אני שמורה טריה טריה, מסיימת ו' סמינר, מבית טוב מאוד ושמור. אני מזדהה עם הסיפור הזה של זה רק מייל מאוד מאוד… מעולם לא היה לי נסיון עם האינטרנט והמייל. האינטרנט שלנו בבית חסום הרמטית. ומייל בקושי ידעתי לשלוח…. עד שהגיע הקורנה בסמינר שלנו עברו ללמידה מרחוק והחומרים ללמידה נשלחו למייל. פתאום מצאתי את עצמי יושבת על המייל יותר ויותר ושולחת מייל לחברות… סתם…

אני רוצה לתת טיפ לכל מי שמרגישה שהיא נסחפת עם זה… כשאני שולחת מייל ולא מצרפת קובץ אני יודעת שזה בעיה… כי יכולתי להרים טלפון!!!!

ומי שרוצה באמת ד' עוזר! כמה ימים אחרי שדיברתי עם הרב שלי ובקשתי עצה קיבלתי הצעת עבודה הרחק מאזור מגורי (לא באופן קבוע), עברתי להתגורר לפסק זמן מסוים אצל סבא וסבתא שלי, אין להם מייל ולא אינטרנט ולא כלום… ופתאום הסתדרתי בלי… וזה עזר לי להתנתק ולמדתי שאם מאוד רוצים אפשר להסתפק (בעבודה כמו שלי, חנ"מ) בגיחה פעמים בשבוע (כשאני חוזרת הביתה) למייל למה שצריך באמת.

המון בהצלחה לכולן…

אני ממש חדשה ב'שמורה'. עכשיו מסיימת סמינר ומתחילה להכיר את העולם הזה… אני לא כ"כ בקיאה עדיין איך זה הולך, מתלבטת אם לבקש לא לפרסם את מה שאני הולכת לכתוב – שבוער לי בלב.. עדיין טרי לי מדי מכדי לפרסם לכולן…..  או שמא זה מועיל הפרסום לאחרות, וכדאי? מתלבטת… לא חשבתי שאני מסוג אלה שמגיבות, או שיהיה לי מה להוסיף… אבל עכשו קראתי את הסיפור, וזה בוער לי באצבעות…..

אני כ"כ מבינה ומזדהה במה שכתוב שם, דווקא מהצד שלי, של בחורת סמינר שנמצאת בתוך זה… למדתי בסמינר מקצוע שהצריך אותנו להכניס מייל הביתה. (שליחת עבודות למורות, השראות וכו'..) גם מבחינתי וגם מבחינת הורי החלטנו על מייל בלבד. בלי אינטרנט. כבר כמה שנים שזה פעיל בבית על תקן נצרך בלבד.

בתקופה האחרונה, ובמיוחד עם פרוץ הקורונה, נהיה המייל בבית לתעסוקה סביב השעון. זה התחיל בסרטונים / בדיחות / ידיעות / תמונות וכו' על הקורונה ועל כל מה שקורה.. המשיך בצ'אטים קבוצתיים שכל שניה בת אחרת מעלה לשם ידיעה חדשותית/ בדיחה שנונה על המצב.. בהתחלה זה היה נחמד, להיות מעודכנים, להרגיש שייכת.. אבל תוכ"ד התחיל לנקר בי מחשבות אחרות.. מה זה בעצם אומר אם יש לי מייל בלבד? שכל מה שאנשים מעלים לאתרים שונים ורשתות אחרות פשוט מורידים את זה ושולחים בתפוצות מיילים – וזה מגיע אלי ישר לפה?? מה זה עוזר שאני לא מחוברת לאינטרנט ולמדיה – אם שולחים לי הכל בהודעת מייל 'תמימה' כקובץ מצורף..?! מה מבדיל אותי מכל האנשים הכ"כ רדודים בעיני – שמתעסקים כל היום עם התכנים האלו, אם גם אני מתעסקת איתם – רק דרך מייל 'כשר' לכאורה?!

ממש התחיל להפריע לי, רק שלא היה לי מספיק אומץ וכח לעשות צעדים דרמטיים בעניין. התחלתי לאט לאט…  היו בנות שלחו לי באופן קבוע מדי יום עשרות (!) מיילים מפוצצים שטויות – סיגלתי לעצמי למחוק אותם בלי להציץ אפילו. לא להתפתות.. אז קצת השקטתי לעצמי את המצפון שהנה, אני שומרת ואני מובדלת מהרדודים… אבל תכלס נשאר לי הבילוי וההתכתבות בצ'אטים שהעסיקה אותי שעות על גבי שעות, בלי ששמתי לב אפילו. והרגעתי את עצמי שזה מותר לגמרי..  'רק' להתכתב עם חברות. לשאול שאלה 'קריטית' בצאט של המסלול. להתעדכן בשמחות בצ'אט של הכיתה.. מה כבר יכול להיות? לא נכנסתי סתם לצאטים קבוצתיים שנפתחו נטו לשם פטפוטים סתמיים של בנות מכל הארץ… (ויש כ"כ הרבה כאלו, מאות מהתקופה האחרונה…!)

