- תגיות: טכנולוגיה
לתגובות הקוראות
אחרי שנים רבות של חברות בשמורה, הפעם גם לי יש סיפור.
לצערי הרב מאד, זה לא מהסיפורים שחשבתי שאי פעם אכתוב. זהו לא סיפור של התגברות, לא סיפור מעורר הערצה, אבל את המסר שבו חשוב לי להעביר.
תמיד הייתי שמורה ועבדתי בסביבות שמורות. תמיד היו עובדים חילוניים נוספים מסביב, אבל היתה גם קבוצה חרדית חזקה, משמעותית ומכריעה.
לא היו לי התמודדויות רבות מול החברה בעבודה. עם הגברים מולם עבדתי הסתדרתי בצורה מכבדת ועניינית. עם הנשים הלא חרדיות ניהלתי גם כן קשרי עבודה בלבד, כפי שציטטו פעם בשמורה משמו של הגאון ר' דוד שליט"א, אך איתם יכולתי להיות יותר נעימה, יותר תקשורתית. בסופו של דבר, ראיתי איך היחס הנחמד הזה משפיע ישירות על העבודה, ואני עדיין חושבת שזה נכון להיות נעימה, נחמדה ומכבדת עם נשים בצוות.
לאחרונה עברתי לעבודה חדשה, בה עבדנו על פרויקט חדש וגדול. היינו בצוות שלוש נשים חרדיות, וכמה נשים חילוניות העובדות חיצונית לחברה, איתן אין לנו אינטראקציה יומיומית.
העבודה כמובן התבצעה מרחוק, בפגישות זום ומיילים, עבודה עניינית נטו.
לרגל סיום הפרויקט הגדול והמתיש, הן החליטו בנחמדות לצאת יחד לארוחת בוקר למסעדה – כשרה למהדרין כמובן!! ולחגוג את ההצלחה. הן אפילו קראו לזה: פגישת סיכום.
זזז… הזבוב התחיל לזמזם לי במוח.
תהיתי לעצמי- מה שמורה היתה אומרת? (מה שנקרא דמות דיוקנו? 🙂
מצד אחד אלו רק נשים, ואנחנו מכירות אותן, הן בסדר…. וזו מוגדרת "פגישת עבודה".
כל כך רצינו לשמור על קשר טוב איתן, להמשיך את האמון והיחס שבנינו בהשקעה ובעמל רב!
ומצד שני – שמורה… מה היא היתה אומרת?
התייעצתי עם חברותי לצוות.
ניסינו לדון ביחד והחלטנו שאולי לפעמים שמורה קיצונית מדי. כארגון, שמורה כנראה מדברת אל כלל הציבור. היא לא יכולה להגיד לציבור שלם- מותר, אבל אנחנו כבר נשים מנוסות. לא צעירות שהרגע התחתנו או יצאו מהסמינר. אנחנו מספיק חזקות, ולא צריך להיות כל כך קיצוניים. הן נשים, זה חורף והן תהיינה צנועות, וזו פגישת עבודה וזה בסדר.
יופי, נרגענו. הלכנו בלי חשק אמנם, אבל הלכנו….
חיבוקים, נשיקות (מזויפים!!! לא היה לנו כיף בכלל!) וקדימה מתחילים.
מפטפטים קצת ונחמד, גם על העבודה ואז גולשים לחיים סתם.
ו א מ א ל ה!!!!
ה' ישמור!
אני לא תמימה, וקצת כן יודעת מה קורה בעולם. אבל כשהן שיתפו איך הן מתמודדות עם המתבגרים שלהם, או כל מיני דברים בחינוך שממש אין כאן המקום לפרטם… אנחנו ישבנו שם, הנהנו ושתקנו.
אחת מהנשים סיפרה את סיפור חייה. הוא היה סיפור עצוב מאד ומעורר השראה, אבל אסור אסור אסור!!! ואנחנו, מתביישת לספר, מצאנו את עצמנו מזדהות ומביעות תמיכה בגבורה שלה…
שמענו שם סיפורים פשוט דוחים, מזעזעים,
אל תשאלו אותנו למה לא אמרנו כלום. בעצמנו לא תפסנו כמה זה מזעזע, היינו על אוטומט.
רק אחרי שיצאנו משם, בדרך חזור הביתה, פתאום הכל צף לי ועלה.
הייתי פשוט מזועזעת!! אני לא יכולה לתאר במילים מה הרגשתי.
הרגשתי מורעלת בכל הגוף, הרגשתי זוהמה שחלחלה אלי. מהם הדברים האלו ששמעתי?
הדלקתי מוזיקה חסידית של שירי שבת, והרגשתי איך אני רוצה שהמילים ישטפו ממני את מה ששמעתי, יחלחלו פנימה וינקו לי את הנשמה. הייתי סהרורית. איך זה שלא עצרנו אותן? איך לא קיצרנו את הפגישה וקמנו ללכת בתואנה כלשהי? איך לא העזנו להחליף נושא?
אני לא יודעת…. היינו בכוננות איך להגיב יפה ואיך להנהן וכמה לשתוק. לא ברור איך זה קרה לנו. ברור שלא קלטנו את העוצמה של הדברים בזמן אמת.
