לתגובות הקוראות

חיוב דאורייתא

כל בוקר אני אורזת לו שני כריכים, וכל ערב אני פוגשת אותו שמח ומותש באותה נשימה. הוא עובד קשה, בעלי, עמל ומתייגע בסוגיות. נהנה מאד, ברוך ה’, ומאושרים שנינו מכל עוד יום שכזה.

המילים האלו יפות למשפט פתיחה מרגש וקסום, אבל כנראה שאם האושר החלומי הזה היה מוטמע בי חזק במשך כל היום – לא הייתי ניגשת לבעלי עם ההצעה הזאת:

אני לא מידי מבינה בכלכלה, אינפלציה ומדד הם לא הצדדים החזקים אצלי, אבל לא צריך להבין. מספיק להרגיש איך כל חודש המשכנתא מזנקת לה, ונוגסת עוד חתיכה נכבדת מהמשכורת. איכשהו אנחנו מדדים מחודש לחודש, והלחץ הכספי די מעיק.

בעלי לומד בכולל ברמה לימודית גבוהה, עם מלגה נמוכה מאד. ולפני שתשאלו כמה משלמים, תשאלו מתי משלמים… כי זה לא קורה כל חודש…

אז פניתי אליו, ערב אחד, והצעה נפלאה בפי: למה לא תעבור לכולל אחר, ברמה גבוהה גם, כמובן, שמשלמים שם טוב. משהו לאזן את חשבון הבנק.

האמת, שבעלי התלבט. אולי באמת הוא ימצא כולל בו הוא יוכל ללמוד טוב, ועל הדרך להוסיף סכום יפה להכנסות? הוא פנה להתייעץ עם רב, וקיבל תשובה שלא הותירה מקום לספק: “בשביל כסף לא עוברים כולל!”

בשביל כסף לא עוברים כולל. עם המשפט המהדהד הזה בעלי נשאר על אותו הסטנדר, ממשיך ללמוד במרץ ולהיות שקוע בסוגיה שלו. לא בסתירה בכלל לכך שחיזקנו את עצמנו שוב ושוב בסוגיה המשותפת שלנו – ענייני אמונה ובטחון. עזר לי מאד להאזין לקו “השגחה פרטית” – נתן לי כל כך הרבה רוגע וחיזוק.

הבוקר אני מקבלת מייל מפתיע במיוחד! בלי שום בקשה שלי וללא יוזמה מצידי – מודיעים לי על העלאה בשכר של 1,500 ₪! מי שמכירה את הענף בו אני עוסקת – יודעת שדברים כאלו לא קורים לבד, אף אחד לא מחלק כסף בלי שיבקשו. בעצם מישהי מכירה מישהו שכן מחלק כסף בלי שיבקשו?…

אני מכירה. ה’.

המהלך הפלאי הזה חידד לי כל כך את ההבנה בגודל החשיבות ללמוד במקום בו ליבו חפץ,

ואת זה שלקב”ה יש אין סוף דרכים לחלק את מה שהוא קבע שיגיע אלינו.

כמה מתוק לקבל חיזוק על ייקרת התורה בערב חג השבועות!

ואם תמיד זו זכות וחובה להתחזק בבטחון,

לאור הסיפור הזה אני מרגישה שזה ממש “חיוב דאורייתא”…

תגובות השמורות לסיפור 

יו, אני לא מאמינה, זה ממש הסיפור שלי!!! איך זה הגיוני? אולי אני כתבתי לכם ולא זוכרת?::) או שהכותבת כתבה בשמי?:)) 

אבל בסיפור שלי יש פרטים קצת שונים- גם בעלי לומד בכוילל מצוין מבחינת הרמה, הוא נהנה מאוד מהאווירה ומהשטייגען וכו’, אבל יש בעיה רצינית בעניין המלגה שהוא מקבל בחודשי, אמנם “דופק” בזמן אך מילגה זעומה ממש ונמוכה משמעותית מכויללים אחרים… וכמו הרבה משפחות בעם ישראל גם לנו מעיק מאוד מאוד עניין “יוקר המחיה”, עליית הריבית וכו’. כמה פעמים ניסיתי לעלות בפני בעלי את האפשרות לעבור לכוילל אחר ולמה לא וכו’. 

אבל מה שקורה זה שבעלי מאוד נהנה שם וקשה לו לחשוב על מעבר לכוילל אחר, במיוחד שהוא יודע שזה דרך אל חזור, הוא לא יוכל לעבור לכוילל אחר ואח”כ להתחרט ולחזור חזרה לכוילל הנ”ל. הוא אפילו לא הלך לשאול רב בנושא (כמו בעלה של כותבת הסיפור) אלא אומר לי כל פעם שאני מציפה את זה שאין מה לדבר, הוא מתעלה שם בלימוד, יש חברותות מעולות, הוא לא מסוגל לחשוב על לעבור לכוילל אחר רק בגלל עניין הכסף.. 

