אין הרבה בנות גילי שמאיישות משרות משרדיות. אני מהדור בו רווחו עקרות הבית, והייתי מהמעטות שפנו לעולם המיחשוב. אט אט פרסה הרשת את חוטיה על פני הגלובוס ובקצב דומה עלתה רמת המודעות לסכנות הטמונות והגלויות בה.
במשרד הקטן בו עבדתי לא היתה חסימה, אך הקמתי לעצמי רשימה לבנה שרק בה השתמשתי, וכך מנעתי מעצמי כל חשיפה והיכרות עם הלכלוך והתכנים הגרועים שברשת.
עברו ימים, חלפו שנים, וצוות המשרד נאלץ, מסיבות שונות, לצמצם את שורותיו. משמעותו המעשית של המשפט התמים הזה היה מסמך הפיטורין שלי. מצאתי את עצמי בחוץ.
ללא עבודה.
אף פעם לא נחמד להיות בסטטוס הזה, אבל בגילי זה גם קצת מלחיץ. אני פחות בנויה לשינויים, והצעירות בשוק הרבה יותר מתקדמות ממני. חתמתי אבטלה לתקופה הראשונה ובמקביל חיפשתי עבודה אחרת.
ספר שלם לכתוב את חסדי ה' שליוו אותנו יום יום, ראשון ראשון ועשירי עשירי. ראינו את יד ה' במוחש, ולא חסרנו דבר.
אישה נחמדה שילדה במזל טוב היתה הפתח שלי להיכנס שוב לעולם העבודה, והגעתי לראיון למשרת חל"ד. בין יתר חילופי הדברים הדגשתי כי חשוב לי אינטרנט מסונן, ונענו לבקשתי. מצא חן בעיניהם הנסיון הרב שיש לי, וביקשו שאתחיל לעבוד במיידי.
כמו שסוכם, אישרו לי להתקין סינון, וזה אכן היתה המשימה הראשונה שהתחלתי לטפל בה. התחלה היה לה, אבל סוף לא נראה באופק. הסינון הותקן, אך התוכנה שעבדתי עליה נתקעה בלי סוף. המחשב נעשה איטי מאד עד בלתי אפשרי לעבודה.
ניסיתי תחילה לפנות לחברת הסינון, אך הם לא מצאו דרך לעזור לי. ביקשתי את עזרת איש המחשבים, אך הוא בכלל לא הבין מה לי ולצורך בסינון, ובכלל – זה מכביד מאד על משאבי המחשב. בדיעבד התברר כי אמנם נתנו לי אישור להתקין, אבל המחשב שקיבלתי לא הכיל כמות זכרון מספיקה בשביל לשרת משימה כזאת.
בעיקר מה שהפריע לאיש המחשבים זה עצם הרעיון. לאורך כל הדרך הוא זמזמם לי משפטים כמו: למה את צריכה את זה, את אישה גדולה – תשלטי בעצמך, אל תכנסי למקומות שאת לא רוצה!
האמת, שהיתה לו עבודה קשה. במשך כמה ימים הוא ניסה כל מיני פתרונות. שוב ושוב שיחק עם ההגדרות, עד שהחליט להזמין זכרון מוגדל. במשך הזמן הזה עבדתי בתנאים ממש מסורבלים ולא נוחים, אבל היה חשוב לי מאד להתעקש על העניין.
בעיקר מה שעצבן אותו שהוא עובד בשביל מטרה שהוא לא מבין אותה – למה את צריכה את זה?? בגיל שלך? ניסיתי להסביר בשתי מילים שזה לא קשור לגיל, זה ענין עקרוני.
כעבור כמה ימים החלק המיוחל הגיע, ואז התברר שהוא לא מתאים… שוב מפלס העצבים של איש המחשבים עלה, ואיתו התסכול והאכזבה שלי. לא חשבתי שהעסק יהיה כל כך מסובך, אני לא החרדית הראשונה שם. כנראה שמחשב מסונן אחד לא בהכרח מקצר את הדרך של המחשב הסמוך לו.
באיזה שהוא שלב כמעט נשברתי, כבר חשבתי לשאול רב אם אוכל לעבוד כמה ימים ללא סינון כלל, כמובן בלי לגלוש לשום אתר ובלי להשתמש לצרכים שאינם קשורים לעבודה. אבל פתאום חשבתי לעצמי: מה יגיד לעצמו איש המחשבים, שהצליח לשכנע אותי שאפשר גם בלי? יש פה פן של חילול ה'. ברגע האחרון שאלת הרב ירדה מהשולחן. והאמת? שגם בשביל עצמי – אם אשחרר קצת כשקשה לי, הגדרים יהפכו לפחות חזקים.
הוספתי עוד תפילות חמות בעניין, וזו היתה ההשתדלות הטובה ביותר שיכלתי לעשות.
למחרת בבוקר הגיע הרכיב המיוחל. איש המחשבים, נינוח הפעם, התקין אותו בהצלחה רבה! המחשב על תוכנותיו והרשת שעל גביו נוסעים חלק!
לא יכולה לתאר את גודל השמחה שאפפה אותי! יש סינון. יש תגמול להתמדה העיקשת. באותם רגעים גדולים נשאתי תפילה לה' שבזכות המאמצים הרבים ישמור עלי ועל הדורות הבאים, שלא נבוא לידי נסיונות ופיתויים.
ליצר הרע אין תאריך תפוגה ואין גיל. הוא לא מקפל ציוד כשרואה לפניו אישה עם אופק פנסיוני לא מאד רחוק. ואישה גדולה זו רק מי שיודעת להיות חזקה כנגדו.
