בקשר לקריירה ופרנסה, לא מתערבת לכל משפחה בשיקולים שלה בין השתדלות לביטחון. אבל תעשינה חסד לציבור, אם יש לכם הרבה, אל תנקרו עיניים ואל תרימו את רמת החיים הציבורית. לא כולם צריכים לדעת שאתם מרוויחים יפה. אל תגרמו ללחץ כלכלי שיגרום לשכנה שלכם להצטרך להיות קרייריסטית כדי לעמוד ברף שאתם קובעים.

אני עובדת בהייטק ומרוויחה יפה, ב"ה. יש לי בית פשוט ריהוט פשוט ולא מעוצב והבית לא שופץ ב10 שנים האחרונות. השכנה שלי היא מורה והבית שלה נראה מהז'ורנלים. כשאמרתי לה שאנחנו לא מקבלים הנחה בארנונה כי אנחנו לא זכאים. היא לא האמינה.

למה משפחה שההכנסה שלה נמוכה יחסית צריכה בית וביגוד כל כך מנקרי עיניים? בגלל שיש כאלו שמרוויחים הרבה ומראים את זה לכולם. ותאמינו לי, יש הרבה מה לעשות בכסף חוץ מלהשקיע אותו בריהוט, ביגוד, ומותגים.

שלום לשמורה היקרות, קראתי את התגובות ששלחו וחייבת לציין שממש צרם לי וכאב לי ההסתייגויות האלו של אלו שמחפשות קירבה או קירוב, יכול להיות שהם קצת מנותקות מהמציאות, אבל אני גם נמצאת בעבודה מעורבת ממש (עם חילונים ערבים ונוצרים..) ואין מצב כזה שאני אדבר עם חילונית שיחה הכי פשוטה וטכנית לעבודה, בלי שהיא תזרוק מילים מידי פעם ששורפות לי את האוזניים והנשמה!!! אז לשבת ולשוחח איתם ולנסות לקרב??

אני לא חושבת שבנות חילוניות מגיעות לעבודה בשביל לנסות להתקרב, אם הן היו רוצות הן היו יכולות בלחיצת כפתור להגיע לאתר של הידברות, ערכים ועוד עשרות ארגונים שרק מחכים להם!

עניתם בצורה כל כך יפה ונכונה ובאמת חשוב להביא דעת תורה שסוגרת את הנושא בצורה ברורה וסדורה מבלי לנסות למצוא פרצות!! אני חושבת שהבין אדם לחברו האמיתי זה קודם לדאוג לנשמה שלי ואז לדאוג לנשמות של אחרים! וד"ל…

אז יישר כוח!!! תמשיכו בפעילות המדהימה שלכם שרק נותנת כוח ותזכורת באמת איפה המקום הנכון והבטוח שלנו להיות!!!

בחורה גדולה מהחיים! קצת מוזר לכתוב בימים האלה שצה"ל כביכול מוצג כמוצלח… כולנו ראינו שהקב"ה הוא בורא ומנהיג לכל הברואים והוא לבדו עשה עושה ויעשה…

אומרים כמדומני בשם הרב שטיינמן כי: 'נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי מוותר מפסיד' מאמינה שזה גם ברוחני:) ומקנאה בזכויות שלך! היתה תגובה של מישהי שבזכותך עזבה תהליך השמה— הצעד שלך, הקריעה שלך משפיעה הלאה, טוב וקדושה בעולם שלנו— תזכי למצוות!!

אולי יכול להיות סיפור לשלישי: אני עובדת בחברה מעורבת, (בי"ס חנ"מ עם צוות פר"ר לאו דוקא חרדי…) יום אחת אחת החרדיות המתוקות התבטאה על משהו שזה יהיה "קשה רצח" לעשות דבר מסוים. הגיבה לנו אחת לא חרדית שהשתתפה בשיחה 'אתן יודעות? מוזר לי לשמוע ממכן אומרות רצח, היא נתנה כמה דוגמאות שהבן שלה משתמש במילה במקומות לא קשורים כמו רעב רצח וכמעט הפסיד טיסה… וכו', חבל שאנחנו נסחפים אחריהם… זה היה שיעור מוסר שלא נשכח כ"כ מהר (מקווה)

תודה על העבודה סביב השעון וסביב מעגל היום יום, השבוע והשנה. ממש מחזק!!

