לתגובות הקוראות
בדרך נס
כשלמדתי להגיד את המילה 'ביורוקרטיה' בגיל 10, חשבתי שהסיבוך הכי גדול זה להצליח להגות את המילה הביורוקרטית הזאת. עם השנים חוויתי פה ושם על בשרי סחבת מהי, ואיך נראית רשימת מסמכים אינסופית להגשה, אבל הפעם זו היתה ביורוקרטיה עד הסוף… כשעלה על הפרק נושא החסימה – כל מה שיכל להימרח – עשה את זה.
אני עובדת בגוף ביטחוני ענק המעסיק עשרות אלפי עובדים. עד לא מזמן היתה אפשרות להתקין חסימה מינימלית של 9K, אבל היום כבר לא מאשרים אותה. כך שלנו, הבנות הוותיקות, יש סינון לא משהו שרצינו מאד להחליף, והבעיה הגדולה זה עם אלו החדשות שרוצות להיכנס – להן לא יהיה סינון בכלל. ניסיתי לברר מימיני ומשמאלי עם מי אפשר לדבר, והפנו אותי לבחורה בשם טובה.
טובה היא אחת הטובות של המערכת. בעלת וותק של 15 שנה, שהצליחה להתברג עמוק בפנים. היא גם אחת הטובות בכלל: עם פלאפון כשר, מראה חרדי שמור, והשקפה איתנה על כל נושא שבעולם. היא מוערכת מאד, לא בחינם היא הגיעה לאן שהגיעה, ועכשיו היא ניצלה את מירב הקשרים שלה לפעול בנידון.
היא פנתה לכל חברות הסינון, ובכל פעם היו דיונים וישיבות שבחנו את האופציה התורנית. מכיוון שמדובר בארגון בטחוני, רמת דרישות האבטחה שלהם גבוהות במיוחד, בצירוף לביורוקרטיה המַלְאָה והמתישה שהיא חלק בלתי נפרד מההתנהלות פה – פתרונות הסינון נפסלו בזה אחר זה. בכל פעם שהיה נראה הסדר טוב באופק – צץ קושי חדש שזרק הכל לפח.
טובה לא אמרה נואש, היא פנתה לכל החזיתות: ראשי מנהל, מנהלת משאבי אנוש, אחראית גיוון והכלה, ראש תחום בטחון, אחראי סייבר, אחראי אבטחת מידע, ועוד כל מיני שאני לא זוכרת את התפקיד שלהם. אחת לכמה שבועות היא קיימה פגישה עם אנשים נוספים. היא לא התביישה לפנות למי שחשבה שיוכל לעזור, ובזכות הוותק המרשים שלה היא צברה היכרות עם גורמים בכירים רבים.
טובה לא עבדה לבד. היתה לה שותפה לדרך שעזרה לה מאד, ויחד הן קידמו את הנושא בכל הכח מבלי להרפות. אחרי כל נסיון שכשל הן חיזקו אחת את השניה ולא נתנו לייאוש לתפוס כותרת. מאחורי שתיהן עמדנו כמה עשרות חרדיות שדחפו ועודדו לאורך כל הדרך, ומעל הכל – היו התפילות שנשאנו כולנו להצלחת המשימה.
ויום אחד זה הגיע.
פגישה אחת מאומצת, אחרי כמה שקדמו לה, וביניהן זרמו הרבה תכתובות מייל, הסתיימה בקול בשורה מרעישה: נמצא פתרון! הוא דרש השקעה כספית גבוהה מאד, ולמרבה השמחה היתה נכונות מצד ההנהלה להשקיע את הסכום הזה.
אי אפשר לתאר את החשמל שהיה באוויר! אחרי כל כך הרבה נסיונות כושלים ותקוות שנכזבו – נמצאה הדרך! יהיה לנו אינטרנט מסונן ברמה איכותית!
בזכות הנחישות והעקשנות של טובה – עשרות עובדות קיבלו אפשרות לחסימה, ועוד עשרות עובדות שיגיעו בגיוסים העומדים על הפרק – יגיעו למוכן ולמסונן. איזו זכות אדירה!
הסיפור הזה כל כך מדהים, כי לאורך הדרך היו כל כך הרבה אפשרויות פרישה וייאוש, ובכל זאת – טובה לא הרימה ידיים, והמשיכה ופעלה וניסתה ופנתה ודיברה ובררה וביקשה והפגישה והסבירה והזיזה, עד הסוף הטוב.