אז באמת מה שאני עושה זה השתדלות מקסימלית בעניין העבודה, לעשות את כ-ל השעות! זה מאוד מאוד קשה לי כי לא הייתי רגילה לזה לעשות את כל השעות… וגם זה אומר שאני נאלצת להשלים שעות בעבודה מהבית בערבים וכד’ במקום כביכול לארגן את הבית, לבשל או לנוח… ובנוסף, בעלי התחיל כוילל ערב, זה נקודה עוד יותר קשה בשבילי, כי אלו השעות הכי הכי משמעותיות מבחינתי שהוא לא בבית ובאמת כל יום מחדש מתחשק לי להגיד לו שיפסיק ללכת לכוילל ערב, אבל אני יודעת שהוא עושה את זה רק בגלל שלא מעוניין להחליף את הכוילל של סדר א’ וסדר ב’ ושבאיזה מקום זה גם פתרון לתוספת הכנסה (אמנם קטנה אבל כל שקל חשוב..) וגם הוא לומד עוד וחוזר על הלימוד של היום וכו’ והקרן קיימת לעולם הבא… 

עוד משהו, הסיפור שלי דומה ממש לסיפור של זו שכתבה, כי גם לי קראו בעבודה והודיעו לי חגיגית שמרוצים ממני וכו’ ושמעלים לי 1,500 ש”ח! בדיוק כמו הסכום של ההיא בסיפור…ובמקצוע שלי זה מאוד לא מקובל, אף פעם לא קרה לי שהעלו לי מעצמם תמיד הייתי צריכה לגשת, לתכנן איך לבקש וכו’ ואני כבר הרבה שנים במקצוע… (במאמר מוסגר,ה-1,500 ש”ח הנוספים נבלעים במהלך החודש ולא מספיק מורגשים ואנחנו כמובן ממשיכים עם הנ”ל, אני מתאמצת מאוד לא להחסיר שעות בעבודה ובעלי מתאמץ והולך יום יום לכוילל ערב, העיקר שהוא לא עבר לכוילל אחר…) 

אני שמחה לשמוע שיש עוד מישהי ממש בסיטואציה דומה לשלי, אולי נפתח קבוצת תמיכה:) 

בדיוק היום במשרד דיברנו על זה, בלי לדעת שזה הסיפור השבועי…. 

עכשיו כשאני רואה את הסיפור במייל חייבת להגיב ולשתף! סיפרתי שכשבעלי רצה לעבור כולל עם הפחתה משמעותית במלגה, סיכמנו שזה לא שיקול, כי אם השיקול לבחור מקום להתפתחות רוחנית יהיה כסף, ייצא שגם הוא “יצא לעבוד” כי תכלס הכסף הוא הקו המנחה וגם אוי ואבוי בשביל איזו משכורת:) 

בפועל ממש כמו בסיפור, קיבלתי העלאה במשכורת ממש באותה תקופה שחיפתה על הפער והיתה גילוי מרגש של השגחה פרטית. 

אבל מעבר לסיפור הזה שהוא מספיק בפני עצמו, רוצה לשתף שבאותה שיחה היום במשרד דיברנו על זה שלא תמיד “ברכה בעיסה” היא דווקא תוספת משכורת. אולי זה מניעת הוצאות שמימית שאנחנו אפילו לא מודעות לה… 

אולי זה שיש ברכה בפרנסה, ולא מתקלקל שום מכשיר חשמלי יקר\נצרך טיפול שיניים פתאומי\ הרכב שובק חיים…… זה משהו שלא נדע שנגזר עלינו והתבטל… אבל המסלול שלנו הוא מסלול VIP מושגח של פרנסה ישר מידו של הקב”ה, ומן הניסים הגלויים לומדים על הניסים הנסתרים 

יקרה! אני בטוחה שאת מעריכה את המקום שלך ואת הזכות הזו מאוד ובדור שלנו, זו זכות שניתנה ב”ה לכל כך הרבה משפחות. 

תרשי לי לשתף אותך דווקא ממי שהיא לא שם. תודה לה’ ביתנו בית של תורה ועבודת ה’ אך בעלי לא יושב ולומד בכולל, למרות שכמוך, זה היה חלום חיי ולפעמים אני פוגשת נשים יקרות משלנו, שבעליהן לומדים בדבקות והן מוציאות אותו מכולל ערב לעזור, או רק בשביל לשמור על ילד חולה ואני רואה, ועיניי כלות… איך יכול להיות? 

אז נכון, אני יודעת שזה לא חכמה להסתכל מהצד בלי לחיות את זה יום יום, אבל בטוחה שלפעמים, זה יותר מדי ברור מאליו. פעם סיפרה לי חברה שהיא מבקשת מבעלה לצאת כל ערב מכולל ערב כדי לעזור לה בבית עם הילדים. אמרתי לה, תחשבי שבעלך עכשיו בלימודים אקדמאים (ולא מקבל על זה שקל…), גם אם הוא ואת מאוד מאוד רוצים שהוא ייצא, הוא לא יכול להחסיר! הוא יפסיד את התואר שלו! ועכשיו תודי לה’ שבעלך לא לומד לתואר, אלא לומד את תורת ה’, לא, הוא לא יכול להפסיד… 

בהערכה רבה לך ולכל נשות ישראל היקרות באשר הן, יהלומים בכתרו של הבורא. 