***

רק עכשיו קראתי את הסיפור של בתמורה הייתי חייבת להגיב- מעריכה כ"כ את זאת שויתרה זה נסיון קשה, ניסיתי לדמות את זה לנסיון אחר שלי באותה רמה וזה מדהים!

***

שלום אישי לשלישי, מגיבה על התגובות של 8200, התרגשתי מכל התגובות המחזקות והברורות של הנשים הצדיקות, כבר חשבתי שבדור של היום אסור לדבר על דברים פשוטים כ"כ, והיה כ"כ משמח לקרוא עוד תגובה ברורה ועוד אחת, תודה רבה רבה רבה!!!

בענין חברה לא טובה- אני גרה בפריפריה של עיר חרדית, מה שאומר שלצערנו רואים גם חילולי שבת ומשתדלים לא להסתכל.

בטיול עם הילדים בשבת הם ראו ילד בלבוש חרדי רוכב על אופניים (לא פוסקת כאן הלכות, אבל אצלנו מחנכים שאסור לרכב על אופנייםקורקינט בשבת) הילדים התפלאו מאד- אבל הוא ילד יהודי צדיק למה הוא רוכב?

אמרתי להם "מזה אנחנו לומדים, שגם מי שנראה שהוא יהודי צדיק יכול להיות שאבא ואמא שלו לא לימדו אותו משהו שאסור- אז גם כשיש לנו חברים או שכנים שהם יהודים צדיקים צריך לשאול את אבא ואמא של מי להיות חבר"

שלום שמורה יקרה שלי, אני משתתפת במקהלה. ולמדו שם שיר לא משלנו. מלא בצלילים סינטטיים. השיר עשה לי רע עמוק בנשמה. אני מרגישה שכשאני שרה אותו הוא הורס לי את התמימות והמתיקות הטבעיים הטבועים בי. זה מעניין כי זה שיר המדבר על שמחה אך אין בו שמחה.

אז כתבתי על הרגשתי:

הצלילים הזרים

המרים

ניסו את רוחי להרים

ניסו בי שמחה להזרים

אך לא

לנשמתי הם חודרים

כמו מים עכורים

ואני עודי מבקשת

רק צלילים מתוקים

המשתפכים בתמימות

כמו מים זכים

רציתי ליידע על ארגון בשם "דעהו" ששולח מיילים יומיים שנותנים חיזוק ועוצמה לעמוד מול נסיונות הדור והתקופה. (טכנולוגיה, עבודה וכו')  אני נעזרתי רבות. המייל שלהם לרישום: info@doeihu.org

תגובה לשתי נשים שונות ששאלו שאלה דומה: איך נשמרים/ איך שומרים על החום שהיה לנו כשיצאנו מהסמינר??

יש לי עצה שנשמעת ממש בנאלית, אבל משתפת מניסיון אישי שלי.. פשוט להתפלל.. כן, להתפלל כל בוקר, ה' תעזור לי היום בעבודה שלא אכשל, שלא אתקרר, שאצליח להתגבר על היצר וכו' או במילים מהתפילה" והמצא לי.. מזונותי…בהתר ולא באיסור.."

היה לי לאחרונה איזה אירוע מחוץ לשעות העבודה שממש לא הרגשתי שנכון להשתתף בו, ופשוט התפללתי שיהיה לי איך להתחמק.. ב"ה בדיוק באותו יום הייתי חולה, עם חם, כך שגם לעבודה לא באתי, ולאף אחד לא היו שאלות…

בתפילה שנשאר כולנו חזקות!!! תודה רבה…

ראיתי ששתי שמורות הגיבו לתגובה ה"ליברלית" שלי וזה לא מצא חן בעיניהן… (השניה מביניהן הגיבה השבוע את התגובה הזו: הליברליות הנוראית היא ממש כמו דת אצל אחינו הטועים, מחלחלת מאד מאד עמוק וממש מציק לי שהיא עולה במקומות שהיא לא צריכה לעלות)

אם תרצו תוכלו להבהיר שהתגובה עסקה באסטרטגיה מעשית לזמן אמת, שמאפשרת לבת שיחך לשמוע אותך בלי להתנגד אוטומטית.

