שלום כולן,
שמי אילה, מעצבת גרפית.
הגם שסדר היום שלי לא נקרע בתמרון חסר נשימה בין מטלות הבית לתפקוד בעבודה, אני בחורה עסוקה מאד. ברוך ה' יש עבודה בשפע ואני עמוסה-עמוסה-עמוסה.
מה רע? הכל טוב.
בפרט שסביבי אני שומעת זמירות בנוסח: "זה הזמן לעבוד כמה שיותר ולהתחיל את החיים בפלוס גבוה", וגם "תנצלי, אלו השנים שאין לך מחוייבות לכלום ואת יכולה להתמקצע ולכבוש קהל לקוחות מעולה".
אבל לי לא הרגיש עם זה טוב, וה"לא הרגיש" הזה נולד המון בזכות השמורה.
פתאום אי של שפיות שאומר לך סטופ להיסחפות הזו, ופשוט לרצות לחיות את החיים. לא את העבודה.
הכל טוב ויפה רעיונית, אך הסביבה משפיעה ואמירותיה מחלחלות אל הלב.
ואז באה שבת "הנבחרת" שהטעינה אותי כל כך הרבה. ראיתי במו עיני קבוצה איכותית של בחורות ששואפות גבוה, וסדר היום שלהן, וגם סדר העדיפויות, לא מלא מתחילתו עד סופו בעבודה.
החוויה המרוממת של שבת נחרטה עמוק בנשמתי, התבשלתי איתה שבוע שלם, שבסופו עשיתי את הצעד הכי חכם בחיים שלי: נכנסתי להגדרות מערכת הסינון, והגדרתי שבין השעות 3 בצהרים ועד 9 בערב המייל שלי סגור. אני לא חייבת להיות זמינה כל הזמן, זכותי גם לחיות לפעמים…
עשיתי לי עוד כמה הגבלות לכל מיני אתרים שמשמשים אותי לעבודה אך יחד עם זאת ממכרים וסוחפים (אמנם תחת המטריה של 'צרכי עבודה' אבל גם תחת מטריה ענקית עוד יותר של 'גזלני זמן'). וזהו.
ברוכה הבאה לגן עדן של החיים.
מבחורה עסוקה עד מעבר לראשה (ואני לא נמוכה: )) הפכתי לכזו שיש לה זמן!
יש לי זמן לקרוא באמצע השבוע, יש לי זמן לצאת עם האחים לסיבוב, יש לי זמן להתפלל מנחה ברוגע, ויש לי זמן אפילו… להשתעמם…
אני לא הרבה זמן בעניין הזה, די טרייה. אבל עם כל יום שעובר אני מבכה יותר ויותר על הזמן שבזבזתי בחיים.
לא הייתי עסוקה. רק חשבתי שאני כזאת. סוג של דמיון. כשאת בתוך העבודה עונה ומגיבה וקוראת ובודקת, מה שיכול להיגמר בשעתיים נמרח על 5 שעות.
וכמו עוד הרבה סיפורי ישועות של שמורה, וסליחה מראש ממי שלא חובבת את נוסח ה'הבטחתי ונושעתי', גם אני נעניתי ממש מיד:
קיבלתי חיים במתנה!!
חיים אמתיים.
שצוחקים, ומדברים, וקוראים ואוכלים ויוצאים ומשתעממים ולא בורחים למחשב לבדוק אולי חס וחלילה העולם לא מסתדר בלעדי 7 דקות.
ופלאי פלאים. לא ראיתי שהשמש הסתבכה במסלול שלה כשכיביתי את המחשב,
אנשים המשיכו לחיות, ומי שממש לא נשם בלעדי מצא פתרון ישן: את מספר הפלאפון שלי.
אני לא אזרח ותיק בגן עדן הזה. אבל כבר השתקעתי בו, ולא מוכנה לוותר עליו.
מאחלת לכל אחת לזכות לחיות גם בעולם הזה (ואשריה של מי שלא מבינה את הסיפור הזה…)
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח.
לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.