שלום כולן,
השבוע הוא ללא ספק, אחד הפחות נעימים, לרבות מאיתנו.
יש הרבה מה לדבר על עצם הלחץ שמפעילים עלינו אחינו הטועים,
על החשש מפני הלא ידוע,
על הכאב שבגזרות הקשות הנוחתות עלינו.
אבל לא על זה רציתי לדבר היום.
אלא פשוט על עצם העובדה שרבות מאיתנו נכנסות למשרד, יושבות בישיבות עבודה או עומדות בקשר מקצועי כזה או אחר – עם כאלו שרגע לפני ורגע אחרי חשופים למסע עליהום בלתי פוסק נגדנו. נגד הערכים שלנו ונגד כל הקדוש והיקר.
מן הסתם אתן מכירות את ההלצה על חבורת אנשים שסבבה בשוק 'משוגע' (כך קראו לזה פעם:( ) וצחקה אל מול מחזה השיטיון שלו. ורק אישה אחת, עמדה בצד בפנים חיוורות ולא נטלה חלק בהילולה.
"גברת" פנה אליה מאן דהוא, "הצטרפי אלינו, תראי אותו! זה מצחיק ממש!"…
"הייתי צוחקת גם" היא ענתה לו בשפל קול, "לולי ה'משוגע' הזה היה בני"….
אז כן,
לכתוב עד כמה  נועלים כל אלו המרימים יד בתורת ה'… זה משהו חשוב. אבל כואב…
משום שאלו – אחינו היקרים. בניו של אבינו שבשמים… נשמות תועות אומללות…
נמצא,
שהכאב שלנו הוא כפול
גם על עצם העובדה שאחינו הידרדרו לשפל שכזה
וגם על הימצאות עולם תורה במצב בו מנסים להשפיל ולרמוס אותו…
משהו שאנחנו יכולות לשאוב מהפרשה המאד מהותית בעם ישראל הזאת: פרשת פנחס.
"הנני נותן לו את בריתי שלום"
השלום המיוחל שדורות על דורות חופף עלינו כעם – הגיע דווקא מפנחס הכהן,
זה, שלא היסס ויצא חוצץ במלוא החומרה נגד נשיא בישראל שהרשה לעצמו לרמוס את קדושת עם ישראל.
ללמוד ולזכור.
דוקא כשיש כאוס עולמי, אויבים מכל כיוון והסוף לא נראה באופק –
התורה הקדושה מבשרת לנו: מה יביא לנו שלום.
וזוהי תשובה (לעצמנו! לא להם..) מה חלקינו במערכה…
חלקינו להגביר קדושה בעם – שהיא היא תביא 'שלום'
ולא חלילה להיות מאלו המביאים להרס, חורבן וחילול כל הקדוש והיקר – שהוא הוא הממיט עלינו את הגדולות שבאסונות.
***
אתמול יצאנו בשאלה הראשונה מ'מתחם ההצבעות' של שמורה
היא התייחסה לנושא, מהותי מאד בעיני, ה'אקלים הרוחני' של השמורות.
תוצאות הסקר היכו אותי בתדהמה של ממש.
לא. לא הופתעתי מהמגמה, ידעתי שזה מה שפחות או יותר קורה
הופתעתי מהדיוק!
אלפי חברות ענו על הסקר, והנה התוצאות לפניכן:
אני בסביבה רוחנית מוגנת וסטרילית – 0.0285
אני במקום מוגן בדרך כלל, אבל נתקלת בנסיונות רוחניים לעיתים – 0.453
בסביבה מאתגרת רוחנית – 0.4505
בג'ונגל רוחני – 0.0335
ולמה בכלל עשיתי את הסקר הזה?
משום שכנס אלול השנה, נכנס לעומקה של הסוגיה המאד מורכבת של הדור שלנו.
השילוב הלא פשוט בין שאיפות למקסימום חיבור וקדושה –
לבין מציאות נצרכת להיות בתוך עולם מנוכר ורחוק כל כך.
בעז"ה נלמד יאותה יחד, ונצא עם הרבה כח לשנה הבאה עלינו לטובה.
איך בדיוק?
גם על זה רצינו לשמוע מכן
וזה מכניס אותנו ישר למתחם ההצבעות של היום
איך נרצה את הכנס שלנו השנה?

מאחלת לכולנו שבת שלום ושלווה
ובעיקר – זמן של גאולה אמיתית
בה יכירו וידעו כל גויי הארץ כי ה' האלוקים
גויי הארץ, וגם אחינו שכאן…

שבת שלום,
לאה