לתגובות הקוראות
קיבלתי היום הזמנה לחתונה בחצר של תלמוד תורה. שלא כדרכי לנתב את קרטון הנייר הישר אל הפח, חשבתי הפעם לשמור. צריך להראות לדורות הבאים מה עשתה לנו הקורונה.
במחשבה שניה, חשבתי שאולי יותר מקורי יהיה להראות הזמנה של חתונה בוולף, שנוכל לספר לאותם הדורות מה היה פעם, טרם עידן…
אז החורף של תש"פ הוא באמת היסטוריה להרבה עניינים, אבל אני רוצה לשתף בסיפור שהוא ממש מההיסטוריה. לפני הרבה-הרבה שנים, כשעוד לא הסתובבו אנשים ברחובות מחוברים לאינפוזיה שלהם, באוטובוס ישבו אנשים שהסתכלו מהחלון ולא רק במכשיר שבכף ידם, ולאצבעות היו שימושים רבים מלבד להחליק על מסכים.
לפני כעשר שנים קיבלתי הטבה משמעותית ממקום העבודה – זכות לקניית סמרטפון על חשבון החברה פלוס החזר הוצאות.
המכשיר היה חדש, "הצעקה האחרונה". ולכן בדיוק לא היתה עליו שום צעקה. אפס מודעות לסכנות, אף "קול קורא" לא נמרח על לוחות המודעות, ולא שיערתי איזה נזקים וסכנות הוא טומן בחובו.
בהתרגשות רבה נכנסתי לחנות פלאפונים ורכשתי את המוצר המדליק. פעם ראשונה שראיתי דבר כזה! הגעתי הביתה, הדלקתי את המכשיר, ו… הופ, חשכו עיני… קפצה תמונה של אישה חילונית. מיד הבנתי שלבית שלי לא יכנס דבר כזה. אני מחזירה את המכשיר.
רק שאני "שלעפרית" עם קבלות. כלומר, בלי קבלות. הן תמיד נאבדות איפשהו, ועד שמצאתי את הקבלה עברו מספר הימים שאפשר להתחרט על הקניה.
החלטתי בכל מקרה לא להשתמש בו, אפילו שהמשמעות היתה שלא אקבל החזרים מהחברה. ספגתי נזק של מעל 3,000 ₪ אבל היה שווה בהחלט, כי יש נזקים שהם מעבר לכל אומדן כספי.
במקביל לרכישת המכשיר, נוספה לי בתלוש השכר שורת "הוצאות תקשורת". מכיוון שבחרתי לא להשתמש במכשיר – קיבלתי ישירות את החזר ה"הוצאות", לעומת אלו שכן לקחו, להם החברה שילמה ישירות לספק התקשורת.
התעריף באותם ימים, טרם הרפורמה בענף התקשורת, היה גבוה מאד – 250 ₪ לחודש. מאז ירדו המחירים משמעותית, ורק לי, מכיוון שלא השתמשתי בפועל בתקשורת הזו והתשלום לא מועבר לספק, המשיכו להכניס את התעריף המקורי בלי קשר להוזלה בשוק.
מאז ועד היום אני מקבלת כל חודש תוספת של 250 ₪ * 12 חודשים בשנה * 10 שנים… לפני חודש סגרתי 30,000 ₪ רק על הסעיף הזה…