אחר כך דיברתי עם החברות החרדיות הנוספות, הן היו מזועזעת כמוני ואמרו בדיוק את אותן מילים!
(ותאמינו לי, גם הן לא תמימות!!!!)
ואז, היה לאחת מהן את האומץ לשלוח לנו עוד באותו הערב מייל : "זוכרות את כל מה שאמרתי לכן על ה'שמורה'? קחו את הכל ותזרקו לפח".
זהו. ממש לא נעים לי לשתף בכזה סיפור, אבל אולי זה יהיה חלק מכפרת העוונות, ואולי זה יעזור לי להוקיע את כל מה ששמעתי שלא יחלחל פנימה חלילה.
אבל תזכורנה, אף פעם אל תעשו דין לעצמכן! בבקשה!
כמה שאתן צדיקות/ שמורות/ חכמות/ מבינות/ חזקות.
מלשאול דעת תורה תמיד מרוויחים.
ואחרת… זה פשוט לא נגמר בטוב, לא כדאי!!
תגובות השמורות לסיפור
אני כל כך אוהבת את הסיפור הזה!!!! סיפור כל כך אמיתי!! כמה פעמים אנחנו שואלות את עצמנו "אולי אנחנו מדי פרום" "מה ההגזמה" הדיבורים ההם לא נוגעים ממש למקרה שלנו וזה רק החמרה בשביל לא להגיע למצב חמור, אבל המקרה הספציפי שלנו כן בסדר וכו וכו.
בואו נפסיק לחשוב שאנחנו יודעות טוב יותר, אנשים גדולים וחכמים מאיתנו יודעים על מה הם מדברים, בוא נקשיב להם, בא נלמד מטעויות של אחרים.
אני חושבת שאם נחזק את עצמנו לא להיות בעמדת נחיתות מולם, לא נפול לכאלה דברים, כן אנחנו שונות ולא רוצות לבלות איתם. למה לנסות למצוא אופציות ואפשרויות שזה כן יהיה בסדר? מה הצורך הזה? למה לנסות לסדר את העניין ולא לומר פשוט לא! (בכבוד, באדיבות אבל בלי להיכנס למשא ומתן על עצם הענין)
כשיש לנו למשל חתונה של אחבת ביום מסוים בטוח לנו שאנחנו לא פנויות באותו יום לבא לעבודה/ למפגשים למיניהם וזה לא ניתן לערעור. למה כשזה נוגע לרוחניות שלנו אנחנו חושבות שיש מה להתפשר. כמו שברור לנו שא"א לשנות יום לחתונה צריך להיות ברור לנו שבגלל היהדות אנחנו לא נבוא. אם המפגש לא מתאים רוחנית בואו נרגיש את אותו לא נחרץ! זה צריך להיות ברור לנו באותה מידה!
למה יש לנו צורך לנסות לאפשר מצבים מסוימים? כאילו משהו בנו לא בסדר ואנחנו צריכות להתאים את עצמנו למה שקורה. אוכל כשר לא פותר את הבעיה של המפגש! זה לא שיש לנו בעיות שצריך לנסות לעקוף, הרי הענין עמוק יותר מהאוכל וכו', בואו נעמוד חזקות וגאות במי שאנחנו. האוכל הוא רק דוגמה –
לא מתכוונת ישירות לאישה בסיפור, ניכר מן הדברים שאת אישה ברמה אישה טובה שמאוד משתדלת, לכולם יש נפילות.., תודה רבה על השיתוף שמחזק את כולנו! בא נלמד מזה. היהדות חשובה לנו מאוד!!! בא נזכור את זה בזמן, לפני מעשה ולא אחרי!
כמה חבל וכמה זה מעצבן אחר כך ההרגשה של אוף "למה שמעתי את זה בכלל?? " "איך הגעתי לזה?" לא אומרת שזה לא קשה ובבד בבד עם הדברים הם אחים ואחיות שלנו שאנחנו דואגים להם אוהבים אותם ומקווים שיחזרו בתשובה, כל הנאמר למעלה לא סותר ומקווה שלא הייתי חריפה מדי רק רוצה להעביר את הנקודה. שתהיה הצלחה רבה לכולנו!! וכל הכבוד לכולנו!! בשורות טובות!!
כמה שאני מזדהה עם הסיפור הזה.
אחרי 13 שנים בעולם העבודה אני מרשה לעצמי לומר באופן חד משמעי: אישה חרדית ואישה חילונית לעולם לא יכולות להיות חברות. נקודה. אני אומרת לכן את זה כאחת שהתנדבה 6 שנים בארגון קירוב של מפגשים/ חברותות, אז זה לא מחוסר אהבת ישראל/ חוסר היכרות עם העולם החילוני, אלא להיפך.
