עד לפני שנה, היא עדיין לא שמרה מצוות בכלל. היום, היא כבר שומרת כמה מצוות בסיסיות ומאושרת מזה. היא מתקדמת, ברוך ה'.
זו החברותא שלי, ספיר, דרך אחד מארגוני הקירוב.
כמו כל רביעי בלילה, אנחנו לומדת כחצי שעה מתוך "שער הביטחון" עם פירושי גדולי החסידות. לי הדברים מוכרים, אבל תמיד יש מה לחזק… אנחנו לומדות שהכל – ממש הכל – בא מהקב"ה. ההשתדלות היא רק צינור, כלי, שדרכו מגיע השפע. יש חובת השתדלות, בוודאי! אבל באמת? הכל בא מהקב"ה. אנחנו רואים את זה בסוף, אבל זה כך כבר מההתחלה.
המסקנה מגיעה מאליה: כדאי להשקיע כמה שיותר בקיום המצוות ובחיבור לה', וכמה שפחות ברדיפת הממון…
טוב, כמה פעמים כבר שמעתי וקראתי את המילים האלו? ואתן?
אבל הפעם, משום מה, זה היה שונה!
תחושה מיוחדת אפפה אותי. באותם רגעים לא רק "ידעתי" – גם הרגשתי, שהכל – הכל!!! – מאת ה'. למה צריך לקרוא מאמרים וספרים עסקיים בלי די על איך להרוויח "עוד יותר טוב"? למה להשתתף בקורסים שיובילו אותי ל"עוד יותר טוב" כלכלי? די! טוב כבר עכשיו!
אילו הייתי ברגע הזה בהר הכרמל עם אליהו הנביא, הייתי הראשונה שזועקת "ה' הוא האלוקים"!
באותו רגע הכל היה נראה ברור כל כך.
כמו שכותבים בספרים, "השפופרת הונחה על כנה". ב-2025 זו רק לחיצה קטנה על האדום בנייד הקטן. פתאום נזכרתי, שהבטחתי ללקוח מסוים להיות איתו בקשר, כדי לסגור כמה עניינים בפרויקט. בתחום עיסוקי אני מעצבת פרוכות, מקצוע די נדיר שהוא גם התחביב האמנותי שלי.
הלקוח הנוכחי צריך להחליט על סקלת הצבעים הסופית, וגם על אופן ביצוע הפרוכת. מדובר בפרוכת גדולה מאוד, יותר משלושה מטר גובה ורוחב, כולה מצויירת עם דוגמא. כמעט לא יראו את צבע הרקע…
רציתי להציע לו שתי אופציות, שהפער ביניהן הוא 26,000$.
כן, ממש כך: רק הפער – עשרים ושישה אלף דולר.
התקשרתי אליו. הוא אמר שישלח לי תמונה של סקלת צבעים שהוא אהב בציור כלשהו.
"אתם יכולים לשלוח לי את הצילום עכשיו" אני מציעה, "אבל אראה אותו רק מחר, כי אני לא ליד אינטרנט".
"אוקיי" הוא מתחשב, "אשלח לך ב-SMS".
"אין לי SMS".
"וואו, כל הכבוד לך".
"אז מה החלטתם?" אני מבררת. האופציה של הרקמה המלאה – תדרוש ממני ומהצוות אקרובטיקה משמעותית ומיומנות לא רגילה. מדובר בשבעה מיליוני תפרים (פרוכת רגילה – "רק" רבע מיליון), וזו עבודה משמעותית להשתלט על כמות בד ורקמה בכזה סדר גודל…
או לחילופין- אפשר ללכת על אופציה זולה יותר של הדפסה על בד איכותי, עם תוספת רקמה ידנית פה ושם.
"אין לנו ברירה" הוא עונה, "אלא ללכת על האופציה היקרה יותר. רק ככה הפרוכת תהיה מדהימה".
אהה. רק ככה הפרוכת תהיה מדהימה.
כלומר, חייבים פרוכת מדהימה. בכל מחיר. כולל התוספת של הפער בן עשרות אלפי הדולרים…
טוב, אפשר להסביר זאת ולומר שפשוט הייתי "משוכנעת" שמה שאני מציעה לו שווה את הכסף הזה ויותר מכך, ולכן לא התאמצתי "לשכנע". זהו עיקרון שיווקי שגם קראתי עליו בכתבה במגזין "דף הבית" החודש.
אבל אני מעדיפה לתת את הקרדיט הגמור לד' ולנפלאותיו, ולהוציא את עצמי מהתמונה…
כי זו לא הצלחה שלי. לא ניהלתי "שיחת מכירה מוצלחת". זו היתה שיחת מכירה די דפוקה לדעתי, והתוצאה שלה היא הפרוכת הכי יקרה שמכרתי אי פעם.
"צירוף מקרים" הביא את השיחה הזו מיד אחרי רגע של בהירות באמונה…
כי כשהתמורה שווה, משלמים כל הון בעולם.
הכסף הוא רק בונוס מהקב"ה, התמורה האמיתית היא החיבור לאמת.
והיא שווה כל הון.
