לתגובות הקוראות
הייתי תמימה וירוקה כשפסעו אצבעותי לראשונה בפתחו של העולם הרחב ושמו דבליו-דבליו-דבליו. הכל היה חדש לי, אפילו את דף החיפוש הדיפולטיבי רק אז הכרתי מקרוב.
אמנם ידעתי שחסימה טובה היא חובה מינימלית, ואחת כזאת אכן היתה לי. אבל לא ידעתי איזו חשיבות יש לו, לגבול האישי, שעל כל אחת לשרטט במו המשמעת העצמית שהיא חייבת להקנות לה.
זה התחיל עם אתר שמתווך פריטים למסירה, ואוו! איזה דברים שימושיים וטובים אפשר להשיג בחינם! אחר כך נגרר ללינקים נוספים של הטבות שוות ומחירי רצפה חד פעמיים (בימים שהמושג 'חד פעמי' היה תיאור למשהו זול:)) והמשיך עם משיכה חזקה שלי לכל קישור שנחת אצלי בתיבת המייל.
איזה יופי! כמה דברים משתלמים אפשר להשיג בהינף הקלקה. הכל היה (נראה לי) טוב, הכל היה כשר, והכל היה מ-מ-כ-ר.
את המראה מול הפנים קיבלתי יום אחד מיהודית, חברה טובה מהמסלול. היה זה אחרי ששיתפתי כמה חברות בפתיחה חגיגית של איזשהו אתר שרץ בתקופה ההיא… אתר מהזן ה-מיותר, אבל ששולבו בו המון מבצעים ו'חינמיים'… איך אפשר לשמור הטבה כזו שווה רק לעצמי?
חיכיתי לקבל תודה מהחברות, או לינקים אחרים בתמורה, אבל לא ציפיתי לתגובה של יהודית.
בארבע מילים ושלוש נקודות היא ניערה אותי מהסחרור שנשאבתי עמוק לתוכו:
"חני, לא מתאים לך…"
וזהו.
התוכחה העדינה שלה, שכמו שאני מכירה אותה היטב – הגיעה ממקום אכפתי וחברי, גרמה לי לעשות חושבים, ולהתבונן על הקלות שסיגלתי לעצמי להפוך את השימוש באינטרנט לחלק בלתי נפרד מהווי החיים שלי.
המילים שלה הדהדו לי חזק בראש בימים הבאים. פתאום שמתי לב כמה נסחפתי, וראיתי המחשה חיה מה קורה כשאין גבולות… החלטתי לעשות תפנית משמעותית בהיקף השימוש ברשת, ולצמצם אותו לכיוון העבודה, שלשמה הוא נועד.
גם אינטרנט מסונן הוא דיעבד אחד גדול, כמה חשוב לא לפתח בו תלות! אז עוד לא חלמתי שיבואו ימים של עבודה היברידית מהבית, וכמה משמעות אדירה תהיה להרגל החדש שלי. היום, ב"ה, אין מצב בכלל שאני פותחת מחשב אחרי הצהרים. העובדה נגמרת, המחשב נסגר. וגם בשעות העבודה – הזמן היקר שלי ושל המעסיק לא גולש לשום מקום אחר.
תודה לך יהודית, שהערת לי. כל כך הארת לי.
