בנושא הפאות, חייבת להגיב כי הנושא מאד כואב לי.

רציתי לחזק את ידה של זו שהגיבה שהיא לא מגיעה לעבודה עם פאה אלא עם מטפחת בלבד. יש נשים שמתבלבלות כשהן צריכות להגיע למקום עבודה עם חילונים, וחושבות שזה יהיה חילול ה' אם הן יגיעו לעבודה לא מכובדות, כביכול.

אז דבר ראשון, חילונים לא רואים פאה כדבר "מכובד" אלא כמין קומבינה חרדית איך לעשות מעקף להלכה… ואני יודעת כי אני בעצמי חשבתי ככה כשהייתי חילונית.

דבר שני, מה שחילונים חושבים או לא, לא לפי זה נמדד או נקבע מה זה חילול ה'. חילונים גם חושבים שזה שיש נשים עגונות או הלכות חליצה למשל, זה חילול ה' שהחרדים אחראים לו.

דבר שלישי, חילונים דווקא מאד מעריכים את השמורות והצנועות ויותר שומרים על דיסטנס ועל דיבור מקצועי איתן. הכרתי מישהי שכשעבדה במקום חרדי הייתה מגיעה לעבודה עם פאה בקביעות, וכשהיא הלכה לראיון עבודה במקום קצת יותר חילוני (והמראיינים היו גברים) היא חבשה מטפחת, אפילו שהפאה שלה הייתה מאד צנועה, ביחס למה שהולך עכשיו בחוץ (דרך אגב, היא התקבלה).

בעיניי זה רעיון מצויין, לקבוע גבולות מההתחלה, ואם במקרה לא יקבלו אותה לעבודה בגלל שלא מוצא חן בעיניהם שתסתובב שם מישהי כמוה (כלומר, שבולטת בדתיות שלה), אז זה גם מצויין כי במקום כזה היא בטח לא הייתה רוצה לעבוד בכל מקרה.

מה שגורם לכל הבעיות בפאות, זו השאיפה לשלמות. כי בכל מוצר, תמיד עוד מעט תצא גרסה טובה יותר – מכוניות ומחשבים, לדוגמא. אז אם אני עכשיו קונה פאה, אז אני חייבת שהיא תהיה יותר טובה ממה שיש לי או ממה שיש לחברות שלי (אם אם אני פאנית ומייצרת פאה, גם אני צריכה להפיק מוצרים יותר טובים כדי למשוך לקוחות). וכידוע, ה"שוויץ" הוא אף פעם לא ששלי יותר צנועה ויותר עונה על גדרי ההלכה…

אז באופן קבוע האבולוציה של הפאה זה יותר ויותר לא צנוע, יותר ארוך, יותר מושך את העין. יותר ויותר מושלם מבחינה חיצונית. יותר "מוקפדת". אבל מה לעשות שבפאות השלמות זו סתירה למצוות הצניעות?

אפילו אני, שלא נוהגת לשים פאה, הייתי צריכה לפני קרוב ל-10 שנים לקנות פאה עקב טיסה לחו"ל למדינה עם מעט יהודים והרבה שנאה ולא יכולתי לשים סממן דתי בולט. אז הלכתי לקנות פאה ואפילו שהיה לי ברור שאני קונה את הפאה הכי יכנע שיש, בסוף מצאתי את עצמי קונה פאה די יפה, כי מה, אני כבר הולכת ומוציאה אלפי ש"ח על פאה, אז אני לא אקנה את הטוב ביותר? הייתי בהלם מעצמי לאחר מעשה!

אז שוב, אני מחזקת את ידה של כל מי שמתחזקת בעניינים האלה, חובשת פאה פחות יפה ממה שהיא הייתה רוצה או ממה שמקובל בסביבתה, בהתאם לכללי הצניעות. ויותר חשוב – אני מחזקת את ידה של כל פאנית שלא נופלת בניסיון הזה! אשריה של כל מי שנמנעת מלהצטרף לסחף הזה. עליהן מונח עול כבד – צניעותה של בת ישראל. אין ספק שזה ניסיון קשה ומי שעומדת בו ששכרה רב מן השמיים.

תגובה לסיפור מסבכין אותו: אני בד"כ לא מגיבה, אבל שבוע שעבר חוויתי ממש תחושה כזו אני עובדת במשרד בו יושבים בopen space, אבל ב"ה העבודה היא מהבית ולא מבקשים ממני לבוא שבוע שעבר הר"צ שלי רמזה לי שהיא תשמח שאבוא מחר, התלבטתי מה לעשות והחלטתי לבוא כל הדרך התפללתי שה' יעזור לי ואף אחד ב'קוביה' שלי לא יבוא, לא האמנתי שזה באמת יקרה, ותירצתי לעצמי שיום אחד זה בסדר, ולא יקרה לי כלום, ואני אשב ואשתוק וכו' וכו',

אני מגיעה ל'קוביה', והיא ריקה!! אחד מהיושבים שם, עזב שבוע שעבר, השניה היא אישה ולא הגיעה באותו יום, השלישי החליט בדיוק באותו בוקר שהוא רוצה לעבור מקום!! ואני הרביעית… הרגשתי שה' אומר לי, 'אני לא אתן לך ליפול, גם אם תרצי, אני שומר עלייך במקומות שאת אפילו לא מדמיינת' זה היה מרגש!