גיבורת הסיפור הגיבורה-את מזכירה לי את מי שהייתי פעם, שחשבתי ש"אני זו לא כל אחת, אני לא חרדית סטנדרטית, אני יכולה כך וכך" ורק נכוויתי מזה. (כפי שיצא לי לכתוב בעבר בשמורה) יש עמיתות לעבודה- שזה קשר ענייני. חברות=קשר של בחירה=מישהי בעלת השקפה נכונה/שיעור קומה רוחני. יש קירוב, ושימו לב שבקירוב תמיד נביא את המתקרב אלינו (לא נתארח בבית שלהם אלא נזמין אותם אלינו, בשולחן שבת לא נדבר על כדורגל אלא זמירות ווארטים)
מי שיש לה ניסיון אישי-כמו משפחה מדרגה ראשונה או דבר אחר-כמובן שתתיעץ באיזה אופן נכון לשמור על קשר (דם זה לא מים, יש לי ניסיון גם בזה לצערי), אני לא באה לומר לאף אחת מה לעשות, אבל לבחור מראש בקשר חברי/ידידותי/קרוב עם מישהי שאינה שומרת תורה ומצוות-זה תמיד נגמר ברע, וקירור לנשמה שלנו זה גם נחשב לרע.
קשה לרוכשם כזהב וקל לאבדם ככלי זכוכית לא סתם נאמר…
סיפור אישי כואב-הכרתי פעם בעבודה מישהי, נחמדה מאוד, ממש רצתה להתחזק (אולי) וסוג של התיידדנו. אזרתי אומץ יום אחד והזמנתי אותה לשמוע שיעור תורני, שהקהל של הנשים שמגיע אליו מאוד מגוון והיא יכולה להשתלב שם מבלי לבלוט. הגענו יחד, ולצערי נעניתי להצעתה הנדיבה לנסוע איתה בטרמפ הביתה, ולא להאמין איך ב10 דקות תמימות ברכב שמעתי סיפור אישי נוראי ברמות שלא יכולתי לישון בלילה 3 ימים, ותאמינו לי שיש לי מושגים…. כך שאני ממש יכולה לדמיין איך ארוחה בבית קפה נראית….
מאז לקחתי את זה כתמרור אזהרה לא להתחבר, לא להתקרב מדי. לשום לקוחה/עמיתה. וסתם, מבחינה ארגונים, אתית, הכי טוב להפריד בין משפחה לעסקים, בין עבודה לחברות.
יש לסיפור הזה כמה מסרים, המסר העיקרי שדיברתם עליו הוא לא לסמוך על עצמנו, ולשאול דעת תורה…
יש לסיפור הזה כמה מסרים, המסר העיקרי שדיברתם עליו הוא לא לסמוך על עצמנו, ולשאול דעת תורה.
רציתי להדגיש עוד משהו שעלה תוך כדי: היכולת לעצור ולהפסיק בזמן. נכון, הן יכלו למנוע את ההתרחשות הזו אם היו שואלות, יתכן והיו אומרים להן להימנע מהמפגש החברי, אולם יתכן והן היו מקבלות תשובה שהן יכולות ללכת, או שלא היו חושבות על השאלה הזו, או שתוך כדי פגישה רגילה בעבודה היו עולים כל הדברים הלא יפים.
חייבת להיות לנו יכולת לעצור ולהיזהר מלחשוף את עצמנו, לעצור בזמן ולומר 'גם אם שמענו עד כה- הרגע אני מגינה על עצמי, שומרת על הנפש שלי ומונעת אותה מלקבל עוד זבל וזוהמה'
אני מורה בחינוך מיוחד ברוך ד' בתלמוד תורה הכי שמור שיש. עם כל זאת, יצאנו השנה ליום גיבוש, מורות בית הספר הכי חרדיות ובני ברקיות!! הגענו למרכז טיפולי מסוים, ושם התחיל המדריך לספר על המקום ועל מה שהביא אותו לשם.
תודה לד' הטוב שהייתי הראשונה לקלוט שאני לא רוצה לשמוע את זה, ולוּ בשביל שבלילה הזה אוכל לישון רגוע. וד"ל. יצאתי עם תירוץ של להרדים את התינוק (לי אין תינוק.. הלואי ובקרוב.. פשוט השגתי תינוק אחר של חברה, ב'השאלה', וכשהוא נרדם השגתי אחר וכן הלאה.. הייתי הביביסיטר בחוץ..) לאט לאט התחילו לצאת הבנות הצעירות, הכי שמורות שיצאו הרגע מהסמינר ועוד נותרה בהן הרגישות. בהמשך, יצאו גם כמה מה'ותיקות', ואלו שכאילו יכולות לשמור על עצמן והן לא כאלו.. אבל גם הן הבינו שאסור לשמוע עוד.
ביקשתי מהן שלא ישתפו אותי מה נאמר בפנים שגרם להן לצאת, כי בשביל זה יצאתי- כדי לא לשמוע, אבל הבנתי שדובר על דברים של ניבול פה. ודברים שברגע שהן הגיעו לאוזנים- אין להן דרך חזרה. שוחחתי אחר כך עם אלו שיצאו, והגענו לשתי מסקנות:
א. שלא סתם גדולי הדור כל כך מזהירים אותנו מהאקדמיות ומכל לימוד שאינו כשר ומסולת. אפשר להגיד- אפשר לחשוב, ואני גדולה, ואני לא אקשיב, אבל הדיבורים שיֵאמרו שם הם הורסים את הנפש.
