האווירה הקסומה של חג מתן תורה מפעפעת עוד בקרבנו,
מִתְקָם של רגעי התעלות עודם על שפתותינו,
קולותיהם של עמלי התורה השוקדים על תלמודם בליל שבועות – עוצרים פעימה.
אה, איזו מתיקות!
לא צריך הוכחות, אבל קחו את הסיפור הבא.
עזבו את הסוף שלו, הוא מופיע כי ככה קרה, היופי שלו הוא דווקא בהבנה האמיתית שבאמצע. אז הנה ההתחלה:
אירוע.
מה אומרת לך המילה הזאת? להתלבש. לצאת. חגיגי. מזל טוב. בשמחות.
בשבילי "אירוע" מתאר עוד יום – שבדרך כלל נמשך לערב – של עבודה.
נעים להכיר, אסנת, מפיקת אירועים.
האמת שאם הייתי מחפשת פה מקום לפרסום לא הייתי מדגישה את העובדה שאני די חדשה בשוק, אבל ככה מתחיל הסיפור שלי:
נעים להכיר, אסנת, מפיקת אירועים די חדשה בשוק.
כל טלפון שבסופו נסגר תאריך ומיקום – משמח אותי מאד! אני קובעת פגישת תיאום ציפיות עם הלקוח, ומתחילה לתקתק עניינים. רק אחרי שנכנסתי לתחום הזה, למדתי להעריך כמה המון עבודה עומדת מאחורי…
אחרי שהחלטנו על קו, צבע וסגנון שיוביל את האירוע – צריך לקבוע עם אנשי מקצוע הכי מומחים, לתאם עם הצלם, המאפרת והמסתרקת מהשורה הראשונה, לסגור עם קייטרינג איכותי וברמה, להביא את המלצרים שהכי כדאי לעבוד איתם, לצאת לקניות, ולעוד קניות, ולהשלמת קניות. וכל העבודה הזאת היא לפני היום הגדול – שבו אני חייבת לנצח על המלאכה, ולוודא שהכל דופק. הבלונים, המפות, מרכזי שולחן, כלים לבר, הנרות והפרחים – אסור ששום דבר יישאר בטעות באוטו, או יעלם בין שלל השקיות והארגזים. אני חייבת להוציא את בעלי השמחה הכי מרוצים שיש.
בקיצור, עבודה רבה, תובענית, מלחיצה ושואבת הרבה כוחות. אבל הכל בכיף:) ב"ה אני נהנית מאד, זה בדיוק בשבילי!
באירוע הראשון ממש לא נשמתי. כל המשפחה התגייסה לעזור, וב"ה היתה הצלחה מרובה! גם באירועים הבאים נזקקתי לעזרה, בפרט בעניין של הסחיבה הפיזית שהיתה מעבר לכוחות שלי.
רצינו לחסוך עלויות, לפחות עד שהעסק יתבסס, ולא לשלם להובלה ושינוע, לכן בעלי נרתם לעזור לי והוא הוריד והרכיב והסיע והעמיס ופרק. זה התחיל רק בבין הסדרים, ככה מהצד, אבל בלי ששמנו לב פתאום זה גלש יותר, ומצאנו את עצמינו שותפים לעסק…
אופס… לא זה מה שתכננו. כל מה שאני יוצאת לעבוד זה בשביל לאפשר לבעלי ללמוד בשלווה, ולא בשביל לגרום לו להפוך להיות העזרה הצמודה שלי כדי שייכנס כסף לחשבון הבנק… אמנם לא היה מדובר על עבודה יומיומית, אבל כאב לנו מאד על כל שעה שנבלעה לו, גם אם היא בתדירות נמוכה.
עשינו חושבים והגענו למסקנה שחייבים להכניס עזרה בתשלום.
האמת? שעוד לא ראינו מספיק רווחים בשביל לאפשר לעצמינו להעסיק עובד קבוע, אבל היה ברור לנו שבצורה כזאת אי אפשר להמשיך. זה לא עסק, תרתי משמע.
מצאנו בחור שמתאים לעבודות כאלו, ובעלי חזר ללמוד בחופשיות כבימים עברו.
היה מדהים לראות בחוש איך המהלך הזה רצוי לפני ה' יתברך – זכינו להארת פנים מיוחדת: מקצב אירועים של פעם בחודש-חודשיים התחילו להגיע הזמנות פעמיים ושלוש בשבוע!!
ואם עד עכשיו היה תורה של ההשתדלות לככב בימים של אירוע, עכשיו – תורה!