שלום וברכה, אני קוראת כל שבוע סיפור ליום שלישי, יש לי משהו להגיד לכם: כמעט, אבל ממש 99% מהסיפורים מתרחשים אצלי! כן, גם אני חווה את הרגעים הללו של הסיפור. 

אבל הסיפור הזה, כן הוא ממש היה לנו גם, ובעלי נשאר באותו כולל, על אותו סטנדר, עם אותו חברותא שגם הוא חשב לעזוב, ו———– לא תאמינו———- הריבית ממשיכה לעלות, התשלומים קשים, ואני עובדת כן, ויש את הוצאות הבית ב”ה, אבל לא רואים שום העלאה במשכורת ולא רק זה- יש איומים של סגירת המשרד, וכן, בעלי נשאר לומד, ובעז”ה ישועת ה’ כהרף עין, 

אבל רציתי להגיד לכם שזה לא כספומט, לוחצים על כפתור ויוצא כסף, יש פעמים שהקב”ה רוצה אחרת ושווה לעשות את המצווה כי כך ה’ ציווה, ולא ע”מ, ולא כי כך סיפרו השבוע ביום שלישי, אנחנו מאמינים כי אנחנו הילדים שלו והוא אוהב אותנו לא קשור למעשים שעליהם נקבל שכר.

כ”כ מחזק! טוב לשמוע על עוד נשים עם כאלו ניסיונות! 

גם לנו הייתה התלבטות כזו ואני דווקא אמרתי לבעלי שלא יעזוב וללא ששאלנו רב, כי החלטנו שבשביל כסף לא שווה להזיז ב”א ממקום שטוב לו. 

להגיד את האמת? לא היה הפי אנד, לא הייתה לנו פתאום העלאה במשכורת ולא משהו דומה, אבל אולי כדאי להזכיר לעצמנו את הדבר הזה שד’ תמיד עוזר ותמיד ישנה ס”ד למי שבוטח בו ועושה בשבילו גם דברים קשים, 

וכן, היו מלא דברים קטנים שהסתדרו ומלא כספים שהגיעו ברגע הקריטי שהיינו צריכים אותם ומלא מלא “סיעתות” שד’ שלח ובעיקר, הרגשה טובה שד’ שמח ממה שעשינו, וממלאת אותנו כל יום שמחה מחדש! 

האמת שאם נתחיל לספר איך ה’ שולח בדיוק ברגע הנכון שאת הכסף שצריך לא נגמור. 

אצלנו זה היה קצת הפוך, חבר של בעלי היה חייב הכנסה נוספת על מה שקבלו איפה שהם למדו ולכן עבר לכולל שנותן הרבה יותר משמעותית, ובעלי כמובן יחד איתו (א”א להפריד חברותא כזו מוצלחת ב”ה) 

חודש אחרי זה התחלנו לשלם החזר הלוואה שהייתה בדיוק את הסכום שבעלי קיבל מהכולל החדש, מה שקרה שלא הרווחנו כלכלית מהמעבר, כי ככה השם רצה – לא היינו חייבים אז לא קיבלנו. 

העיקר שהם לומדים איפה שליבם חפץ, או יותר נכון עם מי שליבו חפץ.

מדהים ומרגש, וממש מחזק. במיוחד שגם אנחנו לחוצים מעליית הריבית… 

אמנם בעלי לא אברך, אך הוא עסוק בעבודת קודש, ואני כל הזמן משתדלת לעבוד על הביטחון… תודה גם על החיזוק עם קו “השגחה פרטית”… 

ואם מותר כבר להמליץ – יש להם עלונים חדשים, מלאים בתוכן וחיזוקים… נרשמתי לפני כשבועיים וקיבלתי עכשיו את 3 העלונים (ניסן, אייר וסיוון) גם זוכים להיות שותפים בהפצת האמונה והבטחון, וגם זוכים להכניס הביתה עוד חיזוק – יש להם מדורים לכל המשפחה (כן, גם לילדים…) מומלץ בחום!!! 

כל הכבוד לך!! ממש!! זה יכול להיות ממש ניסיון גם לעבוד להביא כסף הביתה, וגם לקבל בכזו שמחה את התשובה שבשביל כסף לא עוברים כולל! להתחזק בענייני אמונה ובטחון! פשוט מדהים, מעריכה מאוד! 

שנתחזק כולנו, נשות ישראל הצדיקות בייקרת התורה! “טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף”! וטוב לי אישה יהודיה צדיקה אחת מאלפי נשים “מוצלחות” ברחבי העולם! 

