שלום חברות,
שמי יפה, מפיקת אירועים מקצועית, שאוהבת מאד את תחום התעסוקה שלה,
ושמחה לגרום להזדמנויות חגיגיות להיראות בצורה מושלמת.
כמו כל עצמאית, אחת השאלות הכי מרכזיות היא:
איך להכיר את עצמי ואת כישורי לרחבי האנושות? ובשלוש מילים – מחפשת ערוץ פרסומי. מאד קרץ לי עולם השיווק בסטטוסים, בפרט שלמקצוע כמו שלי יש ערך גבוה להסרטות ולתמונות מהשטח.
קניתי לצורך זה טאבלט. בתמימותי חשבתי שכל עוד השימוש בו נעשה תחת הכותרת של צרכי עבודה – החותמת המסולסלת שמוטבעת על גבי המכשיר תגן עלי. מותר לי, יש הכשר.
וכך נכנסתי לדאבוני לעולם הסטטוסים.
אם עד היום "עקוב אחרי" היה בשבילי כוכבית-שבע-שתיים, מאז שהתחלתי לעבוד עם הטאבלט הוא הפך שם נרדף לשיטת פרסום ויצירת מעגל לקוחות פוטנציאלי.
הבעיה שהשימוש בסטטוס, הגם שהיה לצרכי פרנסה, שאב אותי למקום אחר. נסחף, מגיב, ממוכר, משתף בלי סוף, ונמצא עם האצבע המון על המסך. המון.
ואז הגיע יום אחד מרגש בו הודיע לי בני היקר שהוא הולך לסיים מסכת. כמו כל אמא יהודייה שמחתי והתרגשתי מאד. אני הולכת להשקיע לכבודו ולכבוד התורה סעודה מכובדת, ובתור אמא שהיא גם על תקן מפיקת אירועים – היו לי תכנונים להביע את מיטב הערכתי ושמחתי באירוע מושלם.
העסק הגדול סביב ההתארגנות היה הזדמנות מצוינת להכניס לכל המשפחה אהבת תורה והערכה רבה ללומדיה. הערב המרגש הגיע, כל הבית חגג.
בעוד הבן שלי מבטיח בהתרגשות למסכת שהוא עוד יחזור וישנה בה, ומקריא בדבקות את רשימת הבנים של האמורא פפא – אני מקליקה על המסך צילומים, ומנציחה אותו מכל פוזה אפשרית. שניים בתמונה אחת:
גם מעמד מרגש במיוחד וגם אירוע שהפקתי…
ואז תפסתי את עצמי ברגע של אמת נוקבת: זה מה שאת עושה במעמד הגדול והמרגש הזה, עסוקה כל הזמן בלהנציח ולא מוצאת רגע של פנאי להקשיב וליהנות מהנחת? התרגלתי כבר לשתף בכל דבר, ובמקום לנשום את אווירת הקדושה – אני מתרגמת כל הזמן את האירוע לפיקסלים מצולמים שינחתו עוד רגע במסכים של כל העוקבים שלי…
פתאום שמתי לב כמה הכותרת – הכביכול מוצדקת – של "צרכי פרנסה" שינתה בי משהו עמוק באישיות, בהתנהלות. לא נשארתי אותה אישה כשהייתי.
ואם אודה על האמת – קשה מאד עד בלתי אפשרי להישאר רק במסגרת של צרכי פרנסה, כשעל השולחן מונח כלי מפתה וזמין כל כך.
החלטתי להוציא את המכשיר מהבית, ולחזור לאפיקי הפרסום האחרים שיש לשוק הכשר והטוב להציע. ואם מסקרן אתכם לדעת – ב"ה הפרנסה ממשיכה וזורמת, בלי עוקבים ובלי שיתופים, ואני חזרתי לחיות רגוע הרבה יותר.
הדרן עלך, מסכת חיים טובים.
