הסיפור שלי הוא ישן. עתיק אפילו הייתי אומרת… ובמונחים של טכנולוגיה, הוא כמעט ארכיאולוגי
אבל זה אכן קרה בדור שלי, ואני כידוע, למרות זקנותי המופלגת – גם בדור שלכן : )
זה היה לפני עשרים ומשהו שנה, לאף אחד עדיין לא היה מכשיר נייד. טוב, לאף אחד זה אולי מוגזם. לראש הממשלה היה וגם לחלק מהשרים, לכמה מנהלי חברות הייטק ובקיצור… היה… אבל בתפוצה בערך כמו שיש היום 'טסלה' על הכבישים.
הייתי עובדת די מתחילה, ואכשהו בירגו אותי בתפקיד של 'סיסטם מנג'ר' שזה אחראית רשתות בחברה (אגב, אני הייתי זאת שהתקנתי רשת נובל ראשונה בכנסת… אבל זה כבר ממש הסטוריה:)
המנהלת שלי, אישה מיוחדת ומעוררת השראה, שתעסוקת חרדיות נזקפת ודאי בעיקר לזכותה – רחל דביר שמה, קראה לי יום אחד ואמרה שהם רוצים את הזמינות שלי, ולכן החליטו להביא לי 'פלאפון'
זה היה הזוי. ומצחיק. ומפתיע. וכן… גם מרגש:)
אני זוכרת ששמעתי מישהו מתבדח בחדר הסמוך: תארו לכם שאישה הולכת עם עגלה ועם 'פלאפון' ביד…
היום זה עצוב כמה שאז זה היה מצחיק… אבל אז זה היה באמת 'חלוצי'.
טוב, כאחת שמאד אוהבת שינויים, ומאד מאד מאד אוהבת טכנולוגיה, נכנסתי לעניין די מהר והרגשתי ממש חשובה עם כזה מכשיר ביד. בכל מקום כולם התעניינו בפלא והמכשיר הזה היה לשיחת כל פורום. (לא וירטואלי:)
וכך עברו להם כמה שנים. עוד ועוד אנשים 'נכנסו לרשת', המכשירים כבר לא ריגשו באותה מידה – אבל בכל זאת, השתדלתי תמיד לשמור על מקומי בחזית הטכנולוגיה ולהתעדכן בדגמים הכי חמים וחדשים.
ואז-
אז התחילו לשמוע קולות חדשים.
אנשים חכמים שצפו למרחוק דברים שאני הקטנה לא ראיתי בעצמי, החלו להתריע בפני הסכנות שהתקשורת מציבה בפנינו. בחסדי שמים, הם היו מספיק נחושים וכך הגיעו לבתיהם של גדולי ישראל שכמובן נחרדו מעומק הבעיה הצפויה, והקימו ועדה שתטפל בנושא.
אני לא ממש מתמצאת מה ואיך, רק זוכרת שפורסם בעיתון שיש משהו חדש שנקרא 'פלאפון כשר'.
בתחילה, ממש התקוממתי.
זה הרגיש לי מיותר, טיפשי, חסר סיכוי ובעיקר – מעצבן:)
לא התעצלתי והרמתי טלפון לכמה מהעסקנים וביקשתי תשובות למליון שאלות וטענות שהיו לי
וכך, לאט לאט, שאלה אחר שאלה, טענה אחר טענה – קיבלתי מענה להכל…
עד שנסתמו טענותי.
היה לי לא קל… אבל אחרי לילה של נדודי שינה הבנתי שיש הרבה מן האמת בדברים.
ואז קיבלתי את החלטת חיי,
זאת שאני זוקפת לה הרבה הרבה ממה שזכיתי בהמשך הדרך…
החלטתי לזרוק את המכשיר המתקדם וה'IN' שהיה לי
ולעבור למירס המגושם והמיושן
היחיד שהסכים לקבל את תכתיבי הוועדה…
האמת שזה לא היה מיידי,
כי כשהתקשרתי לבקש לרכוש מכשיר, הם היו עדיין קצת מבולבלים ואמרו שזה עוד לא הגיע ועוד כמה ימים וכו'…
וכך זכיתי להיות, אני חושבת, ממש ממש מעשרה ראשונים…
זהו, נציג הגיע אלינו הביתה, הוא היה בעצמו ממש מרוגש:) אולי זה היה העיסקה הראשונה גם שלו… נתן לי לחתום על ערימת טפסים כמעט כמו שלוקחים משכנתא… והגיש לי מכשיר שכמעט נדרשתי לפנות עבורו מדף שלם בארון לאחסן את ה'חבילה הגדולה' שהכילה את המכשיר הכבד הזה…
זהו, זה הסיפור.
אין לי עוד 'מויפעס' גדול להצמיד אליו…
רק רוצה להגיד שהרבה פעמים אני זוכה לראות סייעתא דשמיא גדולה בהרבה עניינים רוחניים
ותוהה לעצמי, במה זכיתי?
כמובן, שזכות אבות עומדת לי
אבל אם צריך לצרף לזכות אבות גם משהו מעצמנו… אז נראה לי שאולי זה הדבר שאני צירפתי לחבילה…
בטח נעמי המוכשרת היתה מוצאת איזה הברקה לסיום,
ולי אין משהו כזה…
אבל כן יש לי המלצה…