שלום רב, דבר ראשון תודה רבה לכן על כל הפעילות בכלל ועל סיפורי יום שלישי המיוחדים בפרט. ובייחוד על העלאת סוגיית הפאות. אני קוראת בהנאה רבה, בדר"כ לא מוצאת צורך להגיב, משום שכמעט תמיד בסופו של דבר אני מוצאת את מילותי באחת התגובות שנשלחו בשבוע שלאחר מכן:)

הפעם צרמה לי מאוד הערתה של אחת המגיבות: "העבודה שאני עובדת מגיעות מידי פעם בנות חדשות מהסמינרים, ואני פשוט בהלם כל פעם מחדש. בזמני היה אסור שער פתוח ומי שהיתה עם פתוח היה אולי עד החוליה הראשונה (פחות מ10 שנים סה"כ) ומאז כל פעם אני צריכה לבדוק אם יש לה פאה – ז"א נשואה או שהיא עדיין רווקה…וחוץ מזה שהפאות של היום ממש דומות לרווקות ההולכות בשיער חלק פתוח עד הכתף…

הולכות בנות שנראות יראות שמיים עם שיער פתוח עד הכתף, שממש לא מתאים לציבור שלנו. אני לא מעודכנת אם מדברים על זה בסמינרים, אז לפחות להעלות פה את הנושא. תודה רבה."

זה הרי האבסורד בהתגלמותו, לבוא לבחורה רווקה בטענה שהשיער שלה נראה כפאה, ודאי שהוא נראה פאה, הרי פאה מתימרת להיראות כשיער, גם הצנועות שבהן… ודאי שיש הלכות לצורת איסוף השיער, ואני כבחורה רווקה שהולכת עם "קליפס", (כי כך היתה ההלכה כשיצאתי מהסמינר), מופתעת לגלות שנותרתי לבד (רוב הקליפסיות כבר התחתנו:) אבל לטעון שזה נראה כפאה, זו טענה משעשעת.

מה גם – שאני לא מכירה הלכה שאומרת שבחורה רווקה צריכה לאסוף את שיערה יותר מאישה נשואה, אלא להפך, אז שוב – אם ההלכה אומרת שתסרוקת צנועה זה תסרוקת פתוחה עד הכתף, הרי שהיא צנועה בשיער וצנועה בפאה, ואם סוברים שתסרוקת פתוחה עד הכתף היא לא עונה על ההגדרה צנועה, אז צריך לשקול שוב את ענין הפאה.

ושוב מדגישה, אני כותבת את הדברים לא כי אני חושבת שמתאים לבחורה ללכת עם שיער פרוע, אלא כדי להדגיש את האבסורד וההשוואה בין פאה לשיער. בתור מסתכלת מהצד על עניין הפאות, אני מרגישה שהסערה סביב עניין הלייס נתנה לגיטימציה לכל השאר, והכניסה את כל הפאות שעד אתמול עמדו בספק להלכה, לקבוצת יראות השמים באופן אוטומטי.

באופן אישי, כאחת שמסתכלת על נשים ברחוב ותוהה אם זה שיער או פאה, אני נתקלת בקונפליקט כשאני הולכת מאחוריהן, (מקדימה בדר"כ פחות נעים ללטוש עיניים:) אם אינני טועה הלייס השקוף המדובר הוא קידמי, ומאחורה מה? ופרופיל? וכשאני יושבת בחלון ומסתכלת מלמעלה? יש כיוון מסוים שבו הפאה צריכה להראות פאה, והצדדים האחרים שלה פחות מעניינים?

יש הרבה עניינים שצריכים בהירות, והרבה שאלות והלכות שצריך להכיר, אני ממליצה לכל הבחורות שעוד יכולות להיות אובייקטיביות ולהסתכל מהצד, להתבונן כמה שיותר, לחשוב כמה שיותר, להעלות את כל השאלות והתהיות, עכשיו. אני בטוחה שבבוא היום בעז"ה יהיה קל יותר לקבל החלטות חכמות, מאשר אילו שנכנסות לענין כיסוי הראש עם הרבה התלהבות ובלי הרבה חשיבה מוקדמת.

בהצלחה, ושוב תודה רבה גדולה ויישר כוח!

קראתי את התגובות, ומאוד התרגשתי כמה נשים איכותיות יש בציבור שלנו, כשאנחנו ביחד, קל יותר לעמוד בניסיון.

רק רציתי להעיר לגבי אחת התגובות- כתבה פה משהי – "למישהי יש הלכות צניעות עדכניות לפאות? אם תוכלו בבקשה לפרסם" ההלכה עצמה חלילה לא משתנה. אלא התקנות שהרבנים מתקנים לפי מצב הדור משתנות לעיתים לפי המצב.

