שלום לכן,
כתבתי מהלב – מאמינה שצריך עריכה.
הלוואי והספור שלי יחזק עוד נשים צדיקות.
הספור שלי הוא לא על גבורה ענקית, כמו כאלה שמספרות, אלא על התמודדות קשה – קשה וכואבת.
התלבטתי הרבה אם לשלוח את הספור שלי לשמורה, כי לא מתחשק לי שמישהי תחשוב שזאת אני, אבל מכיוון שהמפנה אצלי קרה אך ורק בזכות השמורה, הסיפורים, השיתופים והתגובות – חובתי אליכן, נשים מופלאות ועוצמתיות – העומדות מאחורי המיזם בפרט, וכל אחת מהקהילה בכלל, שתדעו עד כמה המפעל הענק הזה משפיע על טוהר של בתים בעם ישראל.
אז ככה, אני אם לילדים קטנים ומתוקים, בעלי אברך, ב"ה, ואני – במתכונת של נושאת עול הפרנסה, כמעט כמו כולנו.
העניין הוא, שמקור הפרנסה שלי לא היה גלאט לכתחילה. בגלל סוג העסוק שלו, אני נדרשת לעבוד עם אתרי ענק בחו"ל וצריכה רשת אינטרנט עם חסימה פחות מהודקת. שאלתי כמובן רב גדול לפני המהלך הזה, והוא נתן את ברכתו, ובצרוף של כמה דברים והתרים שמכוונים רק לי.
אני בעבודה הזו מעל לעשור, התהליך שעברתי בה מבחינה רוחנית הוא הסיפור שלי.
בתחילה, הייתי שקועה לגמרי רק בעבודה, אבל אחרי שנה הרשתי לעצמי לשמוע פה ושם הרצאות ותוכניות של ערוצים חרדים – אתן יודעות, כדי להפיג את כאבי הראש וגם שהאוזניים ישמעו משהו.. זה התאפשר לי תוך כדי עבודה. לאט לאט, חברות שלי לחדר – חרדיות (שהיו קצת יותר מעורבות בעולם הגדול ממני) – החלו להכיר לי כל מיני דמויות ענק בעולם הכללי, מותגים שאפשר לרכוש וממש במחירים מצחיקים.
עוברות 5 שנים… אני לא מאמינה לאיזה לכלוך אני מגיעה… ולא עומדת בפיתוי….. אני שומעת מהחברות שיש תכנית צפייה "ראליטי" ממש מעניינת. המושגים חדשים לי, ואני מתוודעת לכך ש"סדרות" זה לא רק מושג בחשבון שהכרתי משחר נעורי – זוהי תכנית צפייה המחולקת לפרקים בהמשכים (זה התחיל כמובן ממשהו קטן, רק לראות כך וכך… ורק…זה וזה…)
והיצר הרע מחכה לאט לאט בפינה, יש לו זמן ואפילו עשור….
הלוואי שהיה לי רבע מהסבלנות שלו בחיים בכלל, ובגידול ילדים בפרט.
כאן מגיע המפנה שלי – אני מרגישה איך אני מתדרדרת… נופלת עוד ועוד…נהייתי חשופה יותר ויותר, וזה לא משנה שהנשים בחדר ה"חרדי" שלי יושבות וצופות בסדרות, כתבות, תכניות, ואני זאת שרק מתוודעת דרכן…
אני רוצה להדגיש: ב"ה שאני לא רואה מאית ממה שהאחרות רואות… אבל זה מספיק גם המאית הזו והסיפורים שאני שומעת מהן, 'ללכלך את הלב'… מדובר על יצירות של אנשים רעים וחטאים, המסרים המזלזלים בערכים הקדושים שזורים בכל משפט שם… האווירה, הליצנות, החילוניות, הרדידות, ההרס הטמון בכל החומר הזה… פשוט נספג בי וחלחל פנימה בלי ששמתי לב….