בנוסף- ה"ליברליות" הזאת כבר כתובה בתורה- ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב, את המוות ואת הרע.

אני מחוץ לסמינר כבר למעלה מעשר שנים. כשמתחככים יום יום בעולם שבחוץ, הלב החם מתקרר צ'יק צ'ק אם לא מטפחים במודע את קשיות העורף היהודית.

אני מרגישה שההבלגה הזאת לעצם קיומן של עמדות אחרות, מתוך עיקשות פנימית בצדקת הדרך, היא חלק מקשיות העורף הזאת

תגובה לתגובה על הסיפור בלי תירוצים עבור האישה ששואלת "האם מכל מילה צריך לברוח ואיך נבנה עמוד שדרה"

אכן מכל מילה שלא מתאימה לרוחינו היה ראוי שנברח, אם אנחנו חזקים עם עמוד שדרה, אנו יודעים מה לסנן ואיך לברוח בצורה חכמה, אם עמוד השדרה אינו מספיק חזק, אז הוא מוצא היתרים של עמוד שדרה וכד' להמשיך להאזין. כל מילה שאנו שומעים נדבקת לנשמתינו, מילה טובה מייצרת משהו טוב ומילה שאינה טובה מכתימה את הנשמה. נשמה מוכתמת כבר מתקשה לסנן מה טוב ומה פחות, ואז המעגל החוזר הוא חמור!!!

לא תמיד צריך לחתוך עניינים בצורה בוטה (למרות שיש פעמים שזה מה שנדרש – לעצור ולמחות). אבל תמיד צריך לדעת שאם נאלצתי לשמוע משהו פחות ברמה הרוחנית שלי, אני צריכה לדאוג לתקן את זה (לנקות ע"י חזרה בתשובה אולי) ומוטב להמנע ככל האפשר. בהערכה כנה לכל אחת ואחת ובפרט למשתתפות המדור החשוב הזה! המון כוח וס"ד!!!!!

לזאת שכתבה את התשובה: לפעמים כששומעים דברי כפירה, עולה בנו חשש שאנחנו לא בטוחות בעצמנו מה התשובה על הדברים כאלו, וזה די מבהיל… מסכימה עם דברייך במאה אחוז ואשמח להוסיף מהחווייה שלי:

כל שאלה או שיחה בנושאי דת ואמונה, יגיעו בסוף לפערים בעמדות הבסיסיות של אמונה בה', בבריאת העולם, בשכר ועונש וכו'. במקום שנגמר השכל מתחילה האמונה, וכל אחד מתקשה לקבל עמדות מנוגדות לחינוך שקיבל בילדותו.

כשיוצא לי להיקלע לכזו שאלה עם נשים שלא התחנכו בילדותם לשמירת תומ"צ, אני תמיד אומרת בנעימות:

"תשמעי, כל מה שקורה הוא לטובה/ יש טעם לסבל/ יש חיים לאחר המוות/ וכו'…. אבל- זה עניין של אמונה, או שאת מאמינה בזה או שלא/ מי שלא מאמין יכול שלא להבין/ וכו'" ומסיימת. כך השחלתי את המסר שלי, וגם שידרתי הרגשה בלתי מאיימת, וכך ניטרלתי מראש כל וויכוח.

ברוך ה' אני בד"כ בטוחה בעצמי ובדעותי, ואם קורה שנתקלים בנושא שלא ברור לי עצמי- אני אומרת שאני לא יודעת, ושאבדוק ואחזיר תשובה.

קרה לי לפני כמה שנים שמישהי שאלה אותי שאלה ונותרתי פעורת פה. ביררתי וקיבלתי תשובה שהניחה את דעתי.

לאותה אחת כבר לא חזרתי עם התשובה (באותן נסיבות זה לא התאים), אבל התשובה הכילה מסר שהנחה אותי הרבה בהמשך החיים.