ב. שחייב להיות לנו חוש ביקורת. לעצור ולומר- זה לא מתאים לי. כי זהו, אנחנו כבר לא בסמינר וחוץ מלהיזהר לא להגיע למקומות הפסולים כמו אקדמיות, גם בכל מקום הכי קדוש וטהור (כי זה באמת המקום עבודה שלי, וזה היה משגה חמור של המנהל שלא ידע על מה ידובר) עלולים להגיע לכל דבר ואנחנו צריכות לדעת מה מתאים לנו ומה אנחנו לא מוכנות שיקרה.
אך כמו כשהאישה האמיצה כאן שיתפה – כשמתחילים לגלוש מאבדים את הראש, ואז קשה עד בלתי אפשרי לעצור…
מזעזע… הזכיר לי מקרה ישן שקרה לי והוכיח כמה חשובה תמיד הזהירות…
אני מתנדבת שנים בארגון קירוב ידוע וחשוב. באחת הפעמים שהגענו ללמוד עם אישה, המתנדבת הנוספת הציעה למתקרבת להעלות נושא לדיון או לשאול שאלה. האישה המארחת החלה לשאול על ספר שחיברה סופרת "חרדית" ("אבל הרבנים שלכם מתנגדים לה"…) וכאן היא פירטה את הסיפור… היה מזעזע!!! הסיפור לא מיועד בכלל ליהודי שומר תורה ומצוות, דוחה ומכוער ממש!!! (עד היום כשאני נזכרת אני מצטערת על הלכלוך שספגתי…)
בשעת מעשה איכשהו הגבנו, הסברנו שזאת ממש לא סופרת חרדית (לא מתקרב לשם בכלל…) ואיכשהו יצאנו מהעניין בכבוד… אך לאחר שיצאנו משם תפסתי את עצמי: היה אסור לנו לשמוע!!! גם כשמגיעים לקרב- חשוב מאוד לשים גבולות ולעצור מייד!!! לפני ח"ו שמיעת דברים לא מתאימים… וכמובן להיזהר מנתינת יד חופשית מידי למתקרבת…
אך כמו כשהאישה האמיצה כאן שיתפה – כשמתחילים לגלוש מאבדים את הראש, ואז קשה עד בלתי אפשרי לעצור… בתקווה שנצליח להיות תמיד חזקות, וגם אם נפלנו – לקום, לחזק ולהתחזק… ותודה מיוחדת לשמורה על החיזוקים הקבועים!!!!
החלטתי לשתף… היה לנו כנס מטעם יום האישה רק לנשים. אמרתי: וואו נחמד, כנס לכל עובדות העירייה, למה לא? נשמע היכרות נחמדה ובמיוחד שזה רק נשים באולם וכו' אז למה לא?!
דיברתי עם חברותי החרדיות ואמרו שברור שהן באות. הגענו והיה כמובן רק מרצות נשים וכו' אז המרצה הראשונה הייתה דתיה והייתה מעולה, אפילו לימדה אותי למה טוב לכוון בברכות השחר ועד כמה שמחה והרגשה טובה זה נותן לנו, אפילו כאלה לא דתיות אומרות ברכות השחר ועוד דברים נגד לראות חדשות, עד כמה זה עושה לנו רע וכו' ממש הרגשתי חזרה בתשובה מאהבה.
ואז הגיע הקטע של הסטנדאפיסטית והיא שאלה אם היא יכולה לדבר פתוח ואני לא אחזתי למה היא מתכוונת וחברתי לעבודה אמרה לי: נראה לי כדאי לצאת ואני: למה היא מצחיקה ואני אלמד ממנה איך להיות שחקנית יותר מקצועית, אוטומטי שחקניות מסתכלות על תווי פנים ותנועות גוף של שחקניות אחרות כדי ללמוד, אז נהניתי ממנה כי היא באמת הייתה אלופה.
ואז חברה שלי יצאה מהאולם ואני לצערי נשארתי ואז היא התחילה לפתוח את הפה לאט לאט עוד משהו עוד משהו עוד בדיחה על… בקיצער דברים מזעזעים נאמרו שם ועד עכשיו אני מלקה את עצמי על זה שלא הייתי כמו חברה שלי ויצאתי, אבל מצד שני שמחה שיש לי חברה כמוה גיבורה ואדע לצאת אחריה…
לצערי נשארתי ושמעתי את כל הגועל נפש הזה אח"כ היה עוד הרצאה ופשוט הרגשתי עד כמה יום האישה עושה פעולה הפוכה ומזלזל בנשים. מה אנחנו עד כדי כך מינוס שאנחנו צריכות יום בשבילנו?! אתן כאלה מרגישות אפס שאתם מחפשות יום הערכה?… מסכנות.. ממש התחשק לי לקחת למרצה את הרמקול ולומר לה את זה…
אני מזדהה עם כל מילה!!! עבדתי (ב"ה זה כבר שייך לעבר) במשרד חילוני גדול עם עובדות חרדיות אבל היה לי גם תקשורת יומיומית שוטפת עם כמה חילוניות מהצוות. וכמוך בדיוק עם הנשים הרגשתי יותר בנוח (כי גם ככה היה נורא קשה לשמור מהגברים מרחק אז לפחות עם הנשים להיות נחמדה)
כשמישהי טובה שמכירה אותי התחילה לשמוע ממני סיפורים על החברה החילונית שלי היא אמרה לי תתרחקי ממנה, אל תדברי איתה זה לא טוב, הגבתי לה בביטחון שאני לא חוששת שאני אתקלקל, אולי היא תחזור בתשובה… אז היא אמרה לי הרבה אמרו ככה… בזכותה ממש התחלתי להתרחק ממנה, אבל מפחיד לגלות בשיחות שכן היה לנו ביחד כמה השקפה מעוותת והסתכלות נוראית על החיים.