אבל… עוד לא קראתם את סוף הסוף הטוב:
שבוע שעבר טובה התארסה!
בגיל 37!!!
עם בחור שיושב ולומד!!!!
חשבונות שמים מי ידע, והכל מושגח ומדוקדק גם אם לא רואים ישועה כאן ועכשיו. אבל בטח הועילו הזכויות הרבות של העמל והיזע, ועלו והצטרפו לאין סוף תפילות ודמעות במשך השנים, ויחד הכריעו את הכף, לטובה.
שלום לאה היקרה ולשמורה,
את זוכרת אותי? שלחתי בזמנו תגובה ל"מכתב ממודיעין עילית"…
מגיע לי מזל טוב!!!
ילדתי בן לפני שבועיים, תינוק כל כך מתוק ומושלם
ב"ה זכינו לראות את ישועת ד' לאחר 8 וחצי שנים…
אני יושבת בבית היום ולידי תינוק קטן ומתוק ישן בעריסה
שואלת את עצמי אם זה אמיתי כל החלום הזה
שרה לו אל הנער הזה התפללתי ומתבוננת בפלא הזה
מספרת לו שחיכינו לו הרבה שנים…
בבית חולים כל הזמן בכיתי, כשהחזקתי אותו או האכלתי ירדו מעיני דמעות
הייתי קמה באמצע הלילה ורצה לתינוקיה כדי לחזות בפלא הזה ילד יהודי טהור ששייך אלי ולא לאף אחד אחר
הרגשתי ממש כמו "היינו כחולמים…"
רק עכשיו בבית עם כל הקימות בלילה והסחרחורת סביבו אני מתחילה לעכל שזה אמיתי…
אני מרגישה שזה ילד של כלל ישראל, ילד של תפילות
הברית היתה מאד מאד מרגשת ובעז"ה יהיה גם פדיון הבן
אז תודה מעומק הלב לכל מי שהתפללה עבורי
זכינו לראות הרבה ניסים
בקרוב אצל כל הממתינות
חייבת לומר שיש סוף לכל גלות, הגאולה אכן מגיעה
ואין שום תפילה ששבה ריקם!
תגובות השמורות לסיפור
מרגש עד דמעות! זו זכות מיוחדת לזכות לראות ככה את יד השם!
חייבת לשתף ברעיון חזק ששמעתי אמש שיכול להתאים כאן. שמעתי הרצאה מהרב א. שפירא (מישיבת פוניבז') הוא אמר שבעולם הזה לא שייך לקבל שכר על מצווה. כי כל תענוגי עולם הזה לא ישוו לשעה אחת של קורת רוח בעולם הבא.
אבל על מה כן מקבלים כאן שכר וסיעתא? על כל ה"מסביב" של המצווה (הוא הביא הוכחה מעקידת יצחק ואכמ"ל) על השמחה, הלהט, הזריזות וכו'
למה נזכרתי בכך כעת, בקריאת הסיפור? לפי קצרות ראייתי, אולי נראה לומר שההצלה הזו של בר וחברותיה לא היתה שכר על המצווה, השכר כולו שמור גנוז לעולם הבא, אבל לראות ככה הצלה מידית- כנראה היה זה בזכות המתיקות הזו שנלוותה לבחירה המרגשת.
(מסכת סוטה דף כא/א) תורה בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה מגנא ומצלא. התורה מגינה ומצילה בין בזמן שעוסקים בה ובין בזמן שלא עוסקים בה.
לפני שבועות בקו של השמורה אמרתי בשם רבנית דייויד ע"ה שעד כמה שאישה שותפה לתורה של בעלה זה עד כמה שיש לה את כל המעלות שהתורה נותנת ללומדיה, כולל כמובן "תורה מגנא ומצלא".
רואים בחוש מנס ההצלה של אמש בחזור מערב הסיכום של "יקיר לי" שהיה כל כולו שותפות מושלמת כולל ויתור של ממש עבור התורה, במיוחד למי ששיתפה איזו הרגשת מתיקות יש בויתור למען התורה איך שהתורה מצילה ומגינה.
אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו!!! אשרי "שמורה" ואשרי "יקיר לי" ואשרי העומדת בראש שניהם.
