כיכר היונים

סיפור אישי

הכי בעולם

כשלוח השנה מספר שהגיע ט"ו בשבט זה אומר שלושה דברים: אחד, שהיום ט"ו בשבט וחגיגת פירות על השולחן, שתים, שעוד חודש פורים והחרוצות ביננו מתכננות תחפושות ומשלוחים, שלוש, שעוד חודשיים פסח והחרוצות ממש עורכות טבלת נקיון חדרים.

אבל אני דווקא רוצה לחזור אחורה, לחנוכה שחלף.

התכנסנו כל המשפחה בסלון החמים של ההורים למסיבת חנוכה נחמדה. בין יתר נושאי השיחה עלה גם הפיגוע המחריד שהתרחש יומיים קודם באוסטרליה, בו נרצחו מספר לא קטן של יהודים, הי"ד.

הפיגוע באמת היה מחריד, אבל הייתי בהלם לשמוע חוויות כמעט מכלי ראשון שאח שלי סיפר – כן, ראיתי איך הם ירו מהגשר, וואו איך הוא הצליח לחסל את המחבל… האירוע התרחש בקצה השני של כדור הארץ, אך בכפר הגלובלי הקטן בו אנו חיים הכל מתועד, נגיש, משודר, ומופץ.

איך אתה מסוגל לראות רצח? שאלתי את אח שלי. לא היתה לו תשובה ברורה, כי אין תשובה כזאת. אבל אני נשארתי עם סימני שאלה מהדהדים. איך קורה שההסרטות המזעזעות האלו נכנסות לבתים שלנו? איך מחשב תמים שאמור לספק כלי עבודה מראה על הדרך את הגרועים שבמעשים?

אחר כך שמעתי מבעלי שגם אצלם בכולל הסתובבו דיבורים כאלו, שמספרים על צפייה במאורע הרצחני, וגם הוא נדהם מאד לשמוע שיש אנשים שמרשים לעצמם לצפות בירי ורצח.

איך זה יכול להיות? איך הגענו למצב שאנחנו, כחברה חרדית שמורה, נחשפים לדברים כאלו?

זה דברים שאסור לראות אותם. לראות רצח זה שייכות עם רצח…

הסיבה שאנחנו מתנזרים ממראות של הרג זה לא רק כדי שלא יהיו לנו סיוטי לילה, זה משחית את הנפש! זה מקלקל. זה מקרב את המעשה אל הדעת, ומקהה את התיעוב שיש לנו כלפיו.

לא יודעת אם זה דווקא דרך אתרי חדשות, מאמינה שהתיעודים האלו רצים גם במיילים, ועוברים את החסימות הכי חזקות.

כן יודעת שזו אחת ההשלכות הכואבות של הכנסת מחשב הביתה, שבגללה משתנים גדרים בכלל בלי לשים לב, והבית הופך נגיש בקליק גם לדברים שממש לא היינו רוצים להכניס לתוכו ולתוכנו.

אחרי שקלטתי מה קורה כשנרדמים בשמירה, הבנתי עוד יותר כמה חשוב לתחום את המחשב בבית לצורך עבודה בלבד. בנקודה הזאת הייתי ערנית, אבל אף אחד לא מבטיח לי שתמיד אדע לעצור בזמן.

החלטתי לחזק את ההחלטה הראשונית, אי אז כשהכנסנו בלית ברירה מחשב הביתה: רק לענייני עבודה. העליתי דרגה את רמת החסימה שהיתה לי, לא רוצה לשמוע שירים, לא רוצה לקבל עדכונים. רוצה בית נקי ושמור ומוגן.

איך הולך הסלוגן של אל-על? הכי בבית בעולם.

אני לא רוצה להיות הכי בעולם בבית.

כן יודעת שזו אחת ההשלכות הכואבות של הכנסת מחשב הביתה, הבית הופך נגיש בקליק גם לדברים שממש לא היינו רוצים להכניס לתוכו ולתוכנו.

