גלגלי הרכב שעטו על האספלט השחור, והיעד היה צפונה.
יצאנו, בעלי ואני, להתאוורר קצת בימים של סוף בין הזמנים, ולנשום את הפסטורליות של ניסן שהצפון טובל בה.
היציאה הזאת היא די נדירה אצלינו, אבל אחרי התקופה האחרונה הרגשנו שאנחנו ממש חייבים. אז ניצלנו את הימים ששבעת הילדים מסודרים במוסדות (כמה לא מובן מאיליו…) ארזנו ציוד, והנה אנחנו בדרך.
הצפון חיכה לנו ירוק בפריחתו ושופע מים. הכל ריק, כאילו המתין רק לנו.
רעש פלגי המים המפכים, ציוצי הציפורים בשקט הרגוע הזה, וקולות אוושה של קני הסוף נעים ברוח, עשו לנו טוב על הנשמה, מים קרים על נפש עייפה.
רצינו להנציח את הרגעים היפים האלו, להיזכר בהם בזמנים של שגרה שוחקת. אופס, הבטרייה ריקה. לא יהיו תמונות.
נזכרנו, שבדרך נכנסו לחנות לרכוש ווייז שינתב אותנו בדרכים הלא מוכרות, והמוכר דחף לנו מכשיר שגם מצלם. הו, הנה לנו פתרון מצוין.
מה הבעיה? הרי זה מכשיר כשר. אל תהיי פאנטית, אמרתי לעצמי.
אבל משהו הרגיש לי לא טוב…
דמיינתי לעצמי את ילד החיידר הטהור שלי מחזיק מכשיר כזה ביד ומצלם… כל כך לא הסתדר לי. הרי המכשיר הזה הוא מוקצה מחמת מיאוס, כמה שפחות להתקשר אליו, כמה שפחות להתחבר, מה שיותר לא לפתח בו תלות והרגל.
זה לא רק היתה הרגשה או תחושת בטן, זו הבנה. הבנה כמה קריטי לנו לשמור מרחק מכל שימוש במכשירים האלו. וגם אם פתחנו פתח להכניס את הווייז, זה לא אומר שהאצבע תהיה קלה על המסך, ודווקא אם פתחנו פתח כזה זה חשוב שבעתיים…
אין כאן ציטוט של הכרעה בדבר גדר השימוש בטאבלט, ואם בכלל. אנחנו לקחנו ככלי עזר טכני, לא מכשיר תקשורת שיתופי, ולא להוואי וכיף.
גם אם זו היתה טעות שלא התעקשנו על ה"ווייז בלבד", לפחות לא ניתן לטעות הזאת להוליד תוצאות…
היתה לי הרגשה שברגע שהמכשיר הופך למצלמה הוא קרוב אלינו יותר, והגדר ה'טכני' הזה נפרץ… וזה עוד בלי לדבר על הבעייתיות החמורה של מראית עין.
זהו. הצפון נשאר שם, והתמונות רק בזיכרון שלנו.
הייתי שלמה עם ההחלטה, אבל ממש בשביל לסיים את העניין עם חיוך – יומיים אחרי, הבן שלי, זה שדמיינתי אותו אי שם בפסגות הגולן, זכה בהגרלה במבצע שנערך בחיידר, ב… מצלמה
הווייז יראה לנו רק את הדרך, ולא דרך חיים.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח.
לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.