היום כשאני מבחוץ אני יכולה להעיד כמה זה נורא ואיום וכמה הרס זה עושה לנשמה התקשורת וההיחשפות לחברה החילונית. כל מי שמרגישה את עצמה שעליה זה לא יעבוד – על זה נאמר אל תאמין בעצמך עד יום מותך
הבעיה היא שמי שלא הרגישה את עומק הכאב והתסכול מכשלון כזה או דומה לו, לא תבין לעולם עד היכן זה יכול להגיע, וכמה לא שווה ההנאה או הימנעות מחוסר נעימות כשמקלים פה ושם לעומת הסבל והכאב הרוחני שנגרם כשנפגעים מתוכן שלא רצינו לקלוט.
מה שכתבת לגבי ה"תמימות", מרגישה מנסיון והיכרות אישית עם "תמימות" וכאלה שמגדירות את עצמן כפתוחות וחכמות ומבינות ומכירות את העולם, שה"תמימות" האמיתיות הן אלה שנותנות לכל מידע ולכל מודיע להיכנס למח ולנשמה שלהן ולעשות בהן כבשלו.
עוד נקודה: קראתי בשם הרב פינקוס זצ"ל שנשים (בניגוד למה שהתרגלנו לחשוב) רגישות הרבה יותר למסרים ותוכן ובגלל שאישה היא כלי קיבול, תוכן שאינו מתאים משפיע עליה הרבה יותר מהר והרבה יותר עמוק מגבר.
שלום, אני רוצה להזדהות עם המורכבות. לגבי גברים – זה ברור, שיש בעיה הלכתית להיות נחמדה, וצריך להיות עניינית, ושם קל יותר (לפחות לי), כי ברור יותר.
לגבי הנשים החילוניות – אני מזדהה ממש עם המורכבות. מצד אחד נראה שאין בעיה להיות נחמדה – הן נשים. מצד שני יש בעיה גדולה בלהיגרר איתן לשיח שלא קשור לעבודה – וכשנחמדים בקלות נגררים לשם.
אני ראיתי את המורכבות צצה הרבה כשאיתן אני זורמת, עם הגברים לא, והן זורמות עם הגברים, וזה יכול ממש להיות בעייתי. וגם כמו שהכותבת הציפה – הן בקלות מגיעות לנושאים שאני ממש לא רוצה לדבר/ לשמוע עליהן. אני חושבת שגם פה צריך הרבה זהירות עם הנחמדות הזו, שיישאר בנטו עבודה. אני כותבת את זה עם הרבה כאב, אחרי שראיתי מה שקורה כשהתקשורת יוצאת מנטו עבודה.
ומי שיודע לשים את הגבולות, מניסיון אישי גם מכבדים את הגבולות שהצבנו…
שלום וברכה שמורה יקרה! קראתי את הסיפור בשקיקה, כתוב יפה ונפלא אכן מזעזע! אבל כאן חשוב לי לומר משהו דווקא לבנות השמורה שעובדות במשרדים מעורבים, ומשתדלים עדיין להישאר שמורה במבול של העולם: חייבים לשים גבול!
במידה ועולה שיח לא מותאם פשוט לומר לא! זה יכול להיות בארוחת צהרים ויכול להיות בסתם שיחה משרדית. ומי שיודע לשים את הגבולות, מניסיון אישי גם מכבדים את הגבולות שהצבנו, ברגישות ובנחישות! בתפילה לסיעתא דשמיא בכל!
מצמרר!! ואותי במיוחד! הסיפור הזה הגיע לי בדיוק בזמן! אנחנו צוות של נשים חרדיות מיוחדות מנהלת דתית ועוד אחת גם כן דתית…
בהתחלה הצלחתי לשמור מרחק ולהתייחס עניינית. לאט לאט עם רצון של הנוספת בצוות שיושבת איתנו לא להרגיש מחוץ לעניין, אני שמה לב שאני יותר ויותר יוצאת מגדר הענייני בלבד, ורואה בעיני את ניצני ה"כולנו חכמים" תודה עצומה על התמרור!!!
אבל עדיין יש לי דילמה – אנחנו באותה קוביה יושבות יחד 5 חרדיות ודתית אחת אני לא יכולה לעשות איפה ואיפה ביחס… אז מה? לכולן להתייחס באותה ענייניות? היא תרגיש שלא בנח עם ההפליה במקרה ואבחר באופציה השניה.. אשמח לשמוע…. תודה רבה!!
כמו שהיינו תלמידות לא למדנו יחד איתם על ספסל הלימודים, למה שנשב איתם בסתם, גם למשהו שנראה לעבודה?
