לתגובות הקוראות
עבדתי במשרד קטן וחמוד, בתחום בו התמקצעתי ואהבתי. עם הזמן השתפשפתי יותר ויותר, רכשתי נסיון מעולה, ולאחר תקופה לא קצרה התחלתי גם ליהנות מהעבודה השוטפת.
ואז הוא נסגר, המשרד.
מצאתי את עצמי עם מכתב פיטורין ביד, מחפשת עבודה בדיוק בתקופה בה יצאו מאות בנות סמינר לשוק, ויתרון הנסיון שעמד לי היה מצומצם לתחום מאד ספציפי, שלא היה לו כמעט ביקוש.
לאחר כמה שבועות של תפילות, חיפושים, מתח גדול, ומאמץ מיוחד להתחזק באמונה ובטחון, היא התקשרה אלי. אישה נחמדה שיש לה משרד בדיוק בתחום בו התנסיתי והיא מעוניינת לגייס עובדת חדשה.
המיקום, שהיה מרחק שעה נסיעה לכל צד, לא הרתיע אותי. בינתיים הבית שלי שקט ואני לא ממהרת לשום מקום…
הגעתי לראיון, ושמחתי מאד לפגוש חברה מהסמינר. הבוסית התגלתה כאישה נוחה ולבבית, הסכימה שאתחיל לעבוד מתי שמתאים לי, הציעה שכר גבוה ותנאים מעולים, ולא היתה לה שום מניעה שאתקין חסימה על המחשב.
מצאתי עבודה מעולה, ב"ה! בימים הראשונים עשו לי חפיפה צמודה, ולאחר שהבנתי היטב איך פועלת התוכנה התחלתי לעבוד במרץ רב. תקתקתי עניינים וסיימתי עבודה של שמונה שעות – בחמש. כשביקשתי מהבוסית משימות נוספות, היא נהנתה מאד מהקצב המהיר, ואמרה: "בינתיים תסדרי תיקיות, תמחקי מיילים מיותרים, ותדייקי פרויקטים ישנים".
היה זה פרק זמן בו פרויקט אחד גדול היה על סף סיום, ובו התעסקו בלחץ ובעומס העובדות הוותיקות, הפרויקט השני עוד לא נכנס, כך שכרגע לא היו לה עוד משימות מוגדרות להוסיף לי. "אם נשאר לך זמן – תכיני לך כוס קפה ותקראי חדשות", הציעה בנחמדות.
וכך מצאתי את עצמי יושבת במשרד חסרת מעש. וגם לבד. כי לא מיהרתי למעון ולשום גן ילדים. הרבה זמן עבר, ועוד לא היה לי את מי לאסוף.
הייתי לבד עם אינטרנט פתוח.
חסימה לא הצלחתי להתקין בגלל חומת האש שהיתה על הרשת. הזמנתי במיוחד טכנאי מקצועי, אבל הרשת שם היתה מיושנת והחסימה תקעה את התקשורת.
לא נראה לי שיש היתר לעבוד בלי הגנה על הרשת, אבל אולי כלפי הבנות האחרות זה היה פחות חמור – הן היו כל כך עסוקות ועבדו בקצב מטורף, לא בטוחה שהיה להן זמן להכניס אוכל לפה… ואני הייתי מובטלת.
בהתחלה זה היה רק המייל האישי.
אחר כך מתכונים וקניות מקוונות.
בהמשך חדשות.
ואז סרטונים.
ויום אחד קלטתי מה קורה איתי, ולאן אגיע מהר מאד…
שיתפתי את בעלי. לא היה פה אפילו מקום לשאלת רב. לשנינו היה ברור שבמצב הזה אסור להישאר אפילו עוד יום אחד.
ניסיתי שוב לטפל בענין הרשת, אך נדרשה החלפת משאבים יקרה מאד, ושדרוג של כל תשתיות המשרד בשביל זה. הבנתי שהדבר לא מעשי.
דיברתי עם הבוסית, שגם עכשיו נשארה נחמדה. היא הבינה אותי, והצטערה מאד לשמוע שאני עוזבת. כן, עוזבת עבודה עם תנאים מצויינים ופוטנציאל גדול להצליח בה לטווח ארוך.
כי ראיתי בחוש שהנפילה שם כבר לא בגדר פוטנציאלית, היא מתרחשת אצלי בכל יום…
ויתרתי על משכורת של חודש, כי הרגשתי שלא הוגן שהשקיעו בי חפיפה צמודה שלא הניבה את התועלת המצופה, ונחתתי שוב בעולם מחפשי העבודה.
לא היה לי שום מקום ללכת אליו.
אבל היה לי, ויש לי תמיד, אבא אוהב בשמים.
באותו ערב (!) קיבלתי הצעת עבודה במרחק 10 דקות מהבית. שלחתי לשם קורות חיים לפני 3 שנים, אין לי מושג אין נזכרו בי…
המשכורת אמנם פחותה בהרבה, אך המקום חרדי לגמרי, הבוסית נפלאה, העבודה מעניינת, והתחום עדכני ושווה.
חכו, זה לא הסוף.
ביום שהתחלתי לעבוד שם –
גיליתי שבעוד תקופה, בעזרת ה', גם אני אצטרך לצאת בזמן… לאוצר מתוק שיחכה לאמא שלו!
היום התינוק שלי בן שנה פלוס, ממלא את הבית בגרגורים תינוקיים, וממלא את הלב שלי באהבה אין סופית – לאוצר היקר הזה, ולה' הטוב והמיטיב.
בלוח השנה מוזרחת לי המשבצת בה חגגנו לו יומולדת. לא יודעת חשבונות שמים – אבל חושבת שהתאריך החגיגי מתחיל כבר ביום בו עזבתי את העבודה ההיא.
בזמנו חשבתי שוויתרתי על משכורת, אבל מאד מהר זכיתי לראות שקיבלתי שכר, ובענק.
