לא נולדתי בבני ברק וגם לא באחת השכונות החרדיות בירושלים. פילסתי את דרכי הרוחנית בעשר אצבעות, בהכוונתה הנפלאה של הרבנית שמלווה אותי לאורך הדרך, ובסייעתא דשמיא אין סופית שאני זוכה לראות כל הזמן.
במקצועי אני עורכת דין.
השאלה שאני הכי נתקלת בה בכל תחילת או סיום או אמצע פגישת עבודה היא: "מה הוואטסאפ שלך?" התשובה היא חצי מתנצלת – "אמ…אין לי וואטצפ…" מנסה לעמעם את הקולות שנשמעים ברקע, כי למעשה נשמע שאני נמצאת בחלל החיצון או בגלקסיה אחרת.
והודעות רגילות?
גם לא.
מייל?
כן תרשמי שירלי-דוט-קום-דוט-סלאש-שטורדל-בתנור-סי-או-אי-אל-ביזראל.
אז תרשמי לי בהודעה רגילה את המייל.
אבל אין לי SMS.
אז מה יש לך ???
ביטחון ואמונה בה'!
והיום כששואלים אותי "מה הוואטצפ שלך"? WHAT IS UP?
כלומר – מה הלמעלה שלך? בתרגום חופשי, אני עונה בביטחון מלא– ברוך השם!
ברוך ה' שאין לי וואטצפ! (גם לא בטלפון אחר בכיס של החצאית…שלא קיים)
בהתחלה היה לי גלאקסי, שנשבר תחת משקלו הכבד של פטיש שניצלים, באחד השיעורים של הרבנית שמלווה אותי.
אחר כך עברתי למוגן, אבל זה היה רק שלב ביניים – כי הבנתי בסופו של דבר שעם כל הכבוד להגנה ולחסימות – טלפון חכם הוא נשאר, על הרבה מאד מגרעות שלו…
אבל איך, איך אפשר לחיות בלי אפליקציות? מי ישמע לאן אני כבר "גולשת" עם המוגן שלי? איך אדע מה מזג האוויר מחר? ואם ביטוח לאומי הפקיד קצבת ילדים?
ואיך אגיע לכל מיני מקומות בלי וייז?? ולמה החיים צריכים להיות כל כך מסובכים וקשים? מה אגיד לכל הלקוחות? זה רק לצרכי פרנוסה….
בעלי תמך בי מאד ואמר לי במשפט אחד: ה' לא ימנע טוב להולכים בתמים.
נכנסנו לאחת החנויות שעליה שלט מאיר המודיע ש"כאן מוכרים סלולר כשר", בחרתי מכשיר שחור מלבני וקטן. המוכר לוקח את פרטי האשראי ועוד כמה, ומציע לי לבחור כיסוי לפלאפון.
באותו הרגע כל מה שרציתי זה לברוח משם…
בעלי חיזק אותי ואמר שזו שעת רצון… תבקשי… בזכות מסירות הנפש שלך… ובאמת… ביקשתי מה' משהו ענק כזה שבלתי אפשרי להגשים, ולא תאמינו – קיבלתי הרבה הרבה מעבר למה שביקשתי.
הנה סיפור קטן של התמודדות, תושיה והמון סייעתא דשמיא:
לפני תקופה הייתי צריכה לעבור השתלמות מטעם לשכת עורכי הדין.
בסיום יומיים אינטנסיביים של למידה התקיים מבחן כתנאי לקבלת התעודה.
המבחן היה… באפליקציה!
מול 200 עורכי דין הצבעתי ואמרתי שאין לי אפליקציה.
"אז תורידי, מה הבעיה?" לא הבינה זו שלידי.
ניגשתי לאחראית ואמרתי לה שאין לי כסילופון כלומר טלפון חכם בעברית.
הראיתי לה את הנייד שלי והיא ישר הסיקה מסקנות:
"אהה, נשבר לך וזה החלופי?"
אמרתי לה: לא… כלומר כן, לא נשבר לי – אני שברתי, וזה לא החלופי – זה הקבוע!
התחילה להתבלבל… מי מסתובב בימינו עם דבר מימי הביניים? ועוד עורכת דין?!
מפה לשם שאלתי אותה, יש לך את המבחן בדפים? כמו פעם, דפים, ניירות כאלה?
אמרה שכן אבל התשובות מסומנות שם.
הצעתי לה שתקריא את השאלות ואענה בעל פה.
ובכן, חשתי כמו בליל שבת עם הילדים ששואלים את אבא מהחידון של פרשת השבוע…
היא שואלת ואני עונה בלי לשאול אותה מה האפשרויות (מבחן אמריקאי)
ב"ה הצלחתי במבחן וקיבלתי את התעודה.
עם רצון חזק אפשר הכל בעזרת ה'!
יצאתי ראשונה מהמבחן. מאוחר יותר שמעתי שכולם נתקעו שם הרבה זמן כי היתה תקלה באפליקציה…
וככה אני, ב"ה מסתדרת עם הנייד הקטן הכשר.
ומאושרת בו.