אני מרגישה ששוב תהיינה בנות שתכתובנה שעדיף להביא סיפורים בלי “הפי אנד”…. 

אבל אני אוהבת את הסיפורים המתוקים האלה. הקב”ה לא הבטיח לאף אחת מאיתנו לעבוד אותו ברווחה כלכלית, כן? 

אבל כן כתוב בספרים הקדושים שנגזר על האדם אם יהיה עשיר או עני, ובטוח לא בגלל השקעה בלימוד התורה ב”מקום שליבו חפץ” נקבל פחות כסף לחודש.

קצת היה לי קשה להתחבר לסיפור הזה.

צריך לזכור שההוראה הזו מהרב לא ניתנת לכל אחד, ויש מקרים שאם ישאלו רב הוא ייעץ כן לעבור כולל, כי אם זה לא משהו שאמור לפגוע בלימוד זו אולי השתדלות נצרכת. אנו, הנשים הצדקניות שבדורנו לקחנו על עצמנו את עול הפרנסה באהבה, אבל אני יכולה לומר מניסיון עצוב וכואב שחוסר כסף זה לא רק להצטמצם קצת, זה משפיע כל כל כך הרבה דברים חשובים. צריך לזכור שהלקח כאן הוא לא גורף לכולם וכל משפחה עם הנתונים שלה צריכה להתייעץ בנפרד מה נכון לה כרגע.

גם אנחנו נמצאים במצב כלכלי קשה. ולא, לא בגלל משכנתא כי אין לנו סיכוי בדרך הטבע להגיע לאחת כזו, אלא בגלל צרכים רפואיים ועוד דברים שהצטברו למשהו גדול ומלחיץ. שאלנו רב אם לעזוב את הכולל לחצי יום לעבודה תורנית מסוימת שכוללת לימוד.

התשובה שקיבלנו, בהתחשב בכל מיני נתונים מסביב, הייתה – להישאר. בעלי נשאר, ואנחנו משתדלים להתחזק באמונה וביטחון. זה לא קל, אבל אנחנו מנסים לשמוח בזה ולא מתחרטים לרגע. אבל… הנס ההוא המדהים לא הגיע, אנחנו גם לא מחכים שיגיע, כי לא בשביל זה שמענו לעצת חכמים, לא בשביל זה בעלי יושב ולומד ואני עובדת במשרה מלאה וחצי. 

הרווח שלנו הוא שהשם איתנו ואנחנו מכניסים אותו עוד ועוד אלינו. ועדיין זה קשה ועדיין אנחנו מתפללים ומחכים לישועת השם. 

לכן קשה לי עם סיפורים כאלו. אני עובדת על עצמי לשמוח, לא לצפות לניסים, אלא באמת להיות במקום הזה שהשם שם אותי. ואז מגיע סיפור כזה, על מישהי אחרת במצב אחר, ואני אומרת – למה אני לא? 

אני יודעת שהסיפורים באים ללמד על השגחת השם, אני יודעת שכל אחד והמקום שלו מול הקב”ה. אני יודעת אפילו שצריך לספר כאלו סיפורים. אבל בבקשה, תעזרו לי לדעת מה אני אמורה ללמוד מזה. תעזרו לי לא להגיע למקום הזה של למה אני לא, ולמה לא קורים לי הניסים האלו. כותבת בכאב

סיפור מרגש במיוחד! ריגשת עד דמעות ממש ובלי מליצה. איזו אמונה, איזה בטחון, אמונת חכמים ו-הכל! שלמות בעבודת השם, ובלעשות רצונו בלבב שלם!!! הסיפור המיוחד תפס אותי ממש בסיטואציה דומה. אשריך שחיזקת ונתת כוח! “נשים במאי זכין??? משלחות את בעליהן”- גם כשקשה… 

***

סיפור מאוד יפה, שממש נגע לליבי וריגש אותי! ראויים להערכה רבה אנשים שחיים מתוך אמונה גם בלי שיבטיחו להם מופתים בסוף כל סיפור!! אך ודאי שזה ג”כ מחזק באמונה- לראות את הנס שבסוף. תמשיכו לשלוח עוד סיפורים כאלה יפים ומחזקים! תודה רבה!! 

***

מהממת אחת!! נפלאות דרכי השם– רק תראי כמה חשוב לריבונו של עולם – לימוד התורה של בעלך… עד כמה הוא מייקר את המאמצים שלו ו– שלך!! המשיכו להרוות אותו בנחת!!! תרוויחו מזה ובגדול:) ראית? הוא יודע לשלם…!!! 

***

מרגשת! איזה כיף לשמוע סיפור מהצד של הכוללים, הרי בשביל מה אנחנו בכלל באות לעבודה… וסתם בשביל לשמח אותך- הבנתי שהולכת להיות העלאה נחמדה גם בדתות, ד”ש מתוק מהשמים לאברכים שממשיכים ללמוד למרות יוקר המחיה. 