תגובות השמורות לסיפור

אנשים שמסתכלים וחושפים עצמם לדברים שלא באמת היו אמורים להגיע אליהם, לא מקבלים כוחות לעמוד בניסיון הזה…

אגב, יש אולי מקום להזכיר שבזמנו, בזמן אסון מירון, מישהי ביקשה לחזק באמונה, היא אמרה שהיא מרגישה שזה מחליש אותה.

התקשרתי לרב ארלנגר שליט"א והוא אמר אז דברים כדורבנות: אנשים שמסתכלים וחושפים עצמם לדברים שלא באמת היו אמורים להגיע אליהם, לא מקבלים כוחות לעמוד בניסיון הזה… זה לא נסיון שלהם!!

אין אף אחד מקרובי קדושי מירון שאמונתו התערערה. למה? כי הם קיבלו נסיון וקיבלו עם זה כוחות. החשיפה לדברים שלא באמת היינו אמורים להיחשף אליהם- בעייתית גם מההיבט הזה...

נראה כלפי חוץ שאלו שיש להן מחשב בבית אולי נחשפות ורואות- אך זו "אשליה" של "האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב"...

אני רוצה לחדד ו"להחמיר" את מה שכתבה פה כל כך יפה: 

היא מציגה פה מצב חמור מאוד שהתעצם עד מאוד בשנים האחרונות של ראיית סרטונים של מעשי זוועה גם בציבור החרדי וזה ממש נורא. היא מציינת גם תופעה נוספת שהמחשב נכנס הביתה לצרכי עבודה וככל הנראה גלש מתחומי העבודה לתחומים נוספים. 

אך בכאב אני כותבת - המקרה הראשון והמקרה השני לא בהכרח הולכים יחד - כל כך הרבה שומעים היום על ראיית סרטונים וקליפים ותיעודים מחדרי מחשבים שהקימו במטרה של שמירה. בעלי חזר פעם אחת מהכולל מזועזע: סיפר לו חבר מהכולל על סרטונים של פיגועים שהוא ראה. 

בעלי הזדעזע, איך אתה מסתכל על זה? הוא שאל. והלה ענה: מה? אתה עם מחשב בבית ואתה לא רואה את הדברים האלו? ענה בעלי: ממש לא. בשום אופן לא. היום כבר לא מקבל למייל של אשתי כאלה דברים מאף אחד, אחרי שכל מי ששלח אי פעם קיבל מייל חזרה של "נא לא לשלוח לי דברים מסוג זה". ענה לו החבר: וואווו אתה יודע כמה זמן חסכת? ובא נציין רגע: אין לו מחשב בבית, לחבר הזה. ואשתו מורה בבית ספר מאוד מאוד שמור! 

כמובן שלא רק הזמן שנחסך זה המעלה אלא גם התוכן הנוראי כפי שציינה יפה בסיפור. אבל היה חשוב לי לחדד: נראה כלפי חוץ שאלו שיש להן מחשב בבית אולי נחשפות ורואות- אך זו "אשליה" של "האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב". 

מזדהה לחלוטין וגם אני רציתי לצעוק את הצעקה הזו…

מזדהה לחלוטין וגם אני רציתי לצעוק את הצעקה הזו, ביום של הפיגוע בצומת רמות, נסעתי לעבודה ומי שזוכרת באותו בוקר היה פקק אדיר בבגין שנגרם מתאונה כמה שעות קודם. ופתאום אמרו באוטובוס פיגוע, ירי, הרוגים, מחבל, איך אומרים- כשיש טלפונים לא כשרים בשטח אין שאלות, איך תוך כמה דקות ספורות יש מידע, לצערנו.