אם למדנו מהסיפור שלך וגם תצליחי להתנקות והיה צערך כעמלך…
בראש של כל אישה ובחורה חרדית צריך להיות [ואני מדברת גם לעצמי ומתחזקת בעקבות הסיפור] כמו שהיינו תלמידות לא למדנו יחד איתם על ספסל הלימודים, למה שנשב איתם בסתם, גם למשהו שנראה לעבודה? בשנים שאנחנו גדלנו בחממה ביתית, בחממה לימודית עם ערכים המקשרים לה', איפה היו הם?!…
ברור שזה יצא בדיבורים כל מה שהם עברו עד שהגיעו למקום השווה איתנו על ספסל העבודה, צריך להכניס אקסיומה חזקה לראש וכך מקטין לנו את הספקות ומעמיד אותנו במקום ברור אמיתי ונכון. כל השאר מתנפנפים לאוויר ואנחנו מזדקפים ומרגישים שחרור בזמן של קבלת ההחלטה בס"ד כרצון שמיא.
סיפור עצוב ומלמד. לצערי גם נתקלתי במקרה דומה אך שונה בעבודה…
סיפור עצוב ומלמד. לצערי גם נתקלתי במקרה דומה אך שונה בעבודה, שבה אחת המנהלות מסרה "הרצאה" לצוותים החרדיים והיו שם גם ביטויים לא מתאימים כלל.
בקשר למשפט "כארגון, שמורה כנראה מדברת אל כלל הציבור. היא לא יכולה להגיד לציבור שלם- מותר" אני מרגישה שדרך הפעולה של שמורה היא לא לומר לי אסור או מותר – ההיפך הוא הנכון. לעולם לא נפסקה פה הלכה, ותמיד הסיפורים, הטורים של לאה והכל באים להעלות את הרגישות ולעורר את המודעות, ולא לקבוע מה הדבר הנכון. במיוחד בעניינים האלה שיש הרבה שטחים אפורים, וזה לא אסור – מותר, אלא כדאי – לא כדאי.
עובדת בעבודה בסביבת נשים ועם קבוצה גדולה של בנות חרדיות, אבל בנות שפחות ברמה שלי…
הי שלום, הזדהתי ממש עם הסיפור, לצערי הרב מניסיון אישי…
עובדת בעבודה בסביבת נשים ועם קבוצה גדולה של בנות חרדיות, אבל בנות שפחות ברמה שלי, מרגישה על הרבה נושאים שלא הייתי רוצה לדבר עליהם, ומוזיקה לדוג' שלא הייתי רוצה לשמוע.
ברוך ד' אני מתחילה עבודה חדשה בסביבה שמורה וטובה, אבל הזדהתי ממש עם הכאב והצער, כן יש דברים שאי אפשר להחזיר וצריך לעבוד קשה כדי לתקן, אפשר וכדאי וחייב ושווה, תודה רבה רבה
כמה הנפש יקרה וכמה קל לאבד אותה…
אמאלה איזה צמרמורת!!! כמה הנפש יקרה וכמה קל לאבד אותה. יש אתר שאני מאד אוהבת של שיתופים משיפוצים והום סטיילינג לבתים. הוא לכאורה נורא נקי, נטו שיתוף מקצועי, אבל פתאום התחלתי לחשוב מי גר בכל הבתים האלו? ופה ושם כן נכתבו דברים שעדיף לא לקרוא או לשמוע ולדעת.
אני חושבת שאחליט מהיום לא להיכנס לשם…. תודה גדולה על החיזוקים!!!
מעריצה את הגיבורה שהשכילה להודות שטעתה, ולקחה את הזעזוע שלה למקום מחזק…
כל מילה!! מעריצה את הגיבורה שהשכילה להודות שטעתה, ולקחה את הזעזוע שלה למקום מחזק עם החלטות חזקות יותר מכאן ולהבא.
בדברים כאלו מי שמקלה ראש- היא התמימה הכי גדולה. ומי שמבינה את הבעייתיות, מבררת ונזהרת- אין אין אין בעולם יותר חכמה, פיקחית ומשופשפת ממנה! למרות שזה נראה הפוך!
וואו, זה ממש מחזק אותי האמת שאני עובדת בסביבה 100% חילונית (אני הדתיה-שלא לומר החרדיה היחידה בסביבה) ביום יום אני בגדול בסדר עם העניין, אבל בכל שנה יוצאים לגיבוש חברה בתקופת תחילת השנה הלועזית, ובעלי מנסה לשדל אותי ללכת אבל תמיד סירבתי והסיפור הזה מחזק את עמדתי.
***
הזדעזעתי עד עמקי נשמתי והזדהיתי לצערי הרב. גם לי זה קרה לצערי עם נשים המוגדרות "חרדיות" שמנה לב גם בציבור שלנו צריך לסנן בשבע נפות מה ומו. אני נפגעתי לצערי ועזבתי את העבודה. חכמות הזהרנה בדבריכן עם מי שאתן לא בטוחות שהיא….