אבל עדיין, כל הזמן הייתי עסוקה בלהרגיע את המצפון שלי.. להסביר למה זה מותר. אז נכון שזה לא 'אסור'. זה לא צפיה בתכנים גרועים. זה 'רק' התכתבות. אבל כ"כ לא 'רק' התכתבות! הרגשתי את זה בלב, ולא היה לי כח לעשות משהו.. גם כשהיה כנס טלפוני בסמינר נגד הסכנות של המייל והאינטרנט, אמרתי לעצמי – שבנות ממסלולים אחרים שבאמת לא צריכות מחשב ומייל – שהם יתנתקו מהצאטים. אבל אני – שחייבת את זה לצורך הלימודים – אני לא יכולה להתנתק מזה. אין מצב בעולם… רציתי מאד לעשות משהו, אבל לא היה לי אומץ, ואפס כח….

אבל מה שקרה ממש באותם ימים, ואני ממש מרגישה השגחה מיוחדת משמים, הרגשתי במוחש שבדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו.. ורק לפתוח פתח קטן – וה' פותח פתח ענק. התפרץ סיפור נוראי שקרה בהרבה צ'אטים קבוצתיים של בנות מכל הארץ, שהתערבבו שם כמה טיפוסים בתוך הצאט, ונוצרו קשרים וסיפורים ממש נוראיים… זה עשה סערה נורא גדולה. וזה רק חידד לי כמה מסוכן המייל. ממש כמו אינטרנט. מייל הוא פרוץ לכולם, הכתובת שלי גלויה לכל אדם באשר הוא אם רק ירצה, אפשר להתכתב עם כל אחד בלי לדעת מי עומד מאחורי כתובת אנונימית כזאת או אחרת.. באותו רגע שהתפרץ הסיפור (ב"ה לא הייתי מעורבת בכלום. אבל זה חידד לי מאד את הנקודה) הרגשתי דחיפה והתנתקתי מהצאטים הקבוצתיים שהייתי בהם.

שמחתי שהצלחתי להיות שלמה עם עצמי ולצאת מהם. אך מהצאטים הפרטיים – עם חברות, משפחה וכו' – לא הייתי מסוגלת. אמרתי לעצמי – זה לא נורא.. זה בסדר. אני לא מסוגלת לנתק לגמרי.. ואז באופן מדהים, אחרי מס' ימים, קיבלתי הודעה מנטפרי – שכל המשתמשים במייל בלבד – בעקבות הסיפורים האחרונים, בהוראת הרבנים נחסמים הצ'אטים לחלוטין! הרגשתי חיבוק משמים. אמנם בתחילה חששתי, יהיה לי קשה.. פתאום א"א לשאול שאלות דחופות, א"א להתכתב סתם להנאה… אבל החלטתי שאם כך כיוונו לי משמים – אני מרגישה שזה במיוחד בשבילי. ה' יתן לי כח הלאה, ואני נשארת כך. בלי צ'אטים. עכשיו אני כבר כמה חודשים בלי צ'אטים. מעולם לא חשבתי שככה אהיה מרוצה מהעניין!! התרגלתי לכתוב שאלות נצרכות בהודעת מייל. זה חוסך מאות דקות מיותרות של התכתבות סרק. זה נטו דברים לצורך, לא סתם להתכתב על דא והא עם כל החברות..

ואם ישאלו אותי עכשו אם אני רוצה להחזיר את הצ'אטים – חד משמעי לא! ב"ה אני מרגישה שקיבלתי מתנה מיוחדת מהקב"ה, שכיוון אותי ונתן לי כח לעשות את מה שבאמת רציתי. אז אמנם אני עדיין צעירה, הרבה מהחברות שלי עמוק עמוק בתוך ההתכתבויות – כמו נעמה מהסיפור…. אבל אני מאמינה שבעזרת תפילות ורצון אמיתי – גם זה יכול להסתדר בעז"ה…

תודה על הבמה והזכות להיות שייכת. רק השבוע שמעתי בכנס הטלפוני שדיברו על כך שלהיות בשמורה – זה להרגיש שייכת, ולהכיר עוד רבות שמרגישות כמוני… והנה כ"כ מהר אני כבר מרגישה ככה:) תודה רבה!!