ואז היה בחור שהוציא את הטלפון ונהנה מהקרדיט שיש לו והוא יכול להראות לכולם (כל מי שאין לא), ואני?. כמובן שלא הסתכלתי, איך אומרים זה אפילו לא היה ניסיון, היה ברור שאני לא הולכת לגבר זר! מסתכלת בטלפון הפרוץ! בכאלה מראות. אפילו לא הרגשתי קדושה ונעלה שלא הסתכלתי, (יש לציין שאני מאוד אוהבת לראות אקשן, ודברים שוברים שגרה, ואני לא עומדת להסתכל על אמבולנס ברחוב, לא בגלל שזה מפחיד אותי אלא בגלל שזה לא מתאים, ואף אחד לא רוצה שיסתכלו עליו) 

ואז באתי לעבודה, ואיך כתבת, אין לי מושג מאיפה יש את התמונות האלו, האם מהאתרים, מהחדשות, מהמיילים, לא מעניין אותי, רק יכולה להגיד שזה פתוח בחסימות הכי חזקות!!! ותמונות, ההסרטות פתוחות לבנות וכולן מגיעות לראות, להזדעזע ואיזה טרגדיה ושהשם ישמור. וכמובן שמגרה אותי לראות אבל עכשיו אני לא הולכת להסתכל ולא רק בגלל הסיבות שהיו באוטובוס. 

ואני שואלת את עצמי, למה כשאני מגיעה למשרד שכולם חרדיות, צנועות צדיקות, אז הניסיון אמור להיות יותר קשה (ברור למה) ולמה אני מגיע למצב שאני מפחדת שישאלו אותי למה את לא מסתכלת, ואני לא אדע מה לענות? כי מה אני אגיד להן? שאני צריכה לשאול אותן למה הן כן מסתכלות? 

לא כתבתי את זה בצורה הכי מנוסחת יפה, ואני יודעת שאם אני אכתוב עוד כמה שעות אני אנסח בצורה יותר מובנת, אבל אני חושבת שהמילים שיצאו מהלב, כך כמו שהן הן הכי יפות

בזמן הסבים והסבתות שלנו, הגיחה לעולם הטלוויזיה, ויצאו נגדה נחרצות ברמות שאולי היינו קוראים להם קיצוניות, אבל הצליחו למגר את התופעה…

יישר כח! איזה סיפור חשוב!!!! בזמן הסבים והסבתות שלנו, הגיחה לעולם הטלוויזיה, ויצאו נגדה נחרצות ברמות שאולי היינו קוראים להם קיצוניות, אבל הצליחו למגר את התופעה, לחלוטין! לא היה בית חרדי, יהא מודרני ככל שיהא, עם טלויזיה. נקודה. האורות המהבהבים לקראת ערב בחלונות, היו העדות הברורה לזהות שוכני הבית... 

אני מכירה סיפור על ניצולת שואה שגילתה אחרי כמה שנים בת דודה שנותרה בחיים. בהתרגשות עצומה לקחה איתה את ביתה הקטנה ויצאה למסע ארוך לפגוש את הקרובה. כשהגיעו אליה, בעומדן בפתח, ראתה את המסך הגדול בסלון, ובלי לשתות אף כוס מים, נטלה את ידה של ביתה הקטנה וסבה משם לאחוריה. גדולי ישראל הכניסו את זה לעצמות, שזה פשוט "להיות או לחדול"! 

והיום? היא פשוט נכנסת אלינו בדלת האחורית... קטעים קטעים נחתכים ונשלחים במייל.. (אה, לפעמים גם מטשטשים את הנשים שם) תיעודים מכל העולם, דיונים בין מנחים שונים שכל קשר בינם לבין אורח חיינו לא נצפה, ועוד ועוד עמל של דור שלם - שבמסירות נפש נלחמו על צביונה של היהדות החרדית - מתמסמס ונמוג לו אל האורות המהבהבים שמצליחים לרצד בסוף בבתינו---- הלוואי שנצליח לעצור כשעוד אפשר..

וואו. בטח אחיות שלי לא יאמינו לי שאני לא שלחתי את הסיפור...

