועים מטעם העבודה."
זהו. זה אפילו לא היה מאמץ גדול בשבילי. זה הגיע בטבעיות וביטחון. התגובה שקיבלתי, אגב, היתה מכבדת מאד. אז תודה רבה!!