זה  כל כך נכון. ואני בתור בחורה יכולה להעיד על הכמויות ההזויות והסרטונים והתמונות שנשלחות מדי יום, לכל מייל של בחורת סמינר רגילה וממוצעת. פשוט כל אחת צריכה לדעת ולשים לעצמה את הסינון מה לפתוח ומה לא ואם בכלל לפתוח… אולי באמת הגיע הזמן לעשות סטופ לכל השטויות האלה, ולהתחיל להתעסק בדברים יותר מועילים.

אגב לדעתי הבנות שמעבירות את הדברים האלה, רואים שזה דברים שהועברו מסמארטפונים או של אמא או של אחות. כי אני רואה שזה כל מיני סטטוסים של אנשים, שהוסרטו והועברו למייל, ומשם לרשימת תפוצה של כל העולם והסמינר. ואת מי זה מעניין?? זה מה שנשאר לנו לעשות בימים כאלה?

בכלל לא מתאים. ולזה נועד שמורה, אני חושבת שממש מתאים לכם להרים את הכפפה בנושא, ולחשוב מה עושים עם זה.

אל תוותרו! מרק מייל אפשר להגיע להרבה מאוד מקומות, מניסיון עצוב שלי. אני ב"ה כבר לא שם. אבל מי סומך על ניסים?

וואו. וואו. וואו. רק מלקרוא את זה הכל עולה לי.

נעים מאוד, אני בחורת י"ד, לא ממש, אבל מבחינה כרונולוגית. עזבתי את הסמינר אחרי י"ב, אחרי כמה חודשים תפסתי את עצמי וקלטתי שאין לי שום הגנה מהעולם, ככה הגעתי לשמורה… ולכן יש לי לומר על הסיפור הזה המון, כ"כ המון!

אני כבר מחוץ לסמינר קרוב לשנתיים, מה שנותן לי זוית ראיה קצת יותר בוגרת ו"משופשפת" מחברותי שעכשיו רק כמעט מסיימות (לפחות לפי דעתי…:) החברות שלי הן בחורות י"ד לכל דבר, ואני בקבוצת המייל שלהן, ובאנשי הקשר, ובצ'אט. אני מקבלת את כל מה שעובר שם, ואני יודעת טוב, יותר מדי טוב, על מה מדובר.

את הצעקה הזו אני צועקת עכשיו! יש גם דברים גרועים ממש, המון, גם זה הגיע אלי ולקח לי הזמן עד שבא השכל ומחקתי, אבל יותר מזה זה הרדידות. המוני מיילים של ספאם, כיתובים מטופשים, בדיחות עלובות, סרטונים שהם "אחד הדברים!!!!!", קליפים ש"יקרעו אותכם מצחוק"… המוני שעות שרופות, דקות נעלמות, לילות לבנים, הודעות צ'אט מס' 1583 של "עוד שעתיים שבע בבוקר, אתם לא נורמליות!"… ואין מה לעשות אם זה, ממש כלום, כי זה כבר בחורות בגילאי 18-19-20, וכבר פחות אפשר לעקוב אחרי התחלופה ואנשי הקשר…

והן הבחורות מהסמינרים הכי טובים שיש! הבחורות שהכי נחשבות כאיכותיות ושמורות! האמת הכי שאני חושבת שהן אכן כאלו, לא התחלתי לזלזל בהן כשקלטתי את הדברים האלו (ולא ביום אחד..), כי מי כמוני יודעת כמה זה קשה לא להיסחף, הן אכן בחורות טובות מאוד, אבל אין להן הכוונה. אף אחד לא מלמד בחורת סמינר כמה שעות היא יכולה לשבת מול המסך, ועד איזה שעה זה לא מוגזם, ולבחורה שכל חייה תמיד אמרו לה מה לעשות אין כמעט אפשרות לדעת את זה לבד בזמן!

אתן שואלות מה לעשות? יש תשובה אחת. אל תתנו להן להשתעמם, בחורה משועממת זה בחורה שמוצאת לבד מה לעשות, תעסיקו אותה, תתנו לה גם תעסוקה ומפגשים עם חברות פנים מול פנים, ככל שתיפגש יותר עם החברות יתמעטו ההתכתבויות, ומפגשים חזותיים הם הרבה פחות ריקים מתוכן, הן בכל זאת בנות יעקב…

ואל תחשבו שיהיה אפשר לעשות את זה מאחורי הגב, היא כבר לא תינוקת. אבל כן תבינו שאם הרבה הבנה היא תשתף פעולה באופן מלא, דוקה בגלל שהיא לא תינוקת ומבינה מה קורה לה פתאום…

ואל תוותרו! מרק מייל אפשר להגיע להרבה מאוד מקומות, מניסיון עצוב שלי. אני ב"ה כבר לא שם. אבל מי סומך על ניסים?

וכל הכבוד, אבל ממש כל הכבוד, לשמורה… הם הראשונים שהעלו את הנושא!