סיפור שמאד מחזק את הגאווה היהודית שלנו! שבהחלט צריכה חיזוק…

אני קוראת את התגובות, ונתקלת בעצמי בסיפורים על התחמקויות מהשתתפות בכל מני חגיגות קטנות וגדולות. עבדתי בעצמי תקופה במקום חילוני ואפילו במקומות חרדיים נשים בלבד וכו', יש צוות לא חרדי וכל מני רמות של יראת שמיים…

הלוואי שנזכה איפה שצריך לאזור כח ולומר- לא מתאים לי! אני מתביישת, זה לא לפי חומרת ההלכה שאני נוהגת. נכון, קשה, אל אנחנו צריכות להיות בטוחות, גאות! ולביאות בכל מה שקשור ליהדות לניואנסים הקטנים.

זה שבעולם הונהגו נורמות של שוויון, ביזוי המידות הטובות והעדינות וכו'- זה לא קשור אלינו! צריך לזכור שהם הטועים, וההידרדרות היא שלהם.

אני חושבת שמה שנותן כוח זה קשר אישי עם בורא עולם. אז הגוון של הניסיונות משתנה. אם זה לא כללי היהדות אלא היהדות שלי, אישית- זה עולם אחר.

גאולה שלמה במהרה, אמן!

בקשר להמלצה להתנדב בארגוני קירוב- שימו לב, יש הרבה ארגונים שמטרתם אינה קירוב יהודים לאביהם שבשמים אלא קירוב לבבות בחברה הישראלית. לצד החרדי הם מציגים את זה כאילו זה קירוב ליהדות כשהמטרה היא ממש להפך- לקרב את הצדדים אלו לאלו.

איך מבדילים בינם לבין ארגוני הקרוב האמיתיים? מבררים מי הסמכות התורנית שעומדת מאחורי ומי מלווה את התהליך. חובה שיהיה מישהו ירא שמים מתמצא ומוסמך שידע איך מתנהל הקשר, מה הנושאים שעולים ויענה על שאלות שתמיד צצות.

עוד סימן- אם מקבלים כל אחת להתנדבות בלי לבדוק אם היא חזקה מספיק ואם היא מתאימה כדמות משפיעה זה מעורר חשד. בארגונים המבוססים יש זהירות ומחויבות לשמור על הרמה האישית של המתנדבות שלא תפגע. המון הצלחות לכולן! ‫

קראתי את הסיפור, ואת התגובות. נהניתי מאד.

אבל מה שתפס אותי וגרם לי ללחוץ על "תשובה", זו התגובה האחרונה: זו שכתבה שהיא התחילה להתאפר קצת פחות ממה שהיתה רגילה בעקבות סיפור.

אני חושבת שלכל הסיפורים יש השפעה, כמו אבן שנופלת לשלולית ויוצרת מעגלים, או כמו "אפקט הפרפר". אבל רוב הסיפורים מספרים ש – "פתאם נזכרתי בסיפור על השמורה ההיא ש… וככה עניתי לבוס כך וכך" וכדו'.

ופה – לא פתאום נזכרה. לא פתאום התגברה. פשוט, לקחה איתה צידה לדרך של החיים. וזה הרבה יותר קשה ומעורר הערצה, מאשר התעוררות חד פעמית! אשרייך, שמורה!

לקחתי זאת לתשומת ליבי: כשיש התחזקות, לקבל משהו קטן. אבל תמידי..

תודה אישית על פרסום הפסיקה של הגאון ר' דוד כהן בענין קשרי חברה בעבודה. הייתי בדילמה כזאת על יציאה לארוחת בוקר משותפת לבנות בלבד (אחרי שהבינו שלא אשתתף באירוע מעורב) ועלי מוטלת המשימה למצוא מסעדה כשרה למהדרין… זה עזר לי מאד!

***

באתן לי בזמן:) בדיוק התלבטתי על אירוע בעבודה, שהיה נשמע פחות בעייתי: רק נשים, אוכל בד"ץ, תוכנית סבירה וכווולן נרשמו. ואז הגיע המייל שלכן, עם דעה ברורה ומגובה, ועשה לי בהירות.. תודה!