לכן אני מצרפת את ההלכה הכתובה העדכנית מבית דין משמר התורה: ע”פ פסקי הרבנים: "אורך השיער מלכתחילה – סוף הצוואר. בדיעבד – קו הכתף. שהוא קו אדום – שאין ללכת באורך העובר קו אדום זה."

ועוד הערת אגב, אני מקפידה שפאתי תהיה באורך לפי גדרי ההלכה. במשפחה של בעלי, אין כ"כ מודעות לדבר. לפני שגיסתי התחתנה (היא דווקא אישית מאד מקפידה על הלכות צניעות מעצמה) היא מדדה את הפאה ואמרה לי לפני המדידה, אל דאגה, אני לא אשאר עם האורך הזה, הפאנית עוד לא גמרה לגזור. ראיתי את הפאה ואיך לא, גם את האורך, שהיה מאד מוגזם לפי ההלכה, החמאתי שהשיער נראה איכותי והצבע מתאים לה בול, אך הכלה הטריה שקלטה את מורת רוחי, אמרה לי שוב, הכל טוב חוץ מהאורך.. ואז גיסתי הגדולה אמרה, את בכלל לא צריכה לגזור, זה אורך מצוין, חמותי גם כן הנהנה בראשה.

לא היתה לי ברירה, הייתי חייבת להגיב, ידעתי ששתיקה תהיה הודאה, והסכמה, בטח חמורה יותר. אז אמרתי- אולי לפי היופי זה אורך מצוין, אבל לפי ההלכה – לא. תשובתה של גיסתי היממה אותי – אבא שלי, כך אמרה, אומר שהאורך הוא לפי המצב בשוק, העין מתרגלת וכך כבר פחות בולט.

לא הצלחתי להסביר לה את הטעות, ואני גם לא הולכת לחנך אותה, אבל כמו שבהלכות אחרות הם פונים לרב, כי רק רב יכול לפסוק, אז למה בהלכות צניעות פתאום האבא הוא הפוסק? במיוחד שמדובר פה בפוסקים גדולי עולם. מה שקרה בסוף, שגיסתי הכלה פנתה אלי אח"כ בתודה ואמרה שבזכותי אמא שלה מוכנה שתקצר את הפאה…

מה שהשתנה הוא הדרישות שהציבור יכול לעמוד בהן.

קראתי תגובה עם משפט שנראה לי טעון דיוק: "דבר שמשתנה בעקבות ההרגל – כמו שהשתנה אורך הפאה המותר, פעם היה מותר עד החוליה הראשונה, היום זה סוף קו הכתפיים" האורך המותר לא השתנה, הוא עד סוף החוליה הראשונה, מה שהשתנה הוא הדרישות שהציבור יכול לעמוד בהן, ולכן כתבו בתקנון משמר התורה קו הכתפיים…

רציתי להוסיף שחוץ מהנ"ל יש עניין של צניעות במהותה, אולי אפשר לקרוא לזה ״רגש״ של צניעות.

יש הרבה דברים שהם לא אסורים בעצם אבל אסורים לעתים כיוון שהם לא ״צנועים״ כגון יותר בולטים לעין, כי ללכת בצורה שמבליטה את האשה ברחוב – זה הפך הצניעות, גם אם לא כתוב בשום מקום שכיתוב על טי שירט, או ששרשרת ענק או נעל עקב עם פלטפורמה אסורה על פי ההלכה…

כיוון שהרגש שלנו כנראה לא מה שהיה, והצניעות לצערנו לא מספיק מוטבעת בעצמות, אז יש צורך ליצור תקנונים (שאכן משתנים מעת לעת).

אבל אנחנו צריכים לזכור, שגם כשיש לנו תקנון זה לא בא על חשבון הצניעות האישית שלנו, (כי אז את פוגשת את הפאות הכי קצרות – עם האומברה הכי חזק או שמלה הכי לא צמודה וכו עם תיפורים במיקומים בעייתיים.. וכו..) וגם אם כל חלק וחלק של המראה הכללי עונה על כל כללי התקנון, האחריות שלי היא לתת מבט כוללני ולשמור על הופעה ראויה. מקווה שלא הלאתי….

איך הפכנו את היוצרות?

אמנם היו הרבה תגובות על הפאה בגליון האחרון, אבל אולי יורשה להוסיף עוד משהו קטן.

אני עובדת מהבית ב"ה. לפני מספר ימים דפקה אצלי מישהי שהיא מורה חשובה ובעלה אברך כולל חשוב וכו'. היא החמיאה לי על ההתאמה של המטפחת לבגדים ואמרה על עצמה: אני הולכת בחוץ עם הפאה (לא יפה במיוחד, אבל פאה) ובבית יש לי מטפחות פשוטות…

רציתי לשאול אותה- ולמה בעלך בבית לא זכאי לראות אותך יפה בבית, לפחות כמו שאת יפה בחוץ? איך הפכנו את היוצרות?…

לגבי העניין של הפאות, אישה אחת כתבה שהיא הולכת עם מטפחת לעבודה מטעמי צניעות וכך נשמר לה הפאה רק לשמחות.