***

וואו סיפור כ”כ מרגש, פשוט דרישת שלום ונשיקה ענקית מה’ בזמנים כאלה, שהלחץ הכלכלי דוחק ונושף ולפעמים עלול לערער את כל היסודות שלנו, להיות דבקים במטרה זה לא פשוט!! אשרייך!!! ושזכות התורה תעמוד לך! 

***

וואו, מרגש מאד!! כ”כ יפה לראות את זה בעיניים כמה אין קשר בין השתדלות לתוצאה. אנחנו חייבים לעשות השתדלות, וכאן באמת שאלתם רב שהנחה אתכם כיצד לנהוג, והתוצאה בידי שמים… מחזק מאד! תודה!! 

***

מרגש!!!!!!!!!!!! גם אני באותה משבצת וכמה שקשה ולא קל בכלל – זוכים לסיעתא דשמיא וניסים גלויים!!!! לפעמים רק צריך לפקוח עינים ולראות!!!!!! ואגב, תורה מתוך הדחק – זו מעלה עצומה!!!!!! 

***

מדהים! לא יאומן! סיפור מחזק ומרגש ביותר, ככה לראות את השכר בעיניים! תמיד צריך להתחזק בביטחון, אבל כזה סיפור גם מעודד ונותן כח להתחזק, תודה! 

***

כמה מתוק, תודה על השיתוף! כאשת חבר בעצמי, הסיפור מחזק מאוד, מפתיע ולא מפתיע, למה? איך כתבת?! יש מי שכן מחלק כסף בלי שיבקשו!!! עמדו לי ממש דמעות בעיניים מרוב התרגשות ברכה והצלחה! 

***

מרגש!! כתיבה כ”כ יפה ונוגעת– סיפור מתוק ונקי של בית של תורה, של חיזוק באמונה, סיפור המבטא את האור שכאן ולא את החושך ששם– יישר כח, לכל אישי לשלישי!! מחכה במיוחד.

***

מרגש ממש, חשוב לי לחדד שזה לא הוראה כוללת. בעלי רצה לעבור לכויילל עם רמה גבוהה ומעט מלגה- ואמרו לו את ההפך, צריך גם לקחת בחשבון את הכסף. אשרי מי שיכול ומצליח בידו… 

***

זה מדהים, לצערי אני כבר מזמן לא שומעת/ קוראת בנושאים אילו, ופתאום תוך כדי עבודה לקבל כזה מייל ממלא שעולה לראש מידי פעם…… אני מצומררת ממש.

***

וואו- ממש חיזקת אותי, כי את האמת אני גם חשבתי לבקש את זה מבעלי, וחיזקת אותי שלא כדאי בשביל כסף לעבור לחפש מקום חדש.. תודה רבה על החיזוק!!! 

***

ואו! מרגש, מפעים, מחזק!! אני קוראת את הסיפור הזה באווירה שאופפת ומשדרת לחץ כלכלי באופק.. קיבלתי כוחות מחודשים! יישר כוח, תודה רבה! ‫

***

מהמםם.. יאו! פשוט מחזק החיזוקים האלו על הדרך, לזכור באמת מה העיקר ומי זן ומפרנס, ולא צריך את עזרתינו כל עוד אנחנו עושים רצונו ‫

***

חיוב דאורייתא מאד מאד מחזק!!! ומלמד אותנו רק להאמין ולבטוח במי שהוא כל יכול שהוא זן ומפרנס לכל. ולא אף אחד אחר. 

***

סיפור מתוק מדבש!:) מהסוג סיפורים שקורים הרבה ורק צריך לפקוח את העיניים להנות מהם ולהתחזק בהשגחתו הפרטית. תודות! 

***

מדהים!! מרגש ומחזק ביותר.. הסיפורים נותנים זריקת בטחון ואהבת תורה. אהבת דרך ד’ ורצון לעשות רצונו. תודה!!!! 

***

הלוואי שכל הבעלים היו יושבים ברצינות ולומדים. אלו שזכו- תעריכו את מה שיש לכן, תגידו תודה כל יום, זה לא מובן מאליו!!:)

***

וואו איזה סיפור מרגש!!!!! ממש מתאים לימים האלו!! חיזקת אותי ואת כולם!!! 

***

כל הכבוד!!! מלאת ביטחון ואמונה. חיזקת אותי מאוד!!!! אשריך………. 

***

איזה מדהימה את! אני עם צמרמורות! מגיע לך את כל הטובות שבעולם! (כי התורה כוללת…) ‫

***

מחזק מאד!! אשמח לקבל את המספר של קו “השגחה פרטית”… אם אפשרי תודה רבה!! 

***

וואו, סיפור ענק עם מסר חזק של אמונה וביטחון התרגשתי לקרוא, דמעות בעיניים. 

***

עשית לי צמרמורת, פעם ראשונה שאני מגיבה, כמה חיזקת אותי!!!!! 

