לתגובות הקוראות
לכבוד שמורה במבול.
חייבת לפרסם את הסיפור הפרטי שלי ואם יהיו כאלו שיתחזקו מזה והיה זה שכרי.
ב"ה התקבלתי לעבודה בחברה בהר טוב.
את הטלפון המשמח קיבלתי ביום רביעי וקבענו להתחיל ביום ראשון.
ואז התוודעתי לחוק המחייב אותי להגיד להם שאני עוד שלושה חודשים עוזבת לחופשת לידה.
התקשרתי ואמרתי להם שאני מתנצלת שאני מוסרת את המידע רק עכשיו, ושיעשו מה שנראה להם לנכון.
בכל אופן הם רצו אותי לעבודה וסיכמו איתי כרגיל.
הגעתי בשמחה ליום הראשון והתחלתי לעבוד יחד עם עוד גרפיקאית שעובדת שם.
וגיליתי שהמחשב שאני אמורה לעבוד עליו הוא עם אינטרנט פרוץ, ביקשתי מהבוסית אם יש אפשרות חסימה והיא אמרה שאין אפשרות כזאת.
כשחזרתי התקשרתי לרב ושאלתי לגבי המשך העבודה הרב הורה לי לעזוב. ידעתי שאין לי ברירה ואני אעזוב. מה שאומר שכנראה עד אחרי החופשת לידה אין לי מה לחשוב על עבודה בכלל. (כי מי יקבל אותי שלושה חודשים לפני הלידה).
התקשרתי אל הבוסית שלי, הודיתי לה על כך שקיבלו אותי על אף מצבי, אבל הבהרתי לה שלא אוכל להמשיך לעבוד. היא הבינה (או שלא) ונפרדה ממני לשלום.
אחרי שעה היא התקשרה והודיעה לי שאחד המנהלים החליט שפשוט יורידו את כל החומר של החברה שנמצא בדרייב וינתקו לי את האינטרנט.
חשבתי לעצמי כמה זה מדהים: אם נגזר עלי משמיים שתהיה לי עבודה, אז תהיה לי עבודה, על אף שאני עוזבת עוד שלושה חודשים ועל אף שאני לא עובדת עם אינטרנט.
איך בעלי אמר לי: בתכלס היה להם המון פעמים שהם יכלו להגיד לך לא ובכול אופן הם רצו.
ממש ראיתי את היד הגדולה של ה' שמה שמגיע לנו, לא משנה כמה מכשולים יהיו בדרך, זה יהיה שלנו.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח.
לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.