יש לי משהו מאוד מזכיר ודומה לשתף, יצאתי מהבית לכיוון ב"ב בשעות הערב, כבר הייתי בחוץ עם המפתחות ביד, אציין שהייתי נהגת חדשה סה"כ 3 חודשים…, מאוד פחדתי מהנסיעה לבד ובעיקר מהחזור… ואז חשבתי לעצמי אולי השמלה שאני לובשת קצת שקופה באור, כמובן בא היצה"ר וטען שאני לא הולכת להסתובב בחוץ בכלל אלא מהאוטו לבית וחזרה, אבל בכל אופן חזרתי הביתה ולבשתי בגד שאני לא ממש אוהבת אבל צנוע, ואמרתי לה' תשמור עלי בדרך.
בדרכי חזור אני מגיעה לרמזור ומנסה להאט, הספיק לי כמה לחיצות ניסיון על הבלם להבין שהוא לא תקין. בדרך נס התחלף הרמזור לירוק והמשכתי לנסוע, אחר כך ניסיתי שנית לעצור מספר פעמים ולא הצלחתי, אני על כביש מהיר מאוחר בלילה מכוניות טסות ואני לא יכולה לעצור!! אין בלמים!!!!,
התחלתי לצעוק, הרגשתי חרדה אמיתית, בדרך נס ממש אני מגיעה לעוד רמזור והוא גם ירוק, לא ברור איך לאט לאט הצלחתי להאט ולהיעצר עם בלם העזר, יצאתי בריאה ושלימה ללא כל שריטה לי וגם לרכב. ראיתי בעיניים איך ה' שמר עלי!
אני לא מאמינה!!
היינו תקועות בפקק הזה (חזרנו אחרי 1 בלילה…) וכשראינו את התאונה, הלב נשבר לנו, ראינו את האמבולנסים שועטים והרכבים המרוסקים, ואמרנו זו לזו : יש אנשים שנגמר להם הלילה החיים. היה ברור שיש הרוגים ופצועים קשה, הרכבים היו מרוסקים
והן יצאו שלמות!!!
"חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו" רק בשורות טובות!!!
אמאלה זה לא אמיתי! בר, אני כולי מצומררת פה, ראיתי אותך שעה לפני כן, חיזקת אותנו! נתת את הלב והרצון לד', והעברת אותו אלינו. איזה חיבוק ומתנה מד'
***
וואו אי אפשר להאמין, מה שלומן? כולנו דואגות הוציא אותנו ברושם ככ חזק!
***
וואווו לא נתפס איזה סיפור מיוחד ומחזק ומרומם, הגיע לי בדיוק בדיוק בדיוק בזמן. גם עלי הקב"ה משגיח בהשגחה פרטית מופלאה. תודה לכן שהייתן השליחות שלו……
***
הפעם א"א לא להגיב זה פשוט סיפור מדהים! נס עצום!! התמונות ממש מצמרררות, לחשוב שמכזה רכב יצאו כולן בריאות ושלמות באמת השגחה פרטית לא רגילה!!
***
וואו, אני לא מאמינה הייתי שם!! הסיפור של בר היה כ"כ עוצמתי!!! והסוף הזה מצמרר ממש!!! תודה ששיתפתם!!
***
אמאאאאלה איזה נס!! שולחת חיבוק גדול לכל אחת מהגיבורות (תרתי משמע) ורפואה שלימה! שהקב"ה יגן ויושיע כל אחד ואחת
***
וואו! אני הייתי אתמול בערב בפקק שנגרם ע"י התאונה, ריחמנו על מי שקרה לו שם משהו. שמחה שב"ה יצאו בשלום.
***
ראיתי אותם אתמול. והן היו נראות בריאות ושלמות, עומדות ומדברות כאילו כלום לא קרה… פשוט נס!!!!!
***
מדהים!!!!!! הלוואי שנתחזק תמיד! שומר פתאים השם!!!!
***
תודה רבה!! מרגש מאוד!!! הזכויות שמורות לעיצוב של התפילה או שאפשר להדפיס \ להפיץ?
***
וואו בר המדהימה כמה התרגשתי איתך אתמול וכמה חזקת אותנו היום. כי הם חיינו, בפשטות…
***
מצמרר… על זה אומרים חז"ל: שלוחי מצווה אינם ניזוקין, לא בהליכתן ולא בחזרתן…
***
צמרמורות!!!!!! אין מה להגיב. חיזקתן אותי כעת בדילמה זהה
***
ואווו מרגש כל כך קצר וקולע בלי יותר מדי מילים… והתמונות כל כך המחישו.
***
וואו! אני פשוט בהלם!!! איזה נס עצום! ואיזה סיפור יפה! מחזק מאוד!
***
וואו מדהים רואים איך ה' משגיח על כל מי שעושה את רצונו ושליח מצווה
***
הסוף מדהים!! וההתחלה עוד יותר הסיפורים האלה נותנים הרבה כח!!
***
"הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" איזה השגחה פרטית תודה לה'
***
הזוי כמה ה' גדול! אמאלה מפחיד חיזקתם מאוד!!!!
***
צמרמורות וחיזוק גדול זה מה שקרה כשקראתי את הסיפור
***
צמרמורת!!!!!!!!
***
בדיוק בזמן הנכון קיבלתי את המייל תודה רבה!!
***
אבאל'ה!!! צמרמורת!!!!! בר ממש חיזקה אתמול
***
מרטיט ומרעיד אין צורך להוסיף מילים
***
מצמרר ומרגש. אני עם דמעות בעיניים!!
***
וואווו צמרמורות, ממש מחזק!
***
נראה לי שמספיקה מילה אחת, מרגש!!
***
מדהים במיוחד. ממש נפלא
***
אין מילים!!!!!!
***
ה' ירחם ויציל ויפדה ויגן!!!
***
כולי צמרמורות ואוו
***
אין מילים
***
צמרמורתת
***
צמרמורת
זו בחירה מדהימה ושינוי אישי מדהים. בלי קשר לסיפור הספציפי, רוצה בהזדמנות זו להעלות נקודה למחשבה שלפעמים נעלמת מהעין, בהקשר לתפקידי הבעל והאשה בבית. לא תמיד זו החלטה של האישה בלבד, צריך לזכור שגם לבעל יש העדפות משלו. לפעמים הבעל רוצה ומעונין לעסוק בענייני הבית, אם הוא אוהב נניח לבשל, לתקן, לסדר דברים בעירייה ובחברת החשמל.
יש בעלים המתוסכלים דווקא מן הנקודה הזאת שנשותיהם סבורות שהם יכולים לעסוק כל היום רק בלימוד, ובאמת יש להם רצון להיות בעלי השפעה בעוד תחומים, ולהוביל. וזה לא מוריד כהוא זה מצדקותם, מיכולתם ללמוד ולהתמיד. להיפך, ברוב המקרים זה עשוי לתת להם את הכוחות גם בתחום הלימוד.
כל בית צריך לעשות את ההתאמה הנכונה לעצמו, והאישה- כמובן שתפקידה הבסיסי הוא לעזור ולסייע ולא להחליט ולקבוע, הכל צריך להיעשות מתוך בינה יתרה וחכמת נשים.
לשמורה שהגיבה על הסיפור של ביטול פתיחת המעון, כדי לא לערבב את הבעל בעסק:
כתבת- קצת קשה לי לקרוא שאישה שהיא שליחה להבאת פרנסה כדי שבעלה ישב וילמד ברוגע בלי עול פרנסה, צריכה לוותר על חלום או במובן הפרקטי להתחיל לעבוד בעבודה שהיא תאהב בגלל מקרים פה ושם של בירוקרטיה שבעלה יצטרך לטפל…
כל אחת עובדת את ד' מהנקודה בה היא נמצאת. ומשם עבודתה רצויה ומקובלת.
למיטב הבנתי, ספציפית זאת שסיפרה על עצמה, לא התחבטה והתלבטה בעניין, היה לה ברור שעסק שיהיה על חשבון תורת בעלה לא שווה, ולכן לא היה מקום לשאול כי שואלים כשיש שאלה. לא כשיש תשובה.
לגבי הלימוד ברוגע- נראה שהיא העריכה כי בעלה ילמד בלי רוגע, כי היא צריכה להביא פרנסה… נכון שכבר פסקו גדו"י שלפעמים הבעל צריך לוותר על תלמודו באופן זמני, כדי לשמור על ילד חולה לדוגמא, כי אשתו עובדת. אך לפעמים אפשר להפוך את היוצרות לגמרי, ובמקום שהיא תעזור לו, הוא עוזר לה לעזור לו וכו'
כמובן שכל אחת במקום שלה ובמצב בו היא נמצאת, תעשה את השיקולים המתאימים לה ולביתה. כאן קראנו סיפור, שבשבילה הוא ויתור מעשי ואפשרי. סיפור מופלא!