לגבי חיפוש עבודה – אולי אפשר למצוא עבודה עד שתגיע העבודה המקווה.

מצד שני – כאחת שעבדה במה שהגיע – בחנ"מ, במעון, בגני ילדים, בשמירה על ילדים בבית, בעימוד ובקלדנות- אני מרגישה שיש ניצול גדול בעיקר בתפקידים הפשוטים, החל מפקידות וכלה בסייעת בגנים מכל הסוגים. ככל שהאדם משלם יותר הוא מעז פחות לדרוש ועושה זאת בדרך כלל יותר בדרך ארץ. ולהפך…

אז אולי הפתרון הוא – להעלות את המחיר?… כי אם את מעריכה את עבודתך, ולא מתנדבת בתחום התמחותך – הלקוח חש בזאת, [בדרך כלל]

במקום עבודתי אני נפגשת עם הורים. הרבה פעמים זה רק מול האבות.

יש אבא מסוים בקבוצה שהאינטרקציה איתו מאד בעייתית וד"ל… ניסיתי לחפש מוצא, וכל פעם דאגתי להעסיק את עצמי בדברים אחרים תוך כדי שהאבא ממתין שאתייחס לביתו ואני קוראת לה בשמה ומשכנעת אותה {ואותו} לבוא אלי.

כשראיתי שכך המצב, האבא לא יוצא והוא גם לא מרוצה. בצר לי עזבתי את הגן אחרי ששלחתי הודעה לחלל שאני כבר חוזרת, ניגשתי למנהלת ובעדינות ביקשתי ממנה "לגרש" את המתנחל… ואכן כך היה… היא נכנסה ושאלה אותו איפה הגננת והוא, מבולבל כולו, השיב לה שאמרתי שאני כבר חוזרת והוא נתקע כאן עם הילדים, ואז היא בחכמתה אמרה לו, אתה יכול ללכת… זה בסדר… אני כאן… ומאז הכל בא על מקומו לשלום…

מאד מעניין, שמנהלת בבית הספר של אמא שלי, תמיד התנגדה מאד למשחק הזה. (בלי קשר לחברה מעורבת). לדבריה, המקור למשחק הוא נוצרי… היא אירופאית, ושם נכנס "סנטה קלאוס" למשחק, באיזה שהוא אופן…

אני לא יודעת אם יש בעיה לשחק בו, במתכונת הישראלית שלנו (כלומר, בלי סנטה). רק מציינת שיש לו כנראה זיקה לנצרות, לפחות בתרבויות מסוימות תודה על הסיפורים, החיזוקים, והחיבור הענק

מצרפת סיפור חזק שקראתי בעלון 'דעהו', הקשור לניסיונות בעולם העבודה (הלינק להצטרפות (subscribe@doeihu.org):

הגאון ר' אברהם גניחובסקי זצ"ל סיפר פעם לתלמידיו על מעשה שקרה לו אותו לקח עימו כמסר אלוקי עמוק:

פעם נסע עם בנו לירושלים. בדרך נפל שעונו של ר' אברהם על הארץ. כשהרים אותו, הוא ראה שהמחוגים אינם מסתובבים. כנראה נשבר. נראה היה שהשעון זקוק לתשומת ליבו המיוחדת של מתקן שעונים…

לאחר שהגיעו לירושלים, פנו השניים אל מתקן שעונים כדי לתקן את השעון השבור. העובד המיומן פירק את השעון והצהיר שהוא תקין לחלוטין. תמהו השניים: מדוע, אם כן, הפסיקו המחוגים להסתובב בדיוק כשהשעון נפל ? תשובת השען הייתה שהבטריה פשוט נתרוקנה  ויש צורך להחליפה.

ר' אברהם הופתע מצירוף המקרים והתזמון המושלם ושאל מה הסיכוי שבדיוק ברגע שהשעון נפל גם נגמרה לו הבטריה?