***
היום יש לנו "ערב גיבוש מטעם החברה" וברוך השם אני לא נוסעת ושכנעתי עוד חברות נוספות לא להגיע. הם שכנעו שיהיה הכשר של הרב לנדא אבל על הרוחניות אין השגחה
***
תגובה לזאת שהגיבה ושיתפה בתהליך חיפוש העבודה שלה תוך תפילה וקרבת ד'- מחזקת את ידייך אשרייך שזכית גם לראות סוף טוב, גם אם זה לא סוף סופי איך ד' שמר עלייך!! שתזכי גם לראות בקרוב את הסוף הסופי הטוב בעז"ה
***
מצמרר! מצמרר! מצמרר! מזדהה ממש! גם אצלינו בעבודה שמעתי סיפורים הכי מזעזעים שיכולים להיות מחברות שדיברו עם חברות הצוות החילוניות. ותהיתי לעצמי מה מגיבים בכזו סיטואציה.. מקווה שלא אגיע להיות מולה פנים מול פנים.
***
זה סיפור של גבורה גדולה בעיני. להצליח להיות במקום של כאב וצער על מה שהיה. זה גדלות. כל כך קל לנו להצדיק את עצמנו ואת מעשינו עצם היכולת להגיד לא הייתי צריכה לעשות זאת מרגשת ומעוררת השראה הלוואי שאזכה
***
אחד הסיפורים הכי חשובים שנשלחו כאן בבמה הזאת. זה גם בלי לצאת למסעדה יכול לתפוס אותנו בכל מקום פשוט לדעת לומר "לא מתאים לי לשמוע את זה" בכל ניסוח שנבחר אחד הדברים שצריך פשוט להתכונן ולתרגל בראש
***
וואוו איזה כואב ואיזה מרגש. תודה על הסיפור הזה שלמרות שלא מעורר חיוך, הוא מעורר למחשבה ולהתבוננות יה"ר שנזכה לא להיכשל ושד' יתן כח לכולנו להתגבר ולעשות את הדבר הנכון תמיד.
***
עצוב, עצוב… רוצה להוסיף שזה לא רק במפגשים, זה גם כללית בקשר במקום העבודה. העמיתה לא מספרת איפה היא בילתה בשבת? ועוד דיבורים שאוזן יהודיה טהורה לא אמורה לשמוע. צריך לשמור את הדיסטנס הנכון.
***
ואווווו אמאלה את אלופה שפשוט רשמת לנו את זה ואת מעוררת!!!!! יישר כח אלופה ריגשת אותי שניסית לנקות את הנפש עם שירי שבת העיקר שהבנתן ועכשיו אתן חסינות יותר מפני כן אשריכן צדיקות
***
וואו סיפור מדהים אם אפשר להעביר למי שספרה: עצם האכפתיות והזעזוע זאת ההוכחה הכי גדולה לכמה הצלחת לשמור על עצמך. מעריצה ברמות הלוואי שאני אצליח ככה שד יתן לך כח הלאה
***
אולי זה לא סיפור על גבורה אבל לפרסם אותו זה גבורה אמיתית. אני כמעט לא מגיבה אבל נגעת בי (אולי כי אני מזדהה איתך…) תודה על השיתוף, אותי הוא חיזק:)
***
מאד נהניתי לקרוא. נראה לי חשוב מאד שתפרסמו עוד סיפורים בסגנון. חשוב מאד שבנות תבנה שלא הכל דבש, התגברויות וניסים, אלא כואב מאד למי שנופל.
***
הזדהיתי מאד קרה לנו גם כזה דבר, יצא משליטה הנושאים והסגנון לפעמים קשה לנו לשמוע מה שאומרים עד שאנחנו לא חוות בעצמינו ולומדות לקח
***
רציתי לומר תודה! המסר בסיפור השבוע חיזק אותי מאד באופן אישי תמשיכו לעורר!
***
תודה על שיתוף בכישלון, לפעמים מחזק יותר משיתוף בהצלחה…
***
יישר כח עצום על החיזוקים. אין לתאר במילים כמה כח ועזות דקדושה הסיפורים האילו נותנים. תזכו למצוות.
***
וואו בעיני את ממש גיבורה על זה ששיתפת… המסר מאוד עוצמתי וכזה נכון!!!!!!! אשריכם ישראל…
***
כל הכבוד על השיתוף! בטוחה שזה יעודד אחרות בניסיון שלהן!
***
חשוב מאוד! משתתפת בצערה של גיבורת הסיפור…
***
פשוט מדהימה כמה נכון
***
וואו מעורר ומחזק!!
***
חיזקת אותי מאוד!!
***
תודה מחזק מאד
***
תגובות לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח
תודה כל שבוע על החיזוקים והסיפורים מעוררי מחשבה ושימת לב
ברצוני לשתף במעשה שהיה עמי והשפיע כפי שסופר- לא רק במעשה הנוכחי אלא גם ובעיקר לעתיד.
לפני כמה שנים שהייתי בשלב חיפוש עבודה הוצעה לי עבודה בחברה פרטית שהמנהל שלה חרדי לגמרי- (לומד שני סדרים ובזמן הזה הסולארי מנותק, כמו כן למד סדר עם בחורים בישיבה מצוינת) קרובה לבית ואחד הפרמטרים שמאד שמחתי וגם המשפחה שהיה ברור ופשוט שלא אצטרך לעבוד בחול המועד.