וואו. בטח אחיות שלי לא יאמינו לי שאני לא שלחתי את הסיפור... פשוט כך היה. אח שלי סיפר לי בפירוט מלא מה היה, איך ומי.... ואני רק נחרדתי מההתרגלות. מהשחתת הנפש. הוא לא רע, לא גס רוח או לב. רק בשקט בשקט, בדלת האחורית נכנסה ההזדמנות לדבר על השחתת הנפש. על האיסור בזה. 

תודה שהעלת את הנקודה הכואבת הזאת, אני מרגישה שהרבה מאיתנו כל כך בה. בחיים של אחרים, בתיעודים מיותרים. וכשראיתי, כמו רובכן כנראה, את חדר השינה של המטפלת המסורה עם עגלות התינוק. את הילדים המפונים על זרועות. אין לדברים האלו את הכותרת החד משמעית של 'השחתת הנפש' אבל אולי גם בלי הכותרת הזאת אפשר קצת להרגיש. קצת לחשוב על איך זה מרגיש? 

פתאום בשקט-בשקט עלתה לי מחשבה שבעצם, בלי רצח, יריות או טרגדיות גרפיות - יש לי גם מקום לחומה. לחשוב שניה לפני, אני באמת חושבת שהוגן לראות את הסרטון הזה. התמונה הזאת לא חושפת ואישית מידי - לדעת המצולם? הם רוצים שאני אראה את הסרטון שבו מחלצים אותם? נקודה למחשבה. תודה! 

לפני תקופה נאלצתי לנסוע לכמה ימים לקחתי את המחשב איתי היות והייתי חייבת לעבוד…

ב"ה אני עובדת במשרד קרוב לבית וזה כ"כ שונה...! ממליצה לכל מי שיכולה לדאוג לכזה הסדר. זה משרד שיש שם כמה עובדות כל אחת בתחום אחר, מה שקיבלנו זה שולחן וחיבור לאינטרנט, המחיר גם לא יקר. 

לפני תקופה נאלצתי לנסוע לכמה ימים לקחתי את המחשב איתי היות והייתי חייבת לעבוד. כשחזרתי ידעתי שניצחתי!!! הייתי ימים שלמים עם המחשב נגיש בלחיצת יד ונכנסתי רק כשהתישבתי לעבוד. לא נכנסתי על הבוקר לתיבת ההודעות אלא רק אחרי תפילה וא. בוקר. לא נכנסתי בלילה לפני שהלכתי לישון, כי למה לאחר את שעת השינה בעוד שעת עבודה (או בילוי...) ככה אני רגילה תמיד כי זה המציאות, והנה עכשיו זה אפילו לא היה לי ניסיון. 

ממליצה לכל אחת! אם אין באזור שלכם אולי תדאגי את לפתוח, לזכות את עצמך ואת הרבים. (מחפשים איזה חדר קטן להשכרה, מפרסמים אצל החברות, 3-4 עובדות כבר מכסות את השכירות) 

אני מצטמררת לשמוע כל פעם מחדש שיש סרטונים נוראיים שמסתובבים בכל מקום…

שלום וואי יפה שהעליתם את הנושא הזה, אני מצטמררת לשמוע כל פעם מחדש שיש סרטונים נוראיים שמסתובבים בכל מקום. ואני תמיד שואלת את עצמי מה דעת תורה בנושא?? גם הילדים שלנו כיום נחשפים הרבה יותר (ב"ה לא לסרטונים) לסיפורי זוועות הריגות חטיפות וכו' בכמות רבה, הן מחדשות דרך חברים והן ממקורות כשרים בספרי קריאה וכד'. אנחנו כילדים לא נחשפנו לכל כך הרבה סיפורים. 

