מאד ומתמיד הייתי ילידת אב. ממש מאז שנולדתי עד עצם היום הזה, כל שנה בקיץ אני עולה שנה. בעבר זה התבטא במסיבת יומולדת בגן בלי קשר לתאריך המקורי, אחר כך קטפו לי פרחים ושושנים במסגרת הקייטנה הבית-ספרית, והיום – זה חלק מתוכניות בין הזמנים, לחגוג בחיק המשפחה.
אבל אף פעם לא חשבתי שתאריך הלידה שלי יהיה פרמטר לחלוקת קבוצות בעבודה.
אני עובדת במקום גדול, וראש הקבוצה מעוניין לערוך סבבי היכרות. מכיוון שכמות העובדים גדולה, הוא החליט לחלק לקבוצות לפי חודשי הלידה. פעם בחודשיים נערך מפגש לכל ילידי התקופה.
אנחנו פה קבוצת חרדיות, מיד הרחנו שזה לא מתאים. התכנסות סביב שולחן, תחת הכותרת של 'מפגש ילידי החודשיים' היא מילים אחרות למפגש חברתי שיתופי, בו לא רצינו בשום אופן להיות נוכחות. בסבבים הקודמים פנו כמה בנות וביקשו שלא להשתתף במפגש שאינו מקצועי. הן נענו בתגובה כי זו ישיבה מקצועית לחלוטין, אין שום חגיגות, וזו סתם צורה רנדומלית לחלוקת העובדים. חובה להצטרף.
מה שקורה בכל התכנסות בפועל – כל אחד מציג את עצמו ואת תפקידו, ויש את אלו שמנצלים את רשות הדיבור וגולשים גם לדיבורים על תחביבים, משפחה ועוד. במרכז השולחן מונחת עוגת קצפת שאף אחד לא נוגע בה.
הבנות שהשתתפו חזרו בתחושה לא נעימה, אבל לא ידעו להגדיר אם היתה ממש בעיה הלכתית להשתתף. כשחודשי יולי אוגוסט נראו באופק, התחלתי להתארגן עם עצמי: מה אני עושה עם המפגש הזה?? שלחתי שאלה למוקד הייעוץ של שמורה.
ענו לי מהמוקד תשובה כל כך מבינה, מעודדת וחכמה. זה נתן לי תחושה כל כך טובה שיש גב מאחורי, יש עם מי להתייעץ, ויש ממי לקבל תשובות בהירות ונכונות.
אחרי המילים של המחמאות והחיזוק, זאת מהמוקד עזרה לי לתאר את הבעיה: מפגש שהוא באופן רישמי מקצועי, אבל למעשה מכיל בתוכו אווירה משוחררת, הכוללת גלישות מהמיקוד הענייני. במקרה כזה, היא ענתה לי, חשוב לחדד לבוס את ההבדל: את יכולה להשתתף בישיבה אם היא מוגדרת מקצועית, אך אם וכאשר נושאי השיחה מתחלפים, לא מתאים לך, כאישה חרדית, לשבת בכזה מפגש, ותאלצי לצאת.
נכון שזה לא נעים בכלל, אבל חשוב להראות לו שיש גבול, ואת מקפידה עליו. אם הוא אומר "מקצועי" הוא צריך לעמוד מאחורי המילה שלו, ולא להשתמש בה כמכבסת תירוצים.
חשוב לזכור שאת בסדר גמור, המשיכה וכתבה, את עושה את חובתך לעבודה, אי אפשר לכפות עליך להתגבש ולהתחבר אם את לא רוצה.
כאשר נכנסים לכזו ישיבה ראוי להקפיד על הדברים הבאים:
לשבת ליד נשים, עדיף בצד, לא להתערבב ככל האפשר, ולהשתתף מה שפחות.
לא להעיר הערות על דברים של האחרים,
לשבת בצורה מרוחקת ושקטה,
לדבר קצר וענייני בתור שלך,
לא להתכבד מהאוכל,
וכן, אם השיחה גולשת לכל מיני מקומות לא רלוונטיים – לצאת.
לא חייבים בצורה הפגנתית, אפשר לעשות סוג של יציאה לשירותים או לטלפון וכו', אבל להשתדל לא לשבת במושב לצים ולהיות חלק מפטפטת חסרת תכלית.
זו התשובה ברמת העיקרון. לגבי המקרה הספציפי שלך, שאלנו את הרב קסלר והוא ענה כך:
אם אין לה דרך להתחמק – שתמעט בדברים, ותציג את עצמה בצורה מבדלת:
אני אישה חרדית, עובדת ב… במטרה לפרנס בית.
לייצר מצב שעצם הצורה שבה היא מציגה את עצמה – תבדל אותה.
לשבת רק ליד נשים, אבל צריך לדאוג לזה מראש כמובן,
לא להגיע למצב שבשעת מעשה חוששים מפגיעה.
ה' יהיה בעזרך, תתפללי על זה שתהיה ס"ד… זה העיקר.
בהצלחה רבה!!
התשובות הברורות שקיבלתי, יחד עם החיזוק והתחושה הטובה, נתנו לי כח לנסח מייל מסביר לאשת משאבי אנוש האחראית על המפגשים.
יחד עם ההשתדלות להסביר את עצמי הכי בהיר ונכון, התפללתי לסייעתא דשמיא, שב"ה הגיעה מיד: פתאום היא כותבת שזה לא מפגש חובה, ובנוסף הציעה לעבור למפגש אחר, בו משתתפות חרדיות נוספות…
טוב, אם זה לא מפגש חובה – כמובן שאני לא משתתפת.
השתתפתי בסוף במפגש היכרות אחר. הסיפור הזה היה בשבילי מפגש היכרות עם כוחה הגדול של הבהירות וההסברה, ועם התוקף שיש לה, לעמידה על עקרונות, שיכולה למוסס גם את חוסר המוצא של ה"חייבת להשתתף".
ואת זה באמת היה נעים להכיר.