אני רוצה לשתף אתכם שבקהילה שלי מבחינת הדיינים זה לא מכובד לצאת עם מטפחת! הם טוענים שאישה חרדית צריכה להיות מכובדת ומטפחת זה לא מכובד ולא מכבד. בכל אופן אצלנו הולכים עם כיסוי על הפאה ופאה קצרה. כך שברור שזה אישה נשואה ולא בחורה.

מעריכה את כל אלו שהולכות עם מטפחות, אבל תשימו לב שלכל קהילה יש את דברים שלה וההלכות שלה. וכל אחת תעשה כפי שמורים לה הדיינים שלה תודה רבה ‫

תגובה לסיפור של הפאות אני גם מצטרפת לבקשה – אם אפשר לפרסם בשמורה קובץ עם הלכות צניעות של פאות – ממקור מוסמך וחתום.

כל הרצון שלנו זה לקיים את מצוות כיסוי הראש בהידור עפ"י המסורת שלנו וייתכן שהרבה מהפספוסים זה חוסר ידיעה בפרטי ההלכות, לכן אם יש דרך כלשהיא לקבל את ההלכות כאן בשמורה, אני ממש אשמח. תודה רבה!

שלום, אני בת שניה להורי מתוך 16 ילדים. את אבי, הנושא של משפחות ברוכות ילדים מאוד מעסיק, הוא היה בן למשפחה קטנה (שלושה ילדים) וכיום הוא מעט אחרי גיל 60 -ולמעלה משבעים צאצאים כן ירבו. שלחתי לו את התגובות ל"משפחה גדולה מהחיים" וזה מה שקיבלתי ממנו בחזרה שנכתב ע"י אמי. באהבה גדולה לכל פועלך! ‫
***

לפני שנים היינו זוג צעיר עם שני ילדים בדירה קטנה. פתחתי עסק קטן של רקמה. תיקי טלית ותפילין מקטיפה מפיות לחלות לשבת, ולעיתים מעיל לספר תורה או פרוכת לארון הקודש.

באחת השבתות התארחו אצלינו שני בני דודים, בחורים אמריקאים. הם ראו את שני הילדים שהגדול בן שנתיים וחצי ואת השלישית שבדרך. בפתיחות אמריקאית אופיינית הם התעניינו: כמה ילדים אתם מתכננים? הופתענו כהוגן מהשאלה , אך לא היינו רשאים להתחמק מתשובה אמיתית וכנה.

בעלי פנה אליהם- אתם יודעים שיש לנו עסק של רקמה. והנה לפני זמן פנה אלי איש עסקים מיליונר מפורסם וידוע והציע להיכנס לשותפות- אתם תביאו את הידע ואני את המימון, ונפתח מפעל ביחד. אתם תעבדו ותרוויחו היטב, וגם לי יהיו את הרווחים שלי.

עשינו זאת. אחר תקופה כשהמפעל התבסס והתחיל לגדול הוא פנה אלינו בהצעה לפתוח סניף נוסף. המימון עליו, העבודה בשטח והרווחים- כולם שלנו. כשהוא ראה את ההצלחה ופנה אלינו בהצעה לפתוח את הסניף השלישי, שאלו אותנו כמה שותפויות אתם מתכננים לעשות עם אותו עשיר?

באופן ספונטני ענינו שנינו יחד: כמה שהוא ירצה ויאפשר! הרי המימון עליו. אמנם העבודה מוטלת עלינו, אך גם הרווחים המשתלמים. ובעיקר עצם ההרגשה שאנו שותפים עם דמות כל כך ידועה ומכובדת מפורסמת וחשובה. התחושה שהוא סומך עלינו, מאמין בנו ונכנס עמנו לעוד ועוד שותפויות – ממזערת כל טורח ועמל.

את זה הם הבינו היטב . ואז עלו על השולחן דברי חז"ל: "שלושה שותפים יש באדם, הקב"ה אביו ואימו" וקיבלו ביאור חי ומלהיב.

ב"ה, הקב"ה קרא לנו לעוד ועוד עסקים משותפים וזכינו למשפחה גדולה ומבורכת לפי כל קנה מידה.

את הפרק השני של הסיפור קיבלנו כעבור שנים. אחד הזוגות הנשואים גר בעיר מעורבת. האחות בטיפת חלב שם ראתה לעצמה תפקיד לכוון משפחות אברכים לצמצום הילודה. כשנולד להם בן אחרי שתי בנות, כלתי אמרה לבני: אתה בא איתי, אין לי כח להתמודד מול הדיבורים הארסיים של האחות שם.

הם ישבו מול האחות והיא פתחה את פיה: יש לכם שלושה ילדים רצופים, שמעתם פעם על תכנון המשפחה? בני הנהן בראשו: ודאי, ואנו חושבים על כך ברצינות! עיניה של האחות אורו, סוף סןף זוג חרדי שלא נבהל אלא חושב לעניין. אז מה התוכנית שלכם? שאלה, והתשובה היתה: כמו אמא שלי. וכמה ילדים יש לה? שאלה האחות, בני נקב במספר ופיה נפער בתדהמה גמורה.