זה מקהה את הרגש ומגיע למצב שהם אומרים מילים כאלו לפעמים מה שאנחנו נזהרנו מאד לא להוציא מפינו. מה המקום שלנו כהורים? איך אנחנו יכולים לדאוג לטהרה שלהם למרות החשיפה?? אשמח לקבל חיזוק בנושא בוודאי מה שאפשר להגביל להישמר אז נתחזק אבל מה שאי אפשר? מה היא מנת החיזוק מנגד לדור הצעיר 

אנחנו מתנזרות ונשמרות מכ"כ הרבה דברים, משלמות מחירים לעיתים קרובות, ולא שמות לעיתים לב לנקודה הזאת…

וואו זה כל כך נכון! אנחנו מתנזרות ונשמרות מכ"כ הרבה דברים, משלמות מחירים לעיתים קרובות, ולא שמות לעיתים לב לנקודה הזאת. 

כמות האסונות שרצים במיילים ומקהים לנו את הרגש (משום מה לא מודיעים על כל תינוק שנולד:), דברים שאם היינו פוגשות אותם ברחוב היינו מסובבות את הראש ורצות הביתה- ונכנסים אלינו מהדלת הראשית. ובד"כ אפילו אין לנו מושג מה זה- מגיע קובץ עם רצף מספרים, ורק אחרי שאנחנו פותחות ונחשפות אנחנו מבינות שאת זה היינו מעדיפות להישאר מחוץ לקן הביתי

פתאום נכנס אלי המחשב מהדלת האחורית דרך בכורתי שלמדה תכנות…

וואו אני כ"כ מזדהה!! הבית שלי שמור ממש, ב"ה לא צריכה מחשב לצורך עבודה, יש לי מחשב בעבודה מחוץ לבית, אבל פתאום נכנס אלי המחשב מהדלת האחורית דרך בכורתי שלמדה תכנות ופתאום בדיוק כמו שאת מתארת אני רואה את ילדי צופים בכל מיני שטויות, או דברים "קשים לצפיה" כפי שהוגדרו... 

אשמח לעצה טובה למיגור התופעה מבעלות נסיון. (בעילום שם כמובן...) תודה! 

בקצרצרה

אני הרגשתי ילדותית כשביקשתי מאחי וגיסתי לא לספר לי על החטופים סיפורים לא נעימים... :( עכשיו אני שמחה להיות במקום שמגן על הנפש שלי... אהבתי את "הכי בבית בעולם" אגב לכן אני מאזינה לקו המידע (ההוא שפרסמתן כאן פעם)- כדי לעמוד בנסיון שלא לחפש שום מידע ושום חדשות ברשת... 

***

וואו את כל כך צודקת. חידדת את העניין בחדות ודיוק לשונך. והבהרת את הענין לעמוד על המשמר למען טוהר הנפש. יהודים תמיד סלדו ממראות זוועה. ואל לנו להתבלבל ולהיסחף - אם כל הקבוצה צופה, אז זה בסדר גם לי. להיפך, צריכים להעלות תגובה בנושא לכל הצופים, שיקלטו את ההרס בנפש שנגרם להם. 

***

רק היום קראתי את הסיפור מפאת חוסר הזמן רוצה להגיד לך שממש חיזקת אותי. הוצאתי מחשב מהבית וכל הזמן יש לי ניסיון לעבוד אולי מהבית להוסיף שעות, אבל מאמינה שזה יגרור אותי לדוגמאות כאלה חס ושלום... תודה על הסיפורים והעלאת המודעות לדברים רגישים כאלה שהם יותר שטח אפור משחור.. 

***

את כל כך צודקת! חובה על כל אחת מאיתנו לשמור לשמור ולשמור! ולהתפלל לד' שלעולם לא נירדם בשמירה, ושהוא יתברך ישמור עלינו תמיד לנצח ועד, כי כמה שאנחנו נשמור זה לא מספיק. תודה לך על הסיפור המחזק והחשוב במיוחד!!! 

