תגובה לסיפור תהיי את:
אני כותבת באיחור, אבל לא יכולתי שלא להגיב על הסיפור העוצמתי הזה!
כאחת מתחזקת, כל כך הזדהיתי עם הנאמר. אני זוכרת את הפעם הראשונה שדרכתי בסמינר אמיתי עם בנות חרדיות אמיתיות אחרי התיכון המודרני+++ שלמדתי בו. זוכרת את הבנות החרדיות מבית, שרציתי להיות כמוהן גם אם עוד לא הייתי נראית כך.
הקטע המאתגר ביותר שלי היה מול הבנות הקצת מתנצלות, קצת מנסות להרשים (כאילו, את מנסה להתלהב עלי שיש לכם רכב? איזה מסכנים שיש לכם אחד ולא שניים….) ואני זוכרת אותה, ולעולם לא אשכח, אותה, את אותה מדריכה סופר חרדית עם שם ביידיש כזה שנשמע כאילו יצאה ממאה שערים. היא לא היתה מרשימה כלל במונחים שהיו אז כל עולמי, (שזה מראה חיצוני, בטחון מופרז, ושאיפות בתחום ההישגי) אבל האמת החודרת מהעיניים השחורות שלה הייתה משהו שנצרב בנשמתי.
היא לא היתה יפה (מותר לכתוב את זה בשמורה?), היא היתה "יכנע" אמיתית והערצתי אותה בכל נשמתי, כי ידעתי שהיא בוחרת בזה בכל 100 אחוזי נשמתה. היא היתה מטופחת, לא מוזנחת כלל, שלא תחשבו, אבל היה לה עולם פנימי כל כך עשיר שפשוט נמשכנו אליה כמו פרפר לאור. היא היתה היא.
ממנה למדתי שהאני שלי הוא הרבה יותר מהקולקציה/תואר/מעמד שלי וזכיתי גם אני להיות אני. תודה לך, מדריכה יקרה, שהיום מחנכת דגולה.
הערה נוספת/דומה לשיקולכן אם תגובה נפרדת או ביחד- אני מרגישה צורך רציני להפריד בין מה שנאמר, לבין טיפוח/הזנחה. הרגשתי קצת שהנושא סטה לכיוון פאה/מטפחת בגלל דוגמא שנכתבה. כאחת שהולכת עם פאה, צרם לי לקרוא את הפאה=טיפוח, מטפחת=מרושל.
הנושא המדובר היה לא לנסות לרצות, למצוא חן, כי ממילא אנחנו בריה נפרדת. מי שלקחה את זה לכיוון של הופעה מוזנחת לדעתי קצת פספסה את המטרה. אני בשנה האחרונה התחזקתי מאוד באורך החצאית הנכון (בכוונה לא כותבת פרטים), כשגיליתי את החידוש בהלכה, ממה שחשבתי עד אותו יום, הייתי בשוק, בהלם, איך אני אוסיף את ה4 ס"מ האלה?! (אני 1.73 וכל סנטימטר עולה לי בהרבה חיפושים/מאמצים/תיקונים)
כשהחלטתי (כמובן בהסכמת ובעידוד בעלי) ללכת על זה, הצבתי לעצמי כלל-אני לוקחת את זה כ"שדרוג" ולא כמשהו מציק. וזכיתי להמון סיעתא דשמיא ובשנה האחרונה קניתי לראשונה בגדים ללא צורך בתיקון (אין לי מושג איך, באמת) וקיבלתי מחמאות על ההופעה שלי ש10 שנים לא קיבלתי…
אז נכון, יתכן והחברה/גיסה היותר מודרנית-תחשוב שאני יכנע (כמו שחשבה עד היום, היא לא שמה לב להבדל) אבל מוזנחת אין סיכוי שמישהו יחשוב עלי! תעשו טובה, זה כן, כשאתן במגע עם כל אחת (באתי לכתוב "בחוץ" אבל זה גם בפנים חשוב לא פחות), תזדקפו, תחשבו על כל הטוב שיש לכן, אולי גם הבעת פנים נעימה של אחת שטוב לה בחיים, חיוך זה התכשיט הכי יפה.
המראה הזה של אישה שהחיים כבדים עליה, זה הכי מרחיק לדעתי… אז אנחנו לא ננסה להרשים בהנאות שלנו (מי שטסה של שנה חודשיים לתאילנד לא תתרשם משבת במלון בד"ץ, אז תנפשו שם בשביל החופש שלכן ולא כדי להרשים) אבל מראה של אישה עם שמחת חיים, שטוב לה-זה חודר וזה אמיתי.
בדיוק בשבוע שעבר התקשרה אלי מישהי ממשרד שאני נותנת לו שירותים מרחוק, ותוך כדי שאני עוזרת לה היא אומרת לי כזה "אין תדעי שאני מעריצה אותך, כל המשרד יודע שאני עם שני ילדים ויוצאות לי קרניים ואת עם חמישה ילדים מסתדרת מצויין, עובדת מעולה ותמיד עם אנרגיה טובה, ועושה הכל בטיל, אין אני מעריצה שלך" ותאמינו לי שאני לא מנסה להרשים אותה ואני אפילו לא מפטפטת איתה…
לזו שכתבה על המטפחת לפני/מאחורי האוזן-נהניתי לקרוא את החשיבה שלך=]