ואז, ב"ה, התעוררתי להרגיש רע עם עצמי…
ההרגשה האישית שלי היתה מלחמה יומיומית על הזהות שלי:
מי אני? אישה חרדית קלאסית שמגדלת את ילדיה באהבה לתורה ולאהבת ה', או איזה אישה חרדית – ושאינה… שרואה, חושבת ועסוקה בדברים שאבותינו לא שיערום…
במהלך עבודתי יכלתי להשלים שעות גם מהבית, וכאן אני עוברת עוד שלב. הדבר ההרסני הזה מגיע אלי הביתה.
אז יש לציין, שכמעט אף פעם לא פתחתי את המחשב לצורך אישי, תמיד זה בשביל עבודה נטו – אבל בעבודה היה לי YouTube 🙁 וכמובן זה מתחיל רק בשירים חרדים ואיכשהו מגיע לזמרים וזמרות שלא…
זה כמו… כמו לקחת 'ספריי צחנה' ולרסס בבית. בעצם, לא לרסס, לקנות מתקן שכל 5 דקות משחרר מנת צחנה…
נכון. אם נכניס תתרן הביתה, הוא לא יבין על מה הדאגה, מה הבעיה, לא רואים כלום…
אבל מי שיש לו הרגש לקדושה, יודע עד כמה להכניס אינטרנט הביתה – זה דומה לזה. זה הרס שמחלחל ופוגם בכל המהות של הבית…
כואב לי ממש, הלב בוכה, אני לא מאמינה שאישה כמוני נחשפה לדברים ההזויים האלה רק בגלל כורח המציאות שלי לצאת לעבודה. אני יודעת שיש נשים רבות טובות וצדיקות שיוצאות כמוני לעבודה, ולא מגיעות לדיוטא תחתונה שכזאת… אבל אם לא הייתי נאלצת להיות במקום המפתה הזה, ולהתייצב על שפת המדרון החלקלק הזה – לא הייתי מגיעה לשם בחיים… בחיים…!
כאן המקום לציין, שאחד הדברים ששמרו עלי היתה העובדה ששיתפתי את בעלי. אני בטוחה שזה מה שנתן לי את הכח לא לטבוע בביוב המצחין הזה – אלא רק לשחות בו…
בעלי הצדיק חיזק והשפיע עלי חיובי. ב"ה זכיתי ו'תפסתי את עצמי' לפני שאיבדתי את אהבת התורה שלי ואת הערכתי כלפיו, גם בלבוש נשארתי צנועה בהחלט.
ערב אחד, אחרי שנתיים שההסדר הזה ממשיך ככה – אני משלימה שעות ו YouTube מתנגן לו בשקט הרסני, אני קולטת שאני יושבת בסלון הקדוש שלי, שבעלי הצדיק לומד שם בשבתות וזכה לסיים שם כמה מסכתות. הסלון שבו אני בוכה בליל שבת על ילדי… כן, כעת משתפכים שם צלילי אהבה זרה בדמויות פרוצות…
ואז חשבתי לעצמי: די אני חייבת להפסיק עם זה,
אבל איך למען ה'????
איך???
כמעט מכורה.
פתאום עלתה הקבוצה הזאת שמורה, ויש בכן משהו הגיוני כזה, קול שפוי ושמור.
וחשבתי – אם הייתי שואלת אתכן, מה הייתן אומרות לי? אמיתי, זה הקול שעבר במוחי!
החלטתי שלמחרת אני מתקשרת לחברה ועוברת לדרגת סינון מהודרת!
זה היה קשה, כי לכל דבר טוב יש מניעות, והיו…
אבל ב"ה, עכשיו אין לי YouTube ועוד כל מיני. ואני יודעת עוד דבר, שלא סתם גדולי ישראל יצאו בקריאה נחרצת על איסור מוחלט לעבוד עם אינטרנט לא חסום. לא הייתי חולמת על עצמי בחלום הכי הזוי שאגיע למצב נורא שכזה… וברוך ה' שהצלחתי להיחלץ ממנו, כי לפעמים הנפילה מגיעה לרמה של אל-חזור.
אני חושבת שהספור שלי מתאים מאוד בתקופה זאת של חורבן הבית – כי אצלי מתחילה גאולה.
והלוואי אזכה לפרנס בכבוד מתוך קדושה.
יחד אתכן בנות שמורה,
חני. (בדוי)
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח.
לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.