בהתקרב החג הראשון- פסח הוא שאל אם אעבוד בחול המועד – עניתי שלא. המנהל אמר שהתחייב ללקוחות דברים תוך 7 ימי עבודה והוא יצטרך רק ל 4 – 5 שעות בתוך חול המועד.
פנינו לשאול מורה הוראה הן מעצם העבודה בחול המועד והן מתוצאות העבודה ללקוחות שהיא מהמלאכות האסורות בחול המועד. הרב אמר להגיד למנהל שהוא מקווה שהלקוחות לא ישתמשו בזה במועד, ורק אם אין עובדת אחרת וממש חייבים אעבוד. כמו כן אני מצידי התאמצתי בערב החג עבדתי שעות נוספות כדי למנוע עבודה.
אמרתי למנהל את התשובה ואמר: אנחנו מעדיפים שאת תעבידי, אבל ניקח עובדת אחרת לא קבועה המשמשת יותר לתגבור. המנהל לא ביקש שוב.
באסרו חג אני מגיעה למשרד והמנהל פותח 'משנה ברורה' ומראה לי שמלאכה שהתחילו ניתן לסיים וכן הוא שאל רב והרב אמר לו שניתן לבצע (הוא שאל לא באותה שנה כי הרב ששאל נפטר כמה שנים קודם)
לא היה לי כ"כ נעים לעמוד מולו במצב כזה- אך ידעתי שעשיתי את המתבקש- אני שאלתי רב והוא הורה לי והמנהל הניח לי.
בזה חשבתי שהסתיים הדיון- עד החג הבא. ההפתעה הגדולה הייתה בחגים הבאים- מכאן והלאה המנהל הודיע ללקוחות שחול המועד אינו נחשב ימי עסקים.
לקראת חג הסוכות המפיקה ביקשה לשריין תאריך מסוים. מבדיקה ביומן מתברר שהאירוע הולך להיות בחול המועד…
אני עוסקת מהצד בתחום אירועי תרבות ובמה. לפני כשנתיים התחלתי לעבוד עם הפקה מסויימת. הכל היה מצויין מבחינתי- רוחנית וגשמית. לקראת חג הסוכות המפיקה ביקשה לשריין תאריך מסוים. מבדיקה ביומן מתברר שהאירוע הולך להיות בחול המועד. מיד כשקלטתי את זה התייעצתי ושאלתי האם יהיה לי מותר לעבוד שם בחוה"מ, אבל לא היה פתח להיתר, ולכן הודעתי לה שאני לא יכולה
היא ניסתה לשאול אותי אם זה אפשרי נגיד ללא תשלום ואז איכשהו נסתדר… אבל אמרתי לה שאפילו בחינם לא אוכל לעבוד. היא קיבלה את הדברים וחשבה להביא מחליפה, אבל בסופו של דבר האירוע לא נסגר לתאריך הזה… מאז היא הבינה שאני לא עובדת בחוה"מ. נקודה.
במשך כל השנה עבדתי איתה במסירות ובאחריות ותמיד בדקתי וידאתי את התאריכים לפני אישורם. חלפו כשנתיים מאז שהתחלנו יחד ומסיבות שונות ביקשתי להפסיק ולעזוב. כמובן שהכשרתי מחליפה וביצענו חפיפה מסודרת כדי שהכל יתנהל כמו שצריך.
בשבוע שעבר היה האירוע האחרון שליוויתי, משיחה עם המחליפה הבנתי שכבר יש תאריך לאירוע הבא- הראשון בשבילה- חול המועד פסח הקרוב!
אז נפל לי האסימון שמאז שסיכמנו שאני לא עובדת בחוה"מ לא היו אירועים שנקבעו לחוה"מ בכלל!! ובדיוק אחרי שאני עוזבת- נקבע אחד כזה. זה היה בשבילי איתות מהשמים שד' ראה את העמידה על העקרונות שלי ופשוט סידר לי את זה ככה, שאפילו לא יהיה ניסיון נוסף:)
נ.ב. לא אומרת לאף אחת איך לנהוג בעניין. אצלנו מקפידים על הנושא
רציתי להעלות למודעות שכעובדת הוראה אני נתקלת המון בשימוש בAI…
שלום וברכה, רציתי להעלות למודעות שכעובדת הוראה אני נתקלת המון בשימוש בAI.
חברות שלי בעבודה (בית ספר חינוך עצמאי) ואפילו מורה שלי בלימודים בסמינר וולף בבני ברק אמרה לנו שכדאי לנו לכתוב בבינה שיביא לנו ספר על נושא מסוים והוא יכתוב לנו ספר על זה וגם כל העיצובים שפתוחים בבינה, זה מאד קשה לא להשתמש.
הייתי בסטאז שאני עושה בניתוח התנהגות וביקשתי מחברות בסטאז רעיון למשחק חברתי מעניין, אחת הבנות אמרה לי: מה הבעיה, תשאלי את ה"בינה"….. ואני שרוצה להישמר, הייתי צריכה לחפש במיילים שיש לי אם יש שם איזה משחק יפה וכו. קשה מאד, אבל אני בטוחה שישתלם לי אפילו שהיום אני לא רואה את זה…… תודה על הכח שאתם נותנים