היא הפנתה את ראשה לעבר אשתו וראתה אותה מאשרת בחיוך רחב.. לקח לה כחמש דקות לסגור את פיה חזרה ומאז הוא נשאר סגור עד שהיא עזבה את הסניף.

יודעת שזה לא הנושא כבר…אבל סתם נזכרתי:

מישהי בעבודה שאלה אם אני לא חושבת שזה מוגזם, הילד השביעי. הקב"ה הכניס לי מילים בפה (אני לפעמים חושבת על תשובות ממש טובות, כמה ימים אחרי הזמן…) ועניתי לה: אני כל כך אוהבת את הילדים שלי, והם כל כך מדהימים ומופלאים, שאני רק רוצה עוד ועוד:)

זו היתה תגובה משמחת ואמיתית ואני נהנית להיזכר בה.‫

לגבי התגובה שמישהי העירה- שקשה לה לראות באוטובוס שמבקשים מגברים לעבור למקום אחר כדי לשבת.

לא יודעת אם זה מתאים או לא, אך אולי זה המקום להתחזק כללית בנושא הזה של צניעות באוטובוסים. ראיתי מקרה שחרדית התיישבה מעצמה ליד גבר- דבר שהפליא אותי מאד כיון שלא חונכתי כך בבית. אז דנתי אותה כמובן לכף זכות שהיה לה יום קשה וארוך בעבודה, או מצב פיזי אחר שהיא לא מסוגלת לעמוד בזמן הנסיעה. אך אולי זו הבמה להזכיר שמלכתחילה זה מאד לא ראוי.

היתה אפילו פעם שגבר פנה אל מישהי ושאל אם אפשר לשבת לידה, והיא ענתה שכן.. עד עכשיו זה תופס אותי- יכולת להגיד בצורה יפה שאת מעדיפה שלא ואולי יש מקום אחר לך או לא, ובמו פיך חסמת לעצמך את האפשרות הזו. חבל!

בהזדמנות זו רוצה לומר תודה ענקית על כל התוכן המושקע והחזק שנותן כח לעמוד בגאווה על היותנו "עובדות חרדיות"!. המשיכו לעשות חיל

בקשר למי שכתבה על נוכחות בנרות חנוכה: מאד מאד אהבתי איך כתבת שאנחנו קודם כל יהודיות!!! אבל יחד עם זה יש סדר עדיפויות— לפי הידוע לי אישה לא חייבת בנר חנוכה אלא בעלהאביה מוציאים אותה.

יתכן שיש עדיפות להיות, אינני יודעת, אבל מבחינה הלכתית זה נושא אחר לחלוטין מעבודה בחול המועד וק"ו טכנולוגיה אסורה

שלום וברכה, להלן מילים חמות שכתבה חמותה תחי' על שושי גלושטיין ע"ה להבדיל בין חיים לחיים. אני חושבת שיש בהן חיזוק ומסר לנשות ישראל. אודה שיפורסם.

להקדים ולומר שהדברים שאני אכתוב כאן הם באמת יהיו לשמחה לשושי יקירתנו ע"ה. מוזר לי שאני מכנה כקרבן את הפשטי פשטות של שושי, שבכל צעד משמעותי בחיים לא החליטו בעצמם- תמיד זה דעת תורה, עכשיו שמעתי בשבעה שזה היה קרבן מצדה, ממה שאני הכרתי זה היה יישות החיים שלה.

על סף סיום עבודת האקוויולנטי בסמינר החדש הלכו לר' נסים קרליץ לשאול האם גם זה נחשב לתואר, ור' נסים ענה להם. אז לשושי אין תואר אפילו אקוויוולנטי, בפשטות החליפה את האותיות וקיבלה טוהר, ואת זה היא מורישה לנו כאן ועכשיו. כל דבר שדעת חכמים אולי לא נוחה הימנה היה נר לרגלה, והסבים שלה לא היו ראשי ישיבה או אדמורים….

ועוד משהו שהוא הדבר העיקרי בעיניי, בין הדברים האחרונים שעשתה שושי, היה לקצר בעוד כמה סנטימטרים את הפאה של שבת אם זאת תהיה הפאה שהיא תבוא אתה לסמינר… אז מה אנחנו צריכים לעשות עכשיו? עכשיו אנחנו צריכים לעשות קמפיין בכל מקום, שנשות ישראל יקשיבו לנו וקודם כל לעצמנו- להחליף את הסקין-לייס שבפאות הפריצות לסקין צנוע כמקדמת דנא, ולשים לב לאורך, שנפסיק להסתובב בראש כל חוצות כמו ילדות קטנות בפורים… בשורות טובות ישועות ונחמות אמן

משתפת אתכן בהרגשה ממגילת אסתר, זה לא עזב אותי עד עכשיו (הרגשה אישית, אין לזה מקור..)

נכון היהודים באו לסעודת אחשוורוש למרות שאסור? למרות שגדול הדור אסר זאת. זה לא היה בסדר מצידם!!! הם ידעו שמכניסים עצמם למקום של חברה גרועה ומלך גוי טמא!