***

וואוו חיזק ממש!!!! מעודד ומחזק לראות שהשם עוזר ללומדי התורה 

***

מרגש… אני עם דמעות בעיניים…. אשרייך… סיפור מתוק מדבש 

***

וואו מחזק מאוד!!!!! אשריך על האמונה החזקה בבורא עולם 

***

איזו חמודה!! מלאת מתיקות! שתזכו עוד ועוד עד 120!!! 

***

סיפור מחזק מאוד! אשרייך שהתגלגלה הזכות לידייך!! 

***

תודה, כל כך מחזק! מה המספר של קו השגחה פרטית? ‫(תגובת שמורה: אם יש למישהי את המספר, נשמח לקבל ולפרסם בקובץ הבא בעז”ה)

***

וואוו הצטמררתי!!! -עוד לפני ההפי אנד:) ‫

***

בזכות האמונה החזקה שלך מה שמגיע מגיע 

***

וואו! מחזק ממש! פשוט נשיקה מתוקה מה’ 

***

תודה על החיזוק הנכון במקום הנכון!!! 

***

איזה סיפור מיוחד, ומרגש!!! ‫

***

ואווו מדהים!!!! ‫

***

מחזק מאודדדד 

***

תגובות לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח 

תגובה לסיפור “ספיישל”:

אם כבר התפרסם כזה סיפור, רוצה לשתף סיפור מהזווית ההפוכה…

לפני מספר חודשים התחלתי עבודה חדשה בעיר אחרת, ולרגל המעבר וזה שהמקום לא נגיש בתחבורה ציבורית מהבית שלי, קניתי רכב (בהיתר הרב שלי וכו’). 

מבחינתי זו היתה הקלה עצומה אחרי המון שנים שהיטלטלתי באוטובוסים. רציתי מאד להכיר טובה לקב”ה ושהרכב לא ישמש רק אותי, וחיפשתי מאד לקחת איתי מדי פעם עוד נשים טרמפ. עקב המיקום המרוחק לא הכרתי כאלו שהיה יכול להיות להן רלוונטי. במקום עבודתי ידעתי רק על גברים שצריכים טרמפ וכמובן זה לא היה רלוונטי.. אז התפללתי לה’ שימציא לי נוסעות.

אחרי תקופה קצרה נושעתי בישועה מתוקה למדי. שכנה שאני מכירה מהעיר, שולחת את בנותיה ללמוד מחוץ לעיר, כי פה בעיר (הדי חילונית) אין בית יעקב ברמה מספקת. בעלה לוקח אותן הלוך ושוב כל יום, שזה כמעט שעתיים ביום.. היא שמעה שיש לי רכב ואמרה שבית הספר שלהן נמצא חצי קילומטר מהעבודה שלי, ואם אני יכולה לקחת אותן בבוקר תמורת תשלום.

כאן אוסיף שלפני מעל 10 שנים, לפני שנולדו הבנות האלו, היא בעצמה לקחה אותי במשך כמה שנים באופן קבוע להשתלמויות שלמדנו יחד. היא עשתה איתי אז חסד עצום ולא היתה מוכנה לקחת שום תשלום, ולקחה אותי תמיד מהבית עד הבית אפילו שגרה בשכונה אחרת, וכל זה במאור פנים ובהרגשה טובה. שנים התהלכתי עם תחושת הכרת הטוב עצומה ורצון ללמוד ממנה מתי שתהיה לי הזדמנות, רציתי מאד לעשות חסד כמוה.

כמובן שממש שמחתי לקחת אותן וסירבתי לקחת כסף. היא התעקשה, אז אמרתי לה שתעשה חשבון על כל השנים שלקחה אותי אז, ונוריד את זה מהחשבון:)

אז הנה ה’ תפר לנו סיפור מתוק מכל הכיוונים… היא זכתה ל”שלח לחמך על פני המים” ומצאה אותו כעבור 10 שנים, אני זכיתי מצד אחד להחזיר לה טובה על כל מה שעשתה לי, וגם זכיתי לטרמפיסטיות הכי כשרות שיש:) 

3 בנות בית יעקב מקסימות ומתוקות שכיף לי לקחת אותן! אני כל פעם מתרגשת לראות אותן כי אני יודעת שזה לא מובן מאליו שהן כאלה. מרגש אותי לקחת אותן ללמוד בבית יעקב ולא במקומות הפשרניים כאן בשכונה. בעלה אברך כך שאני חוסכת לו שעה בבוקר, מסתבר שהוא יכול להגיע לכולל יותר בזמן/בניחותא, אז אולי גם זכות בתורה שלו יש לי.. ככה בערך ב- 50% מהנסיעות שלי, האוטו עושה חסדים, וזה עושה טוב על הלב:)

ממש הרגשתי שה’ שלח לי חיוך משמים ותפר לי סיפור כ”כ מתוק אחרי שכ”כ רציתי…

תגובה לסיפור “ספיישל”:

הרבה בנות כתבו בתגובות וגם בסיפור עצמו, כל הזמן דיברו על זה שהיא עשתה משהו שהוא מעבר וכו’ ושאפילו שאין בעיה הלכתית היא לא נסעה וכו’. 