המתקן הסביר, כי בנסיבות רגילות, השעון היה מצליח להמשיך לפעול עם עקבות החיים האחרונות שנותרו בבטריה, אך מכיוון שהבטרייה כמעט אזלה, הדפיקה היא זאת שגרמה לשעון להיעצר. זה עשה רושם ארוך טווח על ר' אברהם!

ר' אברהם המשיך והסביר מה השיעור שלמד מכך:

למדתי מזה שיעור אדיר לחיים. אם אדם אמור לעמוד בניסיון, האנרגיות הרוחניות שלו חייבות להיות טעונות באמונה במלואן. רק אז הוא יוכל להתגבר על היצר הרע ולא ליפול בניסיון. עם זאת, אם האנרגיות הרוחניות של האדם כבר חלשות ועבודת ה' והאמונה שלו נמצאים במקום של מינימום, אז הוא פגיע. למרות שייתכן שעד כה נראה שהדברים מתנהלים כשורה, ניסיון יכול להיות המכה שתפיל אותו.

השיעור נכון במיוחד בעולם העבודה, אנו יכולים פעמים רבות להיחשף לניסיונות. עלינו להבין היטב את ההלכות ולדאוג לכך שהמחסנים הרוחניים שלנו יהיו מצוידים היטב ו"טעונים" באמונה ויראת שמים, על מנת שנוכל לעמוד בפני הניסיונות הרוחניים שהיצר הרע מציב בדרכנו.

תודה על החיזוקים… זה נותן דלק להמשיך להיות חזקה ואיתנה ולא להתפשר על קוצו של יוד גם כשהרבה פעמים זה קשה! (אני עובדת במשרד חרדי פתוח והם פשוט לא מבינים למה אני כזו שקטה ומסתגרת, אבל כשהרוחות זרות ונושבות אין ברירה) אתן נותנות לי "שמורה" כוחות, והמון!!!!

תגובה בעניין התמונות בחתונות:

אני בת עשרים ואחת, התחתנתי לפני שנה וחצי. קיבלתי כל מיני דוגמאות מצלמים שונים לפני החתונה, והזדעזעתי. המשפחה שלי מורכבת מכל מיני סגנונות ורמות רוחניות, ובהחלט יצא לי לראות כל מיני סגנונות של תמונות – ביניהן הרבה בעייתיות מאוד. אבל הדוגמאות שקיבלתי מהצלמים היו מחתונות של בנות כמוני, מהסמינר שלי (שהוא מהסמינרים הכי נחשבים), מהקהילה שלי. לא חלמתי שזה הסטנדרט.

יכול להיות שבנות אפילו לא מודעות לבעיה שבזה. בכל אופן, זה היה המצב. סגרנו בסוף עם צלם מקצועי ויוקרתי, שעובד עם קשת רחבה מאוד של סגנונות – חרדים ושאינם. הבהרתי מראש שאנחנו רוצים תמונות עדינות, ופירטתי ברחל בתך הקטנה למה בדיוק אני מתכוונת.

דיברתי על זה עם מישהי לפני החתונה, אמרתי לה שאני חוששת שבכל זאת הצלם יתעקש… ולא יהיה לי נעים לסרב בזמן אמת. היא אמרה לי משהו נכון, חכם ופשוט: "הצלם עובד אצלך, לא את אצלו". שילמת לו X אלפי שקלים, יש לך כל זכות בעולם לעמוד על שלך. וכך היה. היינו עם יד על הדופק, וסירבנו לכל תמונה שלא נראתה לנו, או שחשבנו שאולי לא נראית לנו. יש לנו היום תמונות מהממות, עדכניות, שנשמח מאוד להראות לילדינו בע"ה בבוא העת.

נ.ב. אף אחת לא הזכירה את זה, אבל נקודה נוספת לחשוב עליה היא סיורי התמונות ביום החופה. כמה מהיום שלך את רוצה לבזבז על זה? האם לא חבל לבזבז זמן יקר, שיכול להיות מוקדש לתפילה על מאה השנים הבאות שלך ועל כל דורותייך העתידיים, בשביל לוקיישן קצת יותר מרשים? נקודה למחשבה.