***

וואו איזה חזק ויפה!!!! רציתי גם לשתף במחשבה שעלתה לי בעקבות כל ההפצות של ההסרטות של אסונות ופיגועים השם ישמור מי התיר לצפות בסבל של הזולת?? לאן הגענו?? בתפילה לגאולה ההשלמה 

***

כל הכבוד, אהבתי את זה שעצרת באמצע החיים והקשבת לקול הפנימי שלך, כי כל כך הרבה פעמים אנחנו שומעים כל מיני דברים שמזעזעים אותנו, אבל לא עושים עם זה כלום. 

***

וואו, מרגש.... אהבתי את משפט הסיום, הוא ממצה את הרעיון בבבהירות. תמשיכו לחזק. תודה!!!!! 

***

מסכימה עם כל מילה!!! שמחה לראות שיש עוד אנשים שחושבים כך.... תודה שהעלית את הנושא. 

***

וואו, בדיוק במה שאני כל כך מנסה להתחזק עכשיו!! כל הכבוד!! 

***

אני אוהבת את המשחקי מילים של אישי לשלישי:) תודה נעמי!! 

***

מסכימה איתך לגמרי! אהבתי את הסלוגן:)! 

***

צודקות בהחלט. תודה רבה זה ממש מחזק 

***

העריכה. פשוט עונג לקרוא ! תודה נעמי 

***

מדהים! התחברתי מאד צודקת בכל מילה! 

***

כל כך כואב לשמוע וכל כך נכון :( 

***

אי אפשר לומר כלום. רק לבכות. 

***

וואו מחזק מאד תודה רבה 

***

חזק מאוד!!! כל מילה זהב! 

***

מחזק מאוד, תודה

***

אני ממש מעריכה! 

***

מסר מהדהד! 

***

מחזק!!! 

***

מחזק!! 

***

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פגישת אסטרטגיה לתכנון פרסום

מתנת: מרקר

עיצוב פרסומת מדויקת

מתנת: טליה טל

שדרוג של דף נחיתה, ניסוח מייל שיווקי או קופי למודעה

מתנת: d.front

הנפשת לוגו

מתנת: שירה נחמה כהן

סדר וארגון אחת ולתמיד בתיבת המייל של העסק- פגישה של שעה וחצי

מתנת: ציפורה סובל

כתיבת תוכן שיווקי לדף נחיתה בשווי 1000 ש"ח.

מתנת: אוריגמי

הדס קורלנסקי

שיחת ייעוץ עיסקי או דוח שנתי בשווי של 1500 + מעמ

מתנת: הדס קורלנסקי

סדר וארגון אחת ולתמיד בתיבת המייל של העסק- פגישה של שעה וחצי

מתנת: ציפורה סובל

מודעת פרסום קופי + עיצוב

מתנת: נחמה שוכמן

הנפשת לוגו

מתנת: שירה נחמה כהן

בוט לאתר בשווי 5000 שח

מתנת: פייגי פיוטרקובסקי-

סדר וארגון אחת ולתמיד בתיבת המייל של העסק- פגישה של שעה וחצי

מתנת: ציפורה סובל

בניית תהליך אוטומטי מותאם אישית לייעול וקידום העסק- בשווי עד 3,000 ש"ח

מתנת: ציפורה סובל

הגשת דוח שנתי לעצמאית / דוח החזר מס לשכירה

מתנת: רחל קירשבוים יועצת מס 0534166459

נתינת שם, סלוגן וקופי למודעה

מתנת: מירי ריזל. קופירייטרית לפרסום שמכיר לקהל היעד שלכם את העסק שלכם בגירסא הטובה ביותר מייל: m0548474619@gmail.com פל': 0548474619

יצירת קונספט, בניית לוגו, ושפה עיצובית, עיצוב ניירת וכרטיס ביקור. וחתימת מייל

מתנת: אילה כחלון

עיצוב פרסומת מדוייקת

מתנת: טליה טל

הנפשת לוגו

מתנת: שירה נחמה כהן

הוראות הפעלה

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה. 

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. 

לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.