תגובות ל"גם זו לטובה"
זו בחירה מדהימה ושינוי אישי מדהים. בלי קשר לסיפור הספציפי, רוצה בהזדמנות זו להעלות נקודה למחשבה שלפעמים נעלמת מהעין, בהקשר לתפקידי הבעל והאשה בבית. לא תמיד זו החלטה של האישה בלבד, צריך לזכור שגם לבעל יש העדפות משלו. לפעמים הבעל רוצה ומעונין לעסוק בענייני הבית, אם הוא אוהב נניח לבשל, לתקן, לסדר דברים בעירייה ובחברת החשמל.
יש בעלים המתוסכלים דווקא מן הנקודה הזאת שנשותיהם סבורות שהם יכולים לעסוק כל היום רק בלימוד, ובאמת יש להם רצון להיות בעלי השפעה בעוד תחומים, ולהוביל. וזה לא מוריד כהוא זה מצדקותם, מיכולתם ללמוד ולהתמיד. להיפך, ברוב המקרים זה עשוי לתת להם את הכוחות גם בתחום הלימוד.
כל בית צריך לעשות את ההתאמה הנכונה לעצמו, והאישה- כמובן שתפקידה הבסיסי הוא לעזור ולסייע ולא להחליט ולקבוע, הכל צריך להיעשות מתוך בינה יתרה וחכמת נשים.
לשמורה שהגיבה על הסיפור של ביטול פתיחת המעון, כדי לא לערבב את הבעל בעסק:
כתבת- קצת קשה לי לקרוא שאישה שהיא שליחה להבאת פרנסה כדי שבעלה ישב וילמד ברוגע בלי עול פרנסה, צריכה לוותר על חלום או במובן הפרקטי להתחיל לעבוד בעבודה שהיא תאהב בגלל מקרים פה ושם של בירוקרטיה שבעלה יצטרך לטפל…
כל אחת עובדת את ד' מהנקודה בה היא נמצאת. ומשם עבודתה רצויה ומקובלת.
למיטב הבנתי, ספציפית זאת שסיפרה על עצמה, לא התחבטה והתלבטה בעניין, היה לה ברור שעסק שיהיה על חשבון תורת בעלה לא שווה, ולכן לא היה מקום לשאול כי שואלים כשיש שאלה. לא כשיש תשובה.
לגבי הלימוד ברוגע- נראה שהיא העריכה כי בעלה ילמד בלי רוגע, כי היא צריכה להביא פרנסה… נכון שכבר פסקו גדו"י שלפעמים הבעל צריך לוותר על תלמודו באופן זמני, כדי לשמור על ילד חולה לדוגמא, כי אשתו עובדת. אך לפעמים אפשר להפוך את היוצרות לגמרי, ובמקום שהיא תעזור לו, הוא עוזר לה לעזור לו וכו'
כמובן שכל אחת במקום שלה ובמצב בו היא נמצאת, תעשה את השיקולים המתאימים לה ולביתה. כאן קראנו סיפור, שבשבילה הוא ויתור מעשי ואפשרי. סיפור מופלא!
וואו ממש נהניתי מהסיפור הזה!!
לא יודעת ממה נהניתי יותר, מהויתור שלה על חלום, שלא יבוא על חשבון הלימוד של הבעל (שזה ברור ויתור ערכי יותר…) או סתם מעצם העובדה שאישה בגיל הזה לא מדחיקה את התחושות השליליות וחוסר הסיפוק שלה בעבודה, למרות שעובדת ב״הייטק״ ועושה את הצעד של הסבת מקצוע שתתן לה יותר סיפוק!
ועוד המשכורת בסוף גבוהה יותר… לא רק מה שנחשב יתן לנו משכורת וסיפוק… תודה לך על השיתוף!!
***
אני לא מגיבה הרבה, אבל הפעם אני חייבת- ממש ריגשת עם הסיפור המיוחד שלך והפשטות היהודית המתוקה והאמיתית כל כך- רציתי. התפללתי והשם שמע… תודה רבה לך
תגובות לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח
ליקרה שהגיבה לתגובה שלי, על כך שצרם לי המשפט "אני שווה יותר" וכו' וכו'….
קודם כל- החמיא לי שהתעמקת כך בתגובה שלי. גם התגובה שלך מראה את הרמה הערכית הגבוהה שלך, ועל כך הערכתי!
חשוב לי להדגיש משהו שכנראה לא היה ברור מספיק בתגובה הקודמת שלי: לא אמרתי בשום פנים ואופן שמותר להחזיק פלאפון פסול/ שמותר ח"ו לעשות מעשים שהם כנגד דעתם של גדולי ישראל.
בסה"כ אמרתי שאין לנו את הסמכות להכריע מי שווה יותר ממי, וממילא זה גם לא ענייננו. (להרחבה ניתן לעיין ב"קונטרס הבחירה" של הרב דסלר, מכתב מאליהו, כרך א', ובפרט בפרק העוסק בנקודת הבחירה).
לא נראה לי שיש מי שיתווכח עם הקביעה הזו, שהיא כל כך מובנת מאליה עד שלפעמים נראה ששוכחים אותה….
תגובה לתגובה הזו:
"מי שמרגישה שבית שבו הבעל אברך הוא באווירה אחרת, רוחנית יותר, וזו הסיבה שזה חסר לה- אין לי מושג… אבל אווירה רוחנית בבית מורכבת מהמון דברים, מדיבורי אמונה, מחסד פשוט, מאמון, מוויתור ועוד.
לא כל אדם מתאים ללמוד יום שלם, ממגוון סיבות, וודאי לא נגזר דינו של אדם זה ואשתו מאת בורא עולם להיזרק אל הצד השני…"
חברה יקרה,
אני מבינה מאד את המקום שלך. ואת צודקת. מה שברור, שתלמוד תורה כנגד כולם. כל דקה של תורה שבעלך לומד (גם אם הוא אדם עובד כמובן) היא הקשר הכי חזק שלו ושלך לבורא עולם כי נשמותיכם מאוחדות בעולם הזה והבא. כל מילה של תורה ערכה מאלפי זהב וכסף.
כשהחיים הולכים אחרת מאשר המסלול הזה של קשר תמידי ללימוד תורה- אנחנו רוצים לקבל בהכנעה, באהבה, אבל– אוי כואב לנו! זה ברור שהחסר צורב. צריך להשלים, לקבל, לשמוח, להעריך, לכבד- אבל הקושי מובן ומקובל. ודאי מי שקיבל מסלול אחר לא נזרק ח"ו, והוא עושה את עבודת ה' שלו ככל יכולתו. אבל בהחלט אפשר להמשיך לשאוף תמיד לגבוה יותר, זה כלל לא ענין חברתי.
ולמה אני כותבת זאת? האם כדי להצטער / לצער? חס ושלום. כדי לשמוח עד מאד בכל מילה תורה של הבעל/ הבן/ החתן, כדי לחנך את הילדים לזה, כדי להתפלל ולבכות בלי להתיאש ולבקש שנזכה.
יש אנשים שחשבו שלא מתאים להם ללמוד- ויום אחד נדלק בהם הניצוץ!! תמיד נבקש עוד ועוד ועוד תורה וקרבת ה'.
באהבה, חברה שראתה שה' שומע במיוחד כאלו תפילות.
***
אהבתי בתגובות את המשפט "לכבד את האדם, לא את הנפילה או הדרך שלו!!!" כל כך נכון
אני נהנית לקרוא מדי שבוע את הסיפורים המחזקים והמרגשים של ימי שלישי. למרות שזה לכאורה לא קשור אלי, עובדת במקום חרדי ושמור מאד. כתבתי' לכאורה' כי למעשה הסיפורים המחזקים נתנו גם לי כוח ברגע אמת.
הגעתי אתמול לבית החלמה עם תינוקת קטנטנה אחרי לידה בשעה טובה ומוצלחת. נתנו לי כאן את הקוד של ה WIFI, פתחתי את המחשב בשביל לבדוק משהו מסויים שהייתי צריכה, אבל התמונות ברקע החשידו אותי… יצרתי קשר עם הקבלה ושאלתי אם יש כאן סינון על האינטרנט, התפלאתי לשמוע שלא.
החלטתי לא להשתמש באינטרנט (וההחלטה הזאת היא בזכות הסיפורים והרוח שהשמורות מביאות איתן…) והאמת שממש מוזר לי שבבית החלמה אין סינון…. שמנה לב.
תודה לכן על השליחות המיוחדת והאור שאתן מפיצות בדורנו בזכות נשים צדקניות עתידין להגאל שנכה בקרוב!
