הימים ימי תחילת החופש של הבנות וכמעט כמעט החופש של הבנים. רציתי מאד לעבוד מהבית באחד הימים אך לא אישרו לי. ביש המזל רדף אותי ולא רק שהגעתי למשרד – גיליתי שהנייד שלי נשאר בבית. אוף. אחרי שעתיים של עבודה החשמל נפל. המחשבים כולם נדמו והעבודה פסקה. כמה דקות של פטפוטים תוך כדי שהטכנאי מנסה להרים כפתורים בארון החשמל. אחרי נסיונות חוזרים וכושלים הוחלט לשחרר את כולם הביתה. אין מצב לחכות בחום הגוש-דני בלי מיזוג. בהמשך ננסה להתחבר מהבית ולהמשיך לעבוד. איזה יופי! בדיוק מה שרציתי – לעבוד היום מהבית. לשבור קצת את השעמום של הבנות בבית, להגיש ארוחת צהרים חמה כשהבנים חוזרים. ממש בשבילי. אני מגיעה הביתה לאחר הדרך המתישה, אפילו לא יכלתי ליידע את הבנות שאני באה – הטלפון שלי בבית. הטלפון שלי בבית מיידע אותי בחמש שיחות שלא נענו. המנהלת. דקה אחרי שיצאתי החשמל חזר, קראו לכולם לעלות שוב למשרד. ורק אני לא עניתי. הרווחתי! זהו, אני כבר בבית, אישרו לי לעבוד משם. תזמון שמיימי של שכחת נייד (לא אופייני לי) והפסקת חשמל (לא זוכרת עוד פעם שקרה) פשוט מלאו את המשאלה שלי. איזו סייעתא דשמיא! לא היה לי חופש, אבל הרגשתי ממש חופשה נעימה.