אז שתדעו שהדבר הזה לא כ”כ פשוט הלכתית, יש בעיה מאוד גדולה לנסוע עם גבר, שכל אחת תברר עם רבה, קל וחומר אם זה עובד במקום העבודה שאז יש יותר קירבה… אז כדאי מאד שכל אחת תבדוק את זה לעצמה.

אשתף בסיפור שהיה לי- ביקשתי מהמעסיק לקבל מסך גדול ממקום העבודה הביתה כדי שיהיה לי יותר נוח כשאני מתחברת מרחוק לפעמים, והוא הסכים. תכננתי להזמין מראש נהגת, אך כל התקלות ביום אחד: בדיוק ביום שרציתי לקחת את זה היתה בעיה של ייחוד [כי כל הבנות לא הגיעו/יצאו ממש מוקדם ונשארתי לבד עם הגברים] והייתי חייבת לצאת יותר מוקדם ממה שאני רגילה ולא יכולתי להישאר בעבודה ולחכות עד שאמצא מישהי שתבוא, לנסוע באוטובוס לא אופציה כי ירד גשם ויש הליכה של 8 דקות עד התחנה ולא רציתי שהמסך ייהרס, בינתיים חיפשתי נהגת שתיקח אותי ולקח לי המון זמן למצוא, ואח”כ שסוף סוף מצאתי מישהי שהיתה מוכנה לבוא לחור שהייתי בו חיכיתי לה המון זמן. 

כך יצא שעמדתי עם המסך למטה בכניסה לבניין בסביבות חצי שעה [אולי יותר] וחיכיתי, תוסיפו את זה שתוך כדי הכל אני מקבלת טלפון שאח של סבתא שלי נפטר וצריך לבוא ללוויה, ואני תקועה לי עם מסך… וכל זה כדי לא לנסוע עם נהג [+לא להיות בעבודה כשיש יחוד]! שתדעו לכם שזה לא היה קל אבל היה שווה! ידעתי שאני עושה את מה שצריך. 

תגובה לסיפור “ספיישל”:

קצת באיחור, אבל חשוב לי להגיב, זה ממש בנפשי. 

לפני כמה שנים טובות עבדתי כחלק מצוות בגני בנים באיזשהו חיידר באזור המרכז. היינו נוסעות, שלוש עובדות גנים בחזור מן העבודה יחד עם מלמד מהת”ת. המלמד היה קצת יותר פתוח באופיו, ובאופן קבוע הייתי נחרדת לשמוע שיחות שמתפתחות בינו לבין עובדת נוספת עימי ברכב. 

זה לא התאים לי. ממש לא. זה היה סוג של אוקסימורון- הרי אלו חרדים!!! משלנו!!! ואנשים שעובדים עם הנשמות הטהורות שלנו!!! אז איך???!!! אבל כנראה שכמו בכל דבר, ההרגל עושה את שלו, ורגש הדיסטנס כלפי גבר מתקהה, וכך המצב הגיע למה שהגיע. 

באיזשהו שלב הפסקתי לנסוע בטרמפ הזה, למרות שחסך לי דרך מתישה. היה זה מעל ומעבר בשבילי. תודה שעוררתם את הנושא, כ”כ קל ליפול בו, וזה כ”כ חמור ומביא לקלות הדעת והראש. יישר כוחכם והמשיכו לעשות חיל! 

תגובה לסיפור “ספיישל”:

לאור ריבוי הנהיגה אצל נשים, ישנן נשים שלא עוצרות בתחנות בכדי להעלות נשים, זאת בכדי שלא תהיה להן האי-נעימות להגיד לגברים לא לעלות לטרמפ אצלן ברכב. כשאמרתי לאישה אחת כזו, למה שלא תגידי, אני מעלה נשים בלבד. היא אמרה שלא נעים לה ולכן מעדיפה לא לעצור כלל. 

בכל הארץ מצב התחבורה ציבורית לא טוב, אך בישוב שלנו, המצב גרוע ביותר. יש לי תחושה, לפעמים נשים לא עושות חסד ב’תירוץ’ של צניעות. זו נקודה שממש חשוב לעלות למודעות הנשים. אישה שנוהגת וגם ממתינה לטרמפים (אני מכירה את שני הצדדים) 

תגובה לסיפור “ספיישל”:

שלום, ראשית, תודה על הסיפורים המחזקים כל שבוע! 