הרעיון של אחשורוש וושתי להביא את ושתי בכתר מלכות (בחוסר צניעות), היה מתוכנן לכל פרטיו – בשביל להחטיא את בני ישראל! (מובא במפרשים). היה צריך נס גלוי בשביל לקטוע את התכנית הזאת. אבינו שבשמים שומר עלינו ועל טהרת עם ישראל יותר ממש שאנחנו שומרים על עצמנו והציל אותנו מהגזירה בנס גלוי!!! (קרן זנב כידוע) כמה ה' אוהב אותנו !!!

סתם הערה בקשה למה להגיד בעבודה – לפעמים להפטיר ב"אדישות" אה אני לא בקטע… (כשמבקשים תמונה) יכול לעזור יותר מאשר ניסוח מסביר ומפורט

מזדהה איתך, קרה לי מקרה דומה מאד. אני מורה בבי"ס לבנים של החינוך העצמאי שממוקם באיזה "חור" ומאד קשה ההגעה עם תחבורה ציבורית מכל הבחינות. (הדרך הארוכה והקשה, הפריצות וכו'.)

אני יודעת שזה לא לכתחילה, אך מחוסר ברירה ברוב הימים אני נוסעת עם אחד המורים ובד"כ לא לבד אלא עם עוד מורה או שתיים. ברוך ד' אני מקפידה לא לדבר מילה מיותרת, וכך גם אותו מורה.

מה שקרה שיום אחד המורה שלוקח אותנו תמיד בחזור לא הגיע, זה היה בהחלט מתסכל לחשוב בסוף יום מתיש על נסיעה ארוכה בתחבורה ציבורית עמוסה ובכבישים הפקוקים של גוש דן…

בצר לי פניתי לתחנת האוטובוס, ובדרכי מתקשרת אלי אחת המורות ובישרה לי שהמנהל מוכן לקחת אותנו טרמפ… אמרתי לה שבשום אופן אני לא מצטרפת., כי בעיני לנסוע עם מנהל זה בעייתי ביותר. (אם המנהל ידבר איתנו לא אוכל להתעלם… שלא כמו אצל מורים אחרים שאני לא חייבת להם דבר ובעבודה היומיומית אנו לא נפגשים כלל,)

היא לא כ"כ הבינה אך היא הצליחה לארגן שמורה אחר יקח אותנו. חזרתי בשמחה לבית הספר ונסענו, והמדהים היה שאותו מורה היה צריך באותו יום לעבור בדיוק מתחת לביתי, כך שהרווחתי טרמפ עד הבית!

שלום לך, אנחנו מכירות. לא בפנים (פ' דגושה ובקמץ) אלא בפנים (פ' רפויה ובשווא)… הרקע אירע כבר לפני כמה שנים, בכנס יהיו לרצון, דיבר שם הרב רייך ואמר בדבריו, לא זוכרת את המילים המדויקות, אבל רוח הדברים: הוא דיבר על העניין של לעשות את רצון ד'. יש את המצוות שמחוייבים בהן, ובודאי שזה רצון ד', אבל מה את כבת אוהבת עושה בשבילו מעבר??? איזה רצון שלך את נותנת לו כמתנה אישית ממך אליו???

זה תפס אותי אז מאד. ולא, לא חזרתי הביתה וזרקתי חצאיות וגם לא החלפתי למטפחת, האמת, אף אחד כלפי חוץ לא ראה שום דבר ושום שינוי! אני לא אציין את הנקודה והענין, כי ממש זה לא העניין כאן, אבל זה משהו בעניין צניעות שיש רבנים שמתירים (לא בדקתי) ויש מחמירים, אני בכל אופן גדלתי בצורת גידול שמרנית ונהגנו לפי הקו המחמיר – השמרן. ותמיד דיגדג לי, מי אמר שזה באמת אסור, תבדקי, אולי זאת סתם החמרה?!

ואז, באותו הערב, גמלה בליבי ההחלטה. החלטתי שזאת המתנה שלי להקב"ה. אני אפילו לא שואלת רבנים, ולא מחפשת פתחים להיתר, יתכן שאמצא. אבל אני רוצה לתת את הרצון הזה כמתנה ממני לאבא אוהב. וזאת היתה מתנה אישית ביותר. אף אחד לא ידע ולא יודע עליה.

זה היה כיוונון מחדש. כי משם התחילה צורת חשיבה אחרת, קצת שונה. לא רק מה כתוב וצריך.

רק היום, במבט לאחור אני יודעת לראות את הפרספקטיבה בצורה הזו. למעשה כבר כמעט לקחתי את המתנה הזו בחזרה אינספור פעמים, ואפילו לא בפועל, אלא רק נשאל רב ואח"כ נחליט מה למעיישה… אבל אז אמרתי, מה?! נתתי לד' מתנה אחת. אמיתית יש שיאמרו קטנה אבל לא זו הנקודה. ככה אני אוותר עליה?! וב"ה לבנתיים היא עדיין אצל אבא אוהב, באהבה גדולה.