שנית, עברתי לפני תקופה לבי”ש ואני מגלה עוד ועוד נשים שנוסעות מבי”ש לעבודה בירושלים. (הקבוצה מונה כיום 100+ נשים), אשמח אם תפרסמו לטובת הבנות. פתחנו קבוצת גוגל לנוסעות מבי”ש לירושלים (גם לבעלות רכב וגם לנוסעות) להצטרפות נא לשלוח מייל: ayalalugu@gmail.com <ayalalugu@gmail.com> 

בעלות רכב, גם אם פחות נוח לצרף בנות – יהיה יפה מצדכן שתעשו זאת! הרוב לוקחות עלות סמלית לנסיעה כך שלא תפסידו אם תקחו כמה על הדרך אם בכל מקרה נוסעות. בהצלחה, 

רציתי להגיב בנוגע למה שכתבה אחת המגיבות בקשר לסיפור “ספיישל”. 

היא כתבה שם לדמיין שאני סבתא לנכדים בפנסיה ואף אחד כבר לא זוכר מה בדיוק הפסדתי בשביל הצניעות, אבל ד’ זוכר הכל ולא שוכח! 

זה כל כך חזק כי תמיד אנחנו אומרים שד’ זוכר הכל, אבל לא יודעים להגיד את זה בזמן אמת. מאוד התפעלתי מהאמירה הזאת, כי זה מאוד מעודד לדעת שגם את הנסיונות שאני אשכח ד’ זוכר וישלם לי עליהם שכר, וזו אחריות גדולה מאוד לטוב ולמוטב… 

אשרייך! חיזקת אותי מאוד!! ותודה לשמורה על הסיפורים המאלפים והמחזקים! 

אני כל כך מעריכה את זה!!! חיזקת אותי המון! נהניתי איך שעשית את זה בחכמה בשקט וכדרך אגב, אני גם עובדת עם גבר דתי ומעצבן אותם דברים שאני מחמירה בהם. נהנתי איך הסתדרת בלי לעשות מזה עסק ובלגן! הרבה הצלחה בהמשך….. 

***

בקשר לנסיעה עם גבר למי שכתבה אם אין בעיה במונית- יש בעיה בנסיעה גם גבר שמכיר ויש סיכוי שיפטפט בדרך, מה שהרבה יותר קל להישמר כשמדובר בנהג מונית זר. אגב סיפרה לי מישהי שנוסעת מדי פעם עם נהג מונית קבוע שזה באמת ניסיון כל פעם שהוא מדבר להשתדל לא לשתף פעולה…

לגבי התגובה שמישהי העירה- שקשה לה לראות באוטובוס שמבקשים מגברים לעבור למקום אחר כדי לשבת. 

לא יודעת אם זה מתאים או לא, אך אולי זה המקום להתחזק כללית בנושא הזה של צניעות באוטובוסים. ראיתי מקרה שחרדית התיישבה מעצמה ליד גבר- דבר שהפליא אותי מאד כיון שלא חונכתי כך בבית. אז דנתי אותה כמובן לכף זכות שהיה לה יום קשה וארוך בעבודה, או מצב פיזי אחר שהיא לא מסוגלת לעמוד בזמן הנסיעה. אך אולי זו הבמה להזכיר שמלכתחילה זה מאד לא ראוי.

היתה אפילו פעם שגבר פנה אל מישהי ושאל אם אפשר לשבת לידה, והיא ענתה שכן.. עד עכשיו זה תופס אותי- יכולת להגיד בצורה יפה שאת מעדיפה שלא ואולי יש מקום אחר לך או לא, ובמו פיך חסמת לעצמך את האפשרות הזו. חבל!

בהזדמנות זו רוצה לומר תודה ענקית על כל התוכן המושקע והחזק שנותן כח לעמוד בגאווה על היותנו “עובדות חרדיות”!. המשיכו לעשות חיל

תודה על הבמה המיוחדת של “שמורה”! רציתי לנצל את השופר ולעורר נושא מוכר, אך לצערנו נדרש עבורו עירנות מוגברת… 

קרן פנסיה במסלול הלכה! היום במשרד חברה סיפרה לתומה כי בדקה ומצאה שהקרן שלה לא נמצאת במסלול הלכה. מדובר במקום עבודה חרדי, כך שלא חשבה לבדוק… (לאחר בירור, יתכן כי משום מה המעבר התבצע בקרן עצמה – עדיין לא ברור איך זה קרה…) 

בעקבותיה, החלטנו עוד 2 עובדות לבדוק את העניין, והתברר שגם אצלינו יש תקלות… אצלי למשל, הקרן הרגילה היתה במסלול הלכה, אך הקרן לפיצויים (שכוללת גם מקומות עבודה קודמים)- לא. כמובן שמיהרתי לפנות לחברה, ומקווה שפנייתי תיענה בהקדם. 

מיד לאחר שנרגענו מההלם, החלטנו לשלוח מייל לארגון החשוב והקדוש, ונקווה שלא יהיו עוד תקלות. מומלץ מאוד!!! (ואולי אפילו חובה…) לפנות לקרן הפנסיה, ולבדוק שאת נמצאת במסלול הלכה. גם אם בעבר כבר בדקת – לדעתי השינויים אצלינו נעשו במשך השנים… אשמח מאוד אם תפרסמו לתועלת הציבור