לדוגמא היום, אחרי שיחה מסוימת ששמעתי החלטתי שכצעד ראשון אני מקצרת את הפאה שלי. מתנה שלי לאבא. אישית ביותר, ומי כמוהו יודע כמה…

(שמעתי בשם הרב גנס שמלכתחילה אורך הפאה צריך להיות בקו כתף עליון, אבל מאחר שראו גדולי ישראל את קטנות הדור והקושי לעמוד בכך, התירו קו כתף תחתון. מעבר לכך זאת לא שאלה. אבל עדיין, ההפרש שבין שני האורכים הוא לא מלכתחילה)

הפעם אני דווקא כן כותבת את הנושא ואת הניסיון, כדי לתת השראה וכח לנושא שדובר ע"י גדולי ישראל. ראיתי באופן אישי, כמה כח נתנו לי כל אלו שעמדו בגאון ובגאוה על הזכות ללכת עם פאה לפי ההלכה, כשגזרתי אותה לפי קו כתף תחתון, ואני גם רוצה זכות כזו של לתת כח לאחרות! ואם כך נחזק אחת את השניה אז בכח זה נעלה את הדור כולו, לא סתם נאמר בזכות נשים צדקניות… וניסן כבר אוטוטו כאן…

זאת התוועדות של לשם שמים, להרבות כבודו בעולם! אז בואי, יחד איתי, נקים פה תנועה של נשים צדקניות, לא במובן הרחובי של התואר, אלא במושגים שלנו… כל אחת בקצב שלה, מהמקום שלה אבל כל צעד אפילו קטן משייך אותן לתנועה! כל מתנה תתקבל

בקשר לקטלוגים, בקשה שלוחה לכל מי שיש לו השפעה ויוכל להביא את העניין בפני רבנים. הגיעו מים עד נפש. אם יש לבית הדין שקם כוח לאגד תחתיו חנויות ‘כשרות’ – הוא יכול גם לכוף על צורת הפרסום.

אני לא מדברת על זה שצריך קטלוגים מהרבה סיבות, אני כן מדברת על כך שאין שום סיבה בעולם שהקטלוגים יראו גרוע יותר מקטלוגי תל אביב. אפשר להפיק קטלוגים יפהפיים וצנועים לגמרי. תפקיד הדוגמנית זה להראות איך הבגד עומד על הגוף – ואני רוצה לראות אישה או נערה בגובה סטנדרטי (לא מטר שבעים וצפונה מכך), שלובשת בגד במידה שלה (ולא מידה אחת קטנה יותר כי זה נראה ‘טוב’ על הגוף, תבררו, זה מה שעושים!).

למה הבגדים שלנו כל כך סוגדים לצורת הגוף? זה תרבות יוון בצורה הכי בולטת שיש!

לפני כמה חודשים פרסמה שמורה חנות לבגדי נשים שהציעה קטלוג ללא דוגמניות. הפרסומת בשעתו לוותה במלל רב ואוהד על הצעד החשוב שהרשת עשתה למרות חוסר המקובלות של העניין. בשעתו כשנכנסתי לאתר הופתעתי מאוד. כל התמונות היו חסומות בנטפרי.

מה שאומר שהם הפיקו את הקטלוג אך ורק לצורך השמורה. התפלאתי מאוד מדוע מגיעה כזו פרסומת אוהדת לאתר שמוכן להפיק קטלוג בהתאם לדרישות במת הפרסום. ללא כל שינוי מהותי שכל כך נדרש בנושא. הרי גם הרשתות שמפיצים קטלוגים בעייתייים ביותר, כשהם רוצים לפרסם בעיתוני הנשים הנפוצים במגזר, הבגדים מתפרסמים ללא דוגמניות. (וישנם עיתוני נשים בהם גם הבגדים לא מתפרסמים…)

אבל אולי כדאי שהשמורה תלך צעד אחד קדימה, תיתן במה איכותית לרשתות שמוכנות באמת לעשות שינוי. לא פרסומת חד פעמית, אלא קישור קבוע לאתרי בגדי נשים ללא דוגמניות כלל. ‫

תגובת לאה,

חברות… אם הייתן יודעת כמה השקעתי במייל ההוא…

ישבתי לילה שלם כדי לנסח משהו שיהיה הכי מדייק והכי מעורר את הנושא – אבל בצורה עדינה.

ולא, זה לא היה תמורת שקל אחד…

היו מעל 6,000 הקלקות – שזה המון!!!

אבל חשוב לי לשתף אתכן, שאותה יצרנית סיפרה לי שאכן נכנסו המון, אבל בפועל –

זה לא ממש הניב מכירות.

אולי אנחנו צריכות לעשות סוויצ’ אמיתי בראש ולהתרגל לקנות ממי שמשקיעה עבור הערכים החשובים הללו, ולא רק לקטר…?

נקודת למחשבה!

לגבי הקטלוגים: בקורונה התרגלנו לאפשרות הרכישה מהבית שהיא מאד מקלה ונוחה.

אלא מה? לקנות בלי לראות זה קשה. ולראות בתמונה בגד סתם על הקולב- קשה עוד יותר! אציין בכנות לשבח חנות שהאתר שלהם מתאים עצמו לסינונים ולכן כל הבגדים מצולמים על בובה. אף פעם לא הצלחתי לראות בגד על בובה ולהבין איך יראה עלי. כל כמה שאיננו ‘דוגמניות’ אנחנו בני אדם ולא בובות והבגד עומד אחרת לגמרי (לעומת זאת מהקטלוג שלהם אני כן קונה)

הקטלוגים שכל חנות היום מייצרת ושולחת במייל, נועדו לעקוף את סינוני האינטרנט. כי הסינונים מתאימים עצמם לכולם, גם לגברים, שגם אם הדוגמנית עומדת כמו קרש ללא איפור וכו’ לא אמורים לצפות בדוגמנית. אגב, בנטפרי אפשר לבקש שייחסמו גם התמונות והקטלוגים שמגיעים למייל (אבל אז לא תוכלי לראות גם תמונות משפחתיות שישלחו אליך)

לעומת זאת, כאחת שחשוב לי לראות את הבגדים לבושים ולקנות אותם- מעוניינת כן בקטלוג הגיוני.. נכון, כשאני רואה קטלוגים ברוח ‘חילונית’ זה מעצבן אותי, כי הבגד לעולם לא יראה עלי ככה. אני אאריך, ואסגור בצוואר, והפאה שלי קצרה יותר וזה גם משפיע.. אבל אולי לבקש קטלוג עדין ולא ‘רק תמונות’ זה גם בקשה יותר מתונה שיותר יש סיכוי שחנויות יסכימו וגם באמת יספק קהל רחב יותר..

אגב זו השקעה של המון כסף להפיק קטלוג, אם הם יבינו שאין צורך אני חושבת שכל חנות תשמח בלי..

תגובה:

אולי זאת רק אשליה? ביננו, זה לא יראה עלינו כמו עליה…

כמה מתוכינו באותה מידה של הדוגמנית?:(….

תגובה בעניין הקטלוגים: אני צלמת, מחוברת לפורום של צלמות חרדיות. כל חברות הפורום בוגרות בית יעקב ובכל זאת, היו מקרים של תמונות צורמות- פה בת מצווה עם שרוול מורם, שם זוג מאורס… בקיצור, לא משהו שהייתי רוצה לראות.

אחת מהחברות העלתה את הסיפור הזה לשם. הזוי! באופן מידי הגיעו המון תגובות מעריכות ורוצות. בזכותכם נוסף כלל: אין להעלות תמונות בעייתיות. אשריכם!!!! ‫

קראתי את התגובות בנושא הקטלוגים, מובן שאני מסכימה איתן, אבל רק נקודה מסוימת הפריעה לי במיוחד שהיא חזרה על עצמה הרבה פעמים.

ההצעה ללחוץ על “ספאם” חזרה על עצמה שוב ושוב, ורק בשבוע שעבר קראתי על הנזק שזה גורם לבעלות רשימת התפוצה. מי שלא מעונינת לקבל את המסרים שתלחץ על “הסרה”, לא על “ספאם”. ואפשר תמיד לעשות “השב” ולכתוב מה מפריע לך. רק לא להספים.

הערכה עצומה למי שעושה משהו נגד הקטלוגים הבעייתים למייל!!!

טיפ פרקטי – פשוט ליצור לעצמי מסנן בג’ימייל (או באאוטלוק שם זה נקרא “רול” אוטומטי) בג’ימייל: נכנסת להודעת מייל יש בשורה של הכפתורים 3 נקודות (עוד), לוחצת על “סנן הודעות מסוג זה” מוודאה שמופיעה כתובת השולח בשדה “מאת” ואז “מסנן חדש” ואת המסנן את שולחת ישר לפח:)

(בנפרד, מומלץ להודעות של שמורה נניח, שבמקום לפח כמובן, יקבלו תווית מסוימת ויהיה קל לזהות אותן בתוך כל המיילים)

אני כותבת לגבי התגובות על הסיפור משבוע שעבר, ונראה לי שהגיע הזמן למחות בריש גלי

א. כל כך קשה למצוא בחנויות החרדיות בגד חרדי! מה כבר ביקשנו – אורך הולם ורוחב אנושי!

ב. תופעת הקטלוגים יכולה לעבור מהעולם, ואם יש לקבוצה שלנו אפשרות להשפיע שתצא מעולמנו באותה דרך לא ברורה בה היא נכנסה…:(

תודה גדולה על הכל!!!! מעריכה מאד ‫

תגובה לסיפור מה שנכון

גם לי זה קרה…. קניתי פאה. השקעתי כסף, אבל בגדרי ההלכה והצניעות שזה אומר פאה קצרה…. בהחלט יש לי הרבה פעמים של הרגשה קצת קשה: למה עשיתי את זה? למה לא יכולתי שתהיה לי פאה קצת יותר ארוכה?… כמו כמעט כל הסובבות אותי.

אבל יש גם פעמים שלהפך…. הרגשה של שליחות, אני סוג של דוגמא לעצמי לסובבים אותי ובמיוחד למשפחה שלי… כן, לילדים שלי! אנחנו כאן בתפקיד! והם שמים לב…. בשביל ההרגשה